חיטוט באף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חיטוט באף

חיטוט באף היא פעולה שבה מוחדרת אצבע לאחד מנחירי האף, בדרך כלל במטרה להרחיק ממנו נזלת יבשה וגופים זרים, או כי מגרד באף. למרות שהחיטוט באף הוא נוהג נפוץ ביותר, הוא נחשב לטאבו בתרבות המערב, ומעורר תחושות גועל ותיעוב בקרב הצופים בו‏[1]. חיטוט מוגזם באף עלול להצביע על הפרעה התנהגותית.

מחקר משנת 1995 גילה כי 91% מהנשאלים נוהגים לחטט באף מפעם לפעם‏[2]. מחקר נוסף בדק את תדירות החיטוט באף אצל בני נוער, וגילה שהנשאלים נהגו לחטט באף 4 פעמים ביום, בממוצע‏[3]. חלק מהנשאלים נהגו להשקיע בין 15 דקות לשעתיים ביממה לחיטוט באף.

הגורמים לחיטוט באף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתעלות האף נמצאת רירית האף המייצרת באופן קבוע נזלת, החשופה לאוויר. אם הנזלת מתייבשת, היא גורמת בדרך כלל לגירוי עורי קל בקולטנים התחושתיים שבאף. גירוי זה מאלץ את בעל הגירוי להסיר את הנזלת היבשה באמצעות חיטוט באף.

מקרים קיצוניים של חיטוט באף נקראים rhinotillexomania (מיוונית, rhino "אף" + tillexis "נקרנות"). במקרים אלה נגרם נזק משמעותי לרקמת העור שבאף, והם מאופיינים על ידי התנהגות כפייתית פתולוגית‏[3]. מקרים אלה נדירים יחסית. אחד מהמקרים הללו מתועד בשיר "בוא נשחיר את המים" (Let's Make the Water Turn Black) של פרנק זאפה, המספר על חבר ילדות שנהג למרוח נזלת על זגוגית החלון של חדר השינה שלו.

rhinotillexomania מוכרת כהפרעה נפשית בספר ה-ICD, ובפרק "הפרעות מנטליות והתנהגותיות" ניתן לה המספר F98.8. רוב הלוקים בהפרעה זו הם ילדים ובני נוער.

סיכונים רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים חילוקי דעות בקהילייה המדעית בשאלת הסיכונים הרפואיים הכרוכים בחיטוט באף. יש הטוענים שהחיטוט באף עלול לשאת מספר סיכונים רפואיים, ומוטב להשתמש בממחטה. לעומתם, יש הטוענים שמוטב לחטט בעזרת האצבע, מכיוון שהיא יותר רגישה וניתן לכוון אותה למוקד הגירוי.

בין הסיכונים הכרוכים בחיטוט באף ניתן למנות זיהומים, דימומים, ובמקרים נדירים פגיעה במחיצת האף. מחקר גילה ש-25% מהאוכלוסייה סבלה לפחות פעם אחת מדימום כתוצאה מחיטוט באף‏[2].

מכיוון שבאזור האף יש ריכוז של נימים המקושרים למוח, קיימת סכנה שזיהומים נסיגתיים מאזור האף יתפשטו למוח. בשל כך, האזור בין קצוות הפה לגשר האף, כולל האף והלסת העליונה, מוכר כ"משולש הסכנה" בפנים.

לעומת זאת, חיטוט באף אינו משפיע על חוש הריח, מכיוון שהעצבים המעורבים בהרחה נמצאים במעלה האף, בנקודה שהאצבע איננה מגיעה אליה.

אכילת נזלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אכילת נזלת נקראת Mucophagy בספרות הרפואית, ומתאפיינת בצריכה של נזלת לאחר חיטוט באף. מנהג זה נחשב לגסות רוח בתרבות המערב, ומעורר גועל ובחילה בקרב הצופים בו, אף יותר מהחיטוט באף.

יתרונות בריאותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מחקר של פרידריך בישינגר, מומחה לתפקודי ריאה מאינסברוק, חיטוט באף ואכילת נזלת מועילים למערכת החיסונית[4][5].

סוגיית החיטוט באף ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושא החיטוט באף לא נדון במפורש בהלכה היהודית, אך התלמוד הבבלי דן במקרים אחרים בהם האדם גורם לתחושת גועל אצל חברו:

Cquote2.svg

כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלוֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם. אמר רב: זה ההורג כינה בפני חבירו ונמאס בה. ושמואל אמר: זה הרק בפני חבירו ונמאס בה.

Cquote3.svg
– מסכת חגיגה ה', א'

יש רבנים בדורינו שלמדו מאימרה זו שאסור לחטט באף בפני אנשים‏[6].

איסור נוסף וקשור הוא איסור בל תשקצו, איסור הלכתי לעשות מעשים המעוררים גועל. לדוגמה הרמב"ם כותב‏[7] כי מדין זה אסור לאכול בידיים מלוכלכות. האיסור משתנה לפי תחושת האדם עצמו ולפי מנהג המקום, וקשה לקבוע מה נכלל באיסור.

דיון נוסף הקשור לנושא הוא לגבי איסור נגיעה במקומות המטונפים בשעת התפילה. הרמ"א כתב‏[8] שאסור בשעת תפילה ולימוד תורה לגעת ב"צואת האף". המשנה ברורה מביא על דברי הרמ"א האלו שהגאון מווילנה מקל בזה, וגם האשל אברהם כותב על דברי הרמ"א שאין זו אלא חומרה ומידת חסידות.

הרב עובדיה יוסף קבע פסק הלכה שלפיו אין לחטט באף בשבת היות שקרוב לוודאי הוא כי במהלך הפעולה יתלשו שיערות מדופן הנחיר. תלישת שערות אסורה בשבת משום מלאכת גוזז, ואף כי לפי כללי הלכות שבת כדי רק פעולה שעושה מכוון בה למלאכה נאסרת מהתורה בשבת, הרי שכאשר הפעולה תגרום בוודאות למלאכה, הדבר יחשב כאילו התכוון בפעולתו למלאכה עצמה. פסק הלכה זה היה מושא ללעג והוצג כקוריוז אצל חלקים בציבור החילוני לנוכח התערבותו בפעולה מוצנעת ואזוטרית בחיי היום יום.‏[9]

בשנים האחרונות פורסמו מספר פסקי הלכה לפיהם פעולת החיטוט באף היא מאוסה ויש להימנע ממנה גם בימי חול ועל אחת כמה וכמה בשבת. סוגיה זו עולה מפעם לפעם במסגרת שאלות ותשובות המופנות לרבנים שונים‏‏‏[10].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Hemenover, Scott H.; Ulrich Schimmack (August 2007), "That's disgusting! …, but very amusing: Mixed feelings of amusement and disgust", Cognition & Emotion 21 (5): 1102–1113, תבנית:Citation/identifier 
  2. ^ 2.0 2.1 Jefferson, James W.; Trevor D. B. Thompson (1995). "Rhinotillexomania: psychiatric disorder or habit?". The Journal of clinical psychiatry 56 (2): 56–9. PMID 7852253. 
  3. ^ 3.0 3.1 J Clin Psychiatry. 2001 Jun;62(6):426-31. A preliminary survey of rhinotillexomania in an adolescent sample
  4. ^ "Top doc backs picking your nose and eating it", Ananova. אוחזר ב־ 2008-12-07. 
  5. ^ Bankhofer, Hademar (2007). “Nasenbohren”, Gesundheit kennt keine Tabus (German). München: Südwest, 10–15. ISBN 978-3-517-08373-5. OCLC 185006183. אוחזר ב־2008-12-07. 
  6. ^ מאמר מהרב אליעזר מלמד באתר ישיבה
  7. ^ הלכות מאכלות אסורות, י"ז, ל'
  8. ^ או"ח צ"ב, ז'
  9. ^ על החיטוט, אשר כהן, העין השביעית, 1 בפברואר 1998
  10. ^ חיטוט באף בראי היהדות, באתר "כיפה". בין השאר מצוטטים דבריו של הבן איש חי (יוסף חיים מבגדאד) בנושא זה.‏