חויה דה סרן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האתר הארכאולוגי
חויה דה סרן
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
ES Joya Ceren 05 2012 Estructura 3 Area 3 1470.jpg
הריסות בית בחויה דה סרן
מדינה Flag of El Salvador.svg אל סלוודור
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1993, לפי קריטריונים 3, 4
(למפת אל סלוודור רגילה)
מיקום חויה דה סרן במפת אל סלוודור
 
סנטה אנה
סנטה אנה
סן מיגל
סן מיגל
אפופה
אפופה
אווצ'פאן
אווצ'פאן
אוסולוטן
אוסולוטן
סונסונטה
סונסונטה
חויה דה סרן
חויה דה סרן
ה"טמאזקאל" - מרחצאות אדים היחידים מסוגם בעולם החדש

חויה דה סרן (ספרדית: Joya de Cerén, עברית: "התכשיט של סרן") הוא אתר ארכאולוגי באל סלוודור, השוכן בצפונו של מחוז לה ליברטד, 20 ק"מ צפונית-מערבית לבירה סן סלוודור. האתר הוא כפר חקלאי מתקופת המאיה שנותר כמעט ללא פגע מתחת לכמה שכבות של אפר געשי. בשנת 1993 העניק אונסק"ו לחויה דה סרן מעמד של אתר מורשת עולמית. האתר מכונה גם "פומפיי של אמריקה" בהקבלה לאתר הארכאולוגי המפורסם באיטליה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהילה חקלאית קטנה איכלסה את החלק המרכזי והחלק המערבי של אל סלוודור החל משנת 900 לפנה"ס, וחויה דה סרן שכנה בקצה הדרום-מזרחי של אזור המאיה. חויה דה סרן פונתה בשנת 200 לאחר התפרצותו של הר הגעש שליד העיר אילופאנגו, אך אוכלסה מחדש בשנת 400 לכל המוקדם. בזמן הפינוי הסופי שלה, חויה דה סרן שילמה מס לסאן אנדרס השכנה.

בשנת 590 בקירוב[1][2] התפרץ הר הגעש לומה קאלדרה הסמוך, וקבר את כל הכפר מתחת ל-5 עד 7 מטרים של אפר געשי (יש לציין כי רדיוס ההרס היה רק 5 קילומטרים). ככל הנראה תושבי הכפר הצליחו לברוח בזמן (לא נמצאו גופות) למרות שהם השאירו מאחוריהם כלים, קרמיקות, רהיטים ואפילו אוכל מתוצרת עצמית.

האתר התגלה מחדש ב-1976 במהלך בנייה של מחסנים ממשלתיים, כאשר מבנה חימר נחשף על ידי בולדוזר. החפירות שהחלו לאחר מכן בוצעו בפיקוחו של דוקטור פייסון שיטס מאוניברסיטת קולורדו בבולדר ב-1978 ו-1980, אך נפסקו בגלל מלחמת אזרחים. החפירות התחדשו ב-1989, ומאז התגלו במקום כ-70 בניינים.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגודל המלא של חויה דה סרן טרם התגלה במלואו. עד כה זוהו 70 מבנים המתחלקים לבתי מגורים ומבנים בעלי מטרה מוגדרת. בנייני המגורים בנויים כמתחמים הכוללים אזורי שינה, אחסון, בישול והכנת כלים. המבנים האחרים כוללים סאונה, בניין קהילה גדול ושני בניינים לכל הפחות שהיו בשימוש על ידי השאמאנים והמרפאים.

באזור חויה דה סרן נמצאו גם כמה שדות מעובדים וצמחייה נוספת. הללו כוללים שדות שבהם גדלים צמחי תירס צעירים ובשלים, מטבח עם מגוון עשבים, וגינת אגבה מקסיקנית. באזור נמצאו גם כמה עצי פירות, כגון גויאבה וקקאו.

אולם, השרידים החשובים ביותר הם שרידי צמחים אחרים. הטמפרטורה הנמוכה של האפר הרטוב מלומה קלדרה, כמו גם נפילתו המהירה, הבטיחו את שימורו של רוב החומר הצמחי. ישנה חשיבות גדולה לגילוי שדות המניהוט (יוקה), כיוון שהייתה זו הפעם הראשונה שהתגלה שדה שבו גדל צמח זה באתר ארכאולוגי שבעולם החדש[3]. למרות שהיוקה התפרק לפני זמן רב, החוקרים הצליחו לשחזר את מבנה הצמחים באמצעות מילויים באפר. התברר שהחוואים שתלו את היוקה שעות ספורות בלבד לפני ההתפרצות[4].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Conyers, Lawrence B. (1996) "Archaeological evidence for dating the Loma Caldera eruption, Ceren, El Salvador", in Geoarchaeology Vol. 11, Iss. 5, pp. 377-391.
  • Lentz, David L.; Beaudry-Corbett, Marilyn; de Aguilar, Maria Luisa Reyna; Kaplan, Lawrence (1996) "Foodstuffs, Forests, Fields, and Shelter: A Paleoethnobotanical Analysis of Vessel Contents from the Ceren Site, El Salvador" in Latin American Antiquity Vol. 7, No. 3 (Sep., 1996), pp. 247-262.
  • University of Colorado at Boulder, (2007) "CU-Boulder Archaeology Team Discovers First Ancient Manioc Fields In Americas", press release August 20, 2007, accessed August 29, 2007.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Conyers, p. 377.
  2. ^ Lentz et al.
  3. ^ CU Boulder.
  4. ^ CU Boulder.
אזור "1" בחויה דה סרן
Magnify-clip.png
אזור "1" בחויה דה סרן