יחסי יפן–פורטוגל
| יחסי יפן–פורטוגל | |
|---|---|
|
|
| |
| יפן | פורטוגל |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 377,915 | 92,090 |
| אוכלוסייה | |
| 122,738,941 | 10,227,313 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 4,231,141 | 251,945 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 34,473 | 24,635 |
| משטר | |
| מונרכיה חוקתית | רפובליקה |
| שגרירים | |
| שיגרו אושיו | פרנסיסקו חאווייר אסטבס |
יחסי יפן–פורטוגל הם היחסים הדיפלומטיים בין יפן לבין הרפובליקה הפורטוגלית.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1543 קבוצת מגלי ארצות פורטוגזים עגנה בארכיפלג הדרומי של יפן. הייתה זאת הפעם הראשונה בה משלחת אירופאית הגיעה ליפן. תקופה זו מכונה לעיתים תקופת "סחר הנאנבאן", תקופה בה היפנים והפורטוגזים היו עוסקים במרקנטיליזם. בשנת 1571, הישועי, גספר ויללה והלורד דאימיו אמורה סומיטאדה גילו את נמל העיר נגסאקי. גילוי הנמל גרם להשפעה נרחבת בקשרי המסחר בין שני העמים, במיוחד באי קיושו. הנמל הפך למקום אסטרטגי וחיוני למסחר בין יפן לפורטוגל.
בעקבות האיסור על קשרי המסחר בין יפן לסין שהוטלו בתקופת שלטונו של הקיסר היפני, גו-יוזי, והחשק היפני לתוצרים המקומיים של סין, הפורטוגזים שימשו כמתווכי מסחר בין יפן לסין, באמצעות מערך ספינות מסחר אירופאיות. הפורטוגזים קנו את הסחורה הסינית ומכרו אותה לעם היפני וההפך. המוצרים העיקריים אשר הובאו ליפן בעזרת מערך הספינות האירופאיות היו משי וחרסינה.
בין השנים 1600–1613, עם כניסתן של ספרד, הולנד והממלכה המאוחדת למרוץ האימפריאליסטי באסיה, פורטוגל התקשתה לשמור על יחסי המסחר ההדוקים שלה עם יפן.
העם היפני הביע התעניינות רבה בכלי הנשק הפורטוגזים, ובפרט לתותחים הפורטוגזים. בשנת 1543, שלושה פורטוגזים הגיעו לדרום האי טנגשימה כדי להציג את התותחים הפורטוגזים בפני העם היפני. במהלך תקופת סנגוקו, תקופה בה פרצה מלחמת האזרחים הארוכה ביותר בהיסטוריה של יפן, כלי הנשק הפורטוגזים שיחקו תפקיד מפתח חשוב במלחמה. יפנים רבים קנו רובים ושריונים פורטוגזיים. אודה נובונאגה, יוזם איחוד יפן, עשה שימוש נרחב בתותחים הפורטוגזיים בקרב נגאשינו. בשנת 1544 הצליחו הנפחים היפניים לשחזר את המנגנונים של כלי הנשק הפורטוגזיים, והחלו לייצר אותם בייצור המוני. לאחר 50 שנה של פיתוח כלי הנשק הפורטוגזיים ביפן, הצליחה האומה היפנית להפוך למעצמה צבאית אשר גברה על רוב צבאות אירופה.
בנוסף לפיתוח קשרי המסחר בתחום כלי הנשק, תחום הסחר בבני אדם יפניים התפתח גם כן. לאורך המאה ה-16 והמאה ה-17, הפורטוגזים קנו עבדים יפניים ומכרו אותם מעבר לים, כולל פורטוגל עצמה.[1][2] בשנת 1555 פורטוגזים רבים שחיו בפורטוגל, רכשו נערות יפניות לצורך קיום יחסי מין. בשנת 1571, סבשטיאו, מלך פורטוגל, אסר על סחר בבני אדם באדמת פורטוגל, מחשש שהסחר בעבדים היפנים והזנות היפנית בפורטוגל תשפיע לרעה על העם הפורטוגזי.[3]
ב-24 ביולי 1587, טויוטומי הידיושי, מצביא יפני, שלח מברק לסגן המחוז הישועי באי קיושו בו דרש מהעם הפורטוגזי להפסיק לרכוש עבדים ונערות יפניות לאדמתן. בנוסף, טויוטומי דרש כי כל העבדים היפניים יוחזרו ליפן בחזרה.[3][4][5] בעקבות כך, טויוטומי גירש את המיסיונרים הנוצרים מהאי.
הפורטוגזים העדיפו עבדים יפנים וסיניים מאשר עבדים מאפריקה.[6] הפורטוגזים ייחסו לעבדים היפניים תכונות כמו אינטליגנציה גבוהה וחריצות.[7][8][9][10]
בשנת 1595 נחקק חוק בפורטוגל האוסר על מכירת ורכישת עבדים אסייתים.
ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליפן ולפורטוגל שמונה הסכמי ערים תאומות:
טוקושימה, יפן עם 
לייריה, פורטוגל- נגסאקי, יפן עם פורטו, פורטוגל
- אויטה, יפן עם אוויירו, פורטוגל
- אטאמי, יפן עם קשקאיש, פורטוגל
- נישינומוטה, יפן עם וילה דו ביספו, פורטוגל
- אומרה, יפן עם סינטרה, פורטוגל
- זושי, יפן עם נאזרה, פורטוגל
- היטויושי, יפן עם אברנטש, פורטוגל
נציגויות דיפלומטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יפן מיוצגת בפורטוגל בדרג השגרירות, באמצעות שגרירות רשמית שהיא מחזיקה בליסבון, בירת המדינה.[11] יפן מיוצגת בפורטוגל בדרג הקונסולרי באמצעות קונסוליה רשמית שהיא מחזיקה בעיר פורטו.[12]
- פורטוגל מיוצגת ביפן בדרג השגרירות באמצעות שגרירות רשמית שהיא מחזיקה בטוקיו, בירת המדינה.[13] פורטוגל מיוצגת ביפן בדרג הקונסולרי באמצעות שש קונסוליות רשמיות שהיא מחזיקה בערים קובה,[14] קיוטו,[15] נגסאקי,[16] נגויה,[17] אוסאקה[18] וטוקושימה.[19]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Dias, Maria Suzette Fernandes (2007), Legacies of slavery: comparative perspectives, Cambridge Scholars Publishing, p. 238, ISBN 978-1-84718-111-4
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יחסי יפן–פורטוגל, באתר משרד החוץ היפני
- יחסי יפן–פורטוגל, באתר השגרירות היפנית בפורטוגל
- יחסי יפן–פורטוגל, באתר השגרירות הפורטוגזית ביפן
- שגרירות יפן בפורטוגל
- שגרירות פורטוגל ביפן
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ The rarely, if ever, told story of Japanese sold as slaves by Portuguese traders, מיכאל הופמן, 2 במרץ 2014
- ^ Europeans had Japanese slaves, in case you didn’t know…, Japan Probe, מאי 2007
- ^ 1 2 Slavery in Medieval Japan, תומאס נלסון
- ^ Religion in Japanese History, ג'וזף מיצואו קיטאגאווה
- ^ Nature and Origins of Japanese Imperialism, דונלנד קלמן
- ^ Macmillan encyclopedia of w Macmillan encyclopedia of world slavery, Volume 2, פאול פינקלמן, 1998
- ^ Japanese Travellers in Sixteenth-century Europe: A Dialogue Concerning the Mission of the Japanese Ambassadors to the Roman Curia, 1590, דוארטה דה סנדה, 2012
- ^ A Social History of Black Slaves and Freedmen in Portugal, 1441-1555
- ^ Slavery in Portuguese India, 1510-1842, ג'נט, 1992
- ^ Fidalgos in the Far East 1550-1770, צ'ארלס ראלף בוקסר, 1968
- ^ EMBASSY OF JAPAN IN LISBON, PORTUGAL
- ^ CONSULATE OF JAPAN IN PORTO, PORTUGAL
- ^ EMBASSY OF PORTUGAL IN TOKYO, JAPAN
- ^ CONSULATE OF PORTUGAL IN KOBE, JAPAN
- ^ CONSULATE OF PORTUGAL IN KYOTO, JAPAN
- ^ CONSULATE OF PORTUGAL IN NAGASAKI, JAPAN
- ^ CONSULATE OF PORTUGAL IN NAGOYA, JAPAN
- ^ CONSULATE OF PORTUGAL IN OSAKA, JAPAN
- ^ CONSULATE OF PORTUGAL IN TOKUSHIMA, JAPAN
