חנוך גד יוסטמן
 | |||||
| לידה |
1884 תרמ"ד גור | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| נרצח |
1942 (בגיל 58 בערך) י"ד בתשרי תש"ג טרבלינקה | ||||
| מדינה |
פולין  | ||||
| מקום מגורים | צ'נסטוחובה, ויילון | ||||
| מקום פעילות | צ'נסטוחובה, ויילון | ||||
| תקופת הפעילות |
?–1942 | ||||
| תחומי עיסוק | חסידות, תלמוד | ||||
| תפקידים נוספים |
ראש ישיבה | ||||
| רבותיו | אביו, רבי פנחס מנחם אלעזר | ||||
| בת זוג | בת דודו, דבורה מאטיל | ||||
| אב | רבי פנחס מנחם אלעזר | ||||
| אם | לאה הנדיל | ||||
| צאצאים | שמונה: ארבעה בנים וארבע בנות | ||||
| |||||
  | |||||
רבי חנוך גד יוסטמן מפילץ (תרמ"ד, 1884–י"ד בתשרי תש"ג, 1942) היה רב, אדמו"ר וראש ישיבה בפולין. בנו של בעל ה"שפתי צדיק" מפילץ, ואחיינו של בעל ה"שפת אמת" (אביו היה בן בתו של חידושי הרי"ם וגיסו של ה"שפת אמת"),
ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד לרבי פנחס מנחם אלעזר יוסטמן שנודע כמחבר ספר החסידות "שפתי צדיק" ומייסד חסידות פילץ, ולמרת לאה הנדיל, והיה בן הזקונים מבין עשרת ילדיהם. לאחר פטירת ה"שפת אמת", חלק מחסידיו מינו את רבי פנחס מנחם יוסטמן לאדמו"ר, והמשפחה עברה לפילץ שהתפרסמה כמרכז חסידי וה"שפתי צדיק" היה לאחד מהאדמו"רים החשובים בדורו. בתקופה מאוחרת יותר עברה המשפחה לווירשוב ובזמן מאוחר יותר עברה לצ'נסטוחובה, שבה החל רבי חנוך גד בפעולותיו התורניות. שם הקים את ישיבת "שפתי צדיק" על שם ספרו וכינויו של אביו. הוכתר כאדמו"ר מפילץ בתרפ"א לאחר פטירת אביו. בהיותו אדמו"ר כיהן גם כרבה של העיירה ויילון, אך המשיך לדאוג לענייני הישיבה מרחוק.
בלט בענוותו ובנועם הליכותיו, והיה מקובל מאוד על הציבור. החמיר בהלכה על עצמו והשתדל להקל על האחרים. עסק בייחוד בענייני צדקה. היה פעיל באגודת ישראל והיה חבר במועצת גדולי התורה בפולין וב"מועצת גדולי התרה" העולמית, אך התאמץ לא להתבלט. למרות זאת התחשבו בדעותיו וזכה להערכה רבה.
בימי השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת הכיבוש הנאצי ברח האדמו"ר מפילץ יחד עם בני קהילתו מזרחה, כשהוא נוטל עמו רק את התפילין והטלית. דרך גטו לודז' וגטו ורשה חזר לצ'נסטוחובה, ובתנאים הקשים בגטו צ'נסטוחוב המשיך ללמד תורה וחסידות. חיזק ועודד את יהודי הגטו ולימד הלכות קידוש השם. וכן עסק בצדקה וחסד בגופו: אסף כספי תמיכה בנזקקים עד כמה שאפשר היה להשיג במצב הזה, הקים מטבחים לפליטים מהעיירות הקרובות, ובמיוחד דאג לחסידי גור צעירים שלמדו תורה וחסידות בסתר במרתפים מוזנחים וחשוכים. ארגן בדירתו אספות חשאיות של רבנים ועסקנים שבהם, בין השאר, חיברו תפילות מיוחדות כדי לעורר את רחמיו של הבורא, אולי יבטל את הגזרה. באחת האספות תיקנו להתפלל בכל יום מנחה של ערב יום הכיפורים.
שכנע עשירים שהגיעו לגטו ממקומות אחרים לתת מכספם גם לאחרים, וזירז את כל מי שבא אליו להתחלק בלחם עם האחרים.
על פי אחת העדויות יום אחד הגיע לביתו בורח מחלמנו שסיפר לו באופן אישי על הרצח ההמוני המתרחש במחנות. הדברים גרמו לרב יוסטמן זעזוע קשה והוא נפל למשכב במשך כמה ימים. בעקבות עדות זו עודד את הצעירים בני העיירה ווילון לברוח מהגטו והורה אף לצעירות לעשות כן כדי שינצלו ממחנות ההשמדה, למרות הסתייגות בני המשפחות.[1] במקרים אחרים התיר לשלוח ילדים לבתים נוצריים על אף החשש שימירו דתם. נראה שהנימוק לכך הוא שסכנת החיים הייתה וודאית והמרת הדת רק ספק.[2]
במוצאי יום הכיפורים תש"ג (1942) החל גירושם של מרבית יושבי הגטו בצ'נסטוחובה למחנה ההשמדה טרבלינקה. בתחילה שוכנע הרב על ידי חסידיו להסתתר בבונקר עם בני משפחתו, אך לאחר זמן מסוים החליט "אני אלך עם כל היהודים!. הרב גורש עם עוד למעלה מ-6,000 מיהודי הגטו במשלוח השני שיצא מהגטו בערב חג הסוכות. הגרמנים ציוו עליו בתקיפות לפשוט מעליו את בגד הציצית, אך הרבי סירב בתוקף. כפי הנראה הוא נרצח עם משפחתו בתאי הגז בטרבלינקה ביום הראשון של חג סוכות תש"ג. מבני משפחתו הקרובה, ניצל רק חתן אחד ואולי שניים.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
היו לו שש אחיות ושלושה אחים שהיו גדולים ממנו. נשא לאישה את דבורה-מאטיל הלפרין, ממנה היו לו ארבעה בנים וחמש בנות שרובם הגדול עם בני זוגם וילדיהם נספו בשואה:
- חיה טויבה בריינדל - נישאה לשלום ארליך (תר"ס-תש"ג), בן שלמה יוסף ארליך, שנולד בכפר פשירוב במחוז צ'נסטוחובה (באזור המנהלי שלזיה) בדרום פולין. חי בצ'נסטוחובה לפני המלחמה ועד שגורש ממנה. נספה בעיירה סקרז'יסקו-קמיינה במחוז סקרז'יסקו (Skarżysko) בצפון האזור המנהלי שוויינטוקז'יסקיה בדרום-מזרח פולין. נולדו להם בן אחד, שלמה יוסף, ושלוש בנות: גיטל, אסתר, שרה והנדיל-לאה לבית זנדר (היחידה שניצלה מהשואה עם בעלה).
- יצחק מאיר יהודה לייב יוסטמן - נישא לחיה-בלומה. ילדיהם: מנדל (יליד תרפ"ח), מוטל (יליד תרפ"ט) והנדיל (ילידת תר"צ). יצחק מאיר יהודה לייב, חיה בלומה ומנדל נפטרו משחפת במהלך השואה. מוטל והנדל נרצחו בטרבלינקה בשנת תש"ג.
- אברהם שמחה בונם יוסטמן - נשא לאישה את מרת מרים, בת ישראל ברומברג. נולדו להם שלושה ילדים.
- יוכבד רבקה - נישאה לאברהם ישראל רוזנשטריך, בן יצחק מאיר רוזנשטריך. יוכבד רבקה נתפסה ברכבת בעקבות הלשנה.
- חנה פייגה - נישאה לאברהם משה ליפשיץ. בנם היחיד נולד בשנות השואה עם מוגבלות גופנית שנגרמה מתנאי הלידה הקשים.
- דוד אליהו יוסטמן - נשא לאישה את מרת חנה. נולדה להם בת אחת.
- ישראל יהושע השיל יחזקיהו יוסטמן - נשא לאישה את מרת חיה-אסתר. בנם יצחק מאיר נולד בשנת תרצ"ה.
- הנדיל-לאה - נקראה על שמה של אם אביה. חלתה בשחפת כתוצאה מטיפול באחייניה החולים, בני יצחק מאיר יהודה לייב יוסטמן, ונרצחה ביריות במהלך אקציה במחנה טרבלינקה. נישאה לבנימין אליעזר בורזיקובסקי שניצל וחי אחרי המלחמה.
- שרה פעסא - נישאה לבנימין אליעזר ורדיגר. זוג זה עלה ארצה לפני המלחמה והיה לענף המשפחתי היחיד שניצל. בתם היא לאה מרקסון.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ד"ר יצחק אלפסי, החסידות, "ספריית מעריב", תל אביב תשל"ז (מהדורה שנייה - במהדורה הראשונה בתשל"ד הדברים על ר' חנוך גד בעמ' 202)
- ד"ר יצחק אלפסי, החסידות מדור לדור : חלק ב - מדור ששי עד לימינו, "מכון דעת יוסף", ירושלים תשנ"ח, עמ 444.
- ספר זיכרון לקהילת וילון, ארגון יוצאי וילון בישראל, תל אביב תשל"א (1971), עמ' 119 וגם 124-123 (הספר דו-לשוני בעברית וביידיש עם תמצית באנגלית).
- וירושוב : ספר יזכור (בעריכת יהושע אייבשיץ שאחראי על החלק העברי ואברהם קלוישנר שאחראי על החלק היידי ובשיתוף יוסף זלקוביץ - מרכז ענייני הספר), תל אביב תש"ל, עמ' 77-75. הספר כולל "השואה בתמונות" בעמ' 865-811 בעריכת יוסף זלקוביץ.
- ספר צ'נסטוחוב כרך א' (מסדרת "אנציקלופדיה של גלויות : ספרי-זיכרון לקהלות הגולה"), הוצאת "אנציקלופדיה של גלויות", ירושלים תשכ"ז, עמ 571 ואילך. חובר על ידי חברי הוועד הציבורי להוצאת ספר-זיכרון להנצחת קהילת צ’נסטוחוב (הכרך השני יצא בתשכ"ט).
- מנשה אונגר, אדמו"רים שנספו בשואה, מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ט, עמ 101-99. ההוצאה הדפיסה דפוס צילום בתשס"ז עם מפתח שמות האישים שנערך על ידי צבי לרר.
- הרב פרופ' יצחק לוין (עורך), אלה אזכרה : אוסף תולדות קדושי ת"ש-תש"ה, כרך ו', "המכון לחקר בעיות היהדות החרדית", ניו יורק תשכ"ה, עמ' 234-229
- פנקס הקהילות : פולין : כרך שביעי - לובלין קיילצה, בעריכת אברהם ויין בשיתוף ברכה פרוינליך ווילה אורבך, יד ושם, ירושלים תשנ"ט, עמ 426.
- אסתר פרבשטין, בסתר רעם : הלכה, הגות ומנהיגות בימי השואה, מוסד הרב קוק, ירושלים תשס"ב
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- על ר' חנוך גד מפילץ ב"זכור"
- נח אדליסט, האדמו"ר האחרון מפילץ ופעולתו בגטו צ'נסטוחוב, ירחון "בית יעקב", גיליון 115, כסלו תשכ"ט, עמ' 23
- על ר' חנוך גד מפילץ באתר GENI
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אסתר פרבשטין, הרבנים היו שם, המודיע, י"ז באלול תשס"ט, מתוך: "בסתר רעם", הוצאת מוסד הרב קוק, פרק ראשון.
- ^ אסתר פרבשטין, מסתור בקרב משפחות נוצריות, אתר 'זכור', מתוך: "בסתר רעם".