הסערה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

הסערה או הסופהאנגלית: The Tempest) הוא המחזה האחרון שנכתב על ידי ויליאם שייקספיר. המחזה הוצג לראשונה ב- 1 בנובמבר 1611 בארמון וייטהול בלונדון.

הדמויות החשובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרוספרו - דוכס מילאנו החוקי, בעל כוחות כישוף.
  • אנטוניו - אחיו של פרוספרו, אדם חסר מצפון החומס את דוכסות אחיו.
  • אלונזו - מלך נפולי.
  • סבסטיאן - אחיו של אלונזו, חברו הטוב של אנטוניו, חלקלק וחד לשון.
  • מיראנדה - בתו של פרוספרו, נערה צעירה ויפה שגדלה כמעט כל חייה באי הבודד, תמימה וטובת לב.
  • פרדינאנד - בנו של מלך נאפולי (אלונזו), אשר פוגש במיראנדה ומתאהב בה. עלם יפה תואר, אמיץ ומאוהב.
  • גונזאלו - יועץ זקן, ישר וטוב לב.
  • קאליבן - מפלצת נתעבת. יליד האי ובנה של מכשפה, עבדו של פרוספרו.
  • טרינקולו - ליצן החצר, בחור דקיק ועליז, תזזיתי ופעיל.
  • סטפאנו - מוזג שיכור, דובר הבלים וחברו הטוב של טרינקולו, אשר הופך בהמשך לאדונו של קאליבן.
  • אריאל - יצור שמימי, מנהיג צבא רוחות האי, עובד את פרוספרו ועושה כדברו.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

The Tempest

המחזה מספר אודות דוכס מילאנו, פרוספרו, שנמשך אט אט למלאכת הכשפים. דוכסותו נגזלה ממנו על ידי אחיו הבוגדני אנטוניו, אשר מגרש את פרוספרו ובתו היפה מיראנדה בעזרתו של מלך נפולי, אלונזו, על ספינה אכולת רקב. בזמן זה הם מקבלים מעט עזרה מיועצו הישר גונזאלו, אשר מציידם במעט מספריו. למזלם הם מגיעים לאי בודד ומנהלים שם את חייהם בחברתם של אריאל וצבא רוחותיו ועם קאליבן, מפלצת נתעבת, בן מכשפה אשר משרת אותם.

בעוד פרוספרו מספר למיראנדה את סיפור חייה, הוא ואריאל מחוללים סופה איומה בים המטביעה ספינה החוזרת מתוניס, בה נמצא אחיו אנטוניו, אלונזו, אחיו סבסטיאן, בן המלך פרדינאנד וגונזאלו.

הסופה לוקחת את כל הנמצאים על הספינה אל האי. כשהם שם יכול פרוספרו להתחיל בביצוע התוכנית שתשיב אותו חזרה לחופי איטליה וגם תשיב לנבלים כגמולם. מיראנדה פוגשת בבן המלך פרדינאנד ומתאהבת בו, אך פרוספרו מקשה על זוג האוהבים ולא נותן לפרדינאנד לזכות בה מהר מדי.

בעוד אלונזו בטוח שבנו פרדינאנד טבע במצולות הים, מרדים אריאל את כל בני החבורה פרט לאנטוניו וסבסטיאן. אנטוניו מעורר את יצרו הרע של סבסטיאן, המושפע ממנו מאוד, והשניים מתכננים להרוג את אלונזו על מנת שסבסטיאן יירש את כס נאפולי. למזלם הרע התוכנית משתבשת כשאריאל מעיר את גונזאלו, אולם הם מצליחים לצאת בשלום מהמקרה עם תירוץ מוצלח.

קאליבן חובר לשני ניצולים נוספים מהספינה - טרינקולו, הלץ החביב וסטפאנו, המוזג השיכור לגמרי. קאליבן טועם מיינו של סטפאנו והופך לעבדו של השיכור. השלושה אחראים לחלקים היותר קומיים שבמחזה. יחד הם זוממים להרוג את פרוספרו ולרשת את האי אחרי שנגזל מקאליבן על ידי פרוספרו.

לבסוף מאשר פרוספרו את ברית הנישואין של פרדינאנד ומירנדה ותוכניתו קרבה לקיצה. בני המלוכה צופים במחזה רוחות כשאריאל מזכיר להם את חטאם כשגירשו את פרוספרו. כשלבסוף ייפגשו כל הדמויות, אלונזו יגלה כי בנו חי וכל השאר יראו שפרוספרו עוד חי, יבין פרוספרו שאולי עליו לסלוח ולא להענישם.

למזלם של סבסטיאן ואנטוניו, פרוספרו אומר להם שהוא יכול היה להענישם ולהוכיח שהם בוגדים, אך הוא מחליט לנצור את לשונו ולא לומר דבר. קאליבן מבין כמה טיפש היה לחשוב את סטפאנו השיכור לאלוהים ומתנצל בפני פרוספרו. ההצגה מסתיימת בסוף לא ברור בו שאלה אחת עוד לא נפתרה - האם פרוספרו יחזור למילאנו, או שיישאר אסיר באי.

קאליבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאליבן הוא מפלצת מעוותת, חציו אדם וחציו דג, בן מכשפה שמתה לפני זמן רב אך גדל לבדו באי הבודד עד בואו של פרוספרו. פרוספרו גידל אותו ומיראנדה בתו עמלה לדובב אותו ולשמחו, אך כשהחל פרוספרו לנהוג בקאליבן כעבד הוא מתחיל לדבר מילים רעות ומלוכלכות על פרוספרו אך גם מפחד ממנו. מיראנדה כבר אינה אוהבת להביט בו.

קאליבן משרת את פרוספרו ומפחד ממנו ומכוחותיו עד מאוד. במהלך המחזה, כשנדרש קאליבן להביא עצים להסקה, הוא פגש בטרינקולו ובסטפאנו, הלץ התזזיתי והמוזג השיכור כלוט. קאליבן טועם מיינו של סטפאנו ומוכן לעשות הכול בשביל עוד מהמשקה. הוא נהפך למשרת של סטפאנו והשלושה זוממים לקחת את האי מפרוספרו ולשלוט בו, סטפאנו מתכוון למלוך ביחד עם מיראנדה. פרוספרו דואג שייכשלו וכשכולם נפגשים בסוף ההצגה מבין קאליבן את חומרת טעותו, מבין כמה טיפשי מצידו היה לעבוד את סטפאנו - פרוספרו סולח לו על המעשה שעמד לבצע עם חבריו.

אופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ילדותי - לקאליבן תמימות רבה מאד, הוא נמשך לפיתויים כמו ילד קטן שעוד לא למד את כל מה שעליו לדעת על העולם.
  • איש מעשה - קאליבן מעולם לא התמחה בלחשוב, אך הוא מבצע את פעולותיו כראוי, למרות שהוא יעדיף לתמוך במישהו חזק ממנו.
  • נקמן - מוכן לבגוד בפרוספרו על מנת שסטפאנו יקבל את האי.

סבסטיאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

סבסטיאן הוא אחיו הצעיר של מלך נאפולי (אלונזו), וגם עליו פסחה המלוכה, בדיוק כמו על אנטוניו. יש לו מצפון, קלוש אך קיים.

סבסטיאן נולד למשפחת המלוכה של נאפולי, אך אחיו הבכור אלונזו קיבל את הכתר, סבסטיאן אמנם נרגע מהעניין אך בתוכו הוא עוד לא השלים עם העובדה עד הסוף. בעת שהוא מצטרף לשיט המלכותי לתוניס הוא פוגש באנטוניו. כידוע הספינה טובעת בדרך חזרה לאיטליה כלם מתעוררים על קרקע האי הבודד.

סבסטיאן מסתובב עם אנטוניו והשניים מביעים את דעתם העוקצנית על כל דבר... אך בעת אריאל מרדים את כולם פרט להם, מעורר אנטוניו את יצרו הרע של סבסטיאן ומעודדו לפנות את אלונזו מהדרך למען יוכל סבסטיאן למשול בנאפולי, והוא מבטיח לבטל את המס שאנטוניו משלם ולערוב לו תמיד. הם כמעט ונתפסים בשעת מעשה כאשר תודות לאריאל מתעוררים שאר הניצולים, אך השניים מצליחים לחמוק מאשמה. סבסטיאן מתכוון לנסות לרצוח שוב אלא שאין לרגע שקט במהלך המחזה... כשכולם נפגשים פרוספרו מחליט לסלוח, נוצר את לשונו, ולא מסגיר את סבסטיאן ואנטוניו.

אנטוניו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנטוניו הוא הדמות הנוטה לרוע במחזה.

אנטוניו הוא אחיו הצעיר של פרוספרו, וכמו כל בן מלכים שני, הוא לא זכה בדוכסות ובדברים רבים המקבל האח הבכור. מזלו התמזל כשפרוספרו פנה למלאכת הכשפים והפקיד את הדוכסות בידיו. אנטוניו התרגל לרעיון, שילם מס לאלונזו, וזה עזר לו להבריח את פרוספרו בחשאי ממילאנו ולעזבו על סירה ישנה בלב ים. אנשיי פרוספרו שהיו פעם חבריו של אנטוניו, אנשיו כעת. אנטוניו מוזמן לחתונתם של בתו של אלונזו קלריבל ומלך תוניס, אך בדרך חזרה לאיטליה פורצת סערה איומה ומותירה אותו ואת שאר בני המלוכה על חופי האי הבודד בו שוכן אחיו (הוא לא יודע מכך)

אנטוניו חובר לסבסטיאן ושניהם מסתובבים באי ביחד עם אלונזו, גונזאלו והאצילים. השניים משלחים הערות עוקצניות רבות על כל המתרחש. בלילה הראשון פתה אנטוניו את סבסטיאן ללכת בדרכו ולפנות את אלונזו מהדרך (הכוונה להרוג אותו) וכך ימשול בנאפולי, כמובן שהעסקה אינה חד צדדית, אנטוניו יפסיק להיות מחויב בתשלום מס ויזכה בהערכתו של סבסטיאן, אך מה חבל שאריאל משבש את תוכניתם והם כמעט נתפסים בשעת מעשה ומוצאים תירוץ ברגע האחרון. בסופו של דבר אנטוניו וסבסטיאן ניצלים מעונש כשפרוספרו מחליט לסלוח להם.

אופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר שאנטוניו יכול להיחשב לדמות הרעה שבמחזה, אופיו ואישיותו מעניינות עד מאד.

  • חסר מצפון - אנטוניו לא מפחד לפגוע באנשים העומדים בדרכו מביצוע מזימותיו הזדוניות ולא מפחד לרצוח אם הוא רואה צורך בכך.
  • ציניקן ועוקצני - אינו אדם שמח במיוחד, הוא משלח הערות ציניות ושש להביע על כל דבר את דעתו.
  • מנהיג - אנטוניו הוא הגרסה הרעה של פרוספרו, אך גם לו יש אישיות כובשת, ואנשים תמיד יעדיפו למסור את האחריות על מישהו סמכותי כמוהו. הוא כריזמטי ותאב שלטון, הוא יכול לסחוב אחריו אנשים שיסורו למשמעתו (כמו סבסטיאן שאינו כמו אנטוניו במובנים רבים).

סבסטיאן ואנטוניו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שניהם בני מלוכה.
  • שניהם בנים שניים, ולשניהם יש אחים בכורים שזכו במלוכה.
  • שניהם חפצים למשול.
  • לשניהם דעות ציניות רבות, אם כי סבסטיאן ציני יותר.
  • שניהם רצו לפנות את אחיהם מכס המלכות (אבל רק אנטוניו הצליח).
  • סבסטיאן מאוד מושפע מאנטוניו, הוא חושב בקטן ומוסר את עצמו להנהגתו של אנטוניו, ומעדיף ללכת בעקבותיו ולהאמין בדרכו.

פרוספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוספרו ומירנדה

פרוספרו הוא אחת הדמויות הראשיות במחזה.

פרוספרו חי חיי מלכות וגדל להיות דוכס העיר מילאנו, בן בכור להוריו ולו אח קטן - אנטוניו. פרוספרו נישא ונולדה לו בת - מיראנדה.

בימים בהם שלט פרוספרו ביד טובה על מילאנו, למד פרוספרו להכיר את תורת הנסתר - מלאכת הכשפים, ובעודו זונח את כל חפציו הגשמיים ועובר לשקוע בלימוד, העביר את דוכסותו לאנטוניו לזמן מה. אנטוניו שהתרגל לחייו החדשים החליט להיפטר מפרוספרו, שילם מס למלך נאפולי, והוא עזר לו לגרש את פרוספרו על סירה ישנה ועלובה בסערת איומה. למזלו של פרוספרו גונזאלו, היועץ הישר עזר לו והביא לו לשעת צרה כמה מספריו וחפציו, מה שעזר לו בעתיד עד מאד. פרוספרו ומיראנדה הגיעו לאי בודד והקימו שם את ביתם, בינתיים הציל פרוספרו את אריאל הרוח וגידל את קאליבן, בן המכשפה סייקורקס.

פרוספרו היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוספרו ואריאל מחוללים סערה בים כשספינה בה נמצאים בני המלוכה (ובהם אנטוניו, אלונזו, סבסטיאן, גונזאלו ואחרים, שבה מתוניס, הספינה טובעת אך האנשים שבה נותרים ניצולים על האי. לכל אורך המחזה יש לפרוספרו תוכנית שתחלצו מהאי הבודד, תשיבו לחופי איטליה ותשיב לנבלים שגירשוהו כגמולם. לכל אורך המחזה הכול מתנהל לפי התוכנית. אך לבסוף, רגע לפני שתוכניתו באה על סיומה, מבין פרוספרו שאולי יהיה עליו לנהוג אחרת - לא להענישם אלא לעשות את הקשה מכל - לסלוח. הוא מבהיר היטב לאנטוניו ולסבסטיאן שיכול היה להסגיר אותם על פשעיהם באי, אך כחלק מסליחתו הוא בוחר לשתוק. הסיום אינו ברור - חוט אחד עוד לא נקשר: האם פרוספרו ישוב למילאנו, או שמא יישאר אסיר באי?

אופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפרוספרו אישיות חזקה ומרשימה, ויש בו איכויות רבות:

  • איכות מנהיג - יודע לשלוט באנשים, לדבר בכריזמטיות ובעל אישיות כובשת של אדם הבטוח בעצמו. כל האירועים סדורים בראשו ויש לו תוכניות גדולות.
  • דמות אב - פרוספרו אב למיראנדה, לימד אותה את כל מה שהיא יודעת, אוהב ורוצה בטובתה, יודע להחמיא ולשמור על יקיריו.

פרוספרו הוא דמות אנושית אחרי הכל: יכול לאהוב, לשנוא ולסלוח.

  • בפרוספרו יש צד רודני. אנו מבחינים בו בעת שהוא רודה בקאליבן לבצע את עבודותיו. אולי חייו הקשים פיתחו בו צד שכזה, כי בשלטונו במילאנו הוא לא רדה באיש וזכה באהדת העם.

מיראנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיראנדה היא בתו היפהפייה של פרוספרו אשר גדלה כל חייה באי הבודד.

מיראנדה נולדה לפרוספרו ולאשתו המנוחה כבת מלכות, זכה ותמימה. היא לא מוזכרת הרבה באירועים שלפני הסערה אך פרוספרו מספר לה שבעת הגיעם לאי, שטים בסערה איומה, היא חייכה וניחמה אותו, כמו מלאך שומר. בהגיעם לאי לימד אותה פרוספרו את כל מה שהיא יודעת. היא לא ראתה פני גבר מעולם פרט לאביה ולקאליבן, אם ניתן לקרוא לו גבר.

מיראנדה שומעת לראשונה את סיפור חייה כשהיא צופה בסערה שאביה הקים. הספינה הטובעת מכפילה את רחמיה על האנשים הטובעים, אולם פרוספרו מרגיעה ואומר לה כי שום דבר רע לא התרחש. היא פוגשת בהמשך בפרדינאנד ומתאהבת בו, אך פרוספרו מקשה על פרדינאנד לקטוף את הפרס בקלות ומעביד אותו. לאורך רוב ההצגה יש דיאלוגים ביניהם, השנים מתאהבים זה בזו יותר ויותר. בסופו של דבר כשכולם ייפגשו, יוכתרו פרדינאנד ומיראנדה למלך ומלכה ויוכלו להינשא רשמית.

אופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טובת לב - מאמינה בטוב ובצודק, רחומה וחביבה.
  • תמימה - לא ראתה אף אדם מימיה שאינו אביה ולפיכך היא אינה יודעת הרבה על העולם שבחוץ.
  • דאגנית - תמיד מנסה לגרום לכך שלכולם יהיה טוב, משתדלת לא לכפות את עצמה על איש וכועסת על עצמה אם עשתה זאת.
  • בוכה לעתים קרובות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הסופה / ויליאם שקספיר, תרגם מאנגלית והוסיף מבוא והערות אפרים ברוידא.
  • הסערה / מאת ויליאם שייקספיר ; תרגום ועיבוד עמוס מוקדי
  • הסערה / ויליאם שקספיר ; נוסח עברי: אברהם עוז ; מבוא והערות מאת המתרגם
  • הסערה / ויליאם שקספיר ; תרגם מאנגלית: אפרים א. ליסיצקי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]