השותפות הכלכלית האזורית המקיפה
 | |
| בכחול - מדינות איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה בסגול - סין, יפן וקוריאה הדרומית בירוק - אוסטרליה וניו זילנד | |
| נושא | כלכלה, מסחר |
|---|---|
| מטרה | הפחתת מכסים, הקלה על שרשרות אספקה |
| חותמים |
יפן, מלזיה, לאוס, מיאנמר, סינגפור, הפיליפינים, תאילנד, אינדונזיה, ברוניי, הרפובליקה העממית של סין, קמבודיה, קוריאה הדרומית, ניו זילנד, אוסטרליה, וייטנאם  |
| מקום חתימה | ועידה וירטואלית באירוח וייטנאם |
| תאריך יצירה | 15 בנובמבר 2020 |
| תאריך אשרור |
 אינדונזיה 30 באוגוסט 2022 הפיליפינים 3 באפריל 2023 |
| תאריך כניסה לתוקף | 1 בינואר 2022[1] |
  | |
השותפות הכלכלית האזורית המקיפה (באנגלית: Regional Comprehensive Economic Partnership, או RCEP) היא הסכם סחר חופשי, שנחתם ב-15 בנובמבר 2020 בין 15 מדינות במזרח אסיה ואוקיאניה. היוזמה להסכם הונחה בפסגת איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה ב-2011. מלבד עשר מדינות האיגוד (סינגפור, ברוניי, מלזיה, תאילנד, הפיליפינים, אינדונזיה, וייטנאם, לאוס, מיאנמר וקמבודיה) שותפות בו סין, יפן, קוריאה הדרומית, אוסטרליה וניו זילנד. זהו הסכם הסחר החופשי הנרחב ביותר בעולם: המדינות השותפות מייצגות כ-30% מאוכלוסיית העולם וכ-30% מהתוצר הכלכלי העולמי.[2][3][4][5]
עקב מגפת הקורונה נחתם ההסכם בשיחת ועידה בווידאו. וייטנאם אירחה את הוועידה.[3] הצדדים הביעו תקווה שההסכם יעזור למדינות השותפות להתגבר על המשבר הכלכלי שפרץ עם התפשטות המגפה.[6] בהסכם נקבע שהשותפות בין המדינות שיאשררו את ההסכם תיכנס לתוקף 60 יום אחרי שלפחות 6 מדינות החברות באיגוד מדינות דרום-מזרח אסיה ו-3 מדינות שאינן חברות באיגוד יאשררו את ההסכם. ב-2 בנובמבר 2021, עם אשרור ההסכם על ידי אוסטרליה וניו זילנד, מלאו התנאים לכניסת השותפות לתוקף ב-1 בינואר 2022.[1][7] נכון אפריל 2023, מתוך 15 המדינות שחתמו על ההסכם, רק מיאנמר לא אשררה אותו.
תוכן ההסכם[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההסכם מפחית מכסים על מוצרים רבים, אך מאפשר למדינות השותפות להגן על ענפים שהן מחשיבות לחשובים או רגישים באופן מיוחד. בנוסף, הוא מאפשר לקבוע כללים אחידים לגבי מקור המוצר, לפיהם מוצרים שאחוז מסוים מתכולתם יוצר באזור לא יהיו כפופים למכס, מה שאמור להקל על יצירת שרשרות אספקה. ההסכם לא עוסק בהרחבה בזכויות עובדים, הגנת הסביבה וכללים לגבי סובסידיה ממשלתית.[8] לפי הערכה של פיטר פטרי ומייקל פאלמר, עד 2030 צפוי ההסכם לתרום בין 186 ל-209 מיליארד דולר בשנה להכנסה הגלובלית.[9] זהו הסכם הסחר הראשון בין סין, יפן וקוריאה הדרומית, שלוש מהכלכלות הגדולות באזור ובעולם.[10][4]
ההסכם מורכב מ-20 פרקים, כאשר כל אחד מהפרקים עוסק בפן אחר של שיתוף פעולה כלכלי. יחד, הפרקים נועדו להעמיק את הקשרים הכלכליים בין המדינות ולהשלים את ההסכמים שעליהם חתומות המדינות במסגרת חברותן בארגון הסחר העולמי. תוכן ההסכם כולל הכרה בכך שהמדינות החתומות עליו נמצאות בשלבים שונים של התפתחות כלכלית, כאשר חלק מהצדדים הם מדינות מפותחות ואחרים הם מדינות מתפתחות. מסיבה זו ההסכם מאפשר גמישות ויחס מיוחד למדינות למדינות שכלכולתיהן מפותחות פחות, במיוחד עבור קמבודיה, לאוס, מיאנמר ווייטנאם.
הפרק הראשון בהסכם עוסק בהגדרות כלליות ובהצהרה על מטרת ההסכם, שהיא ייסוד שותפות כלכלית מודרנית, מקיפה, באיכות גבוהה למען התועלת ההדדית של כל הצדדים. השותפות נועדה להרחיב את המסחר וההשקעות האזוריים, וכן לתרום לצמיחה הכלכלית העולמית.[11]
הפרק השני עוסק במסחר בטובין. הוא כולל התחייבויות שמטרתן להגביר את פתיחות הכלכלות באזור למסחר. הוא קובע כללים לגבי תעריפי מכס על מוצרים שונים וכללים לגבי חסמים אחרים למסחר, כולל הסרה של מגבלות כמותיות, הגברת השקיפות לגבי חסמים והסדרה של רישיונות, אגרות ובירוקרטיה הקשורים ליבוא ויצוא. בנוסף, הפרק קובע הסדרים לתהליכי דיון לגבי חסמים למסחר בינלאומי ולגבי הסכמים עתידיים הקשרים בענפים ספציפיים.[11]
הפרק השלישי עוסק בכללים הנוגעים למקור המוצר וסימון מדינת מוצא. מטרת הפרק היא לקבוע כללים אחידים לגבי אלו מוצרים מקורם במדינות השותפות להסכם ועל כן זכאים להטבות הקשורות בו. הסדרה של תחום זה חשובה במיוחד עבור תאגידים בינלאומיים שמנהלים שרשרות אספקה ביותר ממדינה אחת שחברה בשותפות. המצב לפני כניסת ההסכם לתוקף הוא שלמדינות שונות יש קריוטריונים שונים לגבי איזה חלק ממוצר חייב להיות מיוצר באזור על מנת ליהנות מהטבות מכס. ההרמוניזציה של הכללים אמורה להקל על התנועה של מוצרי ביניים (מוצרים שאינם סופיים) בין מדינות. הפרק קובע כללים גם לגבי אריזה ושילוח של חומרי גלם, חלקים וכלים.[11]
הפרק הרביעי עוסק בהסדרה של רשויות המכס ומטרתו להבטיח פישוט, שקיפות ועקביות בפעולת רשויות אלה. בנוסף, הוא קובע כללים ספציפיים לגבי מוצרים מתכלים, כולל הבטחה שמוצרים אלה ישוחררו מרשויות המכס בתוך שש שעות מהגעתם. הפרק מאפשר למדינות הפחות מפותחות ליישם את ההבטחות האלה בתהליך רב שלבי.[11]
הפרק החמישי עוסק בסניטריה ובריאות. מטרתו היא לקבוע מסגרת אחידה לרגולציה בנושאים אלה, על מנת להגן על הבריאות של בני אדם, בעלי חיים וצמחייה תוך מזעור הפגיעה במסחר. הפרק מדגיש את חשיבות של שקיפות, שיתוף פעולה ובנייה של יכולות בתחום.[11]
הפרק השישי מסדיר את הרגולציה הטכנית, כולל תקנים מחייבים. מטרתו היא לעודד יישום של הסכמי ארגון הסחר העולמי בתחום, תוך עידוד הבנה הדדית של תקנים ורגולציה טכנית במדינות השונות. הוא מעודד יישום של תקינה בינלאומית ומאפשר שיתוף פעולה דו-צדדי או רב-צדדי בתחום.[11]
הפרק השביעי עוסק באמצעי בטחה (safeguard measures), שמטרתם לאפשר למדינות זמן להסתגל לתרות חיצונית ולהתגונן מפני חשיפה פתאומית של תעשיות לתרות. בנוסף הפרק כולל כללים להתגוננות מפני תחרות לא הוגנת, ובכלל זאת היטלים נגד היצף והיטלים משווים כנגד סובסידיות ממשלתיות. הפרק מאשר ומרחיב א הכללים הקבועים בעניין זה בהסכמי ארגון הסחר העולמי.[11]
הפרק השמיני עוסק במסחר בשירותים, ומטרתו היא להרחיב את הפתיחות למסחר במגזר זה. לפרק שלושה נספחים: נספח על שירותים פיננסים, שמאפשר למדינות להשתמש ברגולטורים כדי להבטיח את השלמות והיציבות של המערכת הפיננסית; נספח על שירותי טלקומוניקציה, שמפרט חובות שונות הקשורות לפתיחות שוק הקומוניקציה ולייתכנות של שיתוף פעולה בתחום; ונספח על שירותים מקצועיים, שמטרתו להקל על האספקה של שירותים מקצועיים ולעודד פיתוח של תקינה אחידה בתחומים מוסכמים כמו חינוך.[11]
הפרק התשיעי עוסק בתנועה בין מדינות של בני אדם הקשורים למסחר ולעסקים. הפרק העשירי עוסק בהשקעות. הפרק ה-11 עוסק בקניין רוחני ומרחיב מעט את הכללים הקבועים בעניין זה בהסכם TRIPS של ארגון הסחר העולמי. עם זאת, ההגנה על קניין רוחני מצומצמת יותר מזו שביקשה ארצות הברית במשא ומתן על הסכם הסחר הטראנס-פסיפי. הפרק ה-12 עוסק במסחר אלקטרוני. הוא מחייב את הצדדים ליצור מסגרת חוקית שתקל על פיתוח מסחר אלקטרוני, כגון הגנה על פרטי צרכנים. הצדדים הסכימו לא לגבות מכס על מסחר אלקטרוני.[11]
הפרק ה-13 בקידום תחרות. הפרק ה-14 עוסק בהגנה על חברות קטנות ובינונית. פרק 15 עוסק בשיתוף פעולה טכני, מתוך מטרה לצמצם את הפערים בין כלכלות המדינות השותפות. פרק 16 עוסק ברכש ממשלתי, ומטרתו לקדם שקיפות, רגולציה ושיתוף פעולה בתחום. פרק 19 עוסק במנגנון ליישוב סכסוכים. פרקים 17, 18 ו-20 עוסקים בהוראות כלליות, הוראות הקשורות במוסדות הארגון, והוראות הקשורוץ ביחסים בין ההסכם להסכמים אחרים.[11]
צדדים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הודו הייתה שותפה למשא ומתן על ההסכם עד נובמבר 2019, אך החליטה לא להצטרף להסכם מחשש שהשוק ההודי יוצף במוצרים ממדינות מתחרות באסיה.
ארצות הברית אינה שותפה להסכם. תחת ממשל ברק אובמה קידמה ארצות הברית את השותפות הטראנס-פסיפית, שלא כללה את סין ונועדה, בין השאר, להוות משקל נגד להשפעה הסינית באזור, אך ארצות הברית נסוגה מהסכם זה תחת ממשל דונלד טראמפ. מומחים ראו בשותפות הכלכלית האזורית המקיפה הישג לסין, שמגביר את השפעתה האזורית ויקשה על ארצות הברית לחדש את רעיון השותפות הטראנס פסיפית ללא שיתוף סין.[10][4] חלק מהמדינות השותפות להסכם חתומות גם על ה-CPTPP, ההסכם המקיף והפרוגרסיבי לשותפות טראנס-פסיפית (אנ').[2]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של השותפות הכלכלית האזורית המקיפה (באנגלית)- אתר השותפות הכלכלית האזורית המקיפה
- תקציר ההסכם, באתר איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה (באנגלית)
- טקסט מלא של ההסכם, באתר משרד החוץ של יפן (באנגלית)
- סוכנויות הידיעות, הישג לסין: נחתם הסכם הסחר החופשי הגדול בעולם, באתר וואלה!, 15 בנובמבר 2020
- רובין הרדינג וג'ון ריד, (פייננשל טיימס), מה המשמעות של הסכם הסחר הענק באסיה, ואיך הוא ישפיע על כלכלת העולם, באתר כלכליסט, 15 בנובמבר 2020
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Ministry of Foreign Affairs of Japan, The date of the entry into force of the Regional Comprehensive Economic Partnership Agreement, November 3 2021
- ^ 1 2 Peter A. Petri and Michael Plummer, "RCEP: A new trade agreement that will shape global economics and politics", Brookings Institute, November 16, 2020
- ^ 1 2 שירות כלכליסט, עם סין, ללא ארה"ב: מדינות אסיה חתמו על הסכם הסחר הגדול בעולם, באתר כלכליסט, 15 בנובמבר 2020
- ^ 1 2 3 ג'יי אמונט ואליסטיר גייל (וול סטריט ג'ורנל), הסכם הסחר ההיסטורי שמסבך את ביידן ומעצים את כוחה של סין, באתר גלובס, 16 בנובמבר 2020
- ^ רובין הרדינג וג'ון ריד, (פייננשל טיימס), מה המשמעות של הסכם הסחר הענק באסיה, ואיך הוא ישפיע על כלכלת העולם, באתר כלכליסט, 15 בנובמבר 2020
- ^ Yuki "Masu" Masujima, "RCEP Trade Deal May Buoy Post-Covid Economic Growth in Asia", Bloomberg, November 16, 2020
- ^ Yen Nee Lee, "World’s largest trade deal will come into force in January. The U.S. won’t be part of it", CNBC, November 3 2021
- ^ Keith Bradsher and Ana Swanson, "China-Led Trade Pact Is Signed, in Challenge to U.S", The New York Times, November 15, 2020
- ^ Peter A. Petri and Michael G. Plummer, "East Asia Decouples from the United States: Trade War, COVID-19, and East Asia’s New Trade Blocs", Peterson Institute for International Economics Working Paper, June 2020
- ^ 1 2 Amy Gunia, "Why the U.S. Could Be the Big Loser in the Huge RCEP Trade Deal Between China and 14 Other Countries", Time, November 17, 2020
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 תקציר ההסכם, באתר איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה