יום ראשון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלוהים מבדיל בין אור וחושך, יום ולילה.

יום ראשון הוא היום הראשון בשבוע למניין הימים מן השבת. זהו יום קדוש כמעט בכל העדות הנוצריות ויום מנוחה במדינות אירופה ואמריקה. לפיכך, בחלק ממדינות העולם, ועל פי תקן ISO-8601, זהו היום השביעי בשבוע וחלק מימי סוף השבוע. מקובל לקשור את יום ראשון לשמש, ולכן הוא מכונה בלשונות רבות "יום השמש", למשל באנגלית "Sunday", וביידיש "זונטאג". כמו כן, בהשפעה נוצרית, הוא מכונה "יום האדון" בלשונות אחרות, למשל בספרדית "Domingo".

יום ראשון בתרבות ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר בראשית כתוב כי ביום זה החלה בריאת העולם. יום זה נקרא "יום אחד" ובו נבדלו האור והחושך:

Cquote2.svg

בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד.

Cquote3.svg
ספר בראשית, פרק א', פסוקים א'-ה'

יום ראשון בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-פי הברית החדשה והאמונה הנוצרית, ביום ראשון קם ישו לתחייה. כל עוד היו רוב הנוצרים יהודים, היה "יום האלוהים" (יום התפילה הנוצרי) מצוין בשבת, ורק במאה השנייה לספירה, כאשר המתנצרים מקרב האוכלוסייה האלילית באימפריה הרומית הפכו לרוב, עברו ההתכנסות והתפילה ליום ראשון. העדות הראשונה למעבר יום התפילה הנוצרי משבת לראשון היא בכתביו של איגנטיוס מאנטיוכיה (תלמידו של יוחנן כותב הבשורה) מתחילת המאה השנייה (שנת 110), אשר מנומקת בתחייתו של המשיח ובשאיפה להיבדל מהיהודים שלא קיבלו את בשורתו של ישו:

Cquote2.svg

אם גם כיום נחיה כיהודים, נעיד בכך שלא קיבלנו את החסד. מי שהלכו פעם בדרכים הישנות זכו בתקווה חדשה. לא עוד שומרים את השבת אלא מתאימים את חייהם ליום אדוננו... מחריד הדבר לדבר על ישו ולשמור על היהדות.

Cquote3.svg
[1] איגנטיוס מכתב למגנזים (to the Magnesians) פרק 9

ייתכן כי שמו של היום המזוהה עם השמש (dies Solis בלטינית או Sunday באנגלית) התאים יותר להיות "יום האלוהים" בתרבות הרומית, שמזהה אותו עם האל סטורנוס, שסירס את אביו אוראנוס ואכל את בניו. בשנת 321 הפך קונסטנטינוס, הקיסר הנוצרי הראשון, את יום ראשון ליום המנוחה הרשמי. אין בצו כל התייחסות לשבת, לדיבר השלישי או לתחייתו של ישו אלא דווקא ליומה של השמש:

Cquote2.svg

ביום הנכבד של השמש ינוחו כל תושבי הערים ויסגרו כל מקומות העבודה. בכפרים, לעומת זאת, יכולים חקלאים להמשיך בעבודתם כי לעתים קרובות ימים אחרים אינם מתאימים לזריעה או נטיעה.

Cquote3.svg
– Codex Justinianus lib. 3, tit. 12, 3

בימינו, הכללים לציון יום ראשון בנצרות משתנים מעדה לעדה. בכל העדות הנוצריות מתקיימת ביום זה תפילה חגיגית בכנסייה, ומקובל להפחית מהעבודה הרגילה. בניגוד לשמירת השבת ביהדות, ברוב העדות הנוצריות אין איסור גורף על עבודה ביום ראשון, אולם יש קהילות פרוטסטנטיות בהולנד, בדרום אפריקה, בבריטניה ובארצות הברית המזהות את יום ראשון עם השבת המוזכרת בעשרת הדיברות, ולפיכך קיים בהן איסור מוחלט על עבודה במהלך יום ראשון.

עם זאת, היו מספר קהילות וזרמים נוצריים שומרי שבת לאורך ההיסטוריה, חלקם קיימים גם כיום.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


ימות השבוע

יום ראשון - יום שני - יום שלישי - יום רביעי - יום חמישי - יום שישי - יום השבת (שבת)