השמאל החדש

השמאל החדש הוא כינוי שהוצמד לתנועות חברתיות ופוליטיות, בעיקר בארצות המערב, שהחלו לפעול בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20.

תנועות אלו השתייכו לשמאל ולשמאל הרדיקלי, אף כי ניסו להתנער משיוכם זה ולהגדיר עצמן כתנועות בעלות אופי שונה. תנועות השמאל החדש ניסו לקדם שורה ארוכה של רפורמות. בניגוד לתנועות מרקסיסטיות מן הדור הקודם, שהיו ממוקדות בעיקר בנושאי מעמד חברתי, תנועות השמאל החדש שמות דגש גם על מחאה בחזיתות אחרות, תרבותיות, אתניות, ואפילו רפואיות (למשל, המאבק האנטי פסיכיאטרי). תנועות השמאל החדש מאמצות הגדרות חדשות של התארגנות פוליטית ומאבק חברתי. כך, למשל, היו בין פעילי השמאל החדש כאלה שביקשו למתוח ביקורת על כל הסדר החברתי הנהוג, כל המוסכמות החברתיות וסדרי העבודה והמוסר הקיימים.

גורמים שונים שיחקו תפקיד בהיווצרות תנועות השמאל החדש. מצד אחד, ניתן להצביע על התנועה ההיפית ועל תרבות הנגד כמשפיעים על השמאל החדש "למטה". אחת התנועות ששיחקו תפקיד מרכזי היא תנועת הסטודנטים של 1968. מצד שני, ניתן להצביע על השפעתם של סוציולוגים ופילוסופים (בעיקר אירופאים) שלהם ביקורת על התנהלותו של "השמאל הישן", זאת במיוחד אחרי דיכוי המרד ההונגרי. אחד מהוגי הדעות הבולטים, שיש המחשיבים אותו כ"אבי השמאל החדש" הוא הרברט מרקוזה, אך גם הוגים אחרים שהשתייכו לאסכולת פרנקפורט והפיצו את בשורת התאוריה הביקורתית השתייכו לשמאל החדש. עם זאת, קיימים פלגים בשמאל החדש אשר דוחים דווקא את מדיניות ברית המועצות אחרי מות סטלין, רואים בדה-סטליניזציה תהליך רוויזיוניסטי, ומביעים תמיכה במאואיזם. השמאל החדש שואב את השראתו גם מתנועות שמאל קדומות יותר, אשר הציבו אלטרנטיבה למפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, כמו הטרוצקיסטים והאנרכיסטים.

הביקורת החברתית של השמאל החדש והפעילות הפוליטית של תנועות אלו מתמקדת לא רק בנושא זכויות הפועלים והשוויון בין המעמדות, אלא גם בנושאי מגדר ומין (למשל, במהפכה המינית). שיח הזכויות מגיע אצל חלק מן הפעילים גם לזכויות בעלי חיים ולסוגנות. השמאל החדש השתנה אחרי שנות ה-70, כשחלק מן הפעילים "התמסדו" במסגרות המפלגתיות הדמוקרטיות המסורתיות, חלק נטשו את הפעילות הפוליטית והחברתית לטובת פעילות רוחנית/אלטרנטיבית, וחלקם נפטרו. כיום ניתן לראות את גלגולו של השמאל החדש בתנועות גלובליזציה אלטרנטיבית, אנטי-קפיטליסטיות ואנטי-פשיסטיות, כמו גם בתנועת האוטונומים.

בישראל קמה ב-1968 תנועת "שמאל ישראלי חדש" (שי"ח), שהושפעה ממרד הסטודנטים באירופה ומן השמאל החדש במדינות המערב. ב-1973 התפרקה התנועה לאור ויכוח האם להשתתף בבחירות לכנסת השמינית. הפלג התל אביבי של התנועה, שתמך בתרגום הפעילות החברתית-פוליטית למישור הפרלמנטרי, הקים את מפלגת מוקד, שהצליחה לזכות במנדט אחד ולהכניס לכנסת את מאיר פעיל. תנועות חברתיות ישראליות רבות הושפעו משיח הזכויות של השמאל החדש, והתמקדו לא רק בשאלת הפער בין המעמדות בישראל, אלא גם בשאלות של מידור מזרחיים, נשים, פלסטינים, עובדים זרים, הומוסקסואלים ואחרים.

ראו גם

• הימין החדש

לקריאה נוספת

• טל אלמליח, שמאל חדש, תרבות ישנה: הקשר ההיסטורי של "צוותא" ומר"צ, "חברה", 17 בספטמבר 2009
• פול ברמן, כוח והאידיאליסטים, הוצאת שלם, 2008