יבשת-על

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הדמיה של חלוקת יבשת העל פנגיאה

בגאולוגיה, יבשת-על היא מסה יבשתית המכילה שתי יבשות או יותר, המתחברות כתוצאה מתנועתם של לוחות טקטוניים זה לקראת זה.

אלפרד וגנר היה הראשון שהניח את קיומן של יבשות-על במסגרת נדידת היבשותתאוריה שפיתח על-מנת להסביר את הופעתם של מאובנים זהים בשכבות גאולוגיות המופרדות כיום על ידי אוקיינוסים. בשנת 1915 התפרסם ספרו "מקור היבשות והאוקיינוסים", בו כלל וגנר את רעיון קיומה של יבשת-על גדולה המכילה את כל היבשות המוכרות, ובמהדורות מאוחרות יותר אף העניק לה שם: פנגיאה.

במונח "יבשת-על" מגדירים לא רק מסה המכילה את כל השטח היבשתי של קרום כדור הארץ אלא כל מסה יבשתית המכילה יותר מאשר יבשת אחת.

מחזור היבשות וטקטוניקת הלוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריה זו של וגנר התחלפה בשנות ה-60 של המאה ה-20 בזו של "מחזור היבשות" (הנקרא גם מחזור וילסון) שנהגה על ידי הגאולוג והגאופיזיקאי ג'ון טוזו וילסון (John Tuzo Wilson). וילסון היטיב לתאר את תנועתן של יבשות ואת היווצרותם וסגירתם של אוקיינוסים, אולם לא סיפק את ההסבר למנגנון הגורם לכך. תאוריית טקטוניקת הלוחות – יורשתו של מחזור וילסון – החלה להתפתח בשנות ה-80 של המאה ה-20, וסיפקה הסבר אפשרי: תנועת הלוחות מתחילה באוקיינוסים ונובעת מהתפשטות קרקעית הים בהם. תהליך זה מתחיל ברכסים מרכז אוקייניים שמהם נפלטת מאגמה. המאגמה בונה קרום בזלתי, הדוחק את הקרום הקיים לצדדים. הלוחות משני צדי האוקיינוס מתרחקים זה מזה, וברווח הנוצר חודרת מאגמה חדשה. התקרבות לוחות זה כלפי זה נובעת מסגירה של המרחק ביניהם, היוצרת אזורי הפחתה בהם לוח אחד חודר מתחת ללוח אחר, או ששני לוחות מתנגשים זה בזה ויוצרים רכסי הרים בתהליך של אורוגנזה.

יבשות-על קדומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליכים ביבשות ובאוקיינוסים כיום, על פי מחזור וילסון

לפני כ-4.4 מיליארד שנה נוצר על-פני כדור הארץ קרום ראשוני. קיומו של קרום עתיק זה הוכח בתיארוך של גבישי זירקון שנוצרו באותה עד והשתמרו בסלעים מן ההאדן שגילם המוערך כ-4.28 מיליארד שנה.‏[1] יותר מחצי מיליארד שנה אחר-כך נוצרו הקראטונים הראשונים: גושי גרניט גדולים שהיוו את גרעיני היבשות המתפתחות. גושים אלה היו צפופים פחות מסלעי הבזלת של הקרום הראשוני, והם צפו מעל המעטפת. בשלב מסוים התחברו הקראטונים זה לזה ויצרו יבשות, והצטרפו לבנייתן של יבשות-העל. יבשות-על אלה יצרו רצף יבשתי שגרם להיווצרות לחצים מאגמטיים בתחתיתן. הלחצים והחום הרב יצרו בתחתית הקרום סדקים שהלכו והתרחבו תוך פליטת מאגמה, עד שגרמו להיפרדות חלקים מיבשת העל, שהלכו והתרחקו זה מזה. ברווחים בין היבשות נוצרו ימים שהתפתחו לאוקיינוסים.

מאחר שאין עדויות-ראייה לקיומן של יבשות-על, ניתן לשחזרן על-פי תהליכים טקטוניים המתרחשים גם כיום, באמצעות סלעים הזהים בגילם ובהרכבם ובאמצעות מאובנים שנמצאו ביבשות שונות. שחזור כזה מציג תמונה מחזורית משוערת של היווצרות והתנגשות של יבשות, יצירת יבשות-על והתפרקותן, כמו גם פיזורן לתת-יבשות וליבשות נפרדות:

יבשות-על עכשוויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזור זה של התכנסות יבשות והתפרקות יבשות-על מתקיים גם כיום. למעשה, כמה מן היבשות המוכרות לנו היום מרכיבות יבשות-על עכשוויות:

יבשות-על עתידיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזור זה של התכנסות והתפרקות יבשות ימשיך להתקיים בעתיד, וכבר ניתנו שמות ליבשת העל הבאה:

  • פנגיאה אולטימה (Pangea Ultima) – פנגיאה האחרונה‏[12]
  • "פנגיאה פרוקסימה" (Pangea Proxima) – פנגיאה הבאה
  • "נאופנגיאה" (Neopangea) – פנגיאה החדשה
  • "פנגיאה 2" (Pangea II)

על-פי מחזור היבשות, יבשת-על זו עשויה להתכנס במהלך 250 מיליון השנים הקרובות ותהיה דומה לפנגיאה. אפשרות נוספת להתכנסות תיצור תחילה את אמאסיה (Amasia) – יבשת המורכבת מאסיה ומאמריקה הצפונית, תחזית הנשענת על הפחתה של הלוח הפסיפי אל מתחת לשתי היבשות והתרחבות האוקיינוס האטלנטי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]