יוסף חיים מבגדאד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בן איש חי - רבי יוסף חיים מבגדאד, צולם בהיותו כבן 26 שנה

רבי יוסף חיים מבגדאד (כ"ז באב ה'תקצ"ה, 1 בספטמבר 1834י"ג באלול ה'תרס"ט, 30 באוגוסט 1909) היה מגדולי האחרונים, מקובל, דרשן, מנהיג, מחבר ואחד הפוסקים הבולטים בקרב יהדות ארצות האסלאם. מכונה הבן איש חי על שם ספרו.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב יוסף חיים נולד בבגדאד[1] בכ"ז באב ה'תקצ"ה, לרב אליהו בן הרב משה חיים (רבה הראשי של בגדאד בסוף המאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים), אשר היה מחכמי בגדאד ומנהיגיה. דודו הוא חכם עבדאללה בן משה חיים.

המו"ל מספרים בהקדמה לספר ההלכה המרכזי שלו, "בן איש חי"‏‏‏[2], שכאשר היה כבן שבע שנים, נפל לתוך באר עמוקה תוך כדי משחק ובנס ניצל. בהיותו בבור נדר שכשיצא מהבור יקדיש את כל חייו רק ללימוד תורה[3]. כבר מילדותו נהג הרב להשתעשע בדברי חכמים וחידותם.

את ראשית לימודיו התחיל בתלמוד תורה אצל דודו, אחי אמו, הרב דוד חי מאיר יוסף ניסים סלמאן מעתוק.

בגיל 14, למרות גילו הצעיר, התקבל לבית המדרש לרבנים "בית זלכה" בראשותו של הרב עבדאללה סומך, והיה לתלמידו המובהק. מסופר כי אביו, הרב אליהו, התכתב בשאלות הלכה עם הרב חיים פלאג'י, רבה הראשי של האימפריה העות'מאנית. אביו ידע על גדלות בנו בתורה והתייעץ עמו באחת השאלות ששלח אליו הרב חיים פלאג'י. יוסף חיים הבן שלח תשובה מפורטת בשמו, ולאחר מספר ימים שלח גם אביו תשובה. הרב חיים פלאג'י השיב לרב אליהו שבנו הקדימו כבר והוא עתיד להיות ענק בתורה.

בשנת ה'תרי"א (1851), בגיל 17, נישא לרחל, אחות רבו עבדאללה סומך, ולהם נולדו בן ובת. התפרנס משותפות עסקית עם ארבעת אחיו. למרות שלא היה שותף פעיל בניהול, הקפיד שהשותפים הפעילים ינהלו על פי ההלכה. סירב לקבל שכר כרב קהילה, ומימן את הוצאות ספריו מכספו. מטעמי צניעות, לא העסיק בביתו משרתות מעל גיל 12 ומתחת לגיל 60 משום שלא רצה להכשל באיסור "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" (באותה תקופה היה רווח החזקת משרתות ערביות בקרב יהודי בגדאד).

על יכולתו הפרשנית והדרשנית יוצאת הדופן מובא סיפור מעשה‏‏‏[4] לפיו פעם אחת נכנסו אליו אנשים לשאול אותו שאלה, הוא אמר להם שיאמרו לפניו פסוק כלשהו מהתנ"ך. כשעשו כבקשתו הוא דרש על הפסוק מאה ועשרים דרשות במשך ארבע שעות ברציפות.

הרב יוסף חיים היה בקשר רציף עם מקובלי ישיבת המקובלים בית אל בירושלים, אימץ ממנהגיהם והנחיל אותם ליהודי בבל.

מנהיגותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בז' באלול ה'תרי"ט (1859) נפטר אביו, והרב יוסף חיים, אשר עד אז נמנע מלהתבלט בציבור, קיבל עליו להנהיג את קהילת בגדאד. מנהיגותו לא התבטאה בקבלת משרה רבנית רשמית, אלא בכך שכל השאלות הקשות בהלכה היו מובאות אליו ובכך שהיה דורש בפני הציבור. את דרשתו הראשונה נשא ביום י"ג באלול, בתום השבעה על אביו, ומאז הנהיג את קהילת בגדאד במשך חמישים שנה עד יום מותו. הוא היה דורש כל שבת לאחר תפילת מנחה גדולה (יהודי בגדאד התפללו מנחה של שבת תמיד מיד לאחר חצות היום), ואלפי אנשים נהרו לשמוע את הדרשה הקבועה.

על גדולתו סיפר חכם יחזקאל משה הלוי, ראש הדיינים בבגדאד:

Cquote2.svg

אם יאמר לי רבי יוסף חיים על ימין שהוא שמאל, ועל שמאל שהוא ימין, לא אהרהר אחר דבריו...

Cquote3.svg
רוב ברכות, הקדמת המחבר

הרב יוסף חיים היה רב קהילתי ופנה לכל שכבות הציבור. הוא פעל רבות לקירוב התורה לכל שכבות הציבור על ידי דרשות ציבוריות וכתיבת חיבורים מיוחדים המותאמים לאופי הציבור וצרכיו. הוא הנהיג נוסח תפילה המושפע ממנהגי האר"י, בימינו דחה נוסח זה את נוסח הספרדים מארצות המערב כמרוקו ואלג'יריה. השפעתו של הרב חיים הייתה מכרעת עבור יהודי עיראק, וכן בהודו, פרס, סוריה, וספרדים בארץ ישראל.

Cquote2.svg

היהודים בבגדאד שהכירו את הבן איש חי העריצו אותו מאוד. הם ראו בו לא רק גדול בתורה, הוא נחשב בעיניהם כמו מלאך. עד כדי כך שאמרו שאם הבן איש חי היה חי בזמן הבית הוא לא היה נחרב, כי עם ישראל היה שומע לו. בתקופתו לא היה יהודי שחילל את השבת, לא היה יהודי שאינו שומר מצוות, ובוודאי שלא בפרהסיה. כשנפטר, ליוו אותו למעלה ממאה אלף איש, וספדו לו כמו על בן יחיד

Cquote3.svg
– הרב דוד חי הכהן‏[5]

.

הרב מרדכי אליהו סיפר ששמע מהרב יהודה צדקה, מצאצאי הרב, אודות "תינוק שמרגע שנולד פתח את פיו ודיבר, והתחיל לגרוס את כל התורה כולה". הילד הובא לאדמו"ר מגור, הרב ישראל אלתר, שאמר שצריכים לעשות לו תיקון שישכח את הלימוד משום עין הרע. הרב צדקה ביקש לשאול את התינוק כמה שאלות והתינוק ידע לצטט את הבן איש חי בעל פה, על אף שהוא פעל לאחר פרשנים שאותם הילד לא ידע. סיפור זה הובא כדי להוכיח את מעלתו של ה"בן איש חי" בשמים‏[6].

עם זאת, על דרך פסיקתו הבלתי שגרתית (ראו בהמשך), מנהגיו וחידושיו הקבליים קמו לרב חיים מתנגדים מקרב תומכי השיטות הרציונליסטיות בפסיקת הלכה והתפתח פולמוס על דפי עיתון "הלבנון". רבים מחכמי ומכובדי בגדד קמו להגן על רבם ופירסמו תשובות חריפות בעיתון הלבנון נגד מוציאי הלעז (כלשונם), וכן החרימו אותם ומנעו את כניסתם לכל בתי הכנסת בבגדאד, גם רבנים שטענו כנגד חידושי הרב חיים בנוסחאות תפלה וכיוצא בזה, הוחרמו.

הרב נחשב לגדול לא רק בקרב צאן מרעיתו אלא גם בקרב גדולי התורה של זמנו. בספר "רוב ברכות"‏‏‏[7] מובא סיפור על כעשרים מרבני עיראק, ביניהם רבי יעקב חיים סופר מחבר כף החיים, שעלו בשנת 1904 לארץ ישראל מבגדד והגיעו לירושלים. שם פנו לרבי יעקב שאול אלישר שהיה אז בן 87. כאשר שאלם מדוע באו אליו אמרו להתיעץ ולהתברך. הוא ענה להם "מדוע באתם אלי. יש לכם את רבי יוסף חיים בבגדד. אין כמוהו בכל העולם".

בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב הזכיר תדיר את ארץ הקודש בדרשותיו, ודאגתו לשלומם של היושבים בה הייתה רבה. ולא רק בדיבורים באה לידי ביטוי אהבה זו אלא גם במעשים. חכם יוסף חיים נהג לשלוח את ספריו לדפוס בירושלים ובכך לעזור בפרנסת אנשי ירושלים ולהביע את מעלתה וקדושתה של ארץ ישראל בעיניו. כמו כן הקפיד כי כל הכספים אשר נאספו בקופות ארץ ישראל אכן יגיעו ליעדם על ידי שד"ר (שלוחי דרבנן מארץ ישראל), ותמך רבות מכספו ואף שידל נדיבים מבני קהילתו לבנות בארץ ישראל. בהשפעתו תרם הגביר יוסף אברהם מכלכותא את כל הונו להקמת ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה בירושלים, וזאת לאחר ששכנע אתו כי עדיף להשקיע בדבר לטובת הנשמה היהודית מאשר לגוף (במקור רצה הגביר להקים בית חולים). חכם יוסף חיים עצמו רכש לו בית ושדה בארץ ישראל, כדי לקיים בה מצוות התלויות בארץ.

בשנת ה'תרכ"ט (1869), בכ"ה בניסן, יצא הרב יוסף חיים עם אחיו רבי יחזקאל לעלות לרגל לארץ ישראל ולהשתטח על קברי הצדיקים שבה, ביום י"ב באייר הגיעו לדמשק ובה קיבלו את פניהם כל גדולי העיר וליוו אותם בדרכם לקברי התנאים בגליל. שם ישב הרב יוסף חיים ימים מספר בקבר בניהו בן יהוידע. נתגלו לו שם "סודות רבים וגדולים", ואף ש"נשמתו באה מנשמתו של בניהו בן יהוידע"‏‏ ולכן קרא לספריו בשמות של בניהו בן יהוידע ובכינוייו‏[8]. גם בקברו של רבי שמעון בר יוחאי ביקר, ובו חיבר את הפיוט "ואמרתם כה לחי". משם המשיכו לירושלים, בהגיעם אליה, לאחר תלאות רבות, התקבלו בכבוד גדול על ידי כל חכמי וגדולי ירושלים. אחת הסיבות לנסיעתו של הרב יוסף חיים הייתה ללמוד עם תלמידי ישיבת המקובלים בית אל. לאחר מכן המשיך הרב חיים דרומה לחברון, לפקוד את קברי האבות במערת המכפלה ולבקר את גיסו חכם אליהו מני, אשר כיהן בה כרב ראשי. בשובו לעירו הביא הרב חיים מארץ ישראל עפר, אותו פיזר על רצפת בית הכנסת בו התפלל ואבן מירושלים אותה קיבע בראש כותל המזרח שבבית הכנסת. ביום ז' באב ה'תרמ"ב נפטרה אמו ומאז במשך 7 שנים רבי יוסף חיים לא יצא מפתח ביתו אפילו לדרוש ברבים.

פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת ה'תרס"ח (1908), נסע הרב חיים לכפר כפיל שבעיראק, להשתטח על קבר יחזקאל הנביא, ושם חיבר את ספרו "מראות יחזקאל". כעבור יותר משנה יצא שוב לקברו של יחזקאל הנביא אך לא הגיע למחוז חפצו, בדרכו ליד הכפר גץ תקפה אותו מחלה, וביום י"ג באלול ה'תרס"ט, נפטר.

ארונו של חכם יוסף חיים הובא במסע בן יומיים מהכפר גץ לעיר בגדאד.

לאחר מותו נהגו יהודי בבל לפקוד את קברו של רבי יוסף חיים בכל יום שישי.

על פי דבריהם של חכם בן ציון חזן, תלמידו של הרב יוסף חיים, וחכם אברהם חיים עדס, הועלתה גופתו של הרב לירושלים באורח פלא ונטמנה בבית הקברות בהר הזיתים, בחלקה שעל יד הרש"ש.

נכדו היה הרב דוד חיים.

דרכו בפסיקת הלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרך הפסיקה של הרב הייתה ייחודית[דרוש מקור]. בניגוד לשיטה המקובלת לפסיקת הלכה, שהתבססה בעיקר על השולחן ערוך והאחרונים, ועל פי תורת הנגלה, פסק הבן איש חי גם מתוך תורת הנסתר, הקבלה, ושילב בפסקיו מפסקי האר"י ורבי שלום שרעבי. סידור הפסקים נובע מתוך רמזים אסוציאטיביים, שימוש רב בדרשה על אותיות, גימטריה וכדומה. ספרי הפסיקה של הרב אינם שיטתיים, כשולחן ערוך, אלא ערוכים לפי סדר פרשות השבוע, בדומה לספרי דרשנות. לשיטתו, קיום המצוות והתפילה מהוים גם פעולה מיסטית, הוא הקפיד על ביצוע מדויק של המצוות, על הגייה מיוחדת של התפילה ועל פרשנות מילולית.

הרב עובדיה יוסף יצא בספרו הליכות עולם כנגד שיטת הבן איש חי, מייצג את הקוטב ההפוך בפסיקת הלכה ופוסק כשיטת השולחן ערוך, והסביר כי הבן איש חי היה בגדר "חסדאין מיליה" ולכן החמיר כנגד השולחן ערוך‏[9] למרות הערותיו, התייחס הרב עובדיה יוסף לבן איש חי כאל "גאון עוזנו ותפארתנו, רבן של כל בני הגולה, אביר הרועים, סבא דמשפטים, מופלא שבסנהדרין, המאיר לארץ ולדרים, הגאון הגדול מבצר עוז ומגדול"‏‏‏[10].

דרשותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ניכר מפועלו המנהיגותי של רבי יוסף חיים היה בדרשות ושיעורים.

בכל יום נשא הרב שני שיעורים: בכל בוקר לאחר תפילת ותיקין, שיעור ב"שולחן ערוך", "עין יעקב" ו"חוק לישראל" במשך שעה וחצי, לאחר תפילת מנחה - שיעור בפרשת השבוע וענייני דיומא במשך שעה. שיעורים אלו התקיימו במועדם וכסידרם במשך 50 שנה; ומדי ארבע שנים, כאשר סיים רבי יוסף חיים ללמד את סדר הלכות שולחן ערוך, היה עורך סעודת מצווה רבת משתתפים. העידו עליו שכל יום למד, אף על פי החום הכבד, ארבע שעות מוכתר בתפלין ומעוטף הטלית.

בכל שבת היה הרב נושא את דרשתו בבית הכנסת הקטן של בגדאד "צאלת אל זעירי", שבו כ-1,000 מקומות ישיבה ובמשך כשלוש שעות היה דורש בענייני פרשת השבוע; דבריו היו מתובלים תדיר בדברי הלכה, הגדה, משלים, חידות וסיפורי מעשיות.

בארבע שבתות בשנה: בשבת תשובה, בשבת זכור, בשבת הגדול ובשבת כלה (שבת שלפני חג השבועות), היו מתכנסים רבבות מיהודי בגדאד בבית הכנסת הגדול בעיר אשר בו כעשרת אלפים מקומות ישיבה, "צאלת אל כבירי" ומאזינים לדרשותיו של רבי יוסף חיים.

בדרשותיו היה רבי יוסף חיים משלב דברי אגדה ומוסר, ואף בהקדמה לספרו "בן איש חי" כתב "ידוע כי לדרוש בהלכות בלבד אין לב המון העם נמשך אחריהם אלא צריך שיהיה העיקר הדרש ורובו בדברי אגדה ומוסר...". רבי יוסף חיים כיוון את דבריו לכל שכבות העם ועל כן השתמש רבות במשלים, סיפורי מעשיות וחידות אשר משכו את הלב לשמוע דברי תורה. גדלותו בהלכה ועומק מחשבותיו וידיעתו בכל תורת הנגלה והנסתר קנו לו אוזן קשבת גם בקרב חכמי ומקובלי בבל.

ייחודם הגדול של דרשותיו היה חידושם המתמיד - אף שרבי יוסף חיים דרש קרוב לחמישים שנה מעולם לא נשמע חוזר על דבר פעמים. בכל דרשה ביאר וחידש פנים נוספות ואופנים חדשים בתורה.

תלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרכו של רבי יוסף חיים נמשכה על ידי רבים שאימצו את פסיקותיו והלכו לאורו, בין המפורסמים ניתן למצא את רבי יהודה פתיה, רבי סלמאן מוצפי, רבי סלמאן אליהו, רבי יהודה צדקה (שאמו היא בת אחותו של רבי יוסף חיים), רבי בן ציון אבא שאול, הבאבא סאלי[דרוש מקור], רבי אפרים הכהן, רבי יהושע שהרבני, והבולט מביניהם הראשון לציון הרב מרדכי אליהו.

יצירתו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יוסף חיים כתב ספרים רבים ביניהם: ספרי שו"ת שקבצו את תשובותיו לשאלות שנשלחו אליו מכל רחבי תבל, מאמרי הלכה שפרסמו בקביעות בירחון "המאסף" שיצא לאור בירושלים, וכן בכתיבת פיוטים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יוסף חיים כתב למעלה מ-100 חיבורים אך רק 53 מהם יצאו לאור. חיבורים אלו עוסקים בכל מקצועות התורה ומשקפים את ידיעותיו הרבות במדע, ברפואה, באסטרונומיה, בפיזיקה ובכלכלה. כמו כן מתגלה בקיאותו הרבה בספריהם של כל גדולי ישראל: הוא, בנגוד לשאר מקובלי ספרד, לא נשאר תמיד נאמן לפסיקה הספרדית ולעתים קרובות הוא נטה לפסיקת גדולי אשכנז ובמיוחד החסידים.

חלק נכבד מספריו הם אסופות שו"ת אשר נשלחו לרבי יוסף חיים מכל קצוות תבל ובמגוון גדול של נושאים. המפורסם מבין ספרי השו"ת הוא "רב פעלים" אשר מסודר על פי חלקי השולחן ערוך, ובו היה לו משא ומתן בהלכה עם כמה מגדולי דורו ובהם אפשר למצוא את הראשון לציון רבי יעקב שאול אלישר[11].

בספריו שילב רבי יוסף חיים את דברי הקבלה עם פסקי הבית יוסף. כל פעם שישנה מחלוקת בין פסקי הבית יוסף ודברי האר"י או הזוהר, הכריע כדברי המקובלים. הוא היה מחמיר בדינים הרבה ונתפס כפוסק המחמיר ביותר בין פוסקי ספרד וזאת על מנת לצאת ידי כל הדעות בהלכה. בדרך כלל פסק כרב החיד"א, שממנו לקח הרבה חומרות, הרש"ש והאר"י. באשר למחלוקות בין דברי הרש"ש לדברי החיד"א הכריע כרש"ש.

בנוסף לנטייה לקבל פסקי המקובלים המוזכרים, נטה רבי יוסף חיים רבות אחרי חסידי אשכנז ממזרח אירופה אשר היו ראשי החסידויות הגדולות שם. בזאת היה שונה מהחיד"א שגם התעניין בכתביהם אולם לא הכניסם ליצירתו הספרותית או הלכתית. את פסקיהם הוא העדיף פעמים מספר על פני פסקי הבית יוסף וזאת משום שראה בהם פסיקות יתר מתאימות על פי הקבלה. פעמים רבות הוא העדיף את פסקי הרמ"א על פסקי הבית יוסף. בפסיקותיו המנוגדות לבית יוסף הוא יצר מעין שלוב בין פסיקה ספרדית- קבלית ופסיקה אשכנזית- חסידית. לפעמים סותרים דבריו דברי מקובלים ספרדים אחרים כגון החיד"א ותמוהים הם שכן בעניינים אחדים הכריע נגד כל עמודי ההוראה כגון הרמב"ם, השלחן ערוך והרא"ש ונקט עמדה אחרת. הוא כתב באורים על הגמרא והיה בקי בה מאד. [12]דרכו של הרב לא לפתוח את תשובותיו בדברי ענווה כסגנון של מחברים אחרים, וסיבתו כיוון שחשש שמתוך ענווה יגיע לגאווה. הקדמתו בכל ספריו נפתחת בדברי שבח לקב"ה שזיכהו ללמוד תורה קדושה, והוא מסיים בגילוי דעת שכל מעשיו הם לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה כל השאלות המובאות בספריו מסתיימות במילים יורנו מורנו ושכרו כפול מן השמים מה שמביא אותנו לסמקנה שהשאלות ערוכות על ידו מנהגו היה לשלוח את ספריו להדפסה בירושלים למרות ההוצאות היקרות ולמרות שיכל לשלוח אותם לדפוס ליוורנו ולצמצם בהוצאות וזאת כדי לתת פרנסה ליהודי ירושלים.

כיום, כשרוב יהודי ספרד נמצאים בארץ, ישנן התנגשויות בין מנהגים שונים. כיום קיימות שלש שיטות:

  • מנהג יהודי צפון אפריקה לפסוק על פי מנהגיהם של הרבה מן הראשונים, גם נגד דעת השלחן ערוך.
  • מנהג יהודי המזרח לפסוק בשלוב מנהגי ופסקי האר"י ובעקבות דברי האר"י- על פי דברי המקובלים.
  • מנהג הרב עובדיה החולק על הבן איש חי וקובע שהשלחן ערוך הוא סמכות שלא ניתן לחלוק עליו.

רבים מספריו של רבי יוסף חיים נקשרים לשמו ותוארו של בניהו בן יהוידע, שר צבאו של שלמה המלך. הסיבה לכך, מסופר כי בעת ביקורו בארץ ישראל השתטח על קבר בניהו בן יהוידע ובאותו לילה נגלו לו סודות קבלה רבים.

את המהדורה הראשונה לחלק מספריו הוציא רבי חיים בעצמו על ידי בתי דפוס בירושלים וזאת על מנת לחזק את ידי יהודי היישוב הישן שהתקיים בארץ ישראל מאז חורבן בית מקדש שני. אחרי מותו עמל בנו יעקב בכך ולימים הוצאת ספריו עבר לנחלת הכלל של יוצאי עיראק. תחילה על ידי רבי יוסף כצ'ורי. כיום יש עשרות בתי דפוס שונים המוציאים את ספריו. לא היה בדורות האחרונים רב בעל השפעה כה נכרת על יהודי ארצות המזרח כפי שהייתה לרבי חיים בספריו.

כיום בוצעה עריכה מחדש לכל ספריו בסדרה בת 24 כרכים בשם אוצרות חיים בהוצאת אהבת שלום בה נערכה משנתו ההגותית לפי נושאים.

דרשות ועניינים שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אדרת אליהו - דרשות על התורה וההפטרות פרשת השבוע.
  • אורח חיים - פירוש על הגדה של פסח בדרך הפרדס ועם הלכות פסח, ספירת העומר וחג השבועות מכתבי יד.
  • אות חיים - דרשות עם מעשיות ומשלים בדרך הפרד"ס, לבר מצווה, נישואין ושבע ברכות.
  • אמרי בינה - דברי אגדה, מוסר וחידות.
  • בן איש חי (דרשות) - דרשות המסודרות לפי סדר פרשת השבוע שנלמד על ידי גדולי הקבלה בני זמננו. בספר הוא מביא גם כן פרושים על התנ"ך ומסביר אתם על פי הקבלה. בין היתר הוא כתב על יום כיפור ארוך ומקובלי זמננו זיהו זאת כהתייחסות למלחמת יום הכפורים.
  • בניהו-על התורה - פרפראות וחידושים עם מעשיות ומשלים בדרך הפרד"ס, על פרשיות שבוע. יצא לאחרונה מכתב יד.
  • בן יהוידע-על התורה - דרושים וחידושים על התורה ובסופו רמזים לחנוכה ודרושים לשבת כלה ופירושים חדשים על הירושלמי ובבלי בדרך הפרד"ס. יצא לאחרונה מכתב יד.
  • בן איש חיל - דרשות לארבע שבתות (שהן: שבת תשובה - בעשרת ימי תשובה, שבת זכור - פרשה שלפני פורים בה ההפטרה היא: "זכור את אשר עשה לך עמלק", שבת הגדול - השבת לפני פסח ושבת כלה - שבת שלפני חג השבועות) ודרשות על המועדים
  • ברכת חיים – ביאור בפרד"ס על כל הפטרות השנה.
  • גדולת חיים – דרשות מעשיות ומשלים, בדרך הפרד"ס, על שבת הגדול (שבת שלפני חג הפסח). יצא לאחרונה מכתב יד.
  • דרושי חיים - דרשות עם מעשיות ומשלים, בדרך הפרד"ס, על "שבת כלה". יצא לאחרונה מכתב יד.
  • חוקי הנשים - מוסר והלכות לנשים. הספר נכתב עבור הנשים בשפת העם, ושמו בערבית הוא "קאנון אל-נסא" (قانون النساء) (הספר קאנון אלנסא באתר הארכיון של יהודי עיראק)
  • כתר מלכות (הליכות וסגולות) – הנהגות, תפילות, תיקוני תשובה וסגולות לכל ימי השנה.
  • מים חיים - מוסר והשקפה.
  • מלאך הברית - דרשות על ברית המילה לפי סדר הפרשיות.
  • משל ונמשל - משלים ולקחי מוסר, מלוקטים מכל ספריו על ידי הרב בן ציון חזן.
  • נפלאים מעשיך – מעשיות ומוסר השכל, מלוקטים מכל ספריו.
  • עוד יוסף חי (דרשות)- על דרך בן איש חי דרשות. הספר בשני חלקים והוא בנוי על פי סדר פרשיות השבוע.
  • עטרת תפארת – חידושים ושו"ת בקבלה ואגדה. חקירות בעניינים שונים.
  • שבת מלכתא - דרשות עם מעשיות ומשלים, בדרך הפרד"ס, על "שבת כלה". יצא לאחרונה מכתב יד.
  • שיח חיים - דרשות, מעשיות ומשלים, בדרך הפרד"ס, על עצירת גשמים וצרות אחרות.
  • שערי חיים - פירוש לסדר עבודת יום הכיפורים.
  • שפתי חיים - דרושים לארבע שבתות, שבת שובה, שבת זכור, שבת הגדול, ושבת כלה. יצא לאחרונה מכתב יד.
  • תשובה מחיים - דרושים וחקירות נפלאות לשבת תשובה. יצא לאחרונה מכתב יד.

הלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בן איש חי (הלכות)- הספר שעצב את שמו של רבי יוסף חיים. הספר יצא בשנת תרנ"ט (1899). ספר זה נחשב אחד מספרי ההלכה המשפיעים ביותר על יהדות ספרד. בספר מובאים פסקיו של רבי יוסף חיים שדרשם במהלך שנתיים בבית הכנסת הגדול בבגדד. ההלכות בו מובאות בסדר שהוא דרש אתם. בתחילת כל פרשה הוא מביא פרושים או באורים על הפרשה שמתקשרים להלכות המופיעות באתו שבוע. ספר זה התפרסם במהירות גדולה בין תפוצות ישראל והגיע למעמד שהוא נקרא כבר קיצור שולחן ערוך. ברוב ההלכות שבו הכריע רבי חיים על פי הקבלה.
  • ידי חיים - שו"ת ופסקי הלכה אשר נקבצו מספריו ומכתבי יד שונים שהוא כתב.
  • עוד יוסף חי (הלכות)- ספר במתכונת הבן איש חי על פרשיות השבוע. הוצא לאור על ידי ח"ר בן ציון מרדכי חזן בעיה"ק ירושלים ת"ו, לאחר פטירתו של רבינו יוסף חיים. רבינו כתב הלכות על כל פרשיות התורה, אמנם לפנינו חסרות ההלכות על הספרים ויקרא, במדבר ודברים, מלבד פרשיות בודדות. רבינו שלח את כתבי היד להוציאם לאור - על ידי אוניה. יום אחד פרצו שודדים לאוניה, ובמהומה שפרצה נפלו חלק מכתבי היד לים, וחע"ד. כך סיפר ר' יוסף כצ'ורי בשם ח"ר בן ציון חזן.
  • רב פעלים - שו"ת שאלות ותשובות שהשיב רבי חיים לקהילת שואליו מכל ארצות ספרד. הספר בנוי על מתכונת השלחן ערוך והוא בן ארבעה חלקים.
  • מקבציאל – שו"ת על ארבעת חלקי השו"ע. הספר אבד לאחר פטירותו של הבן איש חי, וחלק ממנו נמצא לאחרונה על ידי הרב יוסף חיים מזרחי, והוא יצא לאור בשנת ה'תשע"ד.
  • רב ברכות – חידושים ופלפולים בהלכה ושו"ת והלכות ברכות.
  • תורה לשמה - שו"ת על השו"ע ובקבלה. לדעת חלק מהפוסקים, ספר זה נתחבר על ידי הרב בשם הבדוי יחזקאל כחלי אשר בגימטריא שווה לשמו "יוסף חיים", אך הרב עובדיה יוסף טען שלא רבי יוסף חיים כתב ספר זה .

משנה ותלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דעת ותבונה - הקדמה ומפתח ללימוד הקבלה.
  • בניהו - פירוש על תיקוני הזוהר.

תפילות ותיקונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב ותיקן עשרות תפילות למועדים ולזמנים, חלקם קובצו לספרים ומקצתם עוד נתונים בכתב יד:

  • אור זרוע - ליקוט מאמרי התנא רבי עקיבא במשנה, בתלמוד, ובמדרש, ללמדו על ציונו וכן ללמדו ביום כיפור, בו נרצח רבי עקיבא. שם הספר לקוח מהפסוק "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה". (בתלמוד הירושלמי נהוג לכתוב "עקיבה").
  • אמונת עיתך – תפילות ותיקונים לכל ימות השנה (מצורף עם ספרו "סדר היום")
  • הילולא רבא - סדר לימוד ליום פטירתו של התנא רבי שמעון בר יוחאי.
  • לשון חכמים - בספר זה שמחולק לשני חלקים מביא רבי חיים תפילות רבות לכל אירוע שהוא, כגון תפילה על קברים. גם כן מובא בו נוסח של אמירת לשם ייחוד לפני המצוה שנאמרת כדי לעורר את הכוונה לפני המצוה. בספר יש חלק מוקדש לכתבי האר"י שבו דברים על גלגול נשמות ובו פרושים על הספר שער הגלגולים לרבי חיים ויטאל, תלמיד האר"י.
  • ממלכת כהנים – סדר לימוד לעילוי נשמת יחזקאל הנביא, יהושע כהן גדול ועזרא הסופר בן שריה הכהן.
  • מנוחת הנפש – לימוד ליום השבעה, השלושים, השלושים והשנה. תיקון לנפטרים.
  • משמרת החודש – תפילות, לימוד ותיקון לומר בערב ראש חודש.
  • סדר היום – תפילות ובקשות מידי יום ביומו (מצורף עם ספרו "תיקון תפילה").
  • רפואת הנפש – תפילות והנהגות ישרות לתיקון השובבי"ם.
  • תיקון ז' באדר - סדר לימוד ליום פטירתו של משה רבנו.
  • תיקון ה' באב – סדר לימוד ליום פטירתו של האר"י הקדוש.
  • תיקון תפילה – הנהגות ישרות, תפילות ותיקוני נוסחאות התפילה על פי האר"י והרש"ש.

קונטרסים שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו כן כתב רבי יוסף חיים קונטרסים שונים שחלקן נדפסו בספריו.

  • חוט המשולששו"ת בקבלה (נדפס בספרו "עוד יוסף חי" - הלכות).
  • חקרי לב - חקירות נפלאות בעניינים שונים. (נדפס בספרו "אמרי בינה").
  • מראות יחזקאל – על יחזקאל הנביא וקברו (נדפס בספרו "עוד יוסף חי" - דרשות).
  • נווה צדיקים – דרשות והספדים על חכמים וצדיקים שנפטרו בדורו (נדפס בספרו "בן איש חיל").
  • סוד ישריםשו"ת בקבלה (נדפס בספרו "רב פעלים" וב"תורה לשמה").
  • שני אליהו – דרשות וחקירות בהלכה (נדפס בספרו "בן איש חיל").

ועוד קונטרסים וספרים קטנים ואלו הם: בית תפילה, ברכת האילנות, דועא אל נסא, חזורייאת ותפסירהום, ממלכת כוהנים, סדר הקפות לשמחת תורה, שובי שובי השולמית, שנה חדשה, ותפילת בית העלמין.

פיוטיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יוסף חיים כתב למעלה מ-200 פיוטים וידועים לנו כ-50 מהם והיתר מצויים בכתב יד.

פיוטיו עוסקים במעגל השנה, אישים מהתנ"ך והתלמוד, ארץ ישראל, כנסת ישראל, גאולה, חינוך ומוסר.

פיוטיו נדפסו בסידורים ומחזורים לקהילת בבל, בהקדמות או סופי ספריו וכן בספרי פזמונים שיצאו לאור בבגדד, ארץ ישראל והודו.

פיוטו הידוע ביותר של רבי יוסף חיים הוא "ואמרתם כה לחי" לכבודו של רבי שמעון בר יוחאי, פיוט זה נכתב בארץ ישראל בשנת ה'תרכ"ט,1869 בציונו של הרשב"י והתפרסם והתקבל בכל קהילות ישראל.

  • ואמרתם כה לחי - פיוט לכבודו של רבי שמעון בר יוחאי, מושר בכל קהילות ישראל.
  • אז ירנן - פיוט לט"ו בשבט, מושר בקרב יהדות בבל ומרוקו.
  • בואי כלה - פיוט לשבועות, מושר בקרב יהדות בבל.
  • תאלת אל - פיוט לשבועות המופיע בסוף ספרו "רב ברכות".
  • על בית זה ויושבהו - פיוט שמושר בחנוכת הבית.
  • כירי רם - פיוט לשמחת תורה, מושר בקרב יהודי בבל ומקובלי ארץ ישראל, ידוע כי כאשר מוחאים כף בפיוט זה ניתן להמתיק את מידת הדין.
  • שמחו נא - פיוט ברכת הלבנה, מושר בקרב כל יהודי המזרח.
  • עד אנה יונה - פיוט על גאולת עם ישראל.
  • פיוטים למוצאי שבת - נכתבו בערבית בבלית והודפסו באותיות עבריות.
  • כתר מלכות - נוסח מעובד על פי הקבלה של שלמה אבן גבירול משום שנמנעו חסידים מלאמרו בגלל סתירות שיש בו כלפי הקבלה.[דרוש מקור] רבי יוסף חיים עבד את הנוסח הישן וכיום נפוץ בעיקר החדש המותאם לקבלה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מועד לידתו של הרב נתון במחלוקת. תלמידו הגדול הרב בן ציון חזן, כתב בהקדמת הספר "דעת ותבונה", כי בעת מינויו בשנת תרי"ט היה הרב בן 26, מה שאומר ששנת לידתו הייתה תקצ"ג. בספר זיכרון לחיים" כתב בשם רבי יעקב בנו של הרב, כי לידתו הייתה בחודש אב שנת תקצ"ה"
  2. ^ ‏"בן איש חי", הוצאת ספרים: "מרכז הספר", מהדורת תשמ"ו.
  3. ^ "דבריו בהקדמת ספרו "אמרי בינה
  4. ^ ‏ספר רב ברכות, פרק תולדות המחבר‏
  5. ^ מאמר מ"בשבע"
  6. ^ מרדכי אליהו, קול צופיך 424 פרשת השבוע תולדות
  7. ^ ‏הקדמת המחבר עמוד 4‏
  8. ^ ספר בן איש חי, הקדמה דברים אחדים, עמוד 5
  9. ^ רבי יצחק יוסף, עין יצחק, חלק ב' עמ' ר'‏
  10. ^ הסכמה לסידור עוד יוסף חי מתאריך י"ט בתמוז תשנ"ב.
  11. ^ כפי שמובא בהקדמה להליכות עולם חלק ג'
  12. ^ על פי דברי הרב בהקדמת ספרו רב פעלים ח"א