יאגדפנצר 4

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יאגדפנצר 4\48
SdKfz162.jpg
מידע כללי
מדינה מייצרת Flag of German Reich (1935–1945).svg  גרמניה הנאצית
שנת ייצור 1944
דגם קודם פנצרייגר
דגם עוקב יאגדפנצר 38(t) הצר
מערכה מרכזית מלחמת העולם השנייה
מידע טכני
אורך 6.85 מ'
רוחב 3.17 מ'
גובה 1.85 מ'
משקל 24 טון
מהירות 40 קמ"ש
טווח פעולה 210 ק"מ
חימוש עיקרי תותח 75 מ"מ PaK 39 ‏ L/48
חימוש משני מקלע MG34 בקוטר 7.92 מ"מ
מנוע מנוע בנזין, מייבאך HL 120 TRM,
300 כוחות סוס
מיגון 10-80 מ"מ
צוות 4

היַאגְדְפָנְצֵר 4 (גרמנית: Jagdpanzer IV) היה משחית טנקים גרמני מימי מלחמת העולם השנייה. היאגדפנצר 4 היה משחית הטנקים הראשון מטיפוס יאגדפנצר, ופותח כמחליף לשטוג 3, זאת בניגוד לדעתו של הגנרל היינץ גודריאן. גנרל גודריאן ראה ביאגדפנצר 4 בזבוז של משאבי ייצור, זאת מאחר שלמרות שהוכיח את עצמו הייטב בקרב, הכלים אותו יועד להחליף, השטורגשיץ 3 ו-שטורמגשיץ 4 הוכיחו את עצמם היטב, ולא היה צורך להחליפם.

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר קרב סטלינגרד, בספטמבר 1942, פרסם משרד החימוש של הוורמאכט מיפרט לכלי שריון חדש להשמדת טנקים. המיפרט קבע כי על משחית הטנקים החדש להיות בעל שריון חזית של 100 מ"מ, שריון צד של 50-40 מ"מ, זחלים רחבים, מרווח גחון של 50 ס"מ, מהירות מרבית של 26 קילומטרים בשעה וצדודית נמוכה ככל האפשר. נקבע כי הכלי החדש יישא את התותח בן 75 המ"מ בו חומש טנק הפנתר - ה-75 מ"מ PaK 42 ‏L/70‏‏[1]. בתחילה תוכננה עבור הכלי תובה מתכנון חדש, אולם לבסוף הוחלט להתבסס על תובת טנק הפנצר 4.

נסיונות קודמים לחמש תובות קיימות בתותחים גדולים יותר הביאו לכלים דוגמת המארדר 3 והשטורמגשיץ 3. המרדר היה בעל צדודית גבוהה, ומאחר שלא היה מחופה לחלוטין, הותיר את אנשי הצוות שלו חשופים. התכנון החדש הציג צדודית נמוכה, שהייתה נמוכה אף מזו של הפנצר 4 על בסיסו פותח, וכן היה מחופה לחלוטין.

היאגדפנצר 4 התבסס כאמור על תובת טנק הפנצר 4, אך משטחי השריון המאונכים של הטנק, בחזית ובצדי הכלי, הוחלפו במשחית הטנקים בלוחות שריון משופעים. מאחר שהיאגדפנצר נבנה בלי צריח, כל המיכון והמינוע שהיו קשורים בצידוד הצריח הוסרו, ובכך נתפנה מקום חשוב בבטן הכלי לתחמושת ופרטי ציוד נוספים.

למרות שלוח השריון הקידמי של היאגדפנצר 4 היה בעובי של 80 מ"מ, ולא 100 מ"מ כנדרש במפרט משרד החימוש, הצבתו בשיפוע סיפקה לכלי הגנה שעלתה על 100 מ"מ. כדי להקל על הבנייה, נבנה גוף הכלי מלוחות פלדה משתלבים שהולחמו יחד. החימוש הראשי התבסס על תותח 75 מ"מ PaK 42‏ L/70, אולם מחסור בתותחים אלה הביא לכך שבכלי הרכב הראשונים הותקנו תותחי 75 מ"מ PaK 39‏ L/48‏‏[2]. תותחים אלה היו בעלי קנה קצר יותר, ולכן ירו את הפגז במהירות נמוכה יותר והיו חלשים יותר. היאגדפנצרים שחומשו בתותח הקצר קיבלו את הציון יאגדפנצר 4\48‏[3]‏ (48/Jagdpanzer IV). כלים אלו יוצרו מתחילת הייצור, בדצמבר 1943, ועד לנובמבר 1944.

התקנתו של תותח ה-75 מ"מ PaK 42‏ L/70 הארוך והכבד יותר ביאגדפנצר 4 השפיע באופן משמעותי על ביצועי הכלי. תובת הפנצר 4 כבר הייתה בקצה גבול יכולת המעמסה שלה, והתקנתו של התותח הכבד, מעבר להגדלה משמעותית של מאסת הכלי (תוספת של כמעט שני טון), היטתה את מרכז הכובד הרחק לפנים. כתוצאה מכך הפך היאגדפנצר לכבד-חרטום, דבר שהיקשה מאוד על היגוי הכלי, במיוחד בשטח קשה, וזיכה אותו בכינוי "הברווז של גודריאן" (גרמנית:Guderian-Ente). העומס הכבד על חרטום הכלי הביא לשחיקה מוגברת מאוד של טבעת הגומי החיצונית של ארבעת גלגלי המרכוב הקדמיים (שנים בכל צד), וחייב את החלפתם בגלגלי מרכוב יצוקים מפלדה. דגם זה, שצויין יאגדפנצר 4\70‏[4]‏ (70/Jagdpanzer IV) החליף את היאגדפנצר 4\48 באולמות הייצור מנובמבר 1944 ויוצר עד לחודשים האחרונים של מלחמת העולם השנייה.

באוגוסט 1943, לאחר קרב קורסק קיבל היטלר דיווחים לפיהם כלי השטורמגשיץ 3 תפקדו טוב יותר מטנקי הפנצר 4, במסגרת אילוצי הפריסה שלהם. בהתאם לדיווחים אלה הוחלט להפסיק לחלוטין את ייצורו של טנק הפנצר 4 לטובת הגברת ייצורו של היאגדפנצר 4, אולם בסופו של דבר לא יצאה כוונה זו אל הפועל, והפנצר 4 והיאגדפנצר 4 יוצרו במקביל עד לתום המלחמה.


גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יאגדפנצר 4\70
Maibach T-4.JPG
מידע כללי
מדינה מייצרת Flag of German Reich (1935–1945).svg  גרמניה הנאצית
שנת ייצור 1944
דגם קודם פנצרייגר
דגם עוקב יאגדפנצר 38(t) הצר
מערכה מרכזית מלחמת העולם השנייה
מידע טכני
אורך 8.50 מ'
רוחב 3.17 מ'
גובה 1.85 מ'
משקל 25.8 טון
מהירות 35 קמ"ש
טווח פעולה 210 ק"מ
חימוש עיקרי תותח 75 מ"מ PaK 42‏ L/70
חימוש משני מקלע MG34 בקוטר 7.92 מ"מ
מנוע מנוע בנזין, מייבאך HL 120 TRM,
300 כוחות סוס
מיגון 80-10 מ"מ
צוות 4
  • יאגדפנצר 4 עם תותח 75 מ"מ PaK 39‏ L/43: מספר כלים נבנו עם תותח ה-75 מ"מ בעל קנה באורך 43 קליברים‏[5] (3.225 מ') כגרסאות טרום ייצור.
  • יאגדפנצר 4 עם תותח 75 מ"מ PaK 39‏ L/48: הדגם הראשון של היאגדפנצר 4. כ-780 יחידות הושלמו במהלך 1944.
  • יאגדפנצר 4\70 (V) ‏((Jagdpanzer IV/70 (V): הדגם השני, והעיקרי, של היאגדפנצר 4. האות V בציון הכלי מציינת את יצרן הכלים - Vomag. כ-940 יחידות הושלמו בין 1944 ו-1945.
  • יאגדפנצר 4\70 (A) ‏((Jagdpanzer IV/70 (A): הדגם השני, והעיקרי, של היאגדפנצר 4. האות A בציון הכלי מציינת את יצרן הכלים - Alkett. כ-278 יחידות הושלמו בין 1944 ו-1945.


פעילות מבצעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

היאגדפנצר 4 הופעלו במסגרת יחידות הנגד טנקים של חטיבות הפנצרים והפנצר-אס-אס. היאגדפצר 4 השתתפו בלחימה במסגרת מבצע אוברלורד, במהלך קרב הארדנים ובחזית המזרחית. הכלים הוכיחו את עצמם כמשחיתי טנקים מוצלחים, אך בדומה למשחיתי טנקים אחרים, נמצאו לא יעילים כתותחי סער או כתחליף לטנקים, תפקיד אותו מלאו בתדירות גוברת עם התקדמות הלחימה, עקב המחסור החמור בטנקים ממנו סבל הצבא הגרמני בשלבים מאוחרים אלה.

לאחר המלחמה הועברו מספר משחיתי טנקים יאגדפנצר 4 על ידי הצבא האדום לידי הצבא ההרומני, בו נותרו בשירות מבצעי עד 1950, תחת הציון TAs T4. כל כלי השריון הגרמני הוצאו משירות ונגרטו ב-1954.

לאחר המלחמה, המשיכה מערב גרמניה לפתח את רעיון היאגדפנצר, פיתוח שהוביל אל הקנונניאגדפנצר.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bryan Perrett, (1999), Sturmartillerie & Panzerjäger 1939-45, Ospery Publishing, ISBN 1-8417-6004-9
  • Chris Bishop, (1998), The Encyclopedia of Weapons of World War II, New York: Orbis Publishing Ltd, ISBN 0-7607-1022-8
  • Robert Jackson, (2007), Tanks and armored fighting vehicles, Parragon Publishing, ISBN 1-4054-9285-0

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תותח 75 מ"מ בעל אורך קנה של 5.25 מ' (70 קליברים X‏ 75 מ"מ).
  2. ^ תותח 75 מ"מ בעל אורך קנה של 3.60 מ' (48 קליברים X‏ 75 מ"מ).
  3. ^ מאחר שאורך קנה התותח שלהם היה 48 קליברים.
  4. ^ מאחר שאורך קנה התותח שלהם היה 70 קליברים.
  5. ^ היה זה תותח ה-75 מ"מ אשר שימש את טנקי ה-פנצר 4.