פנטום האופרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: מבוסס בערבובייה על הרומן של לרו ועל ספרה של קיי, מכניס אנגלית במקום שאינה נדרשת, כולל קביעות מרחיקות לכת ללא תימוכין, חלק גדול אינו כתוב אנציקלופדית.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
עטיפת התרגום העברי של אריה חשביה לספר פנטום האופרה מאת גסטון לרו

פנטום האופרהצרפתית: Le Fantôme de l'Opéra) הוא רומן אימה גותי בלשי שנכתב על ידי הסופר הצרפתי גסטון לרו ופורסם לראשונה בשנת 1909. הסיפור עוסק באהבתו הטרגית של גאון מעוות לזמרת אופרה צעירה ומוכשרת, על רקע בית האופרה "לה גרנייה" בפריז.

לרו כתב את הסיפור כרומן בלשי רווי מסתורין, שפורסם בהמשכים בעיתונות הצרפתית. הספר בנוי כחקירה בלשית אותה עורך לרו, וכולל שיחות עם הדמויות השונות ששרדו, כאשר כל אחת מספרת את נקודת המבט שלה ולפעמים הן מצטלבות. הספר שוזר בתוכו פרטים בדיוניים ופרטים אמיתיים, ונכתב במידת מה כאגדה אורבנית.

מספר סופרים אחרים כתבו את גרסאותיהם לסיפור (הידוע בהם הוא הרומן "פנטום" של סוזן קיי). אחרים כתבו ספרים המפגישים את הפנטום עם דמויות אחרות (ביניהן נמצא גם הבלש הידוע שרלוק הולמס), המשכים לעלילת הפנטום (למשל: הפנטום בניו יורק) וכן סיפורים הנוטלים השראה מעלילת הפנטום.

בעקבות הספר המצליח הופקו סרטים רבים (אפילו סרט אילם משנת 1925 בכיכובו של לון צ'ייני) ובשנת 1986 המחזאי הנודע אנדרו לויד ובר העלה את "פנטום האופרה" על במות ברודוויי והווסט אנד בתור מחזמר, אותו גם הלחין (בהרצה המקורית כיכבו מייקל קרופורד ושרה ברייטמן). המחזמר הפך לאחד ממחזות הזמר המצליחים ביותר בכל הזמנים, ומציג זמן רב (מ-1986 עד ימינו). ב-2004 יצא סרט קולנוע מוזיקלי בבימויו של ג'ואל שומכר, המהווה עיבוד למחזמר של ובר (בסרט כיכבו ג'ררד באטלר ואמי רוסום).

באוקטובר 2009 עלה מחזמר המשך שאף אותו יצר אנדרו לויד ובר. המחזמר נקרא "האהבה לעולם לא מתה" - הפנטום ששלט מהמרתפים בבית האופרה בפריז, חוצה את האוקיינוס ויתגלה בניו יורק כעבור 10 שנים כיד המכוונת מאחורי פארק השעשועים בקוני איילנד.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני ספרים זכו למעשה להפוך לעלילה הקנונית של "פנטום האופרה". הראשון הוא הספר המקורי מאת גסטון לרו. השני הוא הרומן "פנטום" שנכתב על ידי סוזן קיי (Susan Kay) ומהווה סיפור-מחדש של קורות חייו של אריק (הוא הפנטום). אף על פי שהם נבדלים זה מזה במספר פרטים, המחקר המקיף שבצעה קיי על התרבויות בהן חי הפנטום והפרשנות המרגשת שלה לעלילה ולמניעי הדמויות, הפכו אותו למקובל כמעט על כל המעריצים ושוחרי הפנטום כתיעוד הקנוני של חייו.

העלילה בספרו של לרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלילה מתרחשת בבית האופרה "לה גרנייה" (שנבנה בשנים 1857-1874) של פריז באמצע המאה ה-19, מבנה מפואר בעל עשרות קומות, מרתפים עמוקים ומפותלים, אלפי מסדרונות וגג עם מאות חבלים, פיגומים וגשרי עץ. במרתפי הקומפלקס המפואר שוכן לו יצור מוזר ומסתורי, מעין רוח רפאים, שכולם נאלצים להשלים עם קיומו וכל חברי בית האופרה חיים בפחד מתמיד ממעשיו ומדרישותיו. מדי פעם הוא מביע את דעתו על הזמרות הראשיות ודורש שישמרו לשימושו, בכל מופע את תא מספר 5. הוא גם מקבל שכר על פועלו, שכן הוא דורש מהנהלת בית האופרה: "עשרים שטרי כסף בני אלף פרנק כל אחד". מנהלי האופרה הקודמים העדיפו לא להסתבך עמו ועם נקמתו הכואבת, ונענו לדרישותיו, כאשר את התיווך ביניהם ביצעה עובדת ניקיון בשם מאדאם ז'ירי, שזכתה לאמונו של הפנטום.

הכל משתנה כאשר לאופרה מגיעים זוג מנהלים חדש, שלא מוכנים להשלים עם הרוח המסתורית והסחטנית. במקביל, ללהקת הבלט של האופרה מצטרפת זמרת חדשה, צעירה, מוכשרת ויפהפייה בשם כריסטין דאי (Christine Daaé). כריסטין היא בת לכנר מפורסם ממוצא שבדי, שסיפר לה בילדותה אגדות על "מלאך המוזיקה" שישלח אליה בידי אביה לאחר שהוא ימות. כריסטין תמימה וחולמנית, עדינותה וכן רגישותה כובשות את לבו של הפנטום הכמה למלאך שיגלה כלפיו אהבה.

הפנטום מתאהב בה מיד ומחליט לקחת אותה תחת חסותו. הוא מנצל את שליטתו במעברי הסתרים שעוברים בכל המבנה המפואר כדי לדבר אליה דרך הקירות ולהציג את עצמו כ"מלאך המוזיקה" שאביה שלח על מנת ללמד אותה זמרה.

אמי רוסום ככריסטין דאי, אהובתו של אריק, פנטום האופרה, הסרט מ-2004

תחת הדרכתו של הפנטום, כריסטין הופכת לזמרת שמיימית. באמצעות איומים וחבלה הוא מסלק מהאופרה את ה"פרימה דונה" (הזמרת הראשית) קרלוטה ומשיג לכריסטין תפקיד ראשי באופרה החדשה. כריסטין לוקחת את ההזדמנות בשתי הידיים ונהפכת לכוכב הזוהר החדש בשמי האופרה, וזוכה לתשואות עצומות מצד הקהל ובפרט לחיזורים מצד ראול הוויקונט דה-שאניי (Raoul the Vicomte de Chagny), חבר ילדות בו הייתה מאוהבת.

הפנטום, שלא מרוצה מחיזורי הוויקונט הצעיר מחליט לקחת את כריסטין למסע חלומי אל מקום משכנו הגותי, אותו הוא מרפד במוזיקה השמיימית שהלחין. הוא לוקח אותה אל ביתו שנמצא בקצה אגם תת-קרקעי במרתפי האופרה ומחכה ליום שבו המוזיקה תהיה חלק ממנה, שהיא תפרח ותצליח, אבל בעיקר שתהיה אהובתו. שם הוא חושף את עצמו בשמו - אריק (Erik) - ומתוודה לפניה על אהבתו כלפיה. כריסטין מגלה במהרה ש"מלאך המוזיקה" שלה איננו מלאך אלא אדם בשר-ודם, ובמהרה מגלה גם את הצדדים הפחות יפים שבו. בפרט, כאשר אריק שר בפניה את שיר האהבה שהלחין במיוחד בשבילה היא מורידה את המסכה מפניו של הפנטום ורואה את פניו המעוותות, דבר הגורם לפנטום לאבד את עשתונותיו. מאוחר יותר, תיארה כריסטין בפני ראול את הרגע המזעזע:

"גם אם אחיה עד מאה שנה, אני תמיד אשמע את אותה זעקה אל-אנושית של יגון וזעם שהוא שחררר בטרם אותו מראה נורא הגיע לעיניי."

כריסטין זועמת על כך שאריק התחזה למלאך, ניצל את תמימותה וגרם לה לפתוח את לבה ונפשה כלפיו. היא דורשת ממנו לשחררה לחופשי. אריק מצהיר שוב על אהבתו כלפיה ומסכים לשחררה כעבור חמישה ימים, אך רק בתנאי שתישבע לחזור אליו מרצונה החופשי ולא להתאהב באדם אחר. לבסוף הוא מחזיר אותה בחזרה אל האופרה, כדי שלא ירגישו בחסרונה והיא תוכל להמשיך לככב על הבמה.

כריסטין מסכימה לשבועה וחוזרת אליו מתוך רחמים, אך מתאהבת במחזרה הצעיר והיפה, ראול. היא נקרעת בין ההבטחה למורה שלה, המלחין הגאון אך מעורר-הרחמים, לבין אהובה היפה ומלא התשוקה.

בינתיים, הנהלת האופרה החדשה מחליטה לא להיכנע לסחטנות הפנטום, ולמרות הצלחתה של כריסטין משבצים שוב את קרלוטה בתפקיד הראשי. הפנטום מחליט ללמד אותם לקח ובעזרת אמצעי לא ידוע - מה שגורם לקהל ולצוות להיראות כעל טבעי, גורם לקרלוטה לקרקר באמצע ההופעה ולכך ש"שירתה הנוראה עוד תפיל את הנברשת" כפי שהפנטום איים בקול רם. הנברשת שמתרסקת גורמת למהומה רבתי ולמותה של עובדת אחת, שהייתה אמורה להחליף את מאדאם ז'ירי - לאחר שזאת פוטרה בשל "טירופה".

"היזוני מכיעורי הארור!"
לון צ'ייני כפנטום האופרה בגרסת הסרט האילם מ-1925.

כריסטין אחוזת האימה מבינה ש"מלאך המוזיקה" שלה הוא רוח הרפאים של האופרה, שלא בוחל גם ברצח כדי להשיג את מטרותיו. היא מתנחמת בזרועותיו של ראול שמבטיח להגן עליה. השניים מחליטים להתארס בסתר ולברוח מאימתו של אריק הפנטום. כריסטין מודיעה לראול שהם יברחו מיד אחרי הופעתה בתור מרגריטה באופרה פאוסט. (במחזמר של ובר כריסטין מופיעה באופרה "דון חואן המנצח" בתור פיתיון לפנטום, על מנת שהמשטרה תלכוד אותו.)

הפנטום מגלה את בגידתה של כריסטין, מתמלא בזעם ומחליט לנקום. הוא חוטף את כריסטין על הבמה, בזמן הופעתה האחרונה בבית האופרה כמרגריטה באופרה פאוסט (במחזמר של ובר, כריסטין נחטפת בזמן השיר "נקודת האל-חזור" באופרה שכתב הפנטום "דון חואן המנצח"). במהלך ההופעה כריסטין שרה: "מלאכים קורנים, מלאכים זכים, נפשי נכספת לנוח בשחקים!" האור מתעמעם במהירות עד לחושך מוחלט ולאחר שנייה שב על כנו, אך כריסטין לא נראית בשום מקום - היא נחטפה בידי הפנטום.

ראול עוקב אחריהם, אל מעמקי המרתפים ומעבר לאגם התת-קרקעי, באמצעות הדרכתו של זר מסתורי הידוע בתור "הפרסי", אשר הכיר את הפנטום לפני הגיעו לאופרה. ברם, ראול נופל קורבן לאחד ממלכודותיו המתוחכמות של אריק ונאלץ להקשיב בחוסר-אונים לשיחה בין אריק לכריסטין. במלכודת העינויים של אריק, משתבשת דעתו של ראול, והמלכודת מתחילה להשפיע עליו. באותו רגע לוקח הפרסי את משימת ההצלה על כתפיו, ומכאן והלאה הסיפור מסופר מנקודת מבטו. אריק המיואש מציב בפני כריסטין אולטימטום: עליה להינשא לו - ובכך המים יציפו את חומר הנפץ ויגרמו לקילקולו, או שהוא יפוצץ את בית האופרה ויהרוג את ראול.

ברגע האחרון, כריסטין בוחרת להינשא לפנטום ולהציל את בחיר ליבה - ראול, והמים מציפים את חומר הנפץ, ביחד עם המלכודת שבה לכודים הפרסי וראול. לאור זאת שהסיפור מסופר מנקודת מבטו של הפרסי מכאן ואלך, הפרסי וראול מתעלפים, ובקטע הבא הם נמצאים בביתו של אריק, כאשר כריסטין עומדת בצד ובשקט, ואריק מטפל בראול ובפרסי. הפרסי מוחזר לביתו, ורק בהמשך מתוודעים למצבו של ראול. אריק מגיע לבית הפרסי, גוסס, ומספר לו על כל המאורעות. אריק מספר לפרסי על כך שכריסטין נישקה אותו - דבר שהוא מעולם לא זכה לו עקב קורות חייו הטראגיים ופניו המעוותות - ולאור זאת שהוא עומד למות מאהבתו אליה, הוא מבקש שתיקח את טבעת הזהב הקטנה ובעזרתה תינשא לראול, וכאשר הוא ימות, תקבור אותו ביחד עם הטבעת שנתן לה כאות לאהבתו.

בסיכום של הספר בידי לרו, הוא כותב:

"היה לו לב גדול, שהיה יכול להכיל עולם ומלואו - אך בסופו של דבר היה עליו להסתפק במרתף."

קורות חיו של הפנטום, לפי ספרה של סוזן קיי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטיפת הספר "פנטום" של סוזן קיי

פנטום האופרה הוא בעצם אדם, ששמו הוא אריק (Erik). ברומן של לרו אין פירוט היסטורי שלם של קורות חייו של הפנטום, אלא רק שברי זכרונות ועדויות של אנשים שונים.

הפרסי, למשל, נזכר בתקופה בה אריק הועסק בחצר השאח של פרס, ופריחתו של הארמון במזנדרן. הארמון הכיל תא עינויים מתוחכם שתכנן אריק, והשאח והסולטאנה הקטנה ניצלו זאת לענות ולהרוג קורבנות רבים. הארמון נבנה בצורה כזאת שאף לחישה איננה פרטית, וכל אוושת קול נשאת אל מקומות נסתרים, ואי-אפשר לדעת מי מאזין למה. דבר זה היה בעל חשיבות רבה בחצר מלאת התככים של השאח. את כל המבנה הזה תכנן אריק והשאח פחד שאריק יפנה את גאוניותו כנגד והורה להוציאו להורג. הפרסי, שהיה Daroga - ראש המשטרה של הארמון, סייע לאריק להימלט, אחרי שאריק הציל פעם את חייו. בסופו של דבר עברו שניהם להתגורר בפריז וקיבלו תשלום חודשי נאה מהשאח על מנת לשמור על שתיקה.

אף שלרו לכאורה מספק רק סקירה שטחית על העבר של אריק, קורות חיים יותר עמוקות קיימות במספר צורות, בהתבסס על מה שאנו למדים מהרומן של לרו. הגרסה "הרשמית" המקובלת ביותר להיסטוריה של אריק הוא הרומן "פנטום" שנכתב על ידי סוזן קיי (Susan Kay). הרומן של קיי מספר את קורות חייו של אריק, מלידתו ועד למותו במרתפי האופרה.

לפי הרומן של קיי, אריק נולד בעיירה קטנה לא רחוק מרואן לאדריכל גאון ומפורסם. אריק נולד כתינוק שפניו התעוותו כתוצאה ממום בלידה וכתוצאה מכך אמו שנאה אותו והתנכרה לו, אביו מת בטרם נולד. היא סירבה אף לתת לו שם והכומר שהטביל אותו קרא לו "אריק" על שמו. בגלל פניו המעוותות אריק תמיד לבש מסכה מבד שהסתירה את פניו. כבר מגיל צעיר אריק גילה עניין רב באדריכלות והנדסה, ואף למד באופן פרטי אצל פרופסור מפורסם.

ביום הולדתו הוא עשה טעות קשה כאשר סירב ללבוש את מסכת הבד שאמו הכריחה אותו ללבוש מאז לידתו. הוא דרש לדעת מדוע היא נוהגת בו בצורה שונה, והיא בכעס הראתה לו את פניו במראה. אריק הקטן לא הבין שהוא רואה את השתקפותו וחשב שהמראה היא חלון שדרכו הוא רואה מפלצת לכודה. אחרי אירוע זה הוא ניסה ליצור מראה על מנת שיוכל לשלוט במפלצת הזאת.

כאשר אמו נשאה לרופא מקומי, ברח אריק מהבית באמצע הלילה. אחרי שבוע ללא מזון, נתקל אריק בקרנבל נודד של צוענים. הוא ניסה לגנוב מהם קצת לחם, אך תחת זאת הצטרף אליהם והם למדו אותו להיות לוליין וגנב סוסים. אחרי שהם הצליחו להסיר את המסכה וגילו את פניו המעוותות, הם הפכו אותו ל"פריק שואו" (מופע אימים או מופע חריגים) תחת השם "הגוויה החייה". יחד עם הצוענים הוא טייל ברחבי אירופה ואסיה. בתקופת מסעות אלה אריק רכש כישורים באקרובטיקה ומוזיקה וחידד את גאוניותו המעוותת. בסופו של דבר הוא רכש כבוד המבוסס על יראה מצד הצוענים וזכה לאוהל משלו.

כעבור מספר שנים, החליט ראש המשטרה (ה"דארוגה") של ארמון מזנדרן והחצר הקיסרית להעסיק את אריק כמתנקש ומהנדס אישי של השאח הפרסי. אריק בנה לשאח מלכודות ומתקני עינויים מתוחכמים (כגון הפלצור הפונג'אבי ותא העינויים המתומן). אחרי שאריק תכנן ובנה את "היכל ההדים" עבור השאח, פחד השאח שאריק ידע יותר מידי על סודותיו והחליט להיפטר ממנו. נאדיר, הדארוגה שנהפך לחברו, עזר לאריק להימלט מזעם השאח והשניים חזרו לבסוף לצרפת. (בהתבסס על התאריכים בעלילה, השאח - ששמו לא מוזכר - יכול להיות נאסר א-דין שאה שמלך בשנים 1848-1896).

לפי הרומן של קיי, אריק חשק במשרת האדריכל הראשי והמתכנן שיבנה את בית האופרה של פריז. לרוע מזלו, עד שנודע לו על כך המכרז הסתיים. הוא פנה אל הזוכה במכרז, האדריכל שארל גרנייה, וסגר איתו עסקה שתאפשר לו לעזור לתכנן ולבנות את בית האופרה. מתחת לבית האופרה נוצר אגם מלאכותי באמצעות שימוש בשמונה משאבות הידראוליות שמטרתן הייתה לנקז את מי התהום שהפריעו לבנייה. אריק ניצל את הסחת הדעת כדי לבנות רשת של מנהרות, מסדרונות ודלתות סתרים מבלי שאף אחד יידע על כך. מעבר לאגם התת-קרקעי הוא בנה מאורה לעצמו, שם הוא יכול לחיות בטוח הרחק מעינו של הציבור.

מלבד היותו ממציא גאון ומהנדס, אריק ניחן בגאונות מוזיקלית. הוא החל לבקר בבית האופרה על מנת להאזין לאופרות ומנגינות, וזעם על טעמם הרע של המנהלים. מאחר שלא יכל להופיע בציבור בגלל פניו המעוותות, הוא נטל את הזהות של רוח רפאים הרודפת את המקום, והשתמש באלימות וחבלה על מנת לסחוט את מנהלי האופרה להענות לדרישותיו ולציית לרצונו. הוא ניצל את האמונות הטפלות של העובדים, ואת הידע שרכש על כל מעברי הסתרים בבניין, שאפשרו להגיע כמעט לכל מקום שירצה, מבלי שמישהו יבחין בכך. הוא הטיל את חתיתו על אלה שסירבו להענות לדרישותיו באמצעות עונשים ו"תאונות", חלקן קטלניות. אריק אף לא היסס להרוג אנשים בתור אזהרה. ברם, אלה שהיו נאמנים לו וצייתו לפקודותיו, זכו ממנו ליחס אדיב והוגן (בפרט מאדאם ז'ירי המסורה).

בסוף הרומן של סוזן קיי, כריסטין מקיימת יחסי מין עם אריק לפני שהוא מת ונכנסת להריון. נולד להם בן, לו כריסטין קוראת שארל. ראול לא מודע לכך. שארל, כפי שמתואר בספר, הוא מה שאריק יכול היה להיות לולא נולד עם פניו מעוותות. בנוסף להיותו גאון מוזיקלי ומוכשר במגוון תחומים, הוא גם נאה מאוד וניחן בפנים יפות. סוף זה של הסיפור נחשב לעושה צדק, שכן הוא מעניק נחמה גדולה לאריק שסבל כל חייו: הן אהבתה (הנפשית והגופנית) של כריסטין, והן יורש שנולד לו מאהובתו ומממש את חלומותיו.

המחזמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיין ערך מורחב: פנטום האופרה (מחזמר)

המחזה המוכר ביותר על הפנטום הוא המחזמר מאת אנדרו לויד ובר אשר הועלה לראשונה ב-1986. המחזמר נחשב למחזמר המוצלח ביותר שהציג אי-פעם. הוא הולחן בידי אנדרו לויד ובר. מילות השירים נכתבו בידי צ'ארלס הארט וריצ'רד סטילגו.

המוזיקה של ובר משלבת בין מוזיקה גותית המתבססת על קלידים דומיננטיים ובייחוד עוגב, לצד ליווי קצבי של מוזיקת רוק. רוב המוזיקה במחזמר נוטה למוזיקה קלאסית ואופרה קלה, כאשר יש שילוב של קטעי כינורות, כלי נשיפה ואופרה.

המחזמר הופק בידי קמרון מקינטוש והחברה לתיאטרון שימושי. בהפקה המקורית כיכבו מייקל קרופורד (הפנטום), שרה ברייטמן (כריסטין) וסטיב ברטון (ראול).

בשנת 2009 הודיע ובר על כתיבת המשך למחזמר, ובו הפנטום מגיע לקוני איילנד בניו יורק[1].

עלילת המחזמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזמר עוקב אחרי כריסטין דאאה, זמרת אופרה צעירה בבית האופרה של פריז. בית האופרה נרדף על ידי ישות הקרויה "פנטום האופרה" - דמות מסתורית המכפיפה את בית האופרה לרצונותיה.

כריסטין לומדת שירה עם קול מסתורי המופיע בחדרה ומלמד אותה. היא מאמינה כי זהו "מלאך המוזיקה" שאביה הבטיח שישלח לה אחרי מותו.

כשקרלוטה, הפרימה דונה של בית האופרה, מסרבת לשיר לאחר שהפנטום מפיל עליה את התפאורה, כריסטין מחליפה אותה וזוכה לתשואות.

בחדר ההלבשה שלה לאחר מכן, ראול הוויקונט דה-שאניי, חבר ילדות שלה, מגיע ומברך אותה על הצלחתה.

הפנטום, הוא "מלאך המוזיקה", מתגלה לפניה ולוקח אותם לביתו שמתחת לבית האופרה. (כאן מושר שיר הנושא של המחזמר, פנטום האופרה). היא מתעלפת לאחר שהוא שר לה שיר אהבה שכתב, ומביע את רצונו שתינשא לו. כשהיא מתעוררת, היא מסירה את חצי-המסיכה אותה הוא לובש, וחושפת את פניו המעוותים. הפנטום מתרגז, אך לאחר מכן נרגע ומחזיר את כריסטין אל בית האופרה.

אחד מעובדי הבמה, ג'וזף בייקה, מבהיל את הרקדניות בסיפורים על הפנטום. באותו זמן, ראול, קרלוטה והמנהלים החדשים של בית האופרה - אנדרה ופירמין, נסערים מפתקים ששלח להם הפנטום, ובהם הוא דורש להפוך את כריסטין לזמרת הראשית באופרה. המנהלים מחליטים לא להקשיב לו, ונותנים לקרלוטה את התפקיד הראשי באופרה חדשה, בעוד שכריסטין מקבלת תפקיד אילם.

בזמן ההופעה, נשמע הפנטום הנוזף במנהלים על כך שתא חמש לא הושאר פנוי עבורו כפי שציווה. לאחר שקרלוטה מכנה את כריסטין "קרפדה", הוא גורם לה להתחיל לקרקר. כמה רגעים מאוחר יותר, גופתו של בייקה נתלית מהבמה.

לוגו המחזמר של ובר

כריסטין המזועזעת בורחת עם ראול לגג בית האופרה, שם הם מתוודאים אחד לשנייה על אהבתם. הפנטום מגלה זאת, וביאושו מפיל את הנברשת.

בתחילת השנה מתקיים נשף מסיכות, לאחר כחצי שנה בה הפנטום לא הופיע. כריסטין וראול מתארסים בסתר, והפנטום מגיע ומגיש אופרה חדשה שהוא כתב, בדרישה כי כריסטין תשחק את התפקיד הראשי.

כריסטין הולכת לבית הקברות כדי להיוועץ באביה, שם הפנטום מתחזה שוב למלאך המוזיקה, וראול מגיע ומציל את כריסטין מידיו.

ראול והמנהלים מתכננים תוכנית - כשכריסטין תשיר באופרה של הפנטום, הגיוני שהוא יופיע גם הוא, ולכן יוצבו צלפים אשר ירו בו.

הפנטום רוצח את הזמר הראשי ומופיע במקומו ביחד עם כריסטין כשהוא מחופש. בסוף השיר, כריסטין מסירה את התחפושת - ואת המסיכה מהפנטום, וחושפת את פניו המעוותים לקהל.

הפנטום חוטף אותה אל ביתו, וכשראול מגיע להצילה לוכד אותו, ומעלה בפניה שתי הצעות: או שתינשא לו (לפנטום), וראול ישוחרר, או שתשתחרר לבדה והוא יהרוג את ראול. כריסטין מחליטה להציל את ראול, ולאחר שהיא מנשקת את הפנטום הוא משחרר את שניהם. כשבאים אנשי בית האופרה, ומג בראשם, כל מה שהם מוצאים זה מסיכת הפנטום, שהוא השאיר לאחר שנעלם בדרך-נס.

הבדלים בין המחזמר לספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד הבדלי העלילה הברורים, יש כמה שינוים מהותיים בין הספר של לרו לבין המחזמר של וובר:

דמותו של הפנטום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר, פניו של הפנטום מעוותים לגמרי, והוא מזכיר שלד חולני.

במחזמר, רק חצי מפניו מעוות, והוא נפוח, חלק ממוחו חשוף ושתי עיניו בצבעים שונים.

למרות שבספר הפנטום נוטה לעטות את המסיכה רק במקרים הדורשים זאת, במחזמר הפנטום עוטה אותה כל הזמן ואף נעזר בפאה.

בספר, הפנטום ידוע בשמו, אריק, וזה השם אשר משתמשים בו כדי לתארו. לעומת זאת, במחזמר הוא מכונה "הפנטום" מהתחלתו ועד סופו.

הדמויות המופיעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לספר, בו ראול הוא הגיבור, עלילת המחזמר עוקבת אחרי כריסטין.

מנהלי בית האופרה - אנדרה מונשרמיין ופירמין רישאר, קרויים במחזמר אנדרה ופירמין, לעומת הספר בו הם קרוים האדונים מונשרמיין ורישאר.

דמותו של "הפרסי" - דמות מפתח בעלילת הספר, אינה מופיעה כלל בעלילת המחזמר.

מאדאם ז'ירי, הסדרנית, הפכה להיות במחזמר מנהלת הכוריאוגרפיה, ומג ז'ירי, שהוקצה לה תפקיד קטן בספר המקורי, הפכה להיות חברתה הטובה של כריסטין ואחת הדמויות הראשיות.

הבדלים עיקריים בעלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לספר, שבה אמנם הפנטום גומר את "דון חואן המנצח", אך לא מעלה אותה, והאופרה המועלית היא האופרה "פאוסט", במחזמר הפנטום דורש להעלות את האופרה, ולתת לכריסטין את התפקיד הראשי. השיר שבו נחטפת כריסטין הוא דואט בין כריסטין לבין הזמר הראשי, ובמצב זה - הפנטום.

הפלת הנברשת, אחד מרגעי השיא של המחזמר והספר כאחד, מתרחשת בספר לאחר שהפנטום גורם לקרלוטה לקרקר - הוא קורא "בשירתה היא עוד תפיל את הנברשת!" והנברשת מתרסקת. במחזמר, אף על פי שקיימת סצנה דומה (אם כי הנברשת מתנדנדת במקום ליפול), הנברשת נופלת לאחר שהפנטום מגלה על אהבתה של כריסטין לראול, ובייאושו מרסק את הנברשת.

הפנטום במדיות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פנטום מאת סוזן קיי, סיפור מחודש של עלילותיו של הפנטום.
  • הפנטום של מנהטן מאת פרדריק פורסית', המשך למחזמר של אנדרו לויד וובר (ולא של הספר המקורי)
  • אחרי הדמדומים מאת אמנדה אשלי, כריסטין פיהאן ורונדה תומפסון
  • פנטום של שיקגו מאת לורי הרטר
  • מאחורי מסיכת הפנטום מאת רוג'ר אברט
  • פנטומס מאת מרטין ורוזלינד גרינברג
  • מלאך המוזיקה: סיפוריו של הפנטום מאת קארי הרנדז
  • ליל הפנטום מאת אן סטוארט
  • הפנטום של פריז מאת גוונית' מ. ולו
  • Le Journal Intime du Fantôme de l'Opera מאת מריון דומונד-גרוס
  • מלאך המוזיקה מאת ד.מ. ברנדט, המשך ל"כל האדפטציות של הפנטום"
  • מסע המסיכה מאת ננסי היל פטרגיל - המשך לספרו המקורי של לרו
  • צאצא מאת בקי ל. מידווס, עוד המשך בו לכריסטין ולפנטום יש ילד
  • פנטסיה מאת בקי ל. מידווס, המשך לצאצא
  • מאמן הקנרית מאת ניקולס מייר, בו שרלוק הולמס פוגש את הפנטום ומפרש מחדש את עלילת הרומן הבלשי של לרו
  • מסכות מאת טרי פראצ'ט, ספר מסדרת עולם הדיסק, פארודיה על ספרו של לרו
  • מלאך האופרה מאת סם סיציליאנו, שרלוק הולמס ובן-דודו פוגשים בפנטום
  • קסם לילי מאת שרלוט ויין אלן, מספר את עלילות הפנטום בתקופה מודרנית יותר.
  • בספר ערפדים הלומי-במה ורוחות רפאים נוספות מופיע הסיפור הקצר "יפת האופרה", אנתולוגיה המציעה סוף אלטרנטיבי לסיפור, ובו כריסטין נשארת אצל הפנטום למשך חמש שנים.

סרטי קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פנטום האופרה (סרט)

לצופה הישראלי ידועים שני עיבודי קולנוע לפנטום האופרה:

להלן הרשימה המלאה:

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Phantom of the Opera by Peter F. Neumeyer. Published by Gibbs Smith. Illustrations by Don Weller
  • The Phantom of the Opera by Kate McMullan. Published by Step-Up Classic Chillers. Illustrations by Paul Jennis
  • The Phantom of the Opera by Jennifer Bassett. Published by Oxford Bookworm's Library
  • Bantam of the Opera by Mary Jane Auch. Published by Holiday House.
  • The Phantom Cat of the Opera by David Wood. Published by Watson-Guptill Publications. Illustrated by Peters Day
  • Phantoms Don't Drive Sports Cars (The Adventure of the Bailey School Kids) by Debbie Dadey. Published by Scholastic Paperbacks
  • Babar : The Phantom by Rh Value Publishing
  • Phantom of the Auditorium by R. L. Stine. Published by Apple
  • The Peeping Duck Gang investigates the case of the Phantom of the Opera by Keith Brumpton

קומיקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Trap-door Maker (2006) by Pete Bregman. Published by Treehouse - story revolves around Erik's time in Persia
  • The Opera House Murders (2003) story by Yozaburo Kanari and art by Fumiya Sato. In "The Kindaichi Case Files" serie. Published by TokyoPop.
  • Edgar Rice Burroughs' Tarzan #11 and #12 Le Monstre (1997) published by Dark Horse Comics - A Phantom of the Opera/Tarzan crossover
  • Batman: Masque (1997) by Mike Grell with Andrz Khromov. Published by DC Comics
  • Le Trésor du Fantôme de l'Opéra (The Treasure of the Phantom of the Opera) Volume 7 of the Joseph Rouletabille series. Story by André-Paul Duchateau and drawings by Bernard-C. Swysen. Published by Claude Lefrancq in 1996 and Soleil in 2001.
  • Le Fantôme de l'Opéra (1995) by JET. Published by Asuka Comics DX - Japanese, mixes elements from Leroux, Andrew L. Webber, and Lon Chaney
  • Sherlock Holmes: Adventure of the Opera Ghost Two volumes. (1994) by Steven P. Jones, art by Aldin Baroza, and cover art by Guy Davis. In black&white. Published by Caliber press
  • Phantom of the Opera (1991) by Mitchell Perkins and Wanda Daughton (and Vickie Williams). Published by Innovation
  • Le Fantôme de l'Opéra Volume 1 of the Joseph Rouletabille series. Story by André-Paul Duchateau and drawings by Bernard-C. Swysen. Published by Claude Lefrancq in 1989 and Soleil in 2001.
  • The Phantom of the Opera (1988) published by Eternity Comics - Based on Gaston Leroux's novel
  • The Phantom Stranger (1973) no. 23 and no. 24 published by DC Comics
  • The Phantom of Notre Duck (1965) by Carl Barks
  • Le Fantome de l'Opera by Toshihiro Hirano. Two volumes.

תזות ומסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Phantom of the Opera: Essay about the Musical and the Literary Novel by Sandra Andrés Belenguer
  • Phantoms of the Opera: The Face Behind the Mask by John L. Flynn
  • The Underground of the Phantom of the Opera by Jerrold E. Hogle
  • The Complete Phantom of the Opera by George Perry
  • The Phantom of the Opera (Hollywood Archives Series) by Philip J. Riley
  • The Phantom Of The Opera Companion by Andrew Lloyd Webber and Joel Schumacher

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעה תרבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעריצי הפנטום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה המודרנית, נהפך סיפור הפנטום לאגדת קאלט, שריכזה סביבה אגודות מעריצים מושבעים, הקוראים לעצמם Phantom Phans. המושבעים שבמעריצים, מזדהים עמוקות עם דמותו של הפנטום, אריק, אבל המעריצים יכולים לאהוב גם דמויות אחרות. מעריצים רבים מרותקים מכל דבר הקשור לפנטום, החל מדמותו המורכבת והטרגית של אריק, עבור במוזיקה שיצר לו אנדרו לויד ובר וכלה באלמנטים עיצוביים המזוהים עם הדמות: עוגב ענק, נרות ופמוטים, מסכות, גלימות שחורות מקטיפה, משי, נברשות גדולות ומפוארות ועוד. מעריצי הפנטום ידועים גם בספרות המעריצים שהם כותבים. הרבה ממעריצי הפנטום אף כתבו את גרסאותיהם לסיפור העלילה, ואחרים גם כתבו המשכים. רוב הסיפורת מסוג זה מתפרסמת בעיקר באינטרנט ובאתרי מעריצים לפנטום, אך חלקם גם ראו אור ויצאו לספרים בדפוס.

מעריצה אחת כל כך אהבה את אגדת הפנטום עד ששנתה את שמה החוקי ל-Christine Daae, כשם הזמרת אהובתו של הפנטום.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מאיה שני, פנטום האופרה חוזר במחזמר חדש והפעם בקוני איילנד, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 8 באוקטובר 2009
  2. ^ [1] (הקישור אינו פעיל, 24.4.2011)