שטוג סימן 3

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שטורמגשיץ III
Stug III 03.jpg
מידע כללי
מדינה מייצרת Flag of German Reich (1935–1945).svg גרמניה הנאצית
דגם עוקב שטוג סימן 4
מערכה מרכזית מלחמת העולם השנייה
מלחמת ששת הימים
מידע טכני
אורך 6.85 מטר
רוחב 2.95 מטר
גובה 2.16 מטר
משקל 23.9 טון
מהירות 40 קמ"ש
טווח פעולה 155 ק"מ
חימוש עיקרי תותח 7.5 ס"מ KwK 40 ‏ (54 פגזים)
חימוש משני מקלע 7.92 מ"מ MG34
מנוע בנזין, 296 כוח סוס
מיגון 80-16 מ"מ
צוות 4

שטורמגשיץ סימן 3 (Sturmgeschütz III, תותח סער סימן 3, ובקיצור: שטוג 3) היה כלי הרק"ם שיוצר במספרים הגדולים ביותר למען הורמאכט במשך מלחמת העולם השנייה (10,619 כלים נבנו במהלך המלחמה). ה"שטוג" היה תותח סער שנבנה על בסיס שלדה של פאנצר סימן 3. למרות היותו תותח סער, הוא שימש במהלך במלחמה לרוב כמשחית טנקים.

הפיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצורך בכלי דוגמת ה"שטוג" עלה כבר במלחמת העולם הראשונה, כאשר במהלך הסתערויות חיל רגלים התגלה שלא הייתה לו יכולת לתקוף ביצורים. התותחים של אותם ימים היו מיושנים וכבדים ולא הצליחו להדביק את הקצב בו התקדמו חיילי הרגלים.

ב1935 הציע הגנרל הגרמני אריך פון מאנשטיין, ללודוויג בק ליצור "חיל תותחנים מסתער" על מנת לסייע לחיל הרגלים. ב-15 ביוני 1936 הוטל על דיימלר בנץ AG להכין רק"ם בעל תותח 75 מ"מ (תותח 7.5 ס"מ KwK 40). הרכב יוצר ונעשה בו שימוש בשלדה של פאנצר סימן 3. לא היה ידוע בתחילה לאיזה חיל בוורמאכט יסופח כלי הרכב החדש. התברר כי לחיל השריון, שהוא החיל הטבעי לקבל רכב זה, היו קשיים תקציביים לקבל גדודי שטוגים ולכן השטוג הופנה לחיל התותחנים.

השטוגים שירתו בגדודים, שם קיימו את התפקיד הנועד להם כ"חיל תותחנים מסתער". מאוחר יותר הושם דגש על לחימה נגד שריון שהגרמנים נתקלו בה והשטוג שימש גם כמשחית טנקים. שטוג סימן 4 (StuG IV) נכנס לייצור בסוף 1943 תחילת 1944. ההבדל בינו לבין השטוג סימן 3 הוא השימוש בשילדת פאנצר סימן 4 במקום פאנצר סימן 3.

השימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

השטוג סימן 3 היה מוצלח ושימש בכל החזיתות במלחמה בהצלחה כתותח סער וגם כמשחית טנקים. על אף שהשטוגים לא זכו לתהילה כמו הפאנצר והפנתר הם השמידו יותר טנקים. בגלל שילדתו הקטנה, השטוג היה מטרה קשה לפגיעה. השטוגים נחשבו לעילית של חיל התותחנים הגרמני והיה להם שיא מרשים של הרס טנקים - 20,000 טנקים עד אביב 1944. ב-10 באפריל 1945, סמוך לתבוסת גרמניה הנאצית, נמצאו ברשות הגרמנים 1,053 שטוגים.

הצבא הפיני קיבל מגרמניה 59 שטוגים בקיץ 1944 והשתמש בהם במלחמת ההמשך. שטוגים אלו השמידו 87 טנקים סובייטים כאשר רק 8 שטוגים הושמדו (חלקם בשל העובדה שצוותי הטנקים השמידו אותם כדי למנוע מהסובייטים לקחתם שלל). בסיום המלחמה, השטוגים הפכו לרק"ם העיקרי בצבא הפיני עד לשנות ה-60.

שטוגים הועברו גם לבעלות בריתה של גרמניה במהלך המלחמה: בולגריה, רומניה, הונגריה ואיטליה וגם לספרד שהייתה נייטרלית אך אהדה את הנאציזם. לאחר מלחמת העולם השנייה מכרו הסובייטים לסוריה שטוגים שנפלו לידיהם כשלל במלחמה. הם המשיכו לשרת בצבא הסורי לפחות עד מלחמת ששת הימים.

עדות למצב הטוב שבו נשמרו השטוגים ניתן לראות בסרט "החופשה של מיסטר בין" שם כלי השריון שדרס את אופניו של מר בין היה שטוג סימן 3.

דגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטוג 3, דגם A
שטוג 3, דגם G
שטרמהוביץ 42
  • שטוג סימן 3, דגם A: הדגם הראשוני המבוסס על פאנצר 3 (דגם F), בעל תותח 75 מ"מ (כ-30 יוצרו).
  • שטוג סימן 3, דגם B: דגם בעל תיקון למערכת המזקום על בסיס המזקום של הפאנצר 3 דגם H, בעיקרו הרחבה של רוחב הזחל ל-40 ס"מ (כ-320 יוצרו).
  • שטוג סימן 3, דגם C: דגם שקיבל שינויי מנוע קלים על בסיס הפאנצר 3 דגם H כמו כן הוספה של פריסקופ לצד שמאל של התותח שהצריך שינויים במבנה החיצוני של הטנק (הנמכת השריון לפני הפריסקופ) (כ-50 יוצרו).
  • שטוג סימן 3, דגם D: דגם בעל שינויים קלים בעיקר הוספת שריון קדמי עבה יותר ושינויים בכניסת האוויר למנוע (כ-150 יוצרו).
  • שטוג סימן 3, דגם E: עקב שינוי בטקטיקה הגרמנית בשדה הקרב, השטוג הפך יותר ויותר לרכב פיקוד קדמי והיה צורך להתקין בו מערכות תקשורת, משום כך, הורחב המבנה שלו מעט כדי להגדיל את שטח הפנים שלו. כמו כן, הוסף לו מקלע MG 34 להגנה מפני חי"ר (כ-272 יוצרו).
  • שטוג סימן 3, דגם F: דגם בעל שינוי רציני ביותר, שדרוג התותח לתותח בעל אותו קוטר אך ארוך יותר ומתקדם יותר (KWK 40), שינוי שהפך את יעוד השטוג פחות כתמיכה לחי"ר ויותר למשחית טנקים. הדגם יצא מהיצור ב-1942, בשיא הקרבות של מלחמת העולם השנייה, כאשר הגרמנים היו נעולים בקרבות קשים בחזית המזרחית (קרב סטלינגרד לדוגמה). דגמי ה-F קיבלו שיפור שריון קדמי נוסף כדי להתמודד טוב יותר עם נשק הנ"ט הרוסי וחלק מהדגמים אף קיבלו פלטות הגנה צדדיות (כ-359 יוצרו).
    • דגם F/8: שדרוג נוסף לתותח ה-KWK 40 לדגם חדיש יותר (ה-L/48) כמו כן שדרוגים לשריון לפי הפאנצר 3 דגם J (כ-334 יוצרו).
    • שטרמהוביץ 42 (Sturmhaubitze 42): מספר דגמי F שונו והוסף להם תותח הוביצר 105 מ"מ כדי להפוך אותם ליעוד של תמיכה בכוחות חי"ר שלא כמו שאר הדגמים שהלכו והפכו למשחיתי טנקים. בשלב מאוחר הוסבו גם מספר דגמי G לכלי זה (יוצרו כ-1,211).
  • שטוג סימן 3, דגם G: הדגם האחרון של הסדרה הוא ה-G. הוא נבנה על בסיס הפאנצר 3 דגם M המתקדם, התותח שופר והבסיס המרובע שלו הוחלף בבסיס מעוגל (Topfblende) הטוב יותר בהדיפת פגיעות פגזים. לדגם הוסף גם פלטות הגנה צדדיות כנגד נשק נ"ט (כ-7,720 יוצרו).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטוג סימן 3
שטוג סימן 3 במוזאון לטרון.