הנרי השישי, חלק שלישי
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
ויליאם שייקספיר  |
| שפת המקור |
אנגלית מודרנית מוקדמת |
| סוגה |
מחזה |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
1623 |
| סדרה | |
| ספר קודם |
הנרי השישי, חלק שני |
  | |
הנרי השישי, חלק שלישי (באנגלית: Henry VI, Part 3; מסומן בקיצור 3H6) הוא מחזה מאת ויליאם שייקספיר. המחזה השלישי ברביעיית המחזות העוסקים במלחמות השושנים הכוללת בנוסף את המחזות הנרי השישי, חלק ראשון, הנרי השישי, חלק שני וריצ'רד השלישי. המחזה הוצג לראשונה ב-1592, בסמוך להצגת החלק השני, וראה אור לראשונה במהדורת אוקטבו (ספרון) ב-1595 בשם he True Tragedie of Richard Duke of Yorke, and the death of good King Henrie the Sixt, with the Whole Contention betweene the two Houses Lancaster and Yorke ("הטרגדיה האמיתית של ריצ'רד, דוכס יורק ומותו של המלך הטוב, הנרי השישי, עם כל המחלוקת בין בית לנקסטר לבית יורק"). המחזה כולל את המונולוג הארוך ביותר במחזות שייקספיר (בפיו של ריצ'רד פלנטג'נט, דוכס גלוסטר; מערכה שלישית, תמונה שנייה) ואת כמות הקרבות הגדולה ביותר (ארבעה מוצגים על הבמה, אחד מדווח). לדברי הבקורת המקובלת, כיוון שאף דמות לא מציגה תכונות נאצלות וכמעט כולן מבצעות מעשי זוועה, אין במחזה דמות ראשית חיובית שניתן להזדהות עמה. המקורות ההיסטוריים למחזה הם הכרוניקות של רפאל הולינסהד (המהדורה משנת 1587) ו-The Union of the Two Noble and Illustrate Families of Lancastre and Yorke מאת אדוארד הול. על אף שמו, ועל אף העובדה שהשתלשלות האירועים בהם הוא עוסק מתחילה לפני התחלתו ומסתיימת לאחר סופו - המחזה הוא יצירה שלמה ועצמאית, גם אם לעיתים נדירות ביותר הוא מוצג בפני עצמו. חלקים מהמחזה משולבים לרוב בעיבורים למחזה ריצ'רד השלישי.[1]
דמויות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
חצר המלך הנרי
בית יורק ותומכיו
|
צרפתים אחרים
|
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחזה מתחיל מיד לאחר אירועי החלק השני, כאשר דוכס יורק מגיע לפרלמנט. לאחר ניצחונו על אנשי המלך, יורק הוא הדמות המתבלטת כחזקה בממלכה ושאפתנותו למלוכה אינה יודעת גבול. הוא מלווה בבניו, המסתכסכים בהמשך. המלך הנרי חלש מאי-פעם, כעת, ללא ייעוצו והגנתו של גלוסטר (שנרצח) נראה שגורלו נחרץ, מגנתו היחידה היא אשתו מרגרט מאנז'ו המתגלה במחזה זה (בניגוד לחלק הקודם) במלוא עוצמתה כמי שנלחמת על שלטון בעלה ובנה. דמות נוספת העולה במחזה היא זו של ווריק, המזגזג מצד לצד.
תמצית העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דוכס יורק מגיע לפרלמנט בלונדון מלווה בפמליה במטרה להכתיר את עצמו למלך. מנגד מופיע המלך הנרי עם פמלייתו ודורש מיורק לכרוע ברך ולבקש על חייו. ווריק, תומכו של יורק, מציע למלך לוותר על כתרו ולהסתפק בתואר דוכס לנקסטר מנגד טוען בזכות המלך תומכו ווסטמורלנד. לאחר ויכוח מבקש הנרי מיורק שירשה לו למלוך עד סוף חייו, בתמורה להכרזתו שיורק יהפוך ליורשו. ההסכם מרתיח את מרגרט מזעם כיוון שמשמעות ההסכם הוא שבנה הודח ממעמדו כיורש העצר. מאידך, בניו של ריצ'רד דוחקים בו ליטול את הכתר מיד.
המלכה מגייסת צבא על מנת להילחם בבית יורק (קרב וייקפילד), צבאה מנצח ואדמונד, בנו הצעיר של יורק מעונה ומוצא להורג על ידי קליפורד, בעוד יורק עצמו נלקח בשבי ומושם ללעג כאשר מרגרט מכתירה אותו בכתר עשוי נייר. קליפורד ומרגרט דוקרים את יורק למוות ומרגרט מצווה לכרות את ראשו ולהוקיעו מעל לשער העיר יורק. בקרב נוסף (קרב סנט אלבנס השני) מנצחים כוחות המלכה את כוחותיו של ווריק. ווריק עצמו מביא את הודעת התבוסה לבניו של יורק, אדוארד (יורשו) וריצ'רד בעוד מרגרט וקליפורד צועדים ללונדון. בטאוטון שביורקשייר מתרחש קרב שלישי בין ווריק, יחד עם וולשים וכוחותיו של דוכס נורפוק לבין כוחות המלכה, כאשר המלך הנרי צופה במתרחש. בסוף הקרב ידם של בית יורק על העליונה. קליפורד נלקח בשבי וראשו נערף ומרגרט נמלטת עם בנה (אדוארד מווסטמינסטר) לצרפת. אדוארד לבית יורק מוכרז כאדוארד הרביעי, מלך אנגליה. ווריק מתנה את הכתרתו של אדוארד בכך שלאחר הטקס בלונדון ישא לאשה את הנסיכה בונה מסבויה, גיסתו של לואי האחד-עשר, מלך צרפת. ווריק יוצא לצרפת על מנת לארגן את הנישואין בעוד אדוארד יוצא ללונדון לטקס ההכתרה. בינתיים נתפס הנרי בצפון אנגליה ומובל למצודת לונדון למאסר.
אדוארד, המלך החדש, מתאהב באלמנה יפה (ליידי גריי) ונושא אותה לאשה, תוך הפרת ההסכם עם ווריק. בצרפת פועלת מרגרט לסיכול הסכם הנישואין של אדוארד עם בונה, בתקווה שכשלונו יביא את הקץ על מלכותו של אדוארד. לפתע נודע כי אדוארד נשא את ליידי גריי לאשה באנגליה. ווריק הזועם חובר למרגרט ויחד הם פונים למלך צרפת על מנת שיסייע להם להחזיר את הנרי לכסאו (ולהבטיח את עליית בנו על הכס עם מותו). המלך הצרפתי מתכנן את הפלישה לאנגליה. באנגליה מתרבה ההתקוממות נגד מלכותו של אדוארד ונישואיו. אף אחיו הצעיר של המלך, דוכס קלרנס, חובר למרגרט ולווריק ומסכים לשאת לאשה את בתו הצעירה של ווריק. לכאורה תומך ריצ'רד, דוכס גלוסטר (לימים ריצ'רד השלישי) באדוארד, אך רק מתכנן את עלייתו-שלו לכס המלכות.
כאשר כוחות צרפת מצליחים לשחרר את הנרי מכלאו הוא מודיע שעייף ממלכות ומבקש שווריק וקלרנס ימלכו במקומו בעוד הוא יפרוש לחיי תפילה. אדוארד נמלט לדוכסות בורגונדיה, מגייס צבא ושב לאנגליה. הנרי שב ונכלא במצודת לונדון. אדוארד וריצ'רד נלחמים בווריק ליד קובנטרי. קלרנס מתחרט על בגידתו בבית יורק, הוא מבקש את סליחתם של אחיו והם מוחלים לו. מרגרט שבה מצרפת עם כוחות נוספים, אך אלו ניגפים בקרב טוקסברי והיא ובנה נלקחים בשבי. כאשר הבן מטיח עלבונות באחים לבית יורק, הם הורגים אותו. ריצ'רד שב ללונדון, מספר להנרי הכלוא במצודה על מות בנו והורג אותו לאחר מכן. מרגרט מוגלית לצרפת ואדוארד שב לכס המלכות.
המחזה מסתיים בכך שריצ'רד ממשיך לחלום על היום הקרב, בו ישא את הכתר על ראשו.
תמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
נקמה. המוטיב המניע רבות מהדמויות הוא תאוות-נקם. בשם תאוות הנקם מופרות בריתות ונערכים מעשי פשע בקרב ומחוצה לו, הגוררים מעשי רצח-נקמה נוספים. הרצח המזעזע ביותר הוא הוצאתו להורג של אדמונד מראטלנד, בנו הצעיר של יורק, מיד לאחר קרב וייקפילד, המניע שרשרת נקמה.
רדיפת כוח. מוטיבציית הנקם משתלבת בהמשך המחזה עם רדיפת-כוח ושלטון שמובילה לעוד ועוד מעשי זוועה, בהם מכשירה מטרת העלייה על הכס את כל האמצעים. הסמל המובהק לרדיפת הכוח היא דמותו של ריצ'רד (לימים המלך ריצ'רד השלישי).
נאמנות משפחתית צרה. שני המניעים של נקמה ותאוות שלטון משתלבים עם נאמנות משפחתית צרה, אף דמות אינה מונעת או מצדיקה את מעשיה לא מתוך אידיאלים אנושיים ולא מתוך רגשות נאמנות לעם או למדינה. להפך, כל הערכים נרמסים לאור הנאמנות המשפחתית הצרה, הרצון לעלות על הכס או להעלות בן על הכס מהווה הצדקה לכל עוול. הנאמנות הצרה המתדרדרת לכדי אגוצנטריות גרידא אצל ריצ'רד השלישי.
אלימות. תמונות רבות במחזה מצטיינות באלימות גרפית קשה.
הפקות ועיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שהמחזה הועלה לראשונה על במה ב-1592 הייתה הפקתו אירוע נדיר. רק ב-1906 נזכר אירוע כזה שנית, במסגרת העלאתם של כל המחזות ההיסטוריים של שייקספיר מריצ'רד השני ועד ריצ'רד השלישי (עם זוג מחזות הנרי הרביעי ושלישיית מחזות הנרי השישי בתווך). בתקופה המודרנית הועלה המחזה לראשונה ב-1951 בברמינגהאם.[1] מאז מועלה המחזה לעיתים רחוקות, לרוב בהקשר של הפקות מיוחדות של השלישייה וערוך יחד עם מחזות אחרים, לעיתים נדירות באופן בלתי-ערוך לגמרי (הפקה אחת כזו לדוגמה היא הפקת הרויאל שייקספיר קומפני של מייקל בויד בסטרטפורד אפון אייבון מ-1977). בשנת 2000 הופק המחזה על ידי הרויאל שייקספיר קומפני בתיאטרון הגלוב עם דייוויד אוילאו כהנרי השישי. ב-2012 הוצג המחזה בתיאטרון הגלוב במסגרת הפסטיבל Globe to Globe, בו הוצגו כל מחזות שייקספיר, כאשר כל מחזה הועלה על ידי תיאטרון ממדינה זרה אחרת (הפסטיבל היה חלק מאירועי אולימפיאדת לונדון). את המחזה העלתה קבוצת התיאטרון הלאומי של מקדוניה, שהסבה את האירועים המתוארים בו על מלחמות יוגוסלביה.
המחזה שולב במספר הפקות של ה-BBC, בהן המיני-סדרה An Age of Kings מ-1960 בה הוצג המחזה במסגרת שני פרקים באורך כולל של שעתיים; ב-1965 עובדו מחזות הנרי השישי וריצ'רד השלישי להפקה בימתית מצולמת של הרויאל שייקספיר קומפני בשם "מלחמת השושנים", אשר שודרה ב-BBC כמיני-סדרה בת שלושה פרקים; המחזה שודר במלואו בעונה השלישית של הפקת מחזות שייקספיר לטלוויזיה (BBC Television Shakespeare) מ-1983, בניגוד להפקות האחרות בסדרה ששאפו לריאליזם, הצטיינו הפקות שלושת חלקי "הנרי השישי" וריצ'רד השלישי (עם אותו צוות שחקנים) בביצוע אמנותי שתרגם את זירת ההתרחשות למגרש משחקים ילדותי ורבים מהשחקנים גילמו תפקידים כפולים של דמויות המהוות תמונת מראה זו של זו.[2]
שלושת חלקי הנרי השישי נכללו במסגרת המחזור השני של הסדרה הכתר החלול מ-2016. החלקים הראשון והשני אוחדו לסרט אחד, בעוד החלק השלישי הופיע כסרט נפרד. עם בנדיקט קמברבאץ' כריצ'רד השלישי, סופי אוקונדו כמלכה מרגרט, סמואל וסט כווינצ'סטר, יו בונוויל כגלוסטר, אדריאן דאנבר כריצ'רד דוכס יורק וסם טרוטון כקאלרנס.
כל העיבודים הקולנועיים של ריצ'רד השלישי (גרסת לורנס אוליבייה מ-1955, גרסת איאן מקלן מ-1995 וסרטו של אל פצ'ינו מ-1996, "מחפשים את ריצ'רד") כוללים קטעים מטקסט המחזה כהקדמה והבהרה לאירועי "ריצ'רד השלישי".
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אברהם עוז, "הנרי השישי, ריצ'רד השלישי: פיתויי השלטון, היצירה השקספירית, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשס"ז 2006, עמ' 55–65
- אליס שלוי, "דיונים בבעיית המלכות: א. 'הנרי השישי', 'ריצ'רד השלישי'", שקספיר - עולמו ויצירתו, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, מהדורה 2 מורחבת, תשמ"ה 1985), עמ' 83–90
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הנרי השישי, חלק שלישי, באתר "שקספיר – מימין לשמאל" - אוסף דן אלמגור
- הנרי השישי א+ב+ג, באתר "שקספיר – מימין לשמאל" - אוסף דן אלמגור
- טקסט מלא ומידע משלים (באנגלית)
- הנרי השישי, חלק שלישי באתר הסדרה הכתר החלול
- James Cooray Smith, Hollow Crown and Tricky Question Staging Henry VI Plays, 6 במאי 2016
- Hampton-Reeves, Stuart. "Alarums and Defeats: Henry VI on Tour." Early Modern Literary Studies 5.2 (September, 1999): 1.1-18
- הנרי השישי, חלק שלישי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 James Cooray Smith, Hollow Crown and Tricky Question Staging Henry VI Plays, 6 במאי 2016
- ^ הפקות ה-BBC של מחזות הנרי השישי באתר Screenonline
| מחזותיו של ויליאם שייקספיר | ||
|---|---|---|
| טרגדיות | טיטוס אנדרוניקוס • רומיאו ויוליה • יוליוס קיסר • המלט • מקבת' • אותלו • המלך ליר • אנטוניוס וקלאופטרה • קוריולנוס • טימון איש אתונה | |
| קומדיות | קומדיה של טעויות • אילוף הסוררת • עמל אהבה לשווא • חלום ליל קיץ • הסוחר מוונציה • מהומה רבה על לא דבר • כטוב בעיניכם • הלילה השנים עשר • נשות וינדזור העליזות • טרוילוס וקרסידה • סוף טוב הכול טוב • מידה כנגד מידה | |
| רומנסות | פריקלס • סימבלין • אגדת חורף • הסערה | |
| מחזות היסטוריים | • המלך ג'ון • ריצ'רד השני • הנרי הרביעי, חלק ראשון • הנרי הרביעי, חלק שני • הנרי החמישי • הנרי השישי, חלק ראשון • הנרי השישי, חלק שני • הנרי השישי, חלק שלישי • ריצ'רד השלישי • הנרי השמיני | |
| בכל קבוצה מסודרים המחזות לפי סדר כתיבתם המקובל (פרט למחזות ההיסטוריים המסודרים לפי סדר התרחשות כרונולוגי) | ||