המעילה בבנק למסחר

המעילה בבנק למסחר נחשפה בשנת 2002, ובמסגרתה מעלה עובדת הבנק למסחר בע"מ, אתי אלון, בכספי הבנק בהיקפי ענק שהביאו לקריסתו. בסך הכל מעלה אלון, ממרץ 1997 ועד אפריל 2002, בסך של 271,324,503 ש"ח. במסגרת המעילה פתחה אלון בבנק 206 חשבונות פיקטיביים (לעומת כ-1,300 לקוחות הבנק), בהם העמידה הלוואות גב אל גב ואת כספי ההלוואה משכה לרשותה. מ-202 חשבונות הבנק גנבה אלון ישירות כספים תוך שבירת פקדונות הלקוחות ומשיכתם.

הרקע למעילה

אתי אלון החלה לעבוד כפקידה בבנק למסחר בשנת 1990, ובמשך השנים קודמה לתפקיד של סגנית מנהלת מחלקת השקעות. לפחות משנת 1994 סייעה אלון לאחיה, עופר מקסימוב, בפרעון חובות ההימורים שלו לגורמים בשוק האפור. אלון הייתה מפקידה בידי אחיה שיקים בסכומים שונים המשוכים על חשבונה הפרטי בבנק אשר שימשו כהמחאות ביטחון. דהיינו, מקסימוב היה מפקיד המחאותיה של אחותו בידי נושיו וביום פרעון השיק היה משלם את תמורת השיק ומשיב השיק אשר לא נפדה לאלון.

החל משנת 1996 התקשה מקסימוב לשלם חובותיו כנגד המחאות אחותו, והשיקים שמסרה לו אלון החלו להפרע כמעט מדי יום מחשבונה בבנק. יתרת החובה הגדולה, בגובה מאות אלפי שקלים, שהצטברה בחשבונה של אלון בבנק, הניעה אותה לבצע את מעשה הגניבה הראשון, מחשבון של לקוחת הבנק, ב-18 במרץ 1997.

אופן ביצוע המעילה

מעילת הענק בוצעה על ידי אלון בשתי שיטות עיקריות:

1. שבירת פקדונות של לקוחות;
2. העמדת הלוואות פיקטיביות על שם לקוחות.

את כספי הלקוחות שמקורם בפקדונות או בהלוואות משכה אלון אל מחוץ לבנק בשלוש דרכים :

1. משיכת מזומן;
2. משיכת שיקים בנקאיים;
3. העברות בנקאיות.

ההלוואות הפיקטיביות שהעמידה אלון היו ברוב המקרים הלוואות מסוג "בלון", אשר הועמדו בחשבון פיקטיבי שפתחה אלון על שם הלקוח, ללא ידיעתו וללא החתמתו על מסמכים רלוונטיים. כבטוחה להלוואות אלו שימשו בדרך כלל, למראית עין, פקדונותיו האמיתיים של הלקוח.

על מנת לטשטש את עקבות המעילה ולמנוע חשיפתה, נקטה אלון, בין השאר, בשתי פעולות בנקאיות:

1. העברת כספי הלקוחות בין חשבונות הבנק בטרם הוצאתם אל מחוץ לבנק
2. הפקדת סכומי כסף במזומן או בשיקים בנקאיים מחשבונות של גורמים ששמם נקשר במעילה לחשבונות של לקוחות אשר ביקשו למשוך את כספם לאחר שאלון גנבה זה מכבר את כולו.

פעולות נוספות שביצעה אלון לשם הסתרת המעילה: שינוי פרטי הדואר של הלקוחות על מנת שלא יקבלו דואר מהבנק, שינוי או מחיקת מספר הטלפון של הלקוח על מנת שלא ניתן יהיה ליצור עימו קשר ומשלוח מכתבים פיקטיביים ללקוחות הבנק אשר לכאורה מפרטים את מצב חשבונותיהם. במהלך החקירה אותרו אסמכתאות פיקטיביות שהפיקה אלון ללקוחות אשר מחשבונם גנבה כספים במסגרת המעילה ועליהן חתמו מנהלים בבנק.

על מנת למנוע מלקוחות הבנק למשוך את כספם, הציעה להם אלון ריבית גבוהה מן הממוצע עבור פקדונותיהם. גם על רבות מההלוואות הפיקטיביות זקפה אלון ל"לקוחות" ריבית הטבה, היא עשתה זאת, ככל הנראה, על מנת לתמוך בהגיון הכלכלי שבנטילת הלוואות גב אל גב אלו.

החקירה

ב-25 באפריל 2002 התייצבה אלון, בליווי עורך דינה, במשרדי מחלק ההונאה של מחוז תל אביב והתוודתה על מעילת הענק שביצעה בבנק.

עם היוודע דבר המעילה, הגיש היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לפירוק הבנק. השופטת ורדה אלשיך מינתה למפרק הבנק את שלמה שחר, כונס הנכסים הרשמי וכמנהלים מיוחדים מונו עו"ד אורי ברגמן ורו"ח יהודה ברלב.

במשך שנתיים התנהלה בבנק, על ידי משרד ברלב ושות', רואי חשבון, ביקורת חקירתית לאיתור נסיבות קריסתו של הבנק ולשם איתור פעולות המעילה ושחזור ספרי הבנק. על בסיס הבדיקות והשחזור כאמור, שילם בנק ישראל ללקוחות הבנק את פקדונותיהם, זאת מכוח ערבות וולונטרית שהנפיק בנק ישראל עם היוודע דבר קריסת הבנק.

ממצאי הביקורת החקירתית ומסקנותיה סוכמו לדו"ח חקירה ששימש כתשתית הראייתית להגשת תביעה אזרחית בסכום של כ- 271 מיליון ש"ח כנגד 36 גורמים, בהם אלון, אחיה ואביה, אנשי השוק האפור שקיבלו כספי המעילה, מנהלי הבנק, הדירקטורים ורואה החשבון החיצוני של הבנק בתקופתה המעילה (ת.א. (ת"א) 1803/05).

כנגד אלון ואביה הוגש כתב אישום חמור והם הורשעו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, גניבה בידי עובד, גניבה בידי מורשה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר ועשיית שימוש במסמך מזויף. אלון הורשעה גם בעבירות של גניבה בידי עובד, רישום כוזב במסמכי תאגיד, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, פגיעה ביכולתו של תאגיד לקיים התחייבויותיו, אחסון מידע כוזב והפקת פלטים כוזבים. השניים נשפטו לתקופות מאסר ארוכות: אלון נדונה ל-17 שנות מאסר, 3 שנות מאסר על תנאי וקנס של 5 מיליון שקל ואביה נדון ל-6 שנות מאסר, שנות מאסר על תנאי וקנס של מיליון שקל. נגד אחיה של אלון, עופר מקסימוב, הוגש כתב אישום נפרד, והוא הורשע בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, גניבה, קבלת דבר במרמה, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, עשיית שימוש במסמך מזויף ועשיית פעולה ברכוש אסור, ונדון ל-15 שנות מאסר, שנתיים מאסר על תנאי וקנס בסך שלושה מיליון שקלים. המדינה והנאשמים ערערו על גובה העונש, ובית המשפט העליון פסק שיש להחמיר את עונשו של עופר מקסימוב נדון ל-17 שנות מאסר, ולהותיר את יתר העונשים על כנם.

הדירקטורים של הבנק למסחר נמצאו אחראים למעילה שביצעה אתי אלון. כתב התביעה של כונס הנכסים מפרט כיצד גרמו הדירקטורים לקריסת הבנק, וכיצד התקבלו סכומים גנובים על ידי צדדים שלישיים בידיעה כי מקור הכספים הוא בכספי הבנק שנגנבו. נקבע כי הדירקטורים נושאים באחריות וכי אפשרו למעשי הגניבה להתרחש. התביעה נגד הדירקטורים הסתיימה בפשרה, לפיה חברת הביטוח של הבנק תשלם כ-2.5 מיליון דולר, ובנוסף לכך כל דירקטור ישלם כ-250 אלף שקל באופן אישי.

בית המשפט קבע כי יש ראיות לכך שסכומי כסף גדולים מהמעילה הגיעו לידי ארגון פשיעה בראשות בן הרוש המכונה "החבורה הירושלמית" והועברו לארצות הברית, שם סייע ארגון הפשיעה של יצחק אברג'יל בהלבנת הכספים על ידי הלוואתם לאנשי עסקים ולאחר מכן סחיטה של הלווים‏.

קסלמן וקסלמן, משרד רואי החשבון של הבנק, הגיע להסכם פשרה עם כונס הנכסים הרשמי לפיו ישלמו 23 מיליון ש"ח לקופת הכונס בגין אחריותם לאי גילוי המעילה. נדחתה בקשה לאשר תובענה ייצוגית נגד המשרד.‏

תוצאות והשלכות

הנושא קיבל הד תקשורתי נרחב בישראל, אף ברמה של דיונים על יציבות המערכת הבנקאית בישראל ונערכו דיונים ברמות הבכירות בבנק ישראל, משרד האוצר ואף הוקדשה ישיבת ממשלה לנושא.
רוב הלקוחות קיבלו את כספם מכוח ערבות וולונטרית שהעמיד בנק ישראל. למעשה בנק ישראל "קנה" את החוב של הבנק כלפי הלקוחות בכך ששילם ללקוחות את שווי הפיקדונות שהיו להם בבנק והגיש לבנק תביעת חוב בגין תשלום זה. התשלומים החלו בספטמבר 2002 ונמשכים עד היום. נכון לינואר 2008 שולם על ידי בנק ישראל בסה"כ סך של כ- 600 מיליון ש"ח ללקוחות הבנק.

בעקבות הפרשה הידק בנק ישראל את הפיקוח על בנקים בארץ וחייב את הבנקים בשינוי ועדכון מספר נהלים אשר היוו, בין היתר, לדעת בנק ישראל, הפרצות אשר אפשרו את המעילה בבנק למסחר. למשל עודכן נוהל המיחשוב בקובץ הנהלים "הוראות ניהול בנקאי תקין" ונקבעו כללים לגבי מערכת המחשב אשר מצויה בשימוש בנקים ולגבי הרשאות וסיסמאות. כל הבנקים בישראל חויבו למקם בסניפים עמדות מידע ממוחשבות אשר יאפשרו לכל לקוח לקבל מידע על חשבונו באופן בלתי תלוי ומבלי להזדקק למי מפקידי הבנק.

קישורים חיצוניים

• חגי עמית, קריסת הבנק למסחר: כך שינתה אתי אלון את הפשיעה הכלכלית בישראל, באתר TheMarker‏, ‏4 במאי 2012
• המעילה בבנק למסחר, ב"וידאופדיה" - אנציקלופדיית הווידאו של חדשות 2 באינטרנט