חאטרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חאטרה
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Hatra ruins.jpg
חורבות חאטרה
מדינה Flag of Iraq.svg עיראק
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1985, לפי קריטריונים 2, 3, 4, 6
חייל מארינס בהריסות חאטרה בשנת 2008

חאטרה (ערבית الحضر; כיום אלחאדר) היא עיר עתיקה אשר חורבותיה שוכנות בלב נווה מדבר במחוז נינוה בצפון-מערב עיראק, כ-290 ק"מ צפונית-מערבית לבגדאד וכ-110 ק"מ דרומית-מזרחית למוסול. העיר נוסדה בתקופת הממלכה הסלאוקית והתקיימה משך כ-500 שנה עד שחרבה בידי הסאסאנים. בשנת 1985 הוכרזה העיר כאתר מורשת עולמית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר נוסדה בתקופה הסלאוקית במהלך המאה ה-3 לפנה"ס, ובמאה ה-2 לפנה"ס הייתה לחלק מהאימפריה הפרתית. היא הייתה לבירתה של ממלכת ערבה, אחת הממלכות הערביות המוקדמות, אשר התקיימה תחת חסותה של האימפריה הפרתית. בשל מיקומה האסטרטגי בגבולה המערבי של האימפריה הפרתית, הפכה חטארה לאזור חזית במאבקם של הפרתים עם הרומאים, ובמהלך המאה ה-2 הדפה העיר בהצלחה את התקפותיו של טריאנוס בשנת 116, ומאוחר יותר של ספטימיוס סוורוס ב-195 וב-198. עם זאת, המצור הרומאי האחרון על העיר הסתיים בכריתת הסכם בין חאטרה לבין הרומאים ומאז שכן בעיר חיל מצב רומאי. בשנת 238 הצליחה העיר לעמוד בפני התקפותיו של ארדשיר מלך הסאסאנים, אך שלוש שנים לאחר מכן, בשנת 241 כבש את העיר שבור הראשון, בנו של ארדשיר, והחריב אותה עד היסוד. ההיסטוריון הפרסי בן המאה ה-10 מוחמד אבן ג'ריר א-טברי איזכר בכתביו את האגדה הערבית לפיה נפלה העיר בשל בגידתה של בתו של מלך חאטרה, אשר מסרה את העיר לידיו של שבור הראשון. זה הרג את מלך חאטרה ונשא את הנסיכה לאישה, אך לבסוף הרג גם אותה.

העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר נבנתה בצורת מעגל בדומה לערים פרתיות אחרות כמו ארביל וקטסיפון. במרכזה ניצב מתחם גדול לאל השמש שהשתרע על שטח של 12,000 מ"ר והיה המבנה היחיד בעיר שנבנה מאבן. יתר המבנים בחאטרה נבנו מלבנים שהוכנו מתערובת של אדמה וקש ויובשו בשמש. מתחם אל השמש כלל מספר מקדשים והיה מקום עלייה לרגל, והעיר התפתחה סביבו בכל הכיוונים. סביב העיר היו שתי חומות - החיצונית באורך של 8 ק"מ ובקוטר של 2 ק"מ הייתה עשויה לבנים והפנימית נבנתה מאבן ולאורכה נבנו 163 מגדלי הגנה שהמרחק ביניהם לא עלה על 35 מטר.

העיר נחקרה במהלך המאה ה-20, בעיקר על ידי משלחות איטלקיות, והמקדש שוחזר בתקופת שלטונו של סאדם חוסיין. רוב הממצאים שנמצאו בעיר שוכנים במוזיאונים במוסול ובבגדאד, אך חלקם נגנב מהאחרון בשנת 2003.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תושבי חאטרה דיברו, או לפחות כתבו, ארמית בכתב ייחודי לעיר. הם סגדו לאלים רבים ואימצו את אליהם של מספר תרבויות, בין היתר מהמיתולוגיה המסופוטמית והיוונית וכן אלים סורים וערבים פרה-איסלמיים. הפנתאון של חאתרה כונה בארמית "בית אלהא" ("בית האלוהים"), שם שהתייחס לעתים לעיר עצמה, ובראשו עמד אל השמש. עוד היו בעיר מקדשים לנגאל, הרמס והרקולס היווניים, אתרתה הסורי, אלאת ושמייה הערביים ואלים רבים אחרים.

כלכלת העיר נשענה על נווה המדבר בו שכנה ועל חקלאות. העיר שכנה לאורך דרכי המסחר של מסופוטומיה, אם כי לא נמצאו בעיר תעודות בעניין זה כפי שנמצאו בתדמור ששוכנת על אותו ציר. כוחה הצבאי של חאתרה היה בעיקר בחומותיה שסיפקו לה הגנה טובה משך מאות שנים, ותושביה ייצרו תערובת נפיצה על בסיס נפט אשר זכתה לכינויי "אש חאטרה", ואותה השליכו באמצעות חיצים או קטפולטות לעבר הצרים על העיר (ראו לדוגמה אש יוונית).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


דגל
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בעיראק

העיר אשורחאטרההעיר הארכאולוגית סאמרא