אל סלוודור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רפובליקת אל סלוודור
República de El Salvador
Flag of El Salvador.svg Coats of arms of El Salvador.svg
דגל סמל
מוטו לאומי: אלוהים, איחוד, חופש
המנון לאומי: ההמנון הלאומי של אל סלוודור
מיקום אל סלוודור
יבשת אמריקה, אמריקה התיכונה
שפה רשמית ספרדית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
סן סלוודור
13°40′N 89°10′W / 13.667°N 89.167°W / 13.667; -89.167
משטר רפובליקה
ראש המדינה
- נשיא
נשיא
סלוודור סאנצ'ס סרן
הקמה
- עצמאות
- תאריך

- עצמאות


- תאריך

מספרד
15 בספטמבר 1821
הפרובינציות המאוחדות של מרכז אמריקה 1842
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
21,041 קמ"ר 
154 בעולם
1.5%
אוכלוסייה[2]‏ (הערכה ליולי 2014)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
6,125,512 נפש 
108 בעולם
291.12 נפש לקמ"ר
42 בעולם
תמ"ג[3]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
47,470 מיליון $ 
97 בעולם
7,750 $
135 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[4]‏ (2013)
- דירוג עולמי
0.662 
115 בעולם
מטבע דולר אמריקני ‏ (SVC)
אזור זמן UTC -6
סיומת אינטרנט .sv
קידומת בינלאומית 503+

רפובליקת אל סלוודורספרדית: República de El Salvador) היא מדינה במרכז אמריקה אשר מונה כ-7 מיליון איש. היא גובלת בהונדורס בצפון ובמזרח, בגואטמלה בצפון-מערב ובאוקיינוס השקט בדרום. צפיפות האוכלוסייה באל סלוודור היא הגבוהה ביותר במרכז אמריקה והיא גם המדינה המתועשת ביותר בה. שמה של המדינה נלקח מן המילה הספרדית שמשמעותה "המושיע" (ישו). לפני הגעת הספרדים לאזור הוא נקרא "קוסקטלאן" (Cuscatlán).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקופה הפרה-קולומביאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה הפרה-קולומביאנית אוכלוסיית אזור קוסקטלן הייתה מורכבת משלוש קבוצות עיקריות. אנשי המאיה תפסו את החלק הצפוני ושבטי הפיפיל והלנקה, שדמו למאיה בתרבותם, ישבו במרכז ובמזרח. שרידים לתרבויות היסטוריות אלו נמצאו באתרים בטאזומל, סאן אנדרס וחויה דה סרן.

בשנת 1522 האדמירל הספרדי אנדרס ניניו, אשר עמד בראש משלחת למרכז אמריקה, נחת באי מינגרה במזרח קוסקטלן ובכך הפך לאירופאי הראשון על אדמת אל סלוודור.

כיבוש ושלטון ספרדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 1524 הקונקיסטדור הספרדי פדרו דה אלוואראדו הגיע לקוסקטלן במטרה להרחיב את שליטתו באזור. הספרדים נתקלו בהתנגדות קשה מצד השבטים הילידים ונאלצו לסגת. הספרדים חזרו לנסיון שני, מוצלח יותר, וכעבור שנה הוקמה העיר סן סלוודור. האינדיאנים המשיכו להלחם בעיקשות והובסו לבסוף רק לאחר 15 שנות מאבק. בתקופה הקולוניאלית אל סלוודור עברה גלגולים שונים בתוך ממלכות המשנה הספרדיות, שהחלו לגלות סימנים מחודשים של מודעות לאומית.

בתחילת המאה ה-19 התחוללו במדינה מספר ניסיונות להפיכה, עד שלבסוף בשנת 1821 נעשתה אל סלוודור חלק מקיסרות מקסיקו. שנתיים אחר כך מדינות מרכז אמריקה חברו יחד כדי להקים את הפרובינציות המאוחדות של מרכז אמריקה, ועם פירוקה בשנת 1838 הפכה אל סלוודור לרפובליקה עצמאית.

עצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנות ה-60 של המאה ה-19 שלט הקפה בכלכלת המדינה. סדרת חוקים ריכזה את הבעלות על האדמה ועל העוצמה הפוליטית בידי אוליגרכים בודדים שגרפו רווחים עצומים מייצוא. כך קרה שבמהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 נוצר רצף של נשיאים מושחתים מהמעמד האוליגרכי שסייעו למגדלי הקפה, וניצלו את הצבא והמשטרה כדי לדכא מרידות באזורים הכפריים ביד קשה.

ניסיונות להציע רפורמות כלכליות וחברתיות הביאו להדחת הנשיא בידי הצבא, ובשנת 1930 הגנרל מקסימיליאנו הרננדס מרטינס, שר ההגנה, תפס את השלטון. מרטינס ניהל שלטון צבאי דיקטטורי שדיכא בברוטליות כל נסיון לאופוזיציה.

דיקטטורה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוסר השקט במדינה גבר בשל המצב הכלכלי והשלטון המושחת ובשנת 1932 התחוללה מרידת האיכרים בהנהגת פאראבונדו מארטי במערב המדינה. הצבא של מרטינס הגיב במהירות ובעוצמה, והעימות בין הצדדים (שנודע בשם La matanza - "הטבח") גבה את חייהם של מעל 20,000 אזרחים.


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת הכדורגל

בשנת 1969 גורשו רבבות מהגרים סלוודורים מהונדורס השכנה חזרה למולדתם. ב-15 ביוני 1969 התקיים באל סלוודור משחק כדורגל בין שתי המדינות, שבו ניצחה הנבחרת המקומית 3:0. המהומות הקשות בסיום המשחק הגבירו עוד יותר את המתח והתסיסה באזור, וב-14 ביולי פרצה "מלחמת הכדורגל". המלחמה נמשכה ארבעה ימים והסתיימה בהפסקת אש לאחר התערבות בינלאומית.

מלחמת אזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלטון החונטה הצבאית במדינה נמשך עד ל-1979 אז התאגדה קבוצה של קצינים כדי להדיח את הגנרל קרלוס הומברטו רומרו. בעקבות מאבקים בין המפלגה המרקסיסטית, הצבא האל סלוודורי ו"חוליות המוות" הימניות הקיצוניות פרצה מלחמת אזרחים שנמשכה עד ל-1992. מלחמה זו גבתה מחיר של כ-75,000 הרוגים. דו"ח של "ועדת האמת" של האו"ם קבע כי 96% מפשעי מלחמה שבוצעו במהלך המלחמה בוצעו על ידי הצבא הסלוודורי או פלוגות המוות הפרלמנטריות, אך יש לציין שדו"ח זה בוקר לרוב כ"לא אובייקטיבי" וחסר ביסוס עובדתי.

במהלך המלחמה מימנה ארצות הברית את צבאות הממשלה ויועצים אמריקאים עזרו לאמן את החיילים בצבא הסלוודורי. מנגד, כוחות הגרילה המרקסיסטיים מומנו על ידי קובה וניקרגואה הקומוניסטיות וכן נתמכו על ידי מדינות מזרח-אירופאיות ואף על ידי ברית המועצות עצמה. לאחר נפילת הקומוניזם באירופה, נוצרו התנאים המתאימים למשא ומתן על הסכם שלום. הפסקת אש הוכרזה ונחתמה ב-16 בינואר 1992. לפי ההסכם, פשעי המלחמה ייחקרו ומבצעיהם ייענשו והצבא והממשל יעברו רפורמות משמעותיות. פעילות "חוליות המוות" בוטלה לגמרי.

רעש אדמה חזק אשר פגע במדינה ב-2001 גרם להרס רב והותיר כרבע מיליון חסרי בית.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל סלוודור היא דמוקרטיה נשיאותית. הנשיא נבחר בבחירות ישירות, לתקופת כהונה בת 5 שנים. אם אף מועמד לא זוכה ליותר מ-50% מהקולות נערך סיבוב שני לבחירות.

הרשות המחוקקת מורכבת מפרלמנט בן בית יחיד שבו 84 חברים. חברי הפרלמנט (הנקראים "נציגים" diputados) נבחרים בבחירות אזוריות, וכהונתם נמשכת שלוש שנים.

הנשיא הנוכחי של אל סלוודור הוא מאוריסיו פונס, ממפלגת השמאל FMLN (ראשי תיבות בספרדית של "חזית השחרור פרבונדו מרטי"). פונס נבחר לתפקידו ב-2009, לאחר מהפך פוליטי ששם קץ לעשרים שנות שלטון של הימין.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקפה הוא עדיין אחד מענפי התעסוקה העיקריים במדינה.

הירידה בסחר בקפה הקשתה על אל סלוודור אך המדינה הצליחה להתגבר על הקושי. ייצוא הקפה ירד ל-7% בלבד בשנת 2004 ושטחים ותשתיות הוכשרו למען כלכלה מגוונת יותר. תעשיות אחרות צמחו וסיפקו עשרות אלפי מקומות עבודה במקום תעשיית הקפה שהדרדרה.

בשנת 2001 הותר השימוש בדולר אמריקני כמטבע, יחד עם המטבע המקורי, הקולון (קולון היא המילה הספרדית לקולומבוס, על שם כריסטופר קולומבוס. בשנת 2004 הקולון יצא מהסבב וכעת המטבע היחיד בשימוש באל סלוודור הוא הדולר האמריקני. תושבים רבים אינם מרוצים משינוי זה כיוון שלטענתם משכורתם נשארה זהה אך מחיר המוצרים בדולרים האמיר. מומחים שונים לכלכלה טוענים שאינפלציה הייתה גורמת לעליית מחירים שכזו בכל מקרה ושהחזרת הקולון לסבב תגרום לתוצאות הרסניות עוד יותר. אף על פי כן, מספר בנקים טוענים כי הם עדיין משתמשים בקולון בחלק מעסקאותיהם, זאת כדי למנוע מהשינוי להיות לא-חוקתי.

אל סלוודור חתמה על הסכם הסחר החופשי במרכז אמריקה יחד עם חמש מדינות אחרות ממרכז אמריקה והרפובליקה הדומיניקנית עם ארצות הברית ב-2004. בנוסף, חתמה אל סלוודור על הסכמי סחר חופשי עם מקסיקו, צ'ילה, הרפובליקה הדומיניקנית ופנמה.

מדיניות פיסקלית היוותה את האתגר הגדול ביותר עבור הממשלה הסלוודורית. הסכמי השלום של 1992 חייבו אותה להוצאות כבדות עבור תוכניות מעבר ושירותי רווחה. על אף עזרה נדיבה מצד מדינות זרות, הממשלה התמקדה בשיפור הרווחים אותם אספה באותה העת. 10% מס ערך מוסף (מע"מ), אשר הוכרז בספטמבר 1992, הועלה ל-13% ביולי 1995. המע"מ הוא המקור העיקרי להכנסות עבור הממשלה ומהווה כ-52.3% מסך כל הכנסות המסים ב-2004.

העברות כספים של סלוודורים אשר עובדים בארצות הברית למשפחותיהם גדלו בעשור האחרון והגיעו לשיא חדש של 2.9 מיליארד דולרים בשנת 2005 - בערך 17.1% מהתוצר הלאומי הגולמי.

שלטון מקומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מחוזות אל סלוודור

המדינה מחולקת ל-14 מחוזות בסגנון הצרפתי:

מחוזות אל סלוודור
  1. אווצ'פאן
  2. קבניאס
  3. צ'לטננגו
  4. קוסקטלאן
  5. לה ליברטד
  6. לה פאס
  7. לה אוניון
  8. מורסאן
  9. סן מיגל
  10. סן סלוודור
  11. סן ויסנטה
  12. סנטה אנה
  13. סונסונטה
  14. אוסולוטאן

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל סלוודור היא המדינה הקטנה ביותר באמריקה המרכזית והיחידה ללא קו חוף לים הקריבי. היא גובלת עם האוקיינוס השקט בדרום, עם גואטמלה בצפון-מערב, ועם הונדורס בצפון-מזרח.

את המדינה חוצים שני רכסי הרים ממזרח למערב: הסיירה מדרה ושרשרת הרי געש, הכוללים את הר סנטה אנה וסן מיגל. כיוון שהמדינה ממוקמת מעל שלושה לוחות טקטוניים, יש בה רעידות אדמה והתפרצויות הרי געש רבות.

אל סלוודור היא בעלת אקלים טרופי בעל עונות "יבשות" (בדרך כלל מחודש נובמבר ועד אפריל) ו"רטובות" (בדרך כלל מחודש מאי ועד אוקטובר). הטמפרטורות משתנות בהתאם לגובה, כך שבאזור החוף האקלים הוא חם בעוד שבהרים הטמפרטורות נוחות יותר.

הערים הראשיות באל סלוודור הן:

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסיית אל סלוודור מונה כ-6.7 מיליון אנשים. כ-90% מהם בני תערובת אינדיאנים וספרדים, כ-9% לבנים ורק 1% בני שבטים מקומיים. מעטים מהאינדיאנים שמרו על מנהגיהם, מסורתם ושפתם. סן סלוודור היא הבירה המרכז-אמריקאית היחידה שאין בה אוכלוסיית שחורים-ילידים, כנראה כיוון שאין למדינה חוף קריבי, שלא כלשכנותיה.

הספרדית היא השפה המדוברת על ידי כמעט כל תושבי המדינה. רוב התושבים הם קתולים (כ-83%), אך קבוצות פרוטסטנטיות גדלות בקצב איטי (15%).

בעיר הבירה סן סלוודור ישנם כ-2.1 מיליון תושבים. מעריכים שכ-42% מאוכלוסיית אל סלוודור חייה באזורים הכפריים.

לפי אחד מסקרי האו"ם האחרונים, תוחלת החיים עבור גברים היא 68 שנים ועבור נשים 74. באל סלוודור החינוך הוא חינם עד לתיכון. אחוז הבערות במדינה הוא 15.9%.

בתחילת 2004 היו כ-3.1 מיליון סלוודורים אשר חיו מחוץ לאל סלוודור, רובם מהגרים (אם כי לאו דווקא חוקיים) אשר עבדו בארצות הברית. ארצות הברית היא היעד העיקרי עבור סלוודורים בחיפוש אחר הזדמנויות כלכליות גדולות יותר מאשר מעמדם במדינתם יכול לספק. מדינות נוספות אשר קולטות מספר רב של מהגרים סלוודורים הן קנדה, הונדורס, גואטמלה, בליז ואוסטרליה. המצב החמיר במהלך מלחמת האזרחים בשנות ה-80 של המאה ה-20 ובעיות רבות בשירותי הרווחה. לאחר חתימת הסכמי השלום בין הממשלה והכוחות המורדים ב-1992, התבצעו מספר רפורמות כלכליות לקידום שוק חופשי, בתמיכת ארצות הברית.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדת הקתולית תופסת תפקיד מרכזי בתרבות הסלוודורית. ציורים, כלי חימר ומוצרי טקסטיל נפוצים כאומנות. סופרים ומשוררים כמו פראנסיסקו גאוידיה, סלוודור סלזר אררואה, קלאודיה לארס, אלפרדו אספינו ומאנילו ארגואטה ורוקה דאלטון הם בין האומנים החשובים ביותר אשר יצאו מאל סלוודור.

בין החגים הנחוגים באל סלוודור ניתן למצוא את החגים הנוצריים חג המולד והפסחא (אשר נחגג באירועי קרנבל בערים רבות). חגים לאומיים כוללים את פסטיבל אוגוסט (אשר נחגג בשבוע הראשון לחודש אוגוסט לזכר הפטרון הקדוש של אל סלוודור), יום העצמאות (15 בספטמבר) ויום קולומבוס (המציין את גילוי יבשת אמריקה ונחגג ב-12 באוקטובר).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2013 בדו"ח 2014 של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות


מדינות אמריקה המרכזית
אל סלוודור · בליז · גואטמלה · הונדורס · ניקרגואה · פנמה · קוסטה ריקה CIA map of Central America.png