אלפנט (משחית טנקים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלפנט
Elefant USAOM-01.jpg
מידע כללי
סוג משחית טנקים
מדינה מייצרת Flag of German Reich (1935–1945).svg גרמניה הנאצית
שנת ייצור 1943
מידע טכני
אורך 8.14 מטרים (כולל התותח)
רוחב 3.38 מטרים
גובה 2.97 מטרים
משקל 65 טון
מהירות 30 קמ"ש
טווח פעולה 150 ק"מ על כביש
חימוש עיקרי תותח 88 מ"מ Pak 43/2 L/71
חימוש משני שני מקלע MG34 בקוטר 7.92 מ"מ
מנוע שני מנועי מייבאך 300 כ"ס (כ"א)
מיגון 200 מילמטר
צוות 6 (נהג, מפעיל רדיו, מפקד, תותחן, שני טענים)

האלפנט, היה משחית טנקים כבד בשירות הורמאכט במלחמת העולם השנייה. כ-91 משחיתי טנקים מסוג אלפנט נבנו, ורובם שירתו בחזית המזרחית.[1]. במקור, נקרא הכלי פרדיננד, על שם מתכננו פרדיננד פורשה.

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלפנט פותח בעקבות צורך במשחיתי טנקים בחזית המזרחית, שיהיו מסוגלים להתמודד בהצלחה עם הטנק הסובייטי החדש T34. שלדת הטנק נלקחה מ-90 טנקי טיגר פורשה הנסיוניים, להם הוספו זחלים חדשים וגלגלי פלדה. המנוע הועבר למרכז התובה על מנת לפנות מקום לחימוש בחלקו האחורי של הטנק.

לטנק הורכב תותח 88 מ"מ PAK 43/2 L/71. ה-L/71 פותח כתחליף לתותח הנ"מ 88 מ"מ שהוכח כיעיל ביותר כנגד טנקי בעלות הברית במערכה בצפון אפריקה. ל- L/71 היה קנה ארוך בהרבה מתותח ה-88 המקורי, שהעניק לו מהירות לוע גבוהה יותר. בנוסף, הוא ירה תחמושת שונה וארוכה יותר. השיפורים האלו נתנו ל-L/71 כוח חדירת שריון עדיף בהרבה מתותח ה-88 המקורי. כשהורכב לאלפנט, לא היה התותח מסוגל לצדד ולעלות מעבר ל- 25°.

ייצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלפנט מושבת באיטליה, 1944

פורשה ייצרה כמאה שלדות לטנק טיגר פורשה הנסיוני במפעל בעיירה סט. ולנטין שבאוסטריה. מאחר שהצבא הגרמני בחר בדגם נסיוני אחר שפותח ולא בטיגר פורשה, נשארו השלדות ללא שימוש. בעקבות כך הוחלט על פיתוח משחית טנקים כבד חדש שיעשה שימוש בשלדות של פורשה, ובתותח הנ"ט החדש, ה-L/71 של חברת קרופ.

שני המנועים מקוררי האוויר שהיו בשלדה המקורית הוחלפו על ידי שני מנועים 300 כ"ס HL 120 של מייבאך שהפעילו שני גנרטורים, שהניעו שני מנועים חשמליים שבתורם הפעילו את הזחלים. מלבד הצריכה הגבוהה מאוד של דלק, נזקק הכלי לטיפולים רבים. את הזחלים, לדוגמה, היה צריך להחליף כל 500 ק"מ.

כ-100 מ"מ של שריון נוספו ל-100 מ"מ שכבר היו על השלדה, ובכך הוסיפו עוד 5 טון למשקלו של הטנק. בחלקו האחורי של הטנק הורכב תא משוריין גדול במקום צריח שהכיל את התותח ו-3 אנשי צוות. בגלל שהמנוע הועבר למרכז הטנק, מפעיל הרדיו והנהג הופרדו משאר אנשי הצוות ויכלו לתקשר איתם רק בעזרת הרדיו. העבודה על משחית הטנקים הושלמה בסך הכל בתוך חודשיים ובמאי 1943 היה הכלי מוכן לשימוש.

הטנק במוזיאון הטנקים בקובינקה

לאחר קרב קורסק בחזית המזרחית בספטמבר 1943, הוחזרו כל משחיתי הטנקים מסוג פרדיננד ששרדו את הקרב כדי לשפר אותם על סמך ניסיונם בקרב. במהלך אוקטובר ונובמבר 1943, 48 מתוך 50 משחיתי הטנקים ששרדו עברו שדרוג ונוספו להם מקלע MG34 בקדמת הצריח כדי לשפר את יכולתם כנגד חי"ר, פתח מיוחד למפקד על הצריח כדי לשפר את יכולת הראייה שלו, וצימריט - ציפוי קרמי להגנה מפני מוקשים מגנטיים. כל התוספות הללו ושינויים קלים אחרים העלו את משקלו של הטנק מ-65 ל-70 טון. משחית הטנק המשופר כונה באופן לא רשמי האלפנט, וב-1 במאי 1944 נתן לו היטלר את שמו באופן רשמי.[2]

ניסיון בקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלפנט במוזיאון החימוש בארצות הברית

משחיתי הטנקים פעלו ברמה פלוגתית, ולפעמים חולקו למחלקות כשחי"ר וטנקים אחרים מגנים על האגפים הפגיעים שלהם. בהתקפה, שימש האלפנט ככלי תקיפה ראשוני. בהגנה, הוא פעל ככוח עתודה שנועד לעצור כוחות שריון.

טבילת האש של הפרדיננד הייתה ב-1943, בקרב קורסק. בקרב השתתפו כל 91 הכלים למעט שניים. למרות שהצליחו להשמיד טנקים רוסיים רבים, הם סבלו מבעיות מכניות רבות. לאחר ארבעה ימי קרבות, כמחצית מהכלים יצאו משימוש, רובם בגלל בעיות מכניות וכתוצאה מפגיעות מוקשים בזחלים. האבידות מאש האויב היו נמוכות מאוד, בזכות השריון העבה של הפרדיננד שכמעט אף נשק נ"ט רוסי לא הצליח לחדור. אך בשלב זה חסר היה לפרדיננד נשק משני כגון מקלע, מה שהפך אותו לפגיע מאוד להתקפות חי"ר. רוב האבידות של הפרדיננד בקורסק נגרמו במתקפת הנגד של הסובייטים, ורוב הכלים שנפגעו ננטשו בשדה הקרב מאחר שהיו כבדים מכדי להיגרר. הפרדיננדים ששרדו המשיכו להילחם גם בקרב דנייפר בסוף 1943.

בשלב זה הוחזרו משחיתי הטנקים למפעל באוסטריה שם עברו שיפורים וזכו לשם אלפנט. על אף השיפורים שהותקנו בהם, חלק מהבעיות לא תוקנו לגמרי. ב-1944 הועברו האלפנטים לחזית באיטליה, אך לא היו יעילים בגלל משקלם העצום שמנע מהם לחצות כבישים וגשרים באיטליה. בגלל מחסור בחלקי חילוף ננטשו מרביתם או פוצצו על ידי צוותם. פלוגה אחת של אלפנטים נלחמה בהתקפת הסובייטים בפולין ב-1945, והאלפנטים האחרונים ששרדו השתתפו בקרב על ברלין.

יחס ההריגות לעומת אבידות של האלפנט עמד על קרוב ל-1:10, מה שהופך אותו לאחד ממשחיתי הטנקים המוצלחים ביותר בכל המלחמה. במהלך הקרב בקורסק, גדוד משחיתי הטנקים הכבדים ה-653 (שבו פעלו האלפנטים) טען שהצליח לפגוע בכ-320 טנקי אויב ואיבד רק כ-13 משחיתי טנקים.[3] זאת בזכות עובי השריון וכוח האש האדיר, שנתנו לו יתרון גדול כשהיה בהגנה. אך לעומת זאת, חוסר בניידות ובעיות מכניות לא מעטות הפחיתו מיכולתו לשמש ככלי התקפי יעיל.

כלים ששרדו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רק שני אלפנטים שרדו את המלחמה. אחד מהם נשבה על ידי הסובייטים בקורסק, והוא מוצג במוזיאון הטנקים בקובינקה ליד מוסקבה. אחר נשבה באנציו על ידי האמריקאים, וכעת הוא מוצג במוזיאון החימוש של צבא ארצות הברית במרילנד.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Achtung Panzer- Panzerjäger Tiger(P) - Ferdinand - Elephant
  2. ^ Encyclopedia of German Tanks of World War Two, Peter Chamberlain and Hilary Doyle, 1999
  3. ^ ^ "Ferdinand/Elephant". Achtung Panzer!. Retrieved 2010-02-07.