המלחמה הגדולה (סרט, 1959)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: העלילה כתובה בצורת סטקטו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
המלחמה הגדולה
La grande guerra.jpg
כרזת הסרט
שם במקור: La grande guerra
בימוי: מריו מוניצ'לי (Mario Monicelli)
הפקה: דינו דה לאורטיס (Dino de Laurentiis)
תסריט: אג'נורה אינקרוצ'י (Agenore Incrocci)
מריו מוניצ'לי
עריכה: אדריאנה נובלי (Adriana Novelli)
שחקנים ראשיים: אלברטו סורדי (Alberto Sordi)
ויטוריו גסמן (Vittorio Gassman)
סילבנה מנגנו (Silvana Mangano)
מוזיקה: נינו רוטה (Nino Rota)
חברת הפצה: סרטי דינו דה לאורטיס (Dino de Laurentiis Cinematografica)
הקרנת בכורה: 2 באוגוסט 1960, גרמניה המערבית
משך הקרנה: 137 דקות
שפת הסרט: איטלקית וגרמנית
דף הסרט ב-IMDb
מקום התרחשות עלילת הסרט - נהר פיאווה במחוז ונטו
המלחמה בצפון איטליה

המלחמה הגדולהאיטלקית: La grande guerra) הוא סרט קולנוע איטלקי מסוגת קומדיה, דרמה ומלחמה העוסק בקרב הנהר פיאווה שהתחולל במלחמת העולם הראשונה. נהר זה היה קו ההגנה מפני צבא האימפריה האוסטרו-הונגרית, אשר במהלך המלחמה חדר כ-100 ק"מ לתוך איטליה וכבש שטחים שבהם יושבת אוכלוסייה אוסטרית.

הסרט מזכיר בגישתו את האופי הטרגי-קומדי של "החייל האמיץ שוויק" ו"מלכוד 22". הצילומים הם בשחור לבן - אותנטיים לתקופה. הסרט היה מועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר וזכה בחמישה פרסים אחרים, בהם פרס אריה הזהב בפסטיבל הסרטים ה-20 של ונציה וב"מדליית דוד די דונטלו" (Premi David di Donatello) למפיק הטוב ביותר.

מפיק הסרט הוא דינו דה לורנטיס והבמאי הוא מריו מוניצ'לי (Mario Monicelli). בסרט השתתפו שחקנים איטלקים נודעים, ובהם אלברטו סורדי (Alberto Sordi) וויטוריו גסמן (Vittorio Gassman) בתפקיד החיילים וסילבנה מנגנו (Silvana Mangano) בתפקיד מארחת החיילים.

נעימות מקוריות מהמלחמה נכללו בהפסקול של הסרט. חלקן נשמעות תוך כדי מצעדי החיילים והן נראות כאילו צולמו בעת התרחשותן.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת הסרט מגויסים שני צעירים לצבא היוצא להגן על המולדת מפני הפולשים מצפון. שני הצעירים, שלימים יהיו חברים, הם אורסטה יקובצ'י, המגולם על ידי אלברטו סורדי, וג'ובאני בוסקה, המגולם על ידי ויטוריו גסמן. לצעירים אופי מנוגד לחלוטין: אורסטה הוא רומאי, בעל אופי רגשני וערמומי, ואילו ג'ובאני הוא לומברדי, משכיל ונבון. מפגשם הראשון הוא בהמתנה לתור הארוך בלשכת הגיוס. בסצנה הראשונה החיילים הממתינים נופלים ארצה כמו במשחק דומינו. האחד שואל: "לאן אתם ממהרים, מטומטים? המלחמה לא תיגמר בקרוב!", וכעין מרמז על אורכה של המלחמה. התחלת הסרט היא קומית, אך רק לזמן קצר.

הרומאי, אורסטה, זוכה לתפקיד שומר הסף בלשכת הגיוס וסרט הצלב האדום על זרועו. הלומברדי, ג'ובאני, מבקש ממנו כי יסדיר לו פטור מסיבה רפואית, ומתנהל ביניהם משא ומתן על תשלום, כשם שאורסטה מנהל עם השאר. התוצאה היא שרק הכסף משולשל לכיסו. כעבור ימים נפגשים שניהם ברכבת בדרכם לבסיס אימונים. בדרך הם צופים ברכבת השבה מהחזית עם פצועים וסמלי הצלב האדום על הקרונות, כרמז לטרגדיה הצפויה נראית לעין.

במחנה האימונים הם שוהים תקופה קצרה ויוצאים מיד לחזית. מפקדם, "גלינה" (תרנגולת באיטלקית), מעורר חיוך אצל החיילים תמיד כאשר שמו נזכר. זוהי אתנחתא קומית כאשר החיילים במצב רוח רע. השניים מתקדמים לחזית, ומחלון האסם שהיה לקסרקטין נראים חיילים שהגיעו בצורה רשלנית. תחילה הם סבורים שאלו שבויים אוסטריים, אך בהמשך התברר שהם חלק מחטיבה איטלקית שנסוגה לאחר תבוסה בקרב. בשלב זה הטרגדיה כבר נראית מוחשית, אם כי הדמויות עדיין רחוקות מהחזית.

כאשר הם מקבלים חופשה, מתחילים החיילים בחיפוש אחרי נשים בעיירה. מי שמכוון אותם הוא הכומר המקומי: "לכו לכיכר, קומה שלישית משמאל". בהגיעם למקום כבר עומדים מאות חיילים ברחבת הבית, מריעים לנשים שתצאנה למרפסת בלבוש מינימלי. ג'ובאני עוקב אחרי אישה שבאה למשרד הקבלה הצבאי, עם בקשה כלשהי. הוא מגיע לביתה של קונסטנטינה, מארחת מקומית שמגולמת על ידי השחקנית סילבנה מנגנו. הוא מבלה ערב נעים בחברתה ובמהלכו היא מבשרת לו ממקורותיה כי למחרת הוא עתיד לצאת לחזית.

מלחמת החפירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנושא המרכזי בסרט הוא תיאור מלחמת החפירות במלחמת העולם הראשונה, תופעה אופיינית למלחמה זו, בה מאות אלפי חיילים מתו ונפצעו, כאשר קווי החזית נשארו ללא שינוי או הכרעה, בהיעדר סיכוי לסיום המהלך הקרבי. במהלך הסרט נצפות שיירות חיילים ארוכות, הנעות בהרים, אשר במקביל להם מטפסות פרדות עם משא וציוד, יחד עם רעם הפגזים מרחוק. כשפצצות תאורה מעל לראשיהם, החיילים מסתתרים ומתגלים לסירוגין, אך ממשיכים עד סמוך לקווי החזית עם הגרמנים והאוסטרים. בשלב מסוים מבוקשים מתנדבים להנחת מטען חומר נפץ לשם פריצת גדר תיל המונחת לפני עמדות צבא האויב. המתנדבים נמצאים, והמטען מונח ומתפוצץ. בפיצוץ המטען נהרג אחד מחבריהם שרגלו נתפסה בתיל. זוהי המחשה של הטרגדיה. החיילים האיטלקים פורצים את הקווים וכובשים את אחד הגשרים. בלהט המערכה, מונח טלפון שדה שמחבר בין ראשי שני הצבאות, אשר משוחחים על הרכבה של הסעודה שטעמו עד שהם מבינים שחלה תקלה. זוהי אתנחנתא קומית נוספת.

הגנרל "תרנגול" מבקר את החיילים בעת הגשת הארוחה. הם מתלוננים על איכות התרנגול, ובאירוניה על המפקד. המפקד מבין את הרמז ומורה מיד על שיפור הבישול. חג המולד מגיע ומשקה הגראפה מחולק לכולם. אפילו שוקולד מוצע לחיילים ומכתבים מגיעים מהבית.

ג'ובאני, הלומברדי, זוכה בתפקיד החשוב – לבצע שליחות לעיירה בו נמצאת המפקדה. הוא מנצל זאת לביקור שני אצל קונסטנטינה, שם נעלם ארנקו. קונסטנטינה מחזירה לו את הארנק, אך ללא המזומנים. היא משיבה לו: "וממה אתה חושב אני חיה?", וזוכה בתמורה מלאה לכספו.

מתקפת פתע אוסטרית פוגעת כהוגן בחיילים האיטלקים: מגוריהם נהרסים, העמדות קורסות, והמצלמה "שטה" לאורך ולרוחב שטח המערכה. המתים פזורים בשטח ופצועים זועקים לעזרה. מתגלה כאן תמונת המלחמה במלוא עוצמתה. ברקע מתנגן "פסקול" עם נעימות עצובות, מהמלחמה שסיומה אינו נראה באופק לחיילים‏‏‏[1]. כומר צבאי מכוון את נושאי האלונקות – פצועים שמאלה ומתים ימינה. המפקדים עוסקים בזיהוי ההרוגים, חלקם אינם מוכרים, ומעלים פרטים אישיים (מנסים למצוא זיהוי לכל חלל). בסוף חלקם הגדול ייקבר בתור חיילים אלמונים, כפי שקרה במקרים רבים במלחמת העולם הראשונה. נשק רב נאסף משדה המערכה; הכמות מצביעה על שיעור האבדות.

הפוגה מוכרזת לעשרה ימים. החיילים צועדים בסך למרכז העיירה הקרובה. תושבי העיירה, בייחוד הנשים, דומעות למראה החיילים. בבית מלון מקומי מקבלים נכבדי העיר ורעיותיהם את החיילים ומברכים אותם על אומץ לבם. פער לא קטן נמצא בין שני סוגי הציבור: אלו המתפארים במשפטי רהב ואלו החשים את מצוקת המלחמה. החיילים מנצלים את הזמן לסעודה ולנמנום והנכבדים ממשיכים להרעיף מחמאות על הצבא.

אורסטה פונה למצפון ציבור הנאספים ועורך מגבית בקרב המכובדים. הוא מצליח במשימה, והם מחלקים בינם את ה"שלל" ופונים לתחנת הרכבת - מקום כינוס היחידה. בתחנה באה לקראתם גברת ומבקשת לדעת אם בעלה מוכר להם. היה זה חברם ברודין מפדובה, שעלה על מוקש ונהרג, אך הם מחליטים שלא יהיו המבשרים על מותו. היא מוסרת להם חבילות עבורו והם מציידים אותה בהוצאות הנסיעה מכספי השלל. באולם התחנה החיילים נמים, שרים ורוקדים עם נערות מקומיות. זוהי מעט נחת מהסביבה הסוערת, אבל לא לזמן רב. הכרוז מודיע לכולם לצאת חזרה לבסיס.

השלב האחרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיילים יוצאים בדרך המובילה לוונציה. היעד הוא נהר פיאווה, שם תתנהל המערכה העיקרית בין שתי הצבאות. השיירה טיפוסית לזמנה: קרונות מטען, תותחים נעים, סירות (להכנת "גשר סירות" לקראת המעבר על הנהר) ומעט משאיות להסעת חיילים. החיילים עולים במעלה הגבעה, יורדים וחוזר חלילה, במישור ובתוך הכפר והכול תוך כדי שירה בציבור. הסרט הוא בשחור-לבן, והנוף היפה של מורדות הרי האלפים אינו ניכר. האזרחים מקבלים אותם בברכה. אישה עם תינוק על זרועה מזהה בין החיילים את האבא של התינוק שבזרועה ומבקשת: "לפחות תשאיר את שמך?". ג'ובאני נפרד מקונסטנטינה ומבקש ממנה כי הכסף שלקחה ממנו ישמש את התינוק האלמוני.

שני החברים נשלחים לבצע פטרול. מובא דו-שיח מה"חפירות":

— מי שם? קודם אתה יורה ואחר כך שואל?
— טוב ידיד מת מאשר אויב חי! מי אתה?
— אני "הרוח של אלה שאתה הרגת"! עבור!

החברים יוצאים למשימה האחרונה – פטרול באזור הקרוב לקווים האוסטרים אשר צפויים להיות מותקפים על ידי האיטלקים. הם מתבקשים לבדוק האם השטח פנוי מהאויב. ציודם העיקרי הוא בקבוק יין לדרך. הם מגיעים למבנה ריק של רפת ומחליטים לנוח ולהמתין לעלות השחר. הם מאזינים להכנות הנעשות מרחוק להנחת גשר-הסירות שהצבא האיטלקי בונה לקראת הקרב למחרת. בינתיים הם שומעים דיבורים בשפה הגרמנית ומגלים כי המבנה היה לאורווה בשירות הצבא האוסטרי. הם נפלו בשבי. המפקד האוסטרי דורש פרטים על ההתקפה. ג'ובאני, גיבור הסרט, מפגין גבורה ואינו מגלה דבר ומוצא להורג. אורסטה, הטוען שהוא בכלל בחיל הרפואה, אינו זוכה לחסד וגם הוא הוצא להורג.

בתמונת הסיום הצבא האיטלקי מסתער על עמדות הצבא האוסטרי. האוסטרים נסוגים והאיטלקים מנצחים. מכאן נפתחת הדרך לשחרור איטליה מהכיבוש האוסטרי וסיום מלחמת העולם הראשונה - היא המלחמה הגדולה. גופות שני החברים נשארות בצד, יחד עם שאר חללי המלחמה – האיטלקים והאוסטרים.

המקורות לסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון לסרט היה של התסריטאי האיטלקי לוצ'יאנו וינצ'נזוני (Luciano Vincenzoni). היה זה בעקבות ספרו של גי דה מופאסאן, "שני חברים" (Deux Amis), אשר עוסק דווקא במלחמת צרפת-פרוסיה. תחילה הוא חשב ללהק לתפקיד הלומברדי את ויטוריו גסמן, והמפיק דינו דה לאורטיס החליט לכלול בסיפור גם את הרומאי, השחקן אלברטו סורדי. כמו כן נכללו בתסריט חלקים משני ספרים נוספים‏‏,‏ "Un anno sull'Altipiano" מאת אמיליו לוסו וכן "Con me e con gli alpini" מאת פיירו יאייר.

צילומי הסרט נעשו ברובם בנפת נפת אודינה במחוז פריולי-ונציה ג'וליה - מקום התרחשות הקרבות בחזית האיטלקית. כרקע לצילומים שימשו מרחבי העיר ונצונה (Venzone), פלמנובה (Palmanova), הפרבר נספולטו (Nespoledo) ולסטיצה (Lestizza) .

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏המלחמה הסתיימה רק כעבור שנתיים‏.