המוח הגדול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבט צידי על המוח הגדול (צרברום).

המוח הגדול (בלועזית: צרברום, Cerebrum או טלנצפלון) הוא אזור של מערכת העצבים הממוקם במוח הקדמי, המכיל גם את מוח הביניים.

המוח הגדול מפותח יותר בבני-אדם מאשר בכל יצור אחר. בהתאם לכך, זהו החלק הגדול ביותר של מוח האדם[1].

חלוקה להמיספרות ואונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט צידי על החלק הפנימי של ההמיספרה וכפיס המוח.
מבט תחתי על כפיס המוח, מכיוון בסיס הגולגות. ניתן לראות את החלוקה הסימטרית בין שתי ההמיספרות.
אונות המוח הגדול

המוח הגדול מורכב משתי הֶמִיסְפֶרוֹת (Hemisphere, "חצי-כדור") הממוקמות משני צדדיו של המוח, הימני והשמאלי. ההמיספרות סימטריות יחסית, עם חריץ עמוק ביניהן. שתי ההמיספרות מקושרות ביניהן באמצעות כפיס המוח (Corpus callosum). פגיעה בכפיס המוח יכולה להוביל למצב של מוח חצוי.

שתי ההמיספרות של המוח הגדול אינן משמשות בדיוק לאותם תפקודים‏[2]. ישנה הצלבה בין הצדדים ימין ושמאל, כך שכל אחת מהן מקבלת מידע חושי מהצד הנגדי של הגוף וגם שולטת על התנועה המוטורית של הצד המנוגד‏[3]. על פי רוב שליטה זו אינה שוויונית, כך שצד אחד הוא דומיננטי ביחס לאחר. אדם ימני הוא בעל המיספרה שמאלית דומיננטית ואדם שמאלי הוא בעל המיספרה ימנית דומיננטית. בנוסף, ההמיספרה השמאלית של המוח מופקדת על השפה אצל מרבית האנשים הימניים, בעוד שההמיספרה הימנית מופקדת על התפקודים החזותיים-מרחביים‏[2].

כל המיספרה מחולקת לארבע אונות: קדמית (פרונטלית), קודקודית (פריאטלית), עורפית (אוקסיפיטלית) ורקתית (טמפורלית). אונות אלו הן אזורים גדולים של קליפת המוח אשר מבצעים תפקידים מגוונים. האונה הקדמית מופרדת מהקודקודית על ידי החריץ המרכזי (Central sulcus)‏[3].

שכבות ורקמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל אחת מההמיספרות של המוח הגדול מורכבת מקליפת המוח, מהחומר הלבן שמתחתיה ומגרעינים בעומק החומר הלבן‏[1].

  • קליפת המוח - השכבה החיצונית של המוח הגדול. היא מאורגנת במספר שכבות של חומר אפור. החומר האפור מורכב מגופי התאים, צבעו האפור-חום של חומר זה בא מן הנימים המשרתים את התאים ומן גופי תאי העצב. קליפת המוח משופעת בקפלים המאפשרים להגדיל את שטח הפנים שלה בחלל הגולגולת[3]. הגבעות/בליטות שנוצרות כתוצאה מקפלים אלו מכונות גירוס (gyrus) וברבים גירי (gyri). השקעים/עמקים/חריצים מכונים סולקוס (sulcus) וברבים סולצי (sulci).
  • גרעינים - צבירים של תאי עצב מתחת לקליפת המוח. הם בנויים מחומר אפור שנמצא בתוך החומר הלבן (ריכוז של גופי תא עצב בין האקסונים).

מבנים בעומק המוח הגדול[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גרעיני הבסיס - אוסף של גרעינים בעומק המוח הגדול. חלקם פועלים כיחידה תפקודית אשר מעורבת בתיאום והוצאה לפועל של תנועות מוטוריות.
  • היפוקמפוס - מבנה הממוקם בצדה הפנימי של האונה הרקתית בשתי ההמיספרות. ההיפוקמפוס חיוני להיבטים שונים של יצירת זיכרון לטווח ארוך, ומעורב גם בניווט מרחבי.
  • אמיגדלה - נמצאת בסמוך לקצות ההיפוקמפוס. מטפלת בתגובות רגשיות, בעיקר בהיבט של רגשות שליליים, למשל פחד.

ההיפוקמפוס והאמיגדלה, יחד עם אזורים נוספים מתחת לקליפת המוח, לעתים מקובצים תחת הכותרת המערכת הלימבית, אם כי אין כיום הגדרה אחת מוסכמת למושג זה.

תפקודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל אחת ממערכות החישה בגוף שולחת מידע לאזור ספציפי בקליפת המוח. לדוגמה, קליפת הראייה מקבלת מידע חושי מהעיניים[3]. תגובות מוטוריות או תנועות של חלקי גוף נשלטות על ידי אזור מסוים באונה הקדקדית של קליפת המוח.

שאר קליפת המוח, שאינו חישתי וגם לא מוטורי, מורכב מאזורי אסוציאציה. אזורים אלו תופסים את החלק היחסי הגדול ביותר בקליפת המוח האנושי. הם מעורבים בכל מה שקורה בין התחושה לפעולה‏[3]. יש להם חלק בתהליכי זיכרון, מחשבה ושפה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 רמי רחמימוב (2004). מהפכת המוח: תקשורת, מחלות נפש וסמים. רעננה: מכון ון ליר בירושלים הקיבוץ המאוחד.
  2. ^ 2.0 2.1 הוארד גארדנר (1995). מוח חשיבה ויצירתיות. רעננה: ספרית פועלים.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.