יוקיו מישימה
 |
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: עיצוב, ויקיזציה וסגנון. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
יוקיו מישימה הוא שם העט של היראוקה קימיטקה (1925-1970), גדול סופרי יפן במאה ה-20, ומי שהיה מועמד שלוש פעמים לפרס נובל לספרות.
פועלו הספרותי כולל כתיבה של למעלה מארבעים נובלות, קובצי שירה, מאמרים, מחזות ועוד. כתיבתו עוסקת בשאלות של גבריות ונשיות, אסתטיקה יפנית, מיליטריזם ועוד.
תוכן עניינים |
עבודה ספרותית [עריכה]
מישימה כתב למעלה מ-40 נובלות, 18 מחזות, 20 קובצי סיפורים קצרים, 20 קובצי מאמרים ולברית אחת.
דעותיו הפוליטיות [עריכה]
מישימה החזיק בדעות לאומניות, וטען כי לאחר מלחמת העולם השנייה "יפן מתה" מבחינה תרבותית וכדי לחזור למקומה הראוי עליה לשוב לערכי הבושידו (הלוחם) של הסמוראי. הוא אף טען כי לאחר מלחמת העולם השנייה היה צריך קיסר יפן הירוהיטו להתפטר. דעות אלו קוממו עליו אנשי שמאל וימין כאחד והפכו אותו לדמות שנויה במחלוקת. לצורך מימון פעולותיו הפוליטיות השתתף גם בסרטי קולנוע ובין השאר כיכב בסרט "פחד מוות" של הבמאי יאסוזו מאסומורה. בשנת 1967 הקים צבא פרטי קטן בראשותו שהתאמן לצד צבא יפן ונתפס על ידו ככוח המזוין היחיד במדינה שראוי להגן על הקיסר. בשנת 1970 שם קץ לחייו באמצעות ספוקו, אקט שביצע לאחר נסיון השתלטות כושל על צבא יפן.
שנות ילדותו [עריכה]
מישימה נולד בטוקיו ואת מרבית שנות ילדותו בילה במחיצת סבתו האגרסיבית שתיעבה נערים והתעקשה לגדלו כילדה. מישימה הצעיר לא הורשה לשחק בשמש או להשתתף בכל סוג של פעילות ספורטיבית, ונאלץ לשחק עם בנות דודותיו ובובותיהן. כאשר שב לבית אביו בגיל 12, זכה ליחס מחמיר לא פחות - אביו שהיה איש צבא, הטיל עליו משמעת קשה וניסה למנוע ממנו לכתוב. הדבר לא צלח ומישימה החל לכתוב כבר בשנים אלו כשהוא מושפע מן הסופרים היפניים ומאוסקר ויילד הבריטי. מאוחר יותר, כשהגיע תורו להתגייס לצבא הקיסר, סירב לעשות זאת עקב דעותיו הפציפיסטיות.
חייו האישיים [עריכה]
כדי לפצות על שנות ילדותו בהן הזניח את גופו, הקדיש מישימה את חייו הבוגרים לאימון הגוף. העבודה הקשה באימון משקולות (שלושה אימונים בשבוע במשך 15 שנים) השתלמה וגופו של מישימה הפך שרירי עד מאוד. כמו כן הוא גם עסק בקנדו - אמנות לחימה יפנית בחרבות.
על אף שהיה נשוי והוליד שני ילדים, היה מישימה הומוסקסואל מוצהר. על כך כתב בספרו "וידויה של מסכה" בו יצא מהארון באופן פומבי. יש שמעריכים כי מאהבו הוא זה שכרת את ראשו בשנת 1970 בסופו של ריטואל הספוקו.
ספריו [עריכה]
- וידויה של מסכה (1948)
- הצמא לאהבה (1950)
- צבעים אסורים (1953)
- המילים
- לאחר המשתה
- מקדש הזהב (תורגם לעברית מאנגלית על ידי עינת קופפר)
- חברי היטלר וסיפורים אחרים
מחזותיו [עריכה]
- מאדאם דה סאד
סרטים שנעשו על דמותו [עריכה]
- מישימה
