גויאבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גויאבה

מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	הדסאים
משפחה:	הדסיים
סוג:	גויאבה
מין:	כ100 מינים ובניהם: גויאבת התפוח גויאבת ההר גויאבת התות גויאבת קוסטה ריקה
שם מדעי
Psidium

הגויאבה (מספרדית Guayaba), שמה הלטיני הוא Psidium, היא סוג של צמח ממשפחת ההדסיים המונה כ-100 מינים של שיחים טרופים וסובטרופיים ועצים קטנים. צמחי הגויאבה גדלים בעיקר באיים הקאריביים, מרכז אמריקה ובצפון דרום אמריקה. עלי הגויאבה הפוכים זה מזה, אליפטיים ופשוטים, וגודלם נע בן 5 עד 15 סנטימטרים. פרחי הגויאבה הם לבנים ובעלי חמישה עלי כותרת.

פרי הגויאבה הוא אכיל לאדם. צורתו כצורת אגס, ורוחבו, בין 3 עד 12 סנטימטרים. לגויאבה קליפה עדינה, וצבעה נע בין ירוק צהוב ואדום. פנים הגויאבה, צבעו כתום בהיר או לבן בז, והוא מכיל זרעים קשיחים רבים. הגויאבה עשירה בוויטמין A, בוויטמין B ובוויטמין C. פירות הגויאבה משמשים לעתים כמזון לזחליהם של מספר סוגי עשיים.

[עריכה] גידול

את צמחי הגויאבה מגדלים בארצות טרופיות וסובטרופיות רבות למען מכירת ושיווק פירותיהם. מספר זנים מגודלים באופן מסחרי, בעוד אחרים גדלים רק באופן פראי בטבע.

צמחי הגויאבה רגישים לקור, ולכן לא ניתן לגדל אותם בכל אזור ואקלים. במספר אזורים טרופים, ובניהם הוואי הצמח נפוץ עד כדי כך שהוא נחשב עשב שוטה. צמח הגויאבה הוא אחד מסוגי הפירות היחידים אשר יניבו פירות בגודל מלא אפילו אם יגודלו כשתילים.

[עריכה] גידול הגויאבה בישראל

הגויאבה הגיעה לארץ בראשית המאה העשרים, והתחבבה מאוד על חלק מהצרכנים, בעיקר הערבים, שהכירו את הפרי ממצרים. במשק היהודי ניטעה הגויאבה בכמויות קטנות, והפריצה של הענף באה לאחר מלחמת ששת הימים. עד אז הייתה הגויאבה בעיקר עץ חצרות וגינות פרטיות.

יש בקרב הציבור כאלו שלא אוהבים את ריח הגויאבה, וכתוצאה מכך לא מוכנים להחזיק את הפרי בביתם או לאכול אותו.

היום נטועים בארץ כמה אלפי דונמים, רובם ככולם מהזן המקומי בן-דב (על שמו של אפריים בן-דב), זן לבן וגדול. בירור הגויאבה אמנם נפסק, אך עדיין יש ביקוש לזנים חדשים וטובים, שאפשר שהם נמצאים כזריעים בחצרות. הפרי המצוי בשווקים הוא מהזן "בן-דב" בלבד.

שתלנים פרטיים ייבאו בשנים האחרונות זנים נוספים של גויאבה: תותית, ננסית, אדומה, ורודה וגויאבה חורפית. אך לא ניטעו מטעים מסחריים מזנים אלה. מגדלי הגויאבות נוהגים בשנים האחרונות לגזום את העצים כל שנתיים גיזום חריף, על מנת לקבל פרי גדול אחיד ורב.

[עריכה] שימוש

לעלי גויאבה שימוש רפואי בתור תרופה לשלשול, ואנשים מסוימים אף טוענים שיש ביכולתו לסייע בהתמודדות עם וירוסים.

בדרך כלל, נאכלות הגויאבות בשלמותן או מעורבבות במגוון קינוחים. באסיה, הגויאבות נטבלות במלח ואבקת שזיפים, או משמשות בתה. גויאבות מבושלות גם משמשות לעתים בהכנת ריבות, מרמלדות, ממתקים ומיצים. כמזון, הגויאבות נחשבות בריאות מאוד. הגויאבה האדומה נחשבת לפרי הבריא ביותר מבין הפירות האכילים, בגלל האחוז הגבוה של הוויטמינים והערכים התזונתיים. לגויאבות תכונות בריאותיות נוספות: האדומות שביניהן לדוגמה, נחשבות יעילות במלחמה בסרטן.

גויאבות אדומות מחליפות במקרים רבים את העגבניות, ברטבים המיועדים בעיקר לאנשים הרגישים לחומציות העגבניות.

שמה התאי של הגויאבה (פאלונג) הוא הכינוי לזרים ממוצא אירופי בתאילנד.