קובה (יפן)
|
||||||||||||||||||||||
קוֹבֶּה (ביפנית: 神戸市) היא העיר החמישית בגודלה ביפן. העיר נמצאת באי הונשו, באזור קנסאי, דרום-מערבית לאוסקה. היא בירת מחוז היוגו. היא אחת מערי הנמל המרכזיות של יפן, יחד עם יוקוהמה, נגויה, אוסקה וטוקיו.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
האזור מוזכר לראשונה בספר "ניהון שוקי", בו מתואר ייסוד מקדש השינטו איקוטה על ידי הקיסר ג'ינגו בשנת 201 לספירה. לאורך מרבית ההיסטוריה שלה, העיר לא נשלטה על ידי יישות פוליטית אחת, אף לא בתקופת אדו, בה שלטה שוגונות טוקוגאווה ישירות על הנמל בעיר. היא הייתה אחת הערים הראשונות שנפתחו לסחר עם המערב בשנת 1868. העיר נוסדה בצורתה הנוכחית ב-1889, ושמה נגזר מהמונח "kanbe", כינוי למגני מקדש איקוטה שבעיר. היא צורפה כאחת מ-17 "הערים המיועדות" של יפן ב-1956.
בשנת 1923, תושבי נגאסקי רבים מצאו מפלט בקובה לאחר רעידת האדמה שאירעה בעירם. בשנת 1995 אירעה בעיר רעידת אדמה בעוצמה של 7.2 בסולם ריכטר, בה נהרגו כ-5500 אנשים; בעקבותיה נפגע מעמדה כאחת מערי הנמל הבולטות ביפן, אך היא נותרה הרביעית בחשיבותה מביניהן.
[עריכה] כלכלה
בעיר שוכנים משרדיהן הראשיים של חברות יפניות ידועות רבות (כגון תעשיות כבדות קווסאקי), וגם מספר חברות בינלאומיות קבעו בה את מקום מושבן של הנהלות סניפי יפן או אסיה שלהן (כגון נסטלה ופרוקטר אנד גמבל).
[עריכה] תרבות
העיר ידועה בשל בשר בקר קובה שמוצאו בה והוא קרוי על שמה.
בעיר מצוי אחד מאתרי המעיינות החמים הידועים ביפן, ארימה אונסן.
[עריכה] יהדות העיר
בקובה הייתה קיימת קהילה יהודית קטנה. בפרוץ מלחמת העולם השנייה נמלטו לקובה אלפי יהודים מליטא ובהם המורים והתלמידים של ישיבת מיר. עם פרוץ המלחמה בין יפן לארצות הברית עזבו כל הפליטים, רובם לשנחאי.
[עריכה] ערים תאומות
סיאטל, ארצות הברית
מרסיי, צרפת
ריו דה ז'ניירו, ברזיל
ריגה, לטביה
ברצלונה, ספרד
פייסלאבאד, פקיסטן
בם, איראן
חיפה, ישראל
יוהנסבורג, דרום אפריקה
אינצ'ון, דרום קוריאה
[עריכה] תמונות
-
גשר קובה
-
מלון מריקן פארק אוריינטל
-
הרבורלנד, אזור מסחרי
-
קובה במבט ממטוס
-
גשר אקשי-קייקיו
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אתר העיר קובה (באנגלית)
- יהודי קובה (באנגלית)
