ציצית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גבר עוטה "טלית קטן" עם ציצית מתחת לחולצתו.

ציצית היא מצווה ביהדות לקשור לכל בגד בן ארבע פינות ארבע קבוצות פתילים, אחת בכל פינה (או "כנף"), בעת לבישת הבגד. המצווה מחייבת כל יהודי בר-מצווה במהלך כל שעות היום. מאחר שכיום לא נהוג ללבוש בגדים בעלי ארבע כנפות כפי שנהגו בעבר, נוהגים לקיים את מצוות ציצית באמצעות טלית.

מקור המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצוות ציצית מופיעה בספר ספר במדבר, פרק ט"ו, פסוק ל"ח-לט:

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם, וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת: וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה', וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם:

פירוש המילה "ציצית" הינו קווצת חוטים המשתלשלים בקצה כלשהו. לדוגמה, צמה היא ציצית שיער הראש.

המצווה מופיעה בשנית בספר דברים (פרק כ"ב י"ב): "גְּדִלִים, תַּעֲשֶׂה-לָּךְ, עַל-אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ, אֲשֶׁר תְּכַסֶּה-בָּהּ".

טעם המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טעם המצווה מבואר בפסוק הבא: "והיה לכם לציצית וראיתם אותו, וזכרתם את כל מצוות ה', ועשיתם אותם" (במדבר ט"ו, ל"ט).

טעמה של מצווה זו כתוב בתוך ציוויה והוא חובת האדם להיזכר במצוות ולא לתור אחרי הלב והעיניים. חז"ל אף אמרו שכשרואים את צבע התכלת שבציצית, מעורר הדבר במחשבתו של האדם מראה הים והשמים וכסא הכבוד של הקב"ה, ובצורה זאת שומר עליו מן החטא.

חז"ל הסבירו גם כי הציצית הינה סמל לשייכותו של היהודי לעם ישראל, וכאשר הוא מתבונן בה הוא נזכר בקב"ה.

רש"י בפרושו לפסוק (במדבר ט"ו, ל"ט), מסביר שתי משמעויות אפשריות למילה ציצית: 1. מלשון שערות - ככתוב ביחזקאל (ח', ג) "ויקחני בציצת ראשי" 2. מלשון הצצה - "ציצית על שם וראיתם אותו כמו מציץ מן מהחרכים".

בנוסף, פעם עבדים היו נושאים סמל שייכות לאדונם וכך בני ישראל לובשים ציצית כסמל שייכות לה'.

מצוות הציצית בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציצית ללא תכלת בקשירה אשכנזית וציצית עם תכלת בקשירה ספרדית.

חיוב בציצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתורה שבעל פה נמסר, כי החיוב הינו לקשור ארבעה פתילים שזורים בארבע כנפות של בגד בעל ארבע כנפות זוויתיות או יותר. בגד בעל קצוות מעוגלות, או בעל פחות מארבע כנפות, פטור מציצית.

בתלמוד נקבע ש"כסות לילה פטורה מציצית",‏[1] ובפרשנות הקביעה הזו נחלקו הראשונים. הרמב"ם כתב שחובת ציצית אינה נוהגת כלל בלילה, אך לדעת הרא"ש הכוונה היא דווקא לבגדים המיועדים ללבישה בלילה, כגון כתונת לילה, ולדעתו בגדים כאלו פטורים מציצית אפילו אם לובשים אותם ביום. בגלל המחלוקת בעניין, נפסק להלכה שהלובש ציצית בלילה לא יברך עליה.

כמו כן, יש איסור מוחלט ללכת בבגד בן ארבע כנפות ללא ציצית, ומי שנפסלו ציציותיו צריך לפשוט מיד את הבגד, למעט במקרה שהדבר יגרום לביזיון גדול, כגון באמצע התפילה בבית הכנסת.

מאחר שכאמור מצוות ציצית קשורה ותלויה בזמן ספציפי (יום ולא לילה), הרי שנשים פטורות ממנה, כדין מצוות עשה שהזמן גרמא.

חוטי הציצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהלכה מובא כי יש להשחיל את ארבעת חוטי הציצית בחור שבכל כנף ולכופלו לשנים, כך שישנם שמונה חוטים (אחר מהם ארוך יותר מחבריו ומכונה "שָ‏מָ‏ש"), ולאחר מכן לקושרם בקשר כפול ומהודק. את השמש מלפפים לאחר מכן סביב החוטים האחרים, וקושרים קשרים נוספים. ישנם מנהגים שונים בליפופים ובקשירות, אך שלושת המקובלים שבהם הם: של 13 חוליות לפי מנהג התימנים (לפי הרמב"ם שכתוב בהמשך) ושל ארבעה סדרים בני 7,8,11,13 ליפופים (לפי מנהג האשכנזים), או בני 5,6,5,10 ליפופים (לפי מנהג הספרדים אך גם הספרדים נוהגים לרב כמו הדעה הראשונה אך בכל ליפוף ישנו קשר), וביניהם ובסופם קשרים, בסך הכול יש חמישה קשרים. לדעת הרמב"ם אין צורך לקשור קשרים כפולים כלל, אלא יש לכרוך בין 7 ל - 13 סדרים ("חוליות") של 3 כריכות וכל חוליה נקשרת בפני עצמה על ידי תחיבת השמש בכריכה. כמו כן יש להשאיר בין "חוליה" לחברתה רווח קטן. דעה זו רווחת בקרב יהודי תימן אלא שהם מוסיפים קשר כפול לפני הכריכות.

ישנם שני מנהגים באשר לצורת החור בו מושחלים פתילי הציצית. המנהג הנפוץ הוא חור אחד קטן סמוך לזווית, בו מושחלים הפתילים ונכפלים לשנים. מנהג החסידים הוא לעשות שני חורים אחד סמוכים לזווית ולהשחיל את החוטים ביניהם (ומנהג חב"ד שני חורים באלכסון).

בגדי הציצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקריב של ציצית על טלית קטן, עם תכלת על פי שיטת הגר"א .
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טלית

בימינו לא כל כך מצויים בגדים בעלי ארבע פינות, לכן נהגו ללבוש בגד מיוחד המכונה טלית קטן, כדי שיוכלו לקיים את המצווה. בנוסף, נהגו להתעטף בשעת התפילה בטלית גדולה.

בעוד שבשעת לבישת הטלית הגדולה מברכים "...וציוונו להתעטף בציצית", הרי בשעת לבישת הציצית הקטנה שבין הבגדים נהגו שלא לברך ברכה זו, מכיוון שלדעת חלק מהפוסקים צורת לבישתה איננה נחשבת "עטיפה", ולכן יש שמברכים "...וציוונו על מצוות ציצית".

מנהגים שונים יש בלבישת ה"טלית קטן": הספרדים ובני עדות המזרח נהגו על פי האר"י ללובשה מתחת החולצה, וגם להכניס את פתילי הציצית בתוך בגדיהם. לעומתם נהגו מרבית האשכנזים להוציא את פתילי הציצית מעל בגדיהם, בעוד את בגד ה"טלית קטן" נוהגים חלק מהאשכנזים ללבוש מתחת לחולצה. בקרב האשכנזים החסידים רבים נוהגים ללבוש גם את בגד ה"טלית קטן" מעל לבגדיהם.

מצוות תכלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פתיל תכלת

בפסוק התבאר כי במסגרת "עשיית הציצית", יש חיוב שאחד מהפתילים יהיה בצבע תכלת.

לפי המסורת, צבע התכלת צריך להיות מופק מחילזון ימי ספציפי. בראשית התקופה המוסלמית בארץ ישראל פסקה לחלוטין הצביעה בתכלת. בהלכה נקבע כי "התכלת איננה מעכבת את הלבן", ולכן נהגו ללבוש ציציות ללא חוטי תכלת.

במשך הדורות נשתכחה המסורת על זיהוי החלזון, ובדורות האחרונים נעשו מספר ניסיונות לגלותו מחדש. הדעה המקובלת במחקר היא כי התכלת הופקה מחלזון בשם ארגמון קהה קוצים רוב פוסקי ההלכה לא נוקטים עמדה בנושא, מאחר שאין מסורת ברורה, ולמעשה לא מטילים תכלת מחלזון זה. עמותת "פתיל תכלת" עוסקת משנת 92' בהפקת הצבע ובהפצתו, וכיום ישנם רבים המטילים פתיל תכלת בציציותיהם.

ציצית עם פתיל תכלת בקשירה לפי מנהג עדת הקראים

הציצית בעדה הקראית[עריכת קוד מקור | עריכה]

את המצווה של "פתיל תכלת" מסבירים הקראים שתכלת הוא צבע בגוון כחול ושאפשר לצבוע את פתיל התכלת בכל חומר. הם טוענים גם שיש עדיפות שלא להשתמש בצבע מחלזון, מאחר שהחלזון הינו חיה טמאה ודורשים להשתמש בצבע ממקורות טהורים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מחלוקת חכמים ורבי שמעון: "תנו רבנן הכל חייבים בציצית כהנים לווים וישראלים גרים נשים ועבדים. ר' שמעון פוטר בנשים מצוות עשה שהזמן גרמא הוא וכל מצוות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. מאי טעמא דר' שמעון? דתניא 'וראיתם אותו' (במדבר, ט"ו, לט) פרט לכסות לילה... מרבה אני כסות סומא שישנה בראיה אצל אחרים ומוציא אני כסות לילה שאינה בראיה אבל אחרים" (מסכת מנחות, דף מג עמוד א). כלומר מאחר שצריך לראות את הציצית, ובלילה אי אפשר לראות כלל, לכן בזמן הלילה יש פטור מחיוב ציצית, ובעקבות זאת נשים פטורות ממצווה זו, כמו שאר מצוות עשה שהזמן גרמא. ההלכה נפסקה כרבי שמעון.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.