בתי ספר אליאנס בטורקיה
בתי ספר אליאנס בטורקיה הוקמו במטרה לסייע בקידום מעמדה ובשילובה של האוכלוסייה היהודית בחברה הטורקית באמצעות חינוך ופיתוח מקצועי. במשך שבעים שנה זאת הייתה מערכת החינוך היחידה שהציע לילדים היהודים בטורקיה (בנים ובנות) תוכניות לימוד תקניות מתקדמות שכללו את לימוד השפה הצרפתית ולעיתים גם הגרמנית.
הקמת בתי הספר העיוניים - מקצועיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארגון כל ישראל חברים (בצרפתית: Alliance Israélite Universelle (אליאנס)) הוקם בשנת 1860 במטרה להגן על זכויותיהם של היהודים ולהביא לשינוי במעמדם האזרחי בכל מקום בעולם.
רשת אליאנס פתחה בתי ספר רבים באימפריה העות'מאנית בקהילות בהן חיו מעל אלף איש. בתי הספר נפתחו תחילה בערים הגדולות כגון איסטנבול, אדירנה ואיזמיר ולאחר מכן בערים קטנות יותר. חלק מבתי הספר שהוקמו היו בתי ספר חדשים, לדוגמה בתי הספר בבאלאט ובגלאטה באיסטנבול. במקרים אחרים הרשת לקחה תחת פיקוחה בתי ספר קיימים, דוגמת בתי הספר באורטאקוי, דאהאמאמי ובית הספר שהוקם בשנת 1854 על ידי אברהם קמונדו ראש "קהילת היהודים הזרים" בהסקוי.
באמצע המאה התשע עשרה התיישבו באימפריה העות'מאנית יהודים ממוצא איטלקי ששמרו על אזרחותם הזרה ועל הקשר עם התרבות המערב אירופית. הם הקימו קהילה נפרדת בשם "קהילת היהודים הזרים" (הם כונו על ידי המוסלמים "פרנקוס"). קהילה זאת פעלה רבות להקמת מערכת חינוך יהודית מתקדמת ברוח המערב והייתה גורם מסייע בהקמת רשת בתי הספר של ארגון אליאנס באימפריה העות'מאנית, בין היתר על ידי מימין ישיר וגיוס תרומות ממשפחת משה מונטפיורי וממשפחת הברון רוטשילד.
רשת בתי הספר של אליאנס באימפריה העות'מאנית נתמכה על ידי תרומות שהתקבלו מהברון הירש - מיליון פרנק זהב בשנת 1874 ועשרה מיליון פרנקי זהב בשנת 1889. גורמים ממנים נוספים היו מרכז אליאנס בפריז, המועצות המקומיות, הקהילה וגביית שכר לימוד.
כל בתי הספר של רשת אליאנס נפתחו בתקופת שלטונה של האימפריה העות'מאנית. בשנת 1923, עת הוקמה הרפובליקה הטורקית פעלו בטורקיה עשרים ושמונה בתי ספר בהם למדו 9,904 תלמידים.[1]
בתי ספר אליאנס לפי יישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
איסטנבול[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשכונת באלאט נפתח בית ספר לבנים בשנת 1875 ובית ספר לבנות בשנת 1882. שני בתי הספר נהרסו בשריפה שפרצה בשכונה בשנת 1911.[2]
במהלך 36 שנות פעילותם מספר התלמידים עלה בהדרגה מ־279 ל־755, כאשר הגידול במספר הבנות עלה על הגידול במספר הבנים.
בשכונת גלאטה נפתח בית ספר לבנים בשנת 1875 ובית ספר לבנות בשנת 1877. הקמת בית הספר לבנות לוותה על ידי ועד נשים מהאליטה של הקהילה היהודית המקומית אשר השיג, בסיוע אליאנס, את המימון הנדרש והמשיך לאחר מכן להיות מעורב בניהול בית הספר.
בית הספר פעל חמישה ימים בשבוע והיה סגור בימים שבת וראשון.
הילדים התקבלו לבתי הספר בגיל שש. מאוחר יותר נפתח גן ילדים וכיתה מתקדמת לתלמידים בני 15 שסיימו את תוכנית הלימודים הרגילה. בשנת 1900 הוקמה חטיבה נפרדת לילדים אשכנזים שהיגרו מרוסיה ומרומניה והוחל בהוראת השפה הגרמנית כדי להיענות לצורכי קהילת דוברי היידיש.[3]
בקוזגונצ'וק ובשכונה הסמוכה, דאהאמאמי, היו ארבעה בתי ספר של אליאנס. בית הספר לבנים בקוזגונצ'וק נפתח בשנת 1875 ובית הספר לבנות בשנת 1895. בית הספר לבנים בדאהאמאמי נפתח בשנת 1875 ובית הספר לבנות בשנת 1880. כאשר פרצה השריפה הגדולה בדאהאמאמי בני הקהילה עברו להתגורר בשכונות הסמוכות לכן בית הספר לבנים נסגר בשנת 1893 ובית הספר לבנות הועבר לקוזגונצ'וק בשנת 1895. אלף שש מאות עשרים וחמישה בנים ובנות סיימו את לימודיהם בארבעה בתי ספר אלה.
בשנת 1874 נפתח בהסקוי בית ספר לבנות ובשנת 1877 נפתח בית ספר לבנים. בית הספר לבנות נהרס בשריפה הגדולה שפרצה בהסקוי בשנת 1905.[4] בנוסף לכך הועבר לפיקוח אליאנס בית הספר שנבנה בשנת 1854 על ידי אברהם קמונדו ראש "קהילת היהודים הזרים".
בשכונת היידרפאשה הוקם בית ספר מעורב לבנים ולבנות בשנת 1893. בשכונת אורטאקוי נפתח בית ספר לבנים בשנת 1881 ובית ספר לבנות בשנת 1882.
איזמיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הספר הראשון לבנים נפתח באיזמיר בשנת 1873 ובית הספר לבנות בשנת 1878.בית ספר מקצועי לבנות ובו שלושים וארבע תלמידות נפתח בשנת 1884. בשנת 1895 היו באיזמיר ארבעה בתי ספר לבנים בהם למדו כ־2.500 תלמידים ושני בתי ספר לבנות בהם למדו כ־500 תלמידות. [5]
במשך 25 שנות פעילותו של ארגון אליאנס באיזמיר נפתחו בנוסף לבתי הספר, גן ילדים, שתי תוכניות להכשרה מקצועית, מתפרה לבנות, ארגון בוגרים שמנה 300 חברים, מועדון קריאה אחד ואגודה לעזרה הדדית לבעלי מלאכה.
אליאנס סיפק בין שלושים לארבעים אלף ארוחות חינם בשנה לתלמידים נזקקים בבתי הספר של הארגון.[6]
אדירנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליאנס הקימה באדירנה בית ספר לבנים בשנת 1867 ובית ספר לבנות בשנת 1870. זה היה בית הספר הראשון לבנות שנפתח בטורקיה והוא נסגר בשנת 1920. בניגוד למקומות אחרים בטורקיה, לבתי ספר באדירנה הייתה הצלחה גדולה. בשנת 1911 למדו בבית הספר לבנים 1,077 תלמידים ובבית הספר לבנות 627 תלמידות. כמחצית מהילדים בגיל בית הספר באדירנה למדו בבתי הספר של אליאנס. בית הספר לבנים נסגר בשנת 1937 לאחר שבעים שנות פעילות.
בתי ספר נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מקום בית הספר | שנת פתיחה |
| צ'נאקל (בנים, בנות) | 1878, 1888 |
| בורסה (בנים, בנות) | 1886 |
| מניסה (בנים) | 1892 |
| איידין (בנים, בנות) | 1894, 1904 |
| ברגמה (מעורב) | 1896 |
| טירה (בנים, בנות) | 1897, 1910 |
| טורגוטלו (מעורב) | 1897 |
| נאזילי (מעורב) | 1901 |
| סיליברי (מעורב) | 1901 |
| טקירדא (מעורב) | 1904 |
| גליבולו גליפולי (בנים, בנות) | 1905, 1913 |
| מילאס (מעורב) | 1909 |
| קירקרלי (בנים, בנות) | 1913, 1911 |
| צ'ורלו (מעורב) | 1911 |
| אורלה (מעורב) | 1909 |
| מנמן (מעורב) | 1909 |
תוכנית הלימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוכנית הלימודים החילונית העיונית כללה חשבון, מדעים, היסטוריה וחינוך גופני. בשל רמתם הגבוהה, בתי הספר אליאנס משכו גם תלמידים מוסלמים ונוצרים.
בנוסף לכך, כללה תוכנית הלימודים הכשרה מקצועית שמטרתה להקנות לבנים ולבנות מקצוע אשר יבטיח את עצמאותם הכלכלית בעתיד.
תוכנית ההכשרה המקצועית הוכנסה לבתי הספר אליאנס בשנת 1872 ביוזמתו של דוד קאזס, מנהל בית ספר אליאנס. הוא הציע תוכנית חונכות בה התלמידים יכלו ללמוד ולעבוד עם בעלי מלאכה בעירם, תחת פיקוחם של בתי הספר. לאחר קבלת אישור הוועד המרכזי של אליאנס התוכנית יושמה בבתי ספר רבים. הבנות למדו תפירה, רקמה, עבודות תחרה וכבענות. הבנים למדו עבודות דפוס, עיבוד נחושת וברונזה, נפחות, פחחות, שרברבות, מכונאות, נגרות, סנדלרות נגרות בניין ועוד.
צפיותיו של ארגון אליאנס לגבי אפשרויות העבודה הפתוחות לפני נשים באימפריה העות'מאנית היו לא ריאליות. נשים העדיפו לעבוד בתור מורות, מזכירות או זבניות ובכל מקרה הפסיקו את עבודתן לאחר שהקימו משפחה, לכן לא הרבו להשתתף בתוכניות להכשרה מקצועית. גם מצד הבנים לא הייתה התעניינות רבה בנושאים אלה, שכן שאיפתם הייתה להשתלב בעבודה במגזר הציבורי.
בתחילה, שפת ההוראה בבתי הספר אליאנס הייתה צרפתית. לאחר מהפכת הטורקים הצעירים בשנת 1908, כאשר החוקה החדשה אפשרה לכל אזרח טורקי להתקבל למשרה ציבורית, המורים והורי התלמידים בבתי הספר אליאנס תמכו בהכנסת הוראת השפה הטורקית לתוכנית הלימודים. הקושי בהוראת השפה הטורקית נבע מהיעדר מורים וחומר לימוד מתאים ומהצורך להבין את הכתב המבוסס על האלפבית הערבי והפרסי. [7]
ממשלת הרפובליקה הטורקית, שהוקמה בשנת 1923, החלה במערכה לחיזוק השפה הטורקית ולביטול השימוש בשפות הזרות כשפות הוראה בבתי הספר של המיעוטים. בשנת 1924, משרד החינוך הטורקי הציג לפני כל בתי הספר היהודיים את האופציות ללמד בשפה הטורקית או בעברית. מאחר שהשפה המדוברת בקרב יהודי טורקיה הייתה לדינו, והידע בעברית היה מצומצם ביותר, בתי הספר נאלצו לבחור בשפה הטורקית כשפת הוראה. צרפתית ועברית נלמדו כשפות זרות.
בתוקף חוק החינוך האחיד שנחקק בשנת 1924, בתי הספר של רשת אליאנס הפכו לבתי ספר קהילתיים. בשנת 1929, בתי הספר של רשת אליאנס הורשו לכלול במסגרת תוכנית הלימודים הארצית מספר שעות להוראת היהדות.
בית הספר ההעיוני האחרון של רשת אליאנס, בית הספר לבנים באדירנה, נסגר בשנת 1937.
תוכניות ההכשרה המקצועית ובתי הספר החקלאיים נחלו הצלחה מועטה בלבד.
בתי ספר חקלאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארגון כל ישראל חברים האמין שאחת הדרכים להשגת האמנציפציה וההתפתחות התרבותית של היהודים היא הכשרה מקצועית בתחום החקלאות והפיכתם של היהודים משכבה צרכנית לשכבה יצרנית.
בית הספר החקלאי בורנובה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הספר החקלאי הראשון נפתח באיזמיר בשכונת בורנובה והיה מיועד לילדים משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות. זהו בית הספר היחיד שנתן תוצאות משביעות רצון.[8]
הקרקע להקמת בית הספר החקלאי בורנובה נרכשה באפריל 1890 בתמורה ל־19,000 פרנקים שנתרמו על ידי הברון הירש. הקרקע הייתה ממקומת ליד הכביש בורנובה – באירקלי. המשק כלל כרם גדולה, בית אחוזה, מרתף, שתי רפתות, לול תרנגולות ו-240 דונם קרקע פורייה אליהם נוספו מאוחר יותר עוד 200 דונם. בית הספר פעל בין השנים 1892 – 1899, אז נסגר ורישיונו הועבר לבית הספר החקלאי אור יהודה.
בית הספר החקלאי אור יהודה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הספר החקלאי "אור יהודה" הוקם במשק אקישר, 111 ק"מ מאיזמיר.[9]
האדמה נרכשה על ידי החברה היהודית להתיישבות (יק"א) אשר תמכה גם בפעילות בית הספר.
הבניין תוכנן על ידי האדריכל מ. מגניפיקו מאיזמיר והתוכנית אושרה על ידי הוועד המרכזי בפריז. הבנייה הסתיימה בשנת 1905, אז נפתח בית הספר.
בבית הספר למדו 450 תלמידים יהודים עניים, חלקם מקומיים וחלקם מהגרים ממזרח אירופה. תקופת ההכשרה הייתה שלוש שנים. תלמידים שרצו להתמחות בתחום מסוים למדו ארבע או חמש שנים. שפת הלימוד הייתה צרפתית. תוכנית הלימודים כללה הוראת עברית וטורקית, ומקצועות עיוניים כגון חקלאות, בוטניקה, כלכלה, מכניקה, גאולוגיה, רפואה וטרינרית ועוד. החל משנת 1908 התקבלו גם תלמידי טורקים.
בית הספר נסגר לאחר כיבוש איזמיר בידי הצבא היווני במאי 1919 בתחילת מלחמת יוון-טורקיה ונמכר לאחר מכן לחקלאי מקומי בשנת 1925.
בית הספר החקלאי טירה, מחוז איזמיר[10][עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הספר בטירה הוקם בסמוך למושבה חקלאית שהוקמה בשנת 1901 על ידי יק"א עבור פליטים מרוסיה. תקציב בית הספר התבסס על רווחי טחנת הקמח שפעלה במושבה החקלאית.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Educational Activities of The Ottoman Jews from the Last Decades of the Empire to the Early Years of the Turkish Republic: The Alliance Israelite Universelle Experience in Light of Turkish and French Archival Documents (1860-1937), kaynakca.hacettepe.edu.tr
- ^ Laurence Ammour, Education among the Jewish community of Balat through the archives of the Alliance israélite universelle 1875 -1911, Observatoire Urbain d'Istanbul (ב־)
- ^ Esther Benbassa, Education for Jewish girls in the East: Portrait of Galata school in Istanbul (1879 - 1912)
- ^ Mine Esmer, Ruba Kasmo, Hasköy as an Urban Historical Area and Proposals for its Rehabilitation, Prof. Dr. Zeynep Ahunbay’a Armağan Anıt ve Sitleri Araştırma, Belgeleme, Koruma Yazıları, 2020-01-01
- ^ Sinan As, Alliance Israélite Universelle and The Jewish Community of Izmir
- ^ AIU School at Izmir, Turkey | Archive | Diarna.org, archive.diarna.org
- ^ Alliance Israelite Universelle, www.jewishvirtuallibrary.org
- ^ Si̇ren Bora, ALLIANCE ISRAELITE UNIVERSELLE- AGRICULTURAL SCHOOL BORNOVA
- ^ talkanbusra, Or Yehuda Tarım Okulu, Busradan Bi'BLog, 2017-07-06 (ב־)
- ^ Agricultural farms and schools established by Alliance, Şalom Gazetesi (בטורקית)