פאנצר סימן 4

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
שיחה
פאנצר סימן 4[1]
Bundesarchiv Bild 101I-297-1722-24, Im Westen, Panzer IV.jpg
מידע כללי
סוג טנק בינוני
מדינה מייצרת Flag of the NSDAP (1920–1945).svg  גרמניה הנאצית
שנת ייצור 1937
דגם קודם פאנצר סימן 3
דגם עוקב פאנצר סימן 5 (פנתר)
מערכה מרכזית מלחמת העולם השנייה
מידע טכני
אורך 7.02 מטר (כולל תותח)
רוחב 2.88 מטר
גובה 2.68 מטר
משקל 25 טון (מוכן לקרב)
מהירות 38 קמ"ש בכביש, 20 קמ"ש בשטח פתוח
טווח פעולה 210 ק"מ
חימוש עיקרי תותח 75 מ"מ (תותח 7.5 ס"מ KwK 40)‏
חימוש משני 2 מקלעים מסוג MG34
מנוע בנזין, מייבאך 300 כוח סוס
מיגון בין 10 ל-80 מ"מ
צוות 5

פאנצר סימן 4 הוא טנק בינוני תוצרת גרמניה הנאצית. טנק זה היה ל"סוס העבודה" של חיל השריון של הצבא הגרמני במהלך מלחמת העולם השנייה. פאנצר סימן 4 שימש כבסיס לייצור כלי רכב משוריינים שונים, כגון: משחיתי טנקים, רכבי נ"מ, תומ"תים. בסך הכול יוצרו בשנים 1937 - 1945 כ-9,000 טנקים מהסוג הזה.

תוכן עניינים

היסטוריה[עריכה]

בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 הוגדרו על ידי היינץ גודריאן, ממקימי חיל השריון בצבא הגרמני, הדרישות לציודן של עוצבות הפאנצר (שריון) הגרמניות לשנים הבאות. אלו קראו לפיתוחם של שני סוגי טנקים עיקריים, תחת השמות המוסווים "ZW" ו-"BW", מאחר וחוזה ורסאי אסר על גרמניה לייצר טנקים. ה-ZW, או Zugführerwagen (מגרמנית: רכב מפקד מחלקה) יהיה חמוש בתותח בקוטר 3.7 סנטימטרים ללוחמת שריון בשריון, ויועד להיות הטנק העיקרי של דיוויזיות הפאנצר. ה-BW, או BattalionFührerwagen (רכב מפקד גדוד) יהיה רכב סיוע לצד ה-ZW, חמוש בתותח בעל קליבר גדול ומותאם לירי פגזים נפיצים כנגד יעדים עימם תותח ה-3.7 ס"מ איננו תוכנן להתמודד[2].

כפי שנקבע בועידה שנערכה ב-11 בינואר 1934 במשרד החימוש הגרמני בנוגע להקצאתם של כלי רכב משוריינים ביחידות הפאנצר ברייכסווהר העתיד להתרחב ל-63 דיוויזיות, כל גדוד פאנצר יורכב מארבע פלוגות- שלוש מתוכן מצוידות בטנקי ה-ZW (שייכנס לייצור בתור הפאנצר סימן 3) החמושים בתותח 37 מילימטר, ואילו הרביעית תפעל כפלוגה מסייעת המצוידת ברכבי ה-BW. עוד הוסכם בועידה על מפרט סופי לטנק סיוע בינוני והוצא מכרז לתעשייה הגרמנית. לפי הגדרות אלו נדרש טנק אשר יהיה חמוש בתותח קצר קנה בקוטר 7.5 ס"מ המותאם לירי פגזים נפיצים לטווחים קצרים. משקל הטנק יהיה מוגבל ל-24 טון כדי לאפשר לו לנוע על גשרים סטנדרטים באירופה. לא נדרשה יכולת התמודדות מול טנקים. שלוש חברות ניגשו למכרז: קרופ (Krupp), ריינמטל (Rheinmetall), ומאן (MAN). בשנים 1935-1936, לאחר סדרת ניסויים, נבחר הדגם של חברת קרופ, ה-(K)‏VK 2001.‏[3] הטנק אושר לייצור במפעל של קרופ במגדבורג (Magdeburg) תחת השם הרשמי (Panzerkampfwagen IV (7.5 cm) (Vskfz.622‏[4].

פאנצר 4 דגמים A עד E[עריכה]

בשנת 1937 יוצרו 35 טנקי פאנצר סימן 4 דגם A ‏(Panzer IV Ausführung A), סדרת הייצור הראשונה. משקל הקרב של הטנק עמד על 17.3 טון, והוא הונע על ידי מנוע בנזין "HL 108 TR" של חברת מייבאך, 12 צילינדרים המפיק 250 כוחות סוס אשר שכן בירכתי מרכב הטנק. המנוע אפשר לטנק להשיג מהירות מרבית של 30 קמ"ש. הוא נשא שלושה מיכלי דלק פנימיים עם קיבולת כוללת של 453 ליטרים. צריכת הדלק עמדה על 318 ליטרים ל-100 קילומטרים על כביש ו-500 ליטרים ל-100 ק"מ בשטח, וטווח פעולה של 90 ל-140 קילומטרים בהתאם. מיגון הטנק נע בין 14.5 מ"מ בחזית, צדדי ועורף התובה, ו-20 מ"מ בצריח. חימושו העיקרי של הפאנצר 4 A היה תותח 7.5 ס"מ L/24 KwK 37‏[5] (ר"ת בגרמנית של Kampfwagenkanone - תותח (ב)רכב קרבי) קצר קנה, שיועד לירות פגזים נפיצים ועקב כך היה בעל מהירות לוע נמוכה של 325 מטרים לשנייה. עם תחמושת סטנדרטית, התותח יכל לחדור כ-41 מ"מ של פלדה במרחק של 100 מטרים ו-38 מ"מ מ-500 מטרים. תחמושת חדשה מסוג מטען חלול הייתה בעלת יכולת חדירה טובה יותר של 70 מ"מ, אך זאת לא הייתה זמינה ללחימה ב-1940. מקלע MG34 בקוטר 7.92 מ"מ הותקן במקביל לתותח הראשי, ומקלע נוסף הותקן בחזית התובה ושימש את מפעיל הרדיו[6].

דגם B שנכנס לייצור ב-1937 כלל מספר שיפורים, הבולט ביניהם הוא התקנתו של מנוע חזק יותר- המייבאך HL 120TR המפיק 300 כ"ס בקירוב, יחד עם תמסורת חדשה. עובי השריון בלוח התובה הקדמי הועלה ל-30 מ"מ, והמקלע בתובה הוסר והוחלף בחריץ ראייה. צריחון מפקד חדש הוצג. אף שתוספת השריון והציוד העלו מעט את משקלו של הפאנצר 4 B ל-17.7 טון, תוספת הכוח אפשרה לטנק להשיג מהירות מקסימלית של 39 קמ"ש[7]. כ-42 יחידות מדגם B הושלמו, ואלו הוחלפו בפס הייצור על ידי דגם C. בדגם זה השריון בצריח עובה ל-30 מ"מ, וכתוצאה מכך משקל הטנק עלה ל-20 טון, כל זאת מבלי לפגוע בביצועי הטנק. לאחר יצור 40 הטנקים הראשונים מדגם C, החל משלדה מספר 80341 הוחלף המנוע בדגם משופר, ה-HL 120TRM (שישאר המנוע הסטנדרטי לטנקי הפאנצר 4 עד סיומה של המלחמה). בסך הכל כ-134 יחידות מדגם C הושלמו עד אוגוסט 1939[8].

בספטמבר 1939 החל ייצורו של דגם D; שינויים בדגם זה כללו זחלים רחבים יותר, החזרתו של מקלע התובה מדגם MG34, ועיבוי שריון התובה בצדדים ובעורף ל-20 מ"מ. מגן התותח הפנימי בדגמים B,A ו-C נמצא פגיע לרסיסים וקליעים, וזה הוחלף במגן תותח חיצוני. כ-45 טנקים מדגם D יוצרו לפני הפלישה הגרמנית לפולין, ומספר כולל של 229 הושלמו עם סיומה של סדרת הייצור הרביעית במאי 1941.

סדרת הייצור חמישית, דגם E, הופיעה לראשונה בספטמבר 1940. בדגם זה עובי השריון בלוח הקדמי התחתון הועלה ל-50 מ"מ, בעוד לוחות שריון בעובי 30 ו-20 מ"מ נוספו לחלקה העליון של התובה ולצדדים בהתאמה. משקלו של הטנק עלה ל-21 טון. בנוסף, בדגם זה הוצג צריחון מפקד חדש. שינויים אלו הוכנסו גם בדגמי ייצור קודמים שהוחזרו למפעלים. כ-223 יחידות מדגם E יוצרו עד מאי 1941[9].

דגמים F עד J[עריכה]

החל מדגם F, שנכנס לייצור באפריל 1941 הצטרפו שני חברות נוספות לייצור הפאנצר 4 (בנוסף לחברת קרופ), שטייר דיימלר פוך שמפעלה הוקם בסט. ולנטיין באוסטריה ו-VOMAG אשר שכנה בפלאואן. בדגם זה הורכב השריון מלוח אחיד בעובי 50 מ"מ בחזית התובה ובצריח. משקל הטנק עלה ל-22.3 טון, ועקב כך הורחבו הזחלים מרוחב של 380 מ"מ ל-400 מ"מ, זאת כדי להקטין את לחץ המשקל על הקרקע. כ-462 פאנצר 4 F נבנו בין אפריל 1941 למרץ 1942.

בעקבות כישלונו של תותח ה-7.5 ס"מ של הפאנצר 4 לחדור את שריונם של הטנק הבריטי מטילדה סימן 2 והטנק הצרפתי Char B במהלך הפלישה לצרפת ב-1940, פנו המהנדסים הגרמנים לשידרוג כוח האש של הפאנצר 4 (וכך גם הפאנצר 3). תותח בקוטר 5 ס"מ בעל קנה ארוך המבוסס על התותח הנגרר PaK 38 הותקן ב-1941 על פאנצר 4 D לניסוי, וחברת קרופ תכננה לייצר כ-80 יחידות מהתותח לטנקי הפאנצר 4 החל מאוגוסט 1941. בינתיים פלשה גרמניה לברית המועצות, שם נתקל הורמאכט בטנקי ה-KV הכבדים עם מיגון של 105-75 מילימטר וטנקי ה-T-34 הבינוניים, אותם התקשו הפאנצרים לחדור. משלחת מיוחדת של הצבא (PanzerKommission) נשלחה לזירת הקרבות בנובמר 1941 כדי לבחון מקרוב את הבעיה, וזו המליצה לפתח תותח חדש לטנקים אשר יוכל לחדור את השריון הסובייטי מעבר לטווח התותחים שלהם. ב-18 בנובמבר 1941 הוענק לחברת קרופ (בשיתוף עם רייהמנטל) חוזה לפיתוחו של תותח חדש לפאנצר 4 בקוטר 7.5 ס"מ במקום תותח ה-5 ס"מ. התותח החדש- ‏KwK 40 היה בעל אורך קנה של 3218 מ"מ (L/43), וטווח של 8100 מטרים (לעומת 6500 בקנה הקצר). מהירות הלוע של פגז חודר שריון סטנדרטי הגיעה ל-740 מטרים לשנייה, עם יכולת חדירה של 80 מ"מ של פלדה ממרחק של 1,000 מטרים[10].

כדי להבדיל בין הדגמים, לטנקי הפאנצר 4 עם תותח ה-7.5 ס"מ הקצר ניתן השם F1, ואילו הטנקים עם תותח ה-KwK 40 הארוך נקראו F2. התותח החדש והתחמושת העלו את משקל הטנק ל-23.6 טון, ונרשמה ירידה קלה בביצועי הטנק. הפאנצר 4 F2 הראשון הושלם במרץ 1942, ובסך הכל 200 יחידות יוצרו עד מחצית שנת 1942, מתוכם כ-25 שהוסבו מדגם F1. בקיץ 1942 הוסב הייצור לדגם G‏[11].

על אך שהפאנצר F2 הוכיח עצמו כיריב שקול לטנקי ה-KV וה-T-34 הסובייטים מבחינת כוח אש, הוא נותר נחות מבחינת מיגון. ניסיון של המהנדסים הגרמנים לשפר את שרידות הטנק הוביל להופעתו של דגם G ביוני 1942. מאחר ושלדת הטנק הייתה קרובה למגבלת המשקל, נאלצו המהנדסים להתפשר ולהסיר את לוחות השריון בעובי 20 המ"מ שנוספו לצדי הטנק החל מדגם E, ובמקום זאת עיבו את שריון הצד הבסיסי ל-30 מ"מ. המשקל שנחסך הועבר לחזית הטנק בצורת לוח פלדה בעובי 30 מ"מ שהולחם על השלדה והעלה את עובי השריון הכולל בחזית ל-80 מ"מ[12]. לפי דוחות מחיילים שנתקבלו ב-8 בנובמבר 1942, תוספת השריון בדגם G הוכיחה עצמה במספר רב של מקרים על אף הקשיים הטכניים שנגרמו מהעלאת משקל הטנק. בנוסף, מאחר ותותח הנ"ט 6 ליטראות (בקוטר 57 מ"מ) הבריטי החדש יכל לחדור את השריון הקדמי (בעובי 50 מ"מ) של דגמי הפאנצר 4 הקודמים ממרחק של 1,000 מטרים, הוחלט כי מחצית מטנקי הפאנצר 4 שייבנו יצוידו בתוספת שריון. ב-5 בינואר 1943, החליט היטלר (למרות תוצאות שליליות בניסויים) שדגמי הייצור הבאים של הפאנצר 4 יהיו מוגנים על ידי 100 מ"מ של שריון בחזית. בינתיים, הוחלט כי כל טנקי הפאנצר 4 יצוידו בתוספת שריון של 30 מ"מ[13]. כדי לפשט את תהליך הייצור, פתחי הראייה בשני צדדי הצריח הוסרו. לפעילות מבצעית בטמפרטורות גבוהות נוצרו חרכים בתאי המנוע והרדיאטור כדי להגביר את אוורור המנוע; כמו כן נוסף מנגנון לשיפור ההצתה של המנוע בתנאי מזג אויר חורפיים על ידי שאיבת נוזל קירור מטנק אחד למשנהו. באפריל 1943 הוחלף תותח ה-KwK 40 ‏ L/43 בתותח ארוך יותר, ה-‏L/48 עם אורך קנה של 3.6 מטר שהיה לפיכך בעל מהירות לוע גבוהה יותר ויכולת חדירה משופרת. כ-1,687 יחידות מדגם G יוצרו בין החודשים מאי 1942 ליוני 1943[14].

לדגם H שנכנס לייצור באפריל 1943 נוספו פלטות בזוקה (Schürzen) בעובי 5 מ"מ ו-8 מ"מ בצידי הטנק ומסביב לצריח בהתאמה כדי לספק הגנה מפני מטענים חלולים. עובי השריון הבסיסי בחזית הטנק ובבסיס התותח עמד על 80 מ"מ. תוספת השריון יחד עם התותח הכבד יותר העלו את משקלו של הפאנצר 4 H ל-25 טון, וכתוצאה מכך מהירות הטנק נפגמה למרות התקנת תמסורת חדשה מהפאנצר 3. עם הופעתם המתרחבת של מטוסי תקיפה של בעלות הברית, מקלע נ"מ הותקן על צריחון המפקד של הפאנצר 4 H, אולם שימוש במקלעים אלו היו נדיר עקב מחסור (זאת בניגוד לטנקים של בעלות הברית המערביות, שם היו נפוצים ביותר). בטנק גם נעשה שימוש בצימריט (Zimmerit) - ציפוי קרמי להגנה מפני מוקשים מגנטיים‏[15]. דגם H היה לנפוץ ביותר מבין דגמי הפאנצר 4- סך הכל 3,774 טנקים יוצרו עם סיום הייצור ביולי 1944‏[16].

דגם J שנכנס לשירות ביוני 1944 היה לדגם האחרון של הפאנצר 4. דגם זה נוצר בעיקר כתוצאה מאי יכולתם של המפעלים הגרמנים לייצר כלי נשק במספרים גדולים בחודשיה האחרונים של המלחמה. השינוי העיקרי בדגם J היה הסרתו של מנוע העזר האחראי על מנגנון צידוד הצריח, כך שצוות הטנק נאלץ לצודד את הצריח ידנית. במקום זאת הותקן מכל דלק נוסף בעל נפח של 200 ליטר בתא המנוע (קיבולת הדלק הכוללת בטנק הגיע ל-680 ליטר), דבר שאפשר להגדיל את טווח הפעולה של הטנק ל-320 ק"מ על כביש‏[17]. השריון בתקרת הצריח עובה. בספטמבר 1944 קיבלו המפעלים הגרמנים הוראה לחדול משימוש בצימריט מאחר ועלה החשש כי פגיעה של פגז תצית את הצימריט[18]. סך הכל הושלמו 1,758 יחידות מדגם J עד סיומה של המלחמה.

ייצור[עריכה]

טבלת ייצור הפאנצר 4 לפי דגמים:[19]

דגם יצרן תאריך כמות שלדות שיוצרו הערה
A קרופ אוקטובר 1937 - מרץ 1938 35
B קרופ אפריל - ספטמבר 1938 42
C קרופ ספטמבר 1938 - אוגוסט 1939 140[20] 134 שלדות הושלמו כפאנצר 4
D קרופ אוקטובר 1939 - מאי 1941 248[21] 229 שלדות הושלמו כפאנצר 4
E קרופ ספטמבר 1940 - אפריל 1941 223
F1 קרופ, וומאג, שטייר דיימלר פוך אפריל 1941 - מרץ 1942 462
F2 קרופ, וומאג, שטייר דיימלר פוך מרץ - יולי 1942 175 25 הוסבו מדגם F1
G קרופ, וומאג, שטייר דיימלר פוך מאי 1942 - יוני 1943 1,750[22] 1,687 שלדות הושלמו כפאנצר 4
H קרופ, וומאג, שטייר דיימלר פוך אפריל 1943 - יולי 1944 3,935[23] 3,774 שלדות הושלמו כפאנצר 4
J ‏שטייר דיימלר פוך יוני 1944 - מרץ 1945 1,758

היסטוריית שירות מבצעי[עריכה]

טנקים מסדרת הייצור הזו השתתפו בפלישה לאוסטריה בשנת 1938. לקראת תחילת מלחמת העולם השנייה היו בצבא הגרמני 211 טנקים מהדגם הזה.

בקרבות בפולין הם הופעלו גם בשיתוף עם טנקים מסוג פאנצר סימן 3 וגם עצמאית. הם התמודדו ללא קושי מול הטנקים הפולניים בשל היתרון בעובי השריון ובכוח האש שלהם. במהלך הפלישה נפגעו 76 טנקים מדגם פאנצר סימן 4, אך רק 19 מתוכם הושמדו כליל (בעיקר מאש תותחי נ"ט).

בפלישה לצרפת ב-1940 פאנצר סימן 4 נתקל ביריבים קשים יותר: הטנק הבריטי מטילדה סימן 2 והטנק הצרפתי Char B. בקרבות עם טנקים אלה ספג פאנצר סימן 4 אבידות - מבלי לגרום נזק זהה ליריביו - הפגזים שלו לא הצליחו לחדור את שריונם של הטנקים היריבים.

נחיתות כוח האש של פאנצר סימן 4 מול הטנקים היריבים התגלתה במלואה בעת הפלישה לברית המועצות. מתוך 439 הטנקים מהדגם הזה שהיו לוורמאכט ביום הפלישה, 348 הושמדו כבר לקראת סוף 1941. מסיבות אלה הוחלף התותח הקצר KwK 37 L/24 (בעל אורך של 1.8 מטר) בתותח KwK 40 L/43 ארוך יותר (בעל אורך קנה של 3.2 מטר).

טנקים פאנצר סימן 4 השתתפו בכל הקרבות של מלחמת העולם השנייה (הן בחזית המזרחית והן במערב) .חלק מהם, שנפלו שלל בידי הצבא האדום, הופעלו נגד הנאצים. טנקי פאנצר סימן 4 סופקו גם לבעלות בריתה של גרמניה - רומניה, הונגריה, פינלנד ואיטליה. 15 טנקים מדגם פאנצר סימן 4 נמכרו לטורקיה ו-20 ניתנו במתנה לספרד.

לאחר מלחמת העולם השנייה הועברו על ידי ברית המועצות כ-170 טנקים מהדגם הזה לצבא צ'כוסלובקיה, שם שירתו עד אמצע שנות ה-50.

בתחילת שנות ה-50 רכשה סוריה כמה עשרות טנקים כאלה מצרפת, ספרד וצ'כוסלובקיה. קציני הוורמאכט לשעבר נשכרו על ידי הסורים כדי ללמדם על אופן השימוש בטנקים. הסורים הפעילו את הטנקים במלחמה על המים ב-1964 - 1965 ובמהלך מלחמת ששת הימים. אחד מהם, שנפל שלל בידי צה"ל, מוצג כיום במוזיאון "יד לשריון" בלטרון.

דגמים[עריכה]

טנק פאנצר סימן 4, שנתפס שלל על ידי צה"ל, במוזיאון יד לשריון בלטרון
  • פאנצר 4 A,B,C - דגמים טרום מבצעים, 216 יוצרו בשנים 1937 - 1939.
  • פאנצר 4 D - הדגם המבצעי הראשון; בדגם זה עובי שריון הצד הוגדל ל-20 מ"מ. 229 טנקים מדגם זה יוצרו בשנים 1939 - 1940.
  • פאנצר 4 E - בדגם זה עובי השריון בלוח הקדמי הועלה ל-30 מ"מ ובוצעו שיפורים קטנים. 223 טנקים מדגם זה יוצרו בשנים 1940 - 1941.
  • פאנצר 4 F - דגם זה יוצר בשני תת-דגמים, F1 ו-F2; בתת-דגם F1 בוצעו שינויים בעובי השריון (בלוח הקדמי העובי הוגדל ל-50 מ"מ ובצד - עד 30 מ"מ), ובדגם F2 התותח הקצר (1.8 מטר) הוחלף בתותח ארוך (3.2 מטר). בשנים 1941 - 1942 יוצרו 462 טנקים מתת-דגם F1 ו-175 מתת-דגם F2.
  • פאנצר 4 G - דגם זה לא היה שונה באופן מהותי מהדגם F2. תותח ה-L/43 הוחלף ב-KwK 40 L/48 שהיה ארוך יותר ובעל ביצועים מעט טובים יותר (קליבר 3.6 מטר, לעומת 3.2 מטר בדגם הקודם). בסך הכול 1687 טנקים מדגם זה יוצרו בשנים 1942 - 1943.
  • פאנצר 4 H - הדגם הנפוץ ביותר (3774 יחידות יוצרו). בדגם זה עובי השריון הקדמי הועלה ל-80 מ"מ, והותקנו לוחות פלדה להגנת הזחל מפני כדורי נ"ט.
  • פאנצר 4 J - הדגם האחרון של טנק פאנצר סימן 4. בדגם זה הותקן מכל דלק נוסף, דבר שאפשר להגדיל את טווח הפעולה של הטנק ל-320 ק"מ. 1758 טנקים מדגם זה יוצרו בשנים 1944 - 1945.

כלי רכב משוריינים על בסיס של פאנצר סימן 4[עריכה]

וירבלוינד - מערכת נ"מ מתנייעת על בסיס פנצר סימן 4
  • מובלוואגן (Möbelwagen) - מערכת נ"מ מתנייעת. הרכב היה בעל צריח מקובע ופתוח, בו הותקן תותח נ"מ בקליבר של 37 מ"מ. בשל צורתו החיצונית כונה הרכב "מובלוואגן" (פירוש המילה בגרמנית: מוביל רהיטים). בסך הכול יוצרו כ-300 כלי רכב כאלה.
  • וירבלוינד (Wirbelwind) - מערכת נ"מ מתנייעת. הרכב היה בעל צריח מסתובב, בו הותקנו 4 תותחי נ"מ בקליבר של 20 מ"מ. פירושו של שם הרכב בגרמנית - "רוח סערה". בסך הכול יוצרו כ-100 כלי רכב מסוג זה.
  • אוסטוינד (Ostwind) - מערכת נ"מ מתנייעת. הרכב היה בעל צריח מסתובב, בו הותקן תותח נ"מ בקליבר של 37 מ"מ. פירושו של שם הרכב בגרמנית - "רוח מזרחית". בסך הכול יוצרו כ-40 כלי רכב מסוג זה.
  • ברומבר (Brummbär) - תומ"ת, נשא תותח הוביצר בקליבר של 150 מ"מ. כ-300 כלי רכב מסוג זה נבנו בשנים 1943- 1945. פירוש שם הרכב בגרמנית- "דוב גריזלי".
  • יגדפנצר 4 (Jagdpanzer IV) - משחית טנקים. מעל ל-1000 כלי רכב מסוג זה נבנו בשנים 1944-1945.
  • שטוג סימן 4 (שטורמגשיץ 4) - משחית טנקים.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ הטבלה מתייחסת לפאנצר סימן 4 מדגם H, הדגם הנפוץ ביותר.
  2. ^ Spielberger, Walter (1993). Panzer IV and its variants.Schiffer Publishing LTD, p.10
  3. ^ לדגמי אבטיפוס וניסוי גרמניים ניתנו ראשי התיבות VK, ולאחריהם ארבע ספרות. שתי הספרות הראשונות מציינות את משקלו המוצע של הטנק, והשתיים האחרונות מבדילות בין דגם אחד מהשני. לראשי התיבות VK יש שני פירושים אפשריים: האחד Versuchskonstruktion - עיצוב ניסיוני, והשני Vollkettenfahrzeug - רכב על זחלים.
  4. ^ Spielberger, Walter (1972). AFV Weapons Profile No. 43: PanzerKampfwagen IV, Profile Publications Ltd. p.3
  5. ^ 37 מתייחס לדגם התותח, L/24 לקליבר - כלומר התותח היה בעל אורך קנה של 1776 מ"מ.
  6. ^ Zaloga, Steven J (2001). Panzer IV vs Char B1 Bis, Osprey Publishing Ltd. pp.21-24
  7. ^ Hjermstad, Kevin (2000). PANZER IV The Panzerkampfwagen IV Medium Tank, 1939-1945, Squadron signal publications. p.7
  8. ^ Perrett, Bryan (1999). Panzerkampfwagen IV medium tank : 1936 - 1945. Osprey Publishing. p.6
  9. ^ Perrett, p.6
  10. ^ Doyle, Hillary; Jentz, Tom. Panzerkampfwagen IV Ausf.G, H and J 1942-45. Osprey Publishing, 2001. p.7
  11. ^ Spielberger, p.52
  12. ^ Perrett, p.8
  13. ^ Spielberger, p.59-60
  14. ^ .Chamberlain, Peter; .Doyle, Hilary. Encyclopedia of German Tanks of World War Two. Sterling Publishing, 1999 p.97
  15. ^ במוקשים המגנטיים, פרי פיתוחה של גרמניה, נעשה שימוש על ידי חיילי רגלים אשר הדביקו אותם בקלות ללוחות פלדה בשריון האויב. לאחר שגרמניה החלה לחשוש שמא האויב משתמש במוקשים כאלו, היא פיתחה את הצימריט - ציפוי מיוחד אשר נמרח על הטנק ומנע הידבקות של מוקשים מגנטיים. במציאות, אף מדינה מלבד גרמניה לא עשתה שימוש נרחב במוקשים המגנטיים. לקריאה נוספת על צימריט ראו: http://www.panzerworld.net/zimmerit.html
  16. ^ Chamberlain & Doyle, p.98.
  17. ^ יש לציין כי הגדלת קיבולת הדלק בדגם J הגיעה דווקא בתקופה בה לכוחות הגרמנים היה מחסור תמידי בדלק.
  18. ^ חקירה שנערכה בנושא העלתה שסברה זו שגויה, אולם לא נעשה יותר שימוש בצימריט.
  19. ^ Chamberlain & Doyle, pp.89-98
  20. ^ שש שלדות שימשו כטנקי גישור.
  21. ^ 16 שלדות שימשו לטנקי גישור, 2 נוספות לתותח מתנייע ואחת לנושאת תחמושת.
  22. ^ 10 שלדות שימשו לייצור תומ"ת ההומל, ו-53 נוספות לייצור הברומבר.
  23. ^ 30 שלדות שימשו את משחית הטנקים שטוג סימן 4 ו-130 שלדות את תותח הסער ברומבר.

קישורים חיצוניים[עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פאנצר סימן 4


רק"מ של גרמניה הנאצית מימי מלחמת העולם השנייה
טנקים קלים

פאנצר 35(t) • פאנצר 38(t) • פאנצר סימן 1 • פאנצר סימן 2
טנקים בינוניים

פאנצר סימן 3 • פאנצר סימן 4 • פנתר
טנקים כבדים

טיגר 1 • טיגר 2 (קינגסטיגר)
משחיתי טנקים

פנצרייגר 1 • מארדר 1 • מארדר 2 • מארדר 3 • יאגדפנצר 38(t) הצר • נאזהורן • יאגדפנצר 4 • יאגדפנתר • אלפנט • יאגדטיגר • RSO
תותחי סער

שטוג סימן 3 • שטוג סימן 4 • שטורמהוביץ 42 • ביסון • שטוג 33B • ברומבר • שטורמטיגר
תותחים מתנייעים

וספה • הומל • קרל גריט • לוריין 37L • גריל • פאנצר 1 siG33 • פאנצר 2 siG33
רק"ם נגד מטוסים

פלאקפאנצר 38(t) • פלאקפאנצר 1 • פלאקפאנצר 4
כלי רכב משוריינים

רק"ם סיור קל: Sd.Kfz. 223 • Sd.Kfz. 222 • Sd.Kfz. 221
רק"ם סיור כבד: Sd.Kfz. 231 • 232 • 233 • 234 • 263 • 247 • M35 ADGZ
זחל"מים

Sd.Kfz. 2 • 4 • 6 • 7 • 8 • 9 • 10 • 11 • Sd.Kfz. 250 • 251 • 252 • 253 • 254 • SWS
רק"ם ניסיוני

פאנצר סימן 7 • פאנצר סימן 8 • הוישרק 10 • פנתר 2 • פרויקט טנקי ה-E • ראט P.1000 • לנדקרוזר P.1500

מקור: http://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פאנצר_סימן_4&oldid=14123943