החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים
 |
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: נותן ציטוט ממסמך רשמי בלי לציין מהו. המקור הוא אנציקלופדית דת. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים (באנגלית: London Society for Promoting Christianity Among the Jews, ידועה בקיצור בשם "חברת היהודים" – The Jews Society; כונתה גם בשם "מיסיון הכנסייה ליהודים" – Church Mission to the Jews ובקיצור CMJ; שמות נוספים היו "המיסיון האנגלי" או "המיסיון הבריטי") הוא ארגון מיסיונרי שהוקם ב-15 בפברואר 1809 בעיר לונדון שבבריטניה ומטרתו הייתה לשכנע את היהודים להמיר את דתם לנצרות הפרוטסטנטית.
תוכן עניינים |
תולדותיה [עריכה]
ב-1809 מנה הארגון כ-22 מיסיונרים שפעלו בקרב יהודים ברחבי העולם ורבים מן המיסיונרים היו יהודים מומרים. במהלך פעילותה רבים מהמנהיגים היהודים יצאו כנגד הארגון, בייחוד בתחילת המאה ה-20. הארגון שהחל להתפשט במהירות החל לכלול מדינות כמו אתיופיה, שם הארגון החל לפעול ב-1859 על מנת לנצר את יהודי אתיופיה. פעילות זו של הארגון משכה את תשומת לבם של יהודי אירופה והארגון כל ישראל חברים שלח את יוסף הלוי ב-1867 להילחם במיסיון ולברר על מצבם של יהודי אתיופיה. הארגון היה פעיל באתיופיה עד 1920.
ב-1914 חשף הארגון את היקף פעולתו במסמך רשמי:
 |
החברה היא הוותיקה ביותר, העשירה, הנועזת והמאורגנת ביותר מסוגה, וחברים בה גם חברות בת ברחבי האיים הבריטיים וקנדה. החברה בעלת הכנסה של 46,338 שילינג נכון לינואר 1900 ועם הוצאות של כ-36,900 שילינג כוללת בתוכה 52 מרכזים מסיונרים עם כ-199 עובדים ביניהם 25 כמרים, 19 רופאים, 34 מסיונריות, 20 מסיונרים, 35 קולפורטגים [1], 58 מורים ו-8 רוקחים. בקרב העובדים 82 היו יהודים לשעבר. 52 המרכזים של הארגון מפוזרים וכ-18 הם באנגליה, 3 באוסטריה, 1 בצרפת, 4 בגרמניה, 2 בהולנד, 1 באיטליה, 4 ברומניה, 1 ברוסיה, 1 בקונסטנטינופול ; באסיה ישנם 10 מרכזים ביניהם בירושלים עם 27 עובדים ; באפריקה יש 7 מרכזים. מאז ייסודו הוטבלו לנצרות כ-5,000 יהודים. פרסומיו העיקריים הם הידיעון המיסיונרי היהודי (Jewish Missionary Intelligence) והפרקליט המיסיונרי היהודי (Jewish Missionary Advocate). |
 |
| – [2] | ||
הדרך העיקרית בה הארגון משך יהודים הייתה בדרשות ופרסומים בעיתונים מרכזיים בשפות שונות, גם בעברית, וכלה בהקמת בתי ספר בלב הקהילות היהודית. הארגון הקים את בית החולים של המיסיון האנגלי שפעל בירושלים בין השנים 1843-1948, בתחילה בעיר העתיקה והחל מ-1897 ברחוב הנביאים בירושלים. בסמוך לבית החולים הקימה החברה הלונדונית בית ספר מיסיונרי לבנות יהודיות (בניין זה כונה לימים "בית הדגל" לאחר שהונף עליו דגל ישראל עם קום המדינה). בחיפה הוקם בית חולים בניהולו של ד"ר אאורבך. בית החולים פעל עד 1947.
ארגון זה לא היה בעל אופי אנטישמי, ומנהיגיו היו בעיקר יהודים מומרים. אהרן הנרי שטרן כותב שהמיסיונרית באתיופיה החלה בתגובה לגיור קבוצת גרמנים ליהדות ב-1840. הארגון פעל גם בקרב יהדות קוצ'ין שבהודו וקיבל ב-1818 את מיכאל סרגון המשומד (1795 - 1855) מהקהילה לארגון כמיסיונר הראשי באזור. באתיופיה היה זה מיכאל ארגווי, היהודי הראשון שהתנצר, שמונה לתפקיד המיסיונר הראשי באתיופיה. אחת מההשלכות של הארגון הייתה המיסיונריות בקרב יהודי סין שגרמה להתבוללות המהירה שלהם.
ראו גם [עריכה]
לקריאה נוספת [עריכה]
קישורים חיצוניים [עריכה]
- שאול ספיר, מקורות חברות המסיון האנגליקנית שפעלו בירושלים ובארץ-ישראל במאה הי"ט ועד למלחמת-העולם הראשונה, קתדרה 19, אפריל 1981, עמ' 170-155
- מרדכי אליאב, לא גר אלא מומר, קתדרה 59, מרץ 1991, עמ' 193-191 (תגובה למאמרו של ישעיהו פרידמן, תוכניות בריטיות ליישוב יהודים בארץ-ישראל בשנות הארבעים של המאה הי"ט (1850-1840), קתדרה 56, יוני 1990, עמ' 69-42)
- ישעיהו פרידמן, עוד לפרשת קלמן המומר, קתדרה 63, אפריל 1992, עמ' 165-163
- מרדכי אליאב, מומר, בעל-תשובה וחוזר לסורו (פרשת שמעון רוזנטל), קתדרה 61, ספטמבר 1991, עמ' 132-113
- אהרן יפה, פעילות המיסיון האמריקני-הפרוטסטנטי בארץ-ישראל בשנים 1845-1821, קתדרה 73, תשרי תשנ"ה, ספטמבר 1994, עמ' 60-36
- מרדכי אליאב, 'בזכות נשים' – מקומה של האישה במאמצי הניצור של המיסיון הבריטי בירושלים, קתדרה 76, יולי 1995, עמ' 115-96
- יוסף לנג, המאבק בפעילות המיסיון בראשית העלייה הראשונה (1884-1882) והשתקפותו בעיתונות הירושלמית, קתדרה 80, יוני 1996, עמ' 87-63
- ריקה יצחקי-הראל, המיסיון הסקוטי בצפת עד מלחמת העולם הראשונה ותגובת היישוב היהודי לפעילות מיסיונרית, קתדרה 123, מרץ 2007, עמ' 79-74 (על היחסים בין המיסיון הסקוטי בצפת לבין מיסיון 'החברה הלונדונית')
