משיח שקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שבתי צבי, ממשיחי השקר המפורסמים בהיסטוריה של עם ישראל

משיח שקר הוא אדם שנחשב בעיני עצמו או תומכיו למשיח, בניגוד להשקפת הציבור הדתי אליו הוא משתייך. תופעה זו של הכרזה על אדם כמשיח, קיימת בדתות שונות, וקרויה בשפה מדעית "טוענים למשיחיות" או "פסאודו-משיח" (משיח כביכול). הגדרתו של משיח כמשיח שקר אינה חד-משמעית, ולרוב ההיסטוריה שופטת את הטוענים למשיחיות במבט לאחור. עם זאת, בהלכה היהודית והמוסלמית, קיימים קריטריונים על פיהם ניתן לשפוט האם הטוען הוא משיח.‏[1]

בשל אופיה המיוחד של האמונה במשיח ביהדות, ומצוקת היהודים בגלות, היו בהיסטוריה היהודית גילויים רבים של כתות משיחיות שעודדו תפיסה אסכטולוגית. בין הבולטים שבמשיחי השקר לפי האמונה היהודית היו: שבתי צבי, דוד אלרואי, יעקב פרנק ואחרים, שחלקם לבסוף המירו את דתם. לרוב, קהילה שהאמינה במשיח, נטשה את דרכו כשהמיר את דתו, אך במקרים מסוימים המירה הקהילה את דתה ביחד עם משיחה.

משיחי שקר ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה הרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-פי יוסף בן מתתיהו, משיחי שקר הופיעו כבר בתקופת החשמונאים והבטיחו גאולה מהשלטון הרומי. מספר משיחי שקר מוקדמים בהקשר זה:

יש הכוללים ברשימת משיחי השקר את בר כוכבא, או בשמו האמיתי בר-כוזיבא, שהנהיג מרד נגד הרומאים (132-135). רבי עקיבא ראה בו משיח וקרא עליו את הפסוק "דרך כוכב מיעקב" ולדעתו הצטרפו רוב חכמי הדור (חכמים אחרים באותו דור הגיבו על כך "עקיבא! יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא בא"). אף על פי שבר כוכבא לא הביא את הגאולה לעם ישראל, הרמב"ם לא רואה בו משיח שקר, אלא משיח שבגלל עוונות הדור ביטל הקב"ה את תפקידו. ואכן, בהלכות מלכים ומלחמותיהם (פרקים י"א-י"ב) מנסח הרמב"ם את כללי ביאת המשיח על פי האמונה היהודית לפי צורת הופעתו של בר כוכבא.

בנוסף, יצוין כי היהדות רואה בישו משיח שקר. תלמידיו, כמובן, ראו בו משיח ואף לאחר מותו התפלגו מן היהדות ויצרו את הנצרות.

באמצע המאה ה-5 התקיימה צפייה יהודית לביאת המשיח, בשל פרשנות לחישובים שהופיעו בכתובים. בשנת 448 לערך הופיע בכרתים יהודי בשם משה, שטען כי יוכל לפצל את הים לשניים ולהוביל את יהודי כרתים בחרבה לארץ ישראל. מאמיניו, הלכו אחריו לתוך הים וטבעו, למעט אלה שניצלו על ידי דייגים מקומיים.

ביהדות אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקרים של גילויי משיחיות ומשיחי שקר היו נפוצים בזמנים של מצוקה גדולה, למשל באירופה בזמן מסעות הצלב. במקרים רבים הבטיחו משיחי השקר כי יהיה ניתן לעלות לארץ ישראל.

  • אברהם אבולעפיה פיתח תפיסה משיחית מיסטית שהובילה למחלוקת ביהדות אירופה של המאה ה-13, בין תומכיו למתנגדיו. אבולעפיה נחשב במשך שנים למנודה בשל תפיסתו כמשיח שקר, אך בשנים האחרונות צברו כתביו פופולריות מחודשת ומכל מקום, אבולעפיה מעולם לא הוצא מכלל ישראל.
  • שלמה מולכו, חלק מן החוקרים רואים בחזיונותיו רעיונות משיחיים (גאולת ישראל בכוח הזרוע) ולפיכך רואים בו משיח שקר.
  • מרדכי מוכיח מהעיר אייזנשטט שבאוסטריה של ימינו היה מתומכי השבתאים (מאמיני שבתי צבי, ר' בהמשך) ולאחר מותו של הלה טען בראשונה כי שבתי צבי יחזור מן המתים, ולאחר מכן, כי הוא עצמו המשיח. הוא הוזמן על ידי יהודי איטליה לרומא ב-1680, שם טען בפניהם כי עליו להתנצר, כמו במקרה המרת הדת של שבתי צבי. הוא נפטר בפולין.
  • יעקב פרנק היה אף הוא מתלמידי שבתי צבי. פרנק דחה את התלמוד והנהיג את תלמידיו להקים כת נפרדת מן היהדות, הפרנקיזם. הפרנקיסטים התנצרו בשנת 1759 אך למעשה דחו גם את הנצרות. לאחר מותו בשנת 1791 השתלבו בציבור הנוצרי.

ביהדות ארצות האסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה ליהודים מארצות אירופה, גם על היהודים בארצות האסלאם עברו ימים קשים שהגבירו את הציפייה לבוא המשיח ובאותה מידה גם הביאו תנועות אלה לזעזוע חזק בקרב יהודי ערב. התגלות של משיחי שקר הייתה נפוצה במיוחד בקרב יהדות תימן, ככל הנראה בשל אמונות משיחיות רווחות גם בקרב מוסלמים באזור.

  • בתימן הופיע במאה השביעית יהודי שהתאסלם מיד לאחר מותו של מוחמד וקרא ליהודים להאמין כי מוחמד הוא המשיח ושהוא יופיע שנית, ובינתיים ימלאו את מקומו בני פאטימה, כלומר עלי וצאצאיו (מכאן למדו החוקרים שמקורות התנועה השיעית הם ביהדות ולא באמונה הפרסית).
  • משיח שקר שקם בערב במאה ה-8 הוא שריע או שריני. שריני הקים כת שטענה כי חוקי ההלכה ובכלל זאת חוקי טהרה אינם חלים עוד. לאחר שנעצר על ידי הח'ליף יזיד, ביקשו תומכיו לחזור לקהל ישראל. הבקשה עוררה מחלוקת בין הגאונים, אם יש לקבלם חזרה ללא תנאים, או שעליהם לעבור גיור (בשל התנהגותם כגויים בפרהסיה). רב נטרונאי בר רב נחמיה גאון החליט לקבל את אלה ששימרו את דיני הטהרה בתנאי שיחזרו בתשובה, אך לגבי אלו שילדיהם ממזרים, אין לקבלם חזרה מחשש לטומאה.
  • אבו עיסי, או בשמו המלא (המשוער), יצחק בן יעקב עובדיה אבו עיסי, המכונה "אל אספהאני" על שם העיר אספהאן בפרס (כיום איראן), שממנה מוצאו. פעל במהלך המאה ה-7 וה-8 וקרא למרד נגד השלטונות בפרס. הרמב"ם מזכירו באיגרת תימן המפורסמת: "והנה אני מספר לכם בקיצור מעשים שקרו לאחר שקמה מלכות ישמעאל, ותקחו מהם מוסר. ומהם, כי מן המזרח, מעבר לאספהאן, יצא מספר עצום של יהודים, מאות אלפים, ובתוכם איש מתנשא לאמר כי הוא המשיח. יצאו מזוינים וחרבותיהם שלופות והרגו כל איש אשר פגע(פגש) אותם. לפי הסיפור שהגיע אלי באו עד סביבות בגדאד, והדבר היה בראשית בני אומייה". בנו, יהודה מחמדאן או יודגן, המשיך להנהיג את הכת שהקים אביו; והמאמינים הפכו לכת באסלאם. החכם הקראי אל-קרקסאני שחי במאה העשירית, מוסיף פרטים על משיח שקר זה, הוא כותב כי אבו עיסא טען כי הוא מתנבא, וכי על אף שלא ידע קרוא וכתוב חיבר ספרים (כפי שנמסר על מוחמד). אבו עיסא ציווה להתפלל שבע פעמים ביום ואסר לאכול בשר ולשתות יין. הוא גם ראה בישו ובמוחמד נביאי אמת שנשלחו לגויים.
  • דוד אלרואי היה משיח שקר שקרא למרד נגד השלטונות האסלאמיים בבגדד במאה ה-12. בשנת 1160 לערך הוא הוציא מכורדיסטן קול קורא ליהודי אסיה למרוד בשלטונות האסלאמיים. תומכיו כינו אותו מנחם ואף הקימו כת "מנחמים".

אנציקלופדית דעת מזכירה[1] שלושה משיחי שקר שמוזכרים באיגרת תימן של הרמב"ם:

בתימן קם בשנת 1127 משיח שקר שעורר את יהודי תימן לכתוב איגרת לרמב"ם. התשובתה - הדנה בנושא משיחי שקר ביהדות בכלל - היא אגרת תימן.

ב-1495 לערך קם משיח בקרב יהודי תימן שביקש להילחם במוסלמים באזור.

אולי משיח השקר הידוע ביותר הוא שבתי צבי שנולד באיזמיר בשנת 1626. שבתאי צבי סחף אחריו יהודים רבים, מעבר לאזור הבלקן, ושמעו הגיע לאירופה, לתימן ואף ליהדות הודו. לאחר שהתאסלם, התאסלמו גם מאמיניו ונותרו - גם לאחר מותו באלבניה ב-1676 - ככת מוסלמית בטורקיה, השבתאים.

באמצע המאה ה-19 (1859-1875) קמו בתימן שני אנשים שטענו להבאת הגאולה - יהודה בן שלום, הקרוי בערבית שֻׁכְּר אל-כֻּחַיל, שנהרג בקרב בשנת 1863, ואדם אלמוני שהופיע לאחר מותו וטען כי הוא גלגולו של כחיל, וכונה על כן שוכר כחיל השני.

הריאל פוליטיק של 'משיחי השקר'[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר יעקב וינשל טוען בחיבורו 'פרשיות עלומות בתולדותינו' כי החוקרים בתופעת משיחי השקר מן הפן הרוחני-דתי במנותק מן ההקשר המדיני בו פעלו המשיחיים מנציחים עיוות בשיח הלאומי הממיר מהלכים מדיניים ברורים בשאיפות אישיות רוחניות מופשטות. וינשל טוען כי מאז אובדן העצמאות המדינית, חורבן הבית והגליית העם מאדמתו, המשיחיים הם מיצגיה הנאמנים של הכמיהה לחיסול הגלות והשבת עטרה ליושנה - קימומו מחדש של בית לאומי לעם היהודי במולדתו ההיסטורית - ארץ ישראל, כמיהה שגובתה במעשה - יוזמות מדיניות צבאיות. התופעה המשיחית היא תופעה מחזורית הצצה כל אימת שארץ ישראל הייתה תחת שלטון רופף ונוצרו תנאים מדיניים לשחררה בסיוע בעל ברית מדומה או אמיתי, ולאו דווקא כהתניה פאבלובית לגזירות ופרעות. כפי שניתן לשרטט את הטרום היסטוריה של הציונות המדינית במאות ה-18 - 20 כך ניתן לשרטט מסלולים דומים, אם כי מוסווים יותר, בתקופות קדומות יותר, כאשר המשיחיים הם משמרי הגחלת הלאומית, מטפחי חלום השיבה למולדת, הנוקטים ביוזמות מדיניות להגשמת המאוויים הללו.

טוענים למשיחיות בדתות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תופעות של משיחיות ושל משיחי שקר קיימות גם בדתות אחרות ובעיקר, כמו ביהדות, בזמן מצוקה. כך, למשל, בתקופת הרומאים התעוררו תנועות משיחיות לא רק בקרב היהודים, אלא גם בקרב השומרונים.

משיחי שקר בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנצרות היו מספר אנשים שהם או תומכיהם טענו כי הם מגלמים את ביאתו השנייה של ישו. בין היתר:

משיחי שקר באסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

באסלאם, בעיקר בפלגים המאמינים בביאתו של המהדי, המשיח, היו אנשים שטענו - או שנטען לגביהם - שהם המשיח או ה"אמאם הנעלם", בהקשר של האסלאם השיעי. בין היתר:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב וינשל, פרשיות עלומות בתולדותינו, הוצאת "אברהם", תל אביב, תשל"ג-1973.
  • בנימין שלמה המבורגר, משיחי השקר ומתנגדיהם, הוצאת מכון מורשת אשכנז, בני ברק תשס"ט

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו ערכים: משיח ומהדי.