גאורג קולנקמפף
 | |
| לידה |
23 בינואר 1898 ברמן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
4 באוקטובר 1948 (בגיל 50) שפהאוזן, שווייץ |
| מוקד פעילות |
גרמניה, שווייץ |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה לאמנויות בברלין |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
גרמנית |
| כלי נגינה |
כינור |
| חתימה |
 |
  | |
גאורג קולנקמפף (בגרמנית: Georg Kulenkampff; 23 בינואר 1898 – 4 באוקטובר 1948) היה כנר גרמני, אחד הווירטואוזים הנודעים של גרמניה בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20. קולנקמפף נודע בפרשנויותיו ליצירות מן התקופה הרומנטית. קולנקמפף ניגן בביצוע בכורה של הקונצ'רטו לכינור של שומאן והיה הראשון להקליט יצירה זו; גם ביצועיו לקונצ'רטי לכינור של בטהובן, מנדלסון, גלאזונוב וברוך נמנים עם המשובחים ביותר שהונצחו בתקליטים. רק העובדה, שקריירת ההקלטות שלו התנהלה בתקופת המשטר הנאצי, יחד עם מותו בגיל צעיר יחסית מדלקת המוח, אחראים לכך, ששמו אינו מוכר יותר למאזינים בני ימינו.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גאורג קולנקמפף נולד למשפחת סוחרים מבוססת. בגיל צעיר מאוד גילה עניין בכינור ומשנת 1904, כשהיה בן שש, החל ללמוד אצל הנגן הראשי של התזמורת הפילהרמונית של ברמן, ובהמשך אצל מנצח התזמורת, ארנסט ונדל. בהמשך קיבל הדרכה ועידוד מלאופולד אאואר (מורם של מישה אלמן, אפרם צימבליסט, נתן מילשטיין ועוד) בדרזדן. הופעתו הראשונה כסולן בקונצרט הייתה בשנת 1912. לפי המלצת אאואר, נשלח ללמוד אצל וילי הס בבית הספר הגבוה למוזיקה בברלין ועם הזמן היה למנצח תזמורת בית הספר.[1]
לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה חזר קולנקמפף לעיר הולדתו לכהן שם בתפקיד הנגן הראשי של התזמורת הפילהרמונית של ברמן. הוא המשיך להופיע כסולן ובשנת 1923 התמנה לפרופסור מן המנין בבית הספר הגבוה למוזיקה בברלין. הוא לימד שם עד 1926, אז השתלטה קריירת הסולו שלו על כל עתותיו, אך חזר ללמד שם ב-1931 עד ליציאתו מגרמניה ב-1944. במקביל להוראה המשיך להופיע בקונצרטים ברחבי גרמניה וכן, יותר ויותר, בחלקים שונים של אירופה והרבה לנגן בשידורי רדיו. בשנת 1927 ביצע את הקונצ'רטו הכפול ברה מינור של באך עם אלמה מודי (תלמידה של קרל פלש וכנרת בפילהרמונית של ברלין[2]).
ב-1935 הקים שלישייה עתירת מוניטין עם הפסנתרן אדווין פישר והצ'לן אנריקו מיינרדי, שבה התמיד לנגן עד 1948. לאחר מותו החליף אותו הכנר וולפגנג שניידרמן. פישר ניגן גם בדואו עם פסנתר, בעיקר עם גאורג שולטי ווילהלם קמפף. עם שולטי הקליט את הסונאטות של ברהמס, את 20 הסונאטות של מוצרט ואת סונאטת קרויצר של בטהובן, לחברת דקה. יש גם הקלטה של סונאטת קרויצר עם קמפף (DGG, 1935). עוד הקליט בחברת דקה עם הקונצ'רטו הכפול של ברהמס עם מיינרדי, בניצוחו של קרל שוריכט.
ב-1937 ניגן בביצוע בכורה את הקונצ'רטו לכינור ברה מינור של שומאן, שיוזף יואכים עיין בו ודן אותו לשיכחה, אך קולנקמפף גילה אותו והשיבו לחיים בעזרת המנהל מטעם הנאצים של "ספריית המדינה הפרוסית", שם הוטמנה הפרטיטורה החתומה בידי שומאן, ופאול הינדמית, שיצירותיו נאסרו כבר להשמעה בצו המשטר הנאצי. הוספת יצירה זו לרפרטואר הייתה פרשה חשובה ומוצלחת מאוד, וזמן קצר לאחר זאת הקליט אותה בפעם הראשונה. לפני המלחמה הקליט את הקונצ'רטו לכינור של בטהובן (הפילהרמונית של ברלין בניצוח הנס שמידט-איסרשטדט ואת הקונצ'רטו לכינור של מנדלסון: הוא לא ויתר על ביצוע הקונצ'רטו של מנדלסון על אף האיסור על יצירותיו, והשתמש בקדנצות של פריץ קרייזלר.
קולנקמפף הופיע בעוד ביצועי בכורה עולמיים, בעיקר יצירות מאת אוטורינו רספיגי (סונאטה לכינור מס' 2) וז'אן סיבליוס. הוא היה מבוקש ועסוק מאוד בתקופה הנאצית, כמוזיקאי בן "הגזע הארי", אף כי לא צידד בתורת הגזע והודות לחשיבותו כנגן גרמני, יכול היה לקיים ברפרטואר יצירות מוחרמות.
בשנת 1940 עבר לפוטסדאם וב-1944, לנוכח דרישות השלטון שהעיקו עליו יותר ויותר, עזב את גרמניה והיגר לשווייץ. משנת 1943 קיימת הקלטה מקונצרט חי של הקונצ'רטו לכינור של סיבליוס, עם הפילהרמונית של ברלין בניצוח וילהלם פורטוונגלר. משווייץ המשיך לפתח את קריירת הסולו הבינלאומית שלו, והיה לממשיכו של קרל פלש בקונסרבטוריון של לוצרן.[3] משנת 1944 היה כינור ראשון ברביעיית קולנקמפף.
קולנקמפף מת בשפהאוזן, שווייץ, מאנצפליטיס (שיתוק בעמוד השדרה) בגיל 50 בסך הכל, לאחר הידרדרות מהירה זמן קצר אחרי הקונצרט האחרון שלו. עם מותו בגיל צעיר יחסית איבד עולם המוזיקה בכלל והכינור בפרט נגן מכובד, בעל סגנון אישי ואישיות בולטת, הן כמבצע והן כמורה. הקלטת הקונצ'רטו לכינור של בטהובן בביצועו, עם הפילהרמונית של ברלין בניצוח הנס שמידט-איסרשטדט משנת 1936 עודנה נחשבת למשובחת ביותר. כתביו הופיעו לאחר מותו בשנת 1952, תחת הכותרת "תצפיות של כנר" (Geigerische Betrachtungen).[4]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Georg Kulenkampff, Sleevenote, Decca ECM 831, 1965 and 1979.
- Eder, Bruce, George Kulenkampff, Allmusic (see weblink).
- G. Meyer-Sichting (Ed.), Geigerische Betrachtungen, nach hinterlassenen Aufzeichnungen (Bosse, Regensburg 1952).
- Heike Elftmann: Georg Schünemann (1884 - 1945) : Musiker, Pädagoge, Wissenschaftler und Organisator. Eine Situationsbeschreibung des Berliner Musiklebens, (Studio, Sinzig 2001), ISBN 3-89564-061-1
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גאורג קולנקמפף, באתר MusicBrainz (באנגלית)
גאורג קולנקמפף, באתר Discogs (באנגלית)
.svg){kind=logo}
- Biographical information about Kulenkampff [1]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ווטסון פורבס, "גאורג קולנקמפף" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
- ^ Dreyfus Kay, "Alma Moodie and the landscape of giftedness", Australasian Music Research 7, 2003.
- ^ פורבס, גרוב
- ^ פורבס, גרוב