הלנה רובינשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הלנה רובינשטיין

הלנה רובינשטיין (Helena Rubinstein;‏ 25 בדצמבר 1870 - 1 באפריל 1965) הייתה תעשיינית קוסמטיקה בת למשפחה יהודיה-פולניה, מייסדת ואפונים של חברת הלנה רובינשטיין, מפעל שבזכותו הייתה לאחת הנשים העשירות בתבל.

ילדותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם חיה רובינשטיין, בת בכורה, במשפחה בת שמונה ילדים, של אוגוסטה גיטה שיינדל זילברפלד רובינשטיין ונפתלי הרץ הורס רובינשטיין. אביה היה חנווני בעיר קרקוב. הלנה למדה רפואה תקופה קצרה בשווייץ.

הגירתה לאוסטרליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1894 היגרה רובינשטיין לאוסטרליה, לעיר קולריין שם היה דודה חנווני. היא הגיעה ללא אמצעים כלכליים ועם ידיעה מועטת באנגלית. אולם, סגנון לבושה האלגנטי ומרקם עור פניה זכה לתשומת לב נשות העיר, ועד מהרה מצאה קונים לצנצנות הקרמים שהביאה במזוודותיה. משזיהתה כי קיימת דרישה למוצרים, היא החלה ליצרם בעצמה. המרכיב המרכזי בקרמים היה לנולין, שהיה מצוי בשפע לאחר שהופק כמוצר לוואי במהלך עיבוד צמר כבשים. רובינשטיין ביצעה ניסויים שונים כדי להסוות את ריח הכבשים האופייני שנלווה לחומר, ובין השאר השתמשה בלבנדר, קליפות אורן, ופרחי נופריים.

לאחר שהסתכסכה עם דודה, נאלצה לעזוב את ביתו. היא עבדה תקופה קצרה כמטפלת בחווה, והגיעה לעיר מלבורן שם עבדה כמלצרית. במלבורן הסכים אחד ממחזריה לממן יצור קרם שרקחה ואותו שיווקה. הקרם זכה להצלחה מסחרית אדירה. בתקופה זו רובינשטיין שינתה את שמה הפרטי להלנה, שם שאינו מזוהה כיהודי, וברווחים שגרפה פתחה סלון יופי ברחוב קולינס האופנתי בעיר, כשהיא משווקת את מוצריה בכסות "מדעית" ללקוחות שאת עורן "אבחנה" כמתאים לטיפול שרשמה.

לאור הצלחתה פתחה סלון יופי נוסף בעיר סידני ובתוך חמש שנים פתחה סלון דומה בלונדון. זאת לאחר שאחותה צ'סקה נטלה את ניהול העסק במלבורן. בכך יסדה רובינשטיין את אחת מחברות הקוסמטיקה הראשונות בעולם. השגיה העסקיים של רובינשטיין היו יוצאי דופן לתקופתם, אף לאור העובדה כי בנקים בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 מיעטו לתת הלוואות לנשים. עסקיה המשיכו לזכות להצלחה רבה ובשנותיה המאוחרות רתמה את הונה למטרות צדקה בשטחי החינוך, האומנות והבריאות.

נישואיה וילדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלנה רובינשטיין בחנוכת ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו בתל אביב, בשנת 1959

רובינשטיין התחתנה בלונדון, בשנת 1908, עם העיתונאי האמריקאי אדוארד ויליאם טיטוס. לזוג נולדו שני ילדים, רוי ולנטין טיטוס (12 בדצמבר 1909 - 18 ביוני 1989) והוראס טיטוס (23 באפריל 1912 - 18 במאי 1958). הזוג עקר לפריז שם פתחו סלון יופי בשנת 1912. בעלה סייע לרובינשטיין בכתיבת פרסומות ופתח בית הוצאה לאור קטן.

רובינשטיין קיימה מסיבות מפוארות לחברה הגבוהה בפריז וטוותה קשרים עסקיים מועילים. במסיבות אלה נודעה בחדות לשונה. באחת מהן פנה שגריר צרפתי שתוי למשוררת האנגליה אדית סיטוול ואחיה, ואמר בארסיות: "Vos ancêtres ont brûlé Jeanne d’Arc". רובינשטיין, שידיעתה בצרפתית הייתה דלה, ביקשה כי הדברים יתורגמו לה, ולאחר התרגום: "אבותיכם הם ששרפו את ז'אן ד'ארק", הפטירה: "ובכן, מישהו היה צריך לעשות זאת." באירוע אחר פנה אליה מרסל פרוסט ושאל איזה איפור מתאים לדוכסית. רובינשטיין סילקה אותו מעל פניה בטענה שהוא מסריח מנפתלין. כשנזכרה באירוע לאחר שנים אמרה: "כיצד הייתי צריכה לדעת שהוא יהיה מפורסם?"‏[1]

בשנת 1937, כעשרים שנים לאחר שהזוג היגר לארצות הברית, רובינשטיין התגרשה מבעלה טיטוס בתום חיי נישואים מעורערים. בשנת 1938 נישאה בשנית לנסיך ארצ'יל גוריאלי-צ'וקוניה (1895-1955). הנסיך היה צעיר מרובינשטיין ב-23 שנים. רובינשטיין בגאוותה על בעלה החדש, קראה על שמו קו מוצרי קוסמטיקה. יש שטענו כי אף הנישואים היו בגדר תרגיל שיווקי של רובינשטיין אשר מעתה נקראה בשם הנסיכה הלנה גוריאלי.

על אף עושרה המופלג המשיכה רובינשטיין להתנהל בצנעה בחייה הפרטים, כך למשל הביאה עימה כריך מן הבית למקום עבודתה. מנגד קנתה בגדי פאר בבתי האופנה היוקרתיים ביותר. בשנת 1953 יסדה קרן צדקה הנקראת על שמה והמחלקת מענקים למטרות בריאות, מחקר רפואי ושיקום וכן לקרן התרבות אמריקה-ישראל. מתוך אהבתה לאמנות יסדה בשנת 1957 קרן מלגות לאמנות באוסטרליה ובשנת 1959 את ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו בתל אביב.

עבודתה בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עקרה רובינשטיין עם בעלה לניו יורק, שם פתחה סלון יופי בשנת 1915, שהיה הראשון ברשת סלונים שנפרשה בארצות הברית. סלון זה סימן את תחילת יריבותה עם אליזבת ארדן תעשיינית קוסמטיקה בולטת אחרת. רובינשטיין וארדן, אשר הלכו לעולמן בהפרש של 18 חודשים זו מזו, פעלו במרץ כדי לטפס בסולם החברתי. שתיהן היו מודעות לחשיבות שיווק מוצריהן, על ידי עטיפתם במראה יוקרתי, מדיהן המושכים של הקוסמטיקאיות שעבדו בשירותן, חשיבות קידום מכירות על ידי ידועניות וההשפעה של מחיר המוצר והכסות הפסאודו-מדעית שניתנת לו.

החל משנת 1917 רובינשטיין ייצרה בעצמה את מוצריה ואף שלטה על השיווק הסיטונאי של המוצרים. בשנת 1928 היא מכרה את עסקיה בארצות הברית לחברת ליהמן ברדרס בסכום של 3.7 מיליון דולר (כ-90 מיליון דולר בערכי ימינו). לאחר שפרץ השפל הגדול היא קנתה בחזרה את מניות החברה בפחות ממיליון דולר והפכה אותה לחברת ענק, כשהיא פותחת סלוני יופי בכתריסר ערים בארצות הברית. היא פתחה ספא בשדרה החמישית בניו יורק שבה פעלה אף מסעדה, חדר התעמלות, ועל רצפותיה היו שטיחים של הצייר חואן מירו. בהזמנתה עיצב הצייר סלבדור דאלי קופסת פודרה ואף יצר תמונת פורטרט של רובינשטיין.

מותה ומורשתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובינשטיין נפטרה ב-1 באפריל 1965. חלק מעיזבונה, כולל חפצי אמנות אפריקאית ואוסף רהיטים, הוצאו למכירה פומבית בשנת 1966. בשנת 2009 יצא לאקרנים סרט דוקומנטרי בשם "הפודרה והתהילה" (The Powder and the Glory) העוסק ביריבות רבת השנים בין שתי ענקיות תעשיית הקוסמטיקה, רובינשטיין ואליזבת ארדן.

רובינשטיין נודעה בחדות לשונה ובסיסמאותיה הרבות. אחת מהן הייתה: "אין נשים מכוערות, רק עצלניות." בסקירת ספר העוסק בה, היא תוארה כ"אישה הראשונה אשר הפכה מולטי-מיליונרית בכוחות עצמה, הישג אותה השיגה בזכות חושיה המחודדים ליחסי ציבור. היא ידעה כיצד לפרסם - כשהיא עושה שימוש בתדמיות מפחידות לצד פיטפוטים - והציגה לציבור את הרעיון של סוגי עור "בעייתיים". היא אף הייתה חלוצה בשטח הפסבדו-מדע בשירות השיווק, לבשה חלוק לבן ברבות מפרסומותיה, למרות העובדה שהכשרתה המקצועית היחידה הייתה סיור של חודשיים במוסדות לטיפול בעור באירופה ולימודי רפואה בשוויץ אותם עזבה לאחר זמן קצר. כמו כן, היא ידעה כיצד לתמרן את רמת החרדה של לקוחותיה: אם מכירותיו של מוצר חדש היו נמוכות, היא העלתה את מחירו כדי להעלות את שוויו בעיני הלקוחות."‏[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Stefan Kanfer, The Czarinas of Beauty. City Journal, Summer 2004
  2. ^ Ruth Graham, More Than Skin Deep. The Wall Street Journal, 05-02-2011