גויאבה
 גויאבה |
|
|---|---|
 |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | הדסאים |
| משפחה: | הדסיים |
| סוג: | גויאבה |
| מין: | כ-100 מינים, ובהם:: גויאבת התפוח |
| שם מדעי | |
 Psidium(ליניאוס) |
|
גויאבה (מספרדית Guayaba; שם מדעי: Psidium) היא סוג של צמח ממשפחת ההדסיים, המונה כ-100 מינים של שיחים טרופיים וסובטרופיים ועצים קטנים. צמחי הגויאבה גדלים בעיקר באיים הקאריביים, באמריקה המרכזית ובצפון אמריקה הדרומית. הגויאבה היא בעלת עלים נגדיים, אליפטיים ופשוטים, וגודלם נע בין 5 ל־15 ס"מ. פרחי הגויאבה הם לבנים ובעלי חמישה עלי כותרת.
פרי הגויאבה אכיל לאדם. צורתו כצורת אגס, ורוחבו בין 3 עד 12 ס"מ. לגויאבה קליפה עדינה, ריח עז, וצבעה נע בין ירוק, צהוב ואדום. פנים הגויאבה, צבעו כתום בהיר או לבן בז', והוא מכיל זרעים קשיחים רבים. הגויאבה עשירה בוויטמין A, בוויטמין B ובוויטמין C. פירות הגויאבה משמשים לעתים כמזון לזחליהם של מספר סוגי עשיים.
תוכן עניינים |
גידול הגויאבה [עריכה]
את צמחי הגויאבה מגדלים בארצות טרופיות וסובטרופיות רבות למען מכירת ושיווק פירותיהם. מספר זנים מגודלים באופן מסחרי, בעוד אחרים גדלים רק באופן פראי בטבע.
צמחי הגויאבה רגישים לקור, ולכן לא ניתן לגדל אותם בכל אזור ואקלים. במספר אזורים טרופיים, ובהם הוואי, נפוץ הצמח עד כדי כך שהוא נחשב עשב שוטה. צמח הגויאבה הוא אחד מסוגי הפירות היחידים אשר יניבו פירות בגודל מלא אף אם יגודלו כשתילים בעציץ.
הגידול בארץ ישראל [עריכה]
הגויאבה הגיעה לארץ ישראל בראשית המאה העשרים, והתחבבה מאוד על חלק מהצרכנים, בעיקר הערבים, שהכירו את הפרי ממצרים. במשק היהודי ניטעה הגויאבה בכמויות קטנות, והפריצה של הענף באה לאחר מלחמת ששת הימים. עד אז הייתה הגויאבה בעיקר עץ נוי בחצרות וגינות פרטיות.
במהלך שנות ה-40 וה-50 פיתח האגרונום אפרים בן-דב (קושילביץ') זן גויאבות המותאם לתנאי האקלים הישראלים, וקרא לו זן בן-דב על שמו. היום נטועים בארץ כמה אלפי דונמים, רובם ככולם מהזן המקומי בן-דב, זן לבן וגדול. בירור הגויאבה אמנם נפסק, אך עדיין יש ביקוש לזנים חדשים וטובים, שאפשר שהם נמצאים כזריעים בחצרות. הפרי המצוי בשווקים הוא מהזן "בן-דב" בלבד.
שתלנים פרטיים ייבאו בשנים האחרונות זנים נוספים של גויאבה: תותית, ננסית, אדומה, ורודה וגויאבה חורפית. אך לא ניטעו מטעים מסחריים מזנים אלה. מגדלי הגויאבות נוהגים בשנים האחרונות לגזום את העצים כל שנתיים גיזום חריף, על מנת לקבל פרי גדול אחיד ורב.
שימוש [עריכה]
לעלי גויאבה שימוש רפואי כתרופה לשלשול, ואנשים מסוימים אף טוענים שיש ביכולתו לסייע בהתמודדות עם וירוסים ואף עם מחלת הסוכרת.
בדרך כלל, נאכלות הגויאבות בשלמותן או מעורבבות במגוון קינוחים. באסיה נטבלות הגויאבות במלח ואבקת שזיפים, או משמשות בתה. גויאבות מבושלות משמשות גם בהכנת ריבות, מרמלדות, ממתקים ומיצים. כמזון, הגויאבות נחשבות בריאות מאוד. הגויאבה האדומה נחשבת לפרי הבריא ביותר מבין הפירות האכילים, בגלל האחוז הגבוה של הוויטמינים, הסיבים והערכים התזונתיים. לגויאבות תכונות בריאותיות נוספות: האדומות שביניהן לדוגמה, נחשבות יעילות במלחמה בסרטן.
גויאבות אדומות מחליפות במקרים רבים את העגבניות ברטבים המיועדים בעיקר לאנשים הרגישים לחומציות העגבניות.
שמה התאי של הגויאבה ("פאלונג" או "פאראנג") הוא הכינוי לזרים ממוצא אירופי בתאילנד.
זנים [עריכה]
-
גויאבת התפוח
-
הגויאבה התאילנדית האדמדמה
-
גויאבת התות
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- גויאבה טריה - ערכים תזונתיים
- גויאבה – שונאים או אוהבים?, מאת ד"ר יעל טוקצ'ינסקי
- פירות במזג אוויר חם: גויאבה (באנגלית)
- מגדלי פירות ייחודיים בקליפורניה:עובדות על גויאבות (באנגלית)
