המוח האמצעי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המוח האמצעי או המוח התיכון (TA: Mesencephalon) הוא חלק של המוח הממוקם בחלקו העליון של גזע המוח.
בקצהו התחתון, המוח האמצעי מחובר לפונס, ובקצהו העליון למוח הביניים (תלמוס, היפותלמוס ועוד).
תוכן עניינים |
חלקי המוח האמצעי [עריכה]
המוח האמצעי כולל בתוכו את הטקטום, הטגמנטום, הרגליות של המוח הגדול ועוד מספר גרעינים ואלומות עצב.
- טקטום (tectum) - משמעות השם היא "גג".
-
- התליל העליון (Superior colliculus) - מקבל מידע חזותי[1]. אזור זה ממלא תפקיד חשוב בשליטה על תנועות עיניים וכן על הזזת הראש בתגובה לגירויים.
- התליל התחתון (Inferior colliculus) - מקבל מידע קולי[1]. זוהי אחת מתחנות הביניים של מידע ממערכת השמיעה, לפני שהוא מגיע לתלמוס.
- טגמנטום (tegmentum) - משמעות השם "הכיסוי". מכיל מספר אזורים וגרעינים שונים, ביניהם:
-
- החומר השחור (SN - substantia nigra) - מכיל תאי עצב שמפרישים דופמין וממלא תפקיד חשוב במסלולים מוטוריים של גרעיני הבסיס.
- חומר אפור מרכזי (Periaqueductal gray matter) - אזור בטגמנטום המקיף את תעלת המוח ויש בו מעגלים עצביים המופקדים על התנהגיות הקשורות במין ופעולות הגנתיות.
- הטגמנטום הגחוני (VTA - Ventral Tegmental Area) - ריכוז נוסף של תאים דופמינרגיים, אשר פועלים במסגרת מערכת החיזוק במוח.
- הגרעין האדום (The red nucleus) - ממלא תפקיד מסוים בקואורדינציה מוטורית.
- התצורה הרשתית, שנפרסת מהטגמנטום ועד לתחתית המוח המוארך.
התפתחות המוח האמצעי [עריכה]
במהלך ההתפתחות העוברית, המוח האמצעי נוצר מהבועית האמצעית מבין השלוש שיוצאות מתוך צינור העצבים ליצור את המוח. במוח מפותח לגמרי, המוח האמצעי הוא הכי פחות ממוין מבין שלוש הבועיות.
מבחינה אבולוציונית, המוח האמצעי נחשב לחלק קדום במוח המשותף לרוב החוליתנים (ארכיפאליום).