יצחק חי טייב
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
| לידה |
1743 תוניס, תוניסיה  |
|---|---|
| פטירה |
1836 (בגיל 93 בערך) תוניס, תוניסיה |
| מקום קבורה |
בית הקברות בורג'ל |
| מדינה |
הבייליק של תוניסיה |
| תקופת הפעילות |
?–1836 |
  | |
הרב יצחק חי[1] טייב (ה'תק"ד, 1743 - ט"ז באייר ה'תקצ"ז, 21 במאי 1837) היה מרבניה החשובים של יהדות תוניסיה. התפרסם בשל בקיאותו והעמקתו בתלמוד, אך נודע בעיקר בשל ידיעתו בחכמת הקבלה. נחשב הוא בעל מופת.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בן דודו היה רבי יצחק טייב מחבר סדרת ספרי ההלכה ערך השולחן.
בגיל צעיר היה נערץ וריכז סביבו תלמידים רבים. הוא חי חיי עוני, ועיקר פרנסתו הייתה מנדבות של אנשים אשר הכירו בגדולתו. למרות חכמתו הרבה ומעריציו הרבים לא זכה לכהן ברבנות או לשמש במשרה רשמית כלשהי, ורק לאחר מותו הפך להיות אחד מרבניה הגדולים של תוניסיה.
אנשי הקהילה ייחסו לרב יכולת לראיית הנגלה והנסתר. היו שטענו כי חולל נסים כמו הורדת גשם, גרימה להתעברות נשים עקרות, ראיית חלומות וקריאת מחשבות. כתב ספר חלב חיטים ושם מתגלה עיונו הזך והטהור.אך לצערנו רוב כתביו נשרפו ואינם.
ידוע שהיו לו בנים ובנות, ושהיה בעל משפחה גדולה וצאצאים רבים, מהם יצאו גם תלמידי חכמים שלא התפרסמו. רוב צאצאיו עלו לארץ ישראל וחיים בה, אך גם כיום ישנם שחיים עדיין בתוניסיה.
קברו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מותו נוסף לו הכינוי 'לא מת'. על-פי האגדה, כאשר נקבר רבי חי טייב כתבו על מצבתו: "פ.נ. ר' חי טייב, מת בתאריך ט"ז אייר". לאחר מכן בא הרב בחלום למעצב מצבתו, ודרש ממנו למחוק את המילה "מת" מהמצבה[2]. האומן טען שאחרי שהמצבה עשויה אי אפשר לשנות בה משהו, ולכן הוסיף מעל השורה את המילה 'לא', ומאז מכונה בפי יהודי תוניסיה בשם "רבי חי טייב לא מת".
קברו נמצא בבית הקברות בורג'ל בפרוורי העיר תוניס. עצמותיו הועברו לשם מבית הקברות היהודי הישן ששיטחו הופקע ב-1958.
כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוב כתביו לא פורסמו, ורק חלקם שרדו לאחר פטירתו. כ-60 שנים לאחר פטירתו יצא לאור ספר בשם "חלב חיטים"[3] שכלל חלק מכתביו. הספר נאסף מכל כתבי הקדש הנשארים ונעתק על ידי רבי יוסף גז, בהגהתו והשלמתו של הרב משה שתרוג. ביאורים[4] נכתבו על חידושיו על מסכתות יומא[5], תענית[6] וביצה[7] על ידי הרב רפאל סדין.
הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקהילה התוניסאית בישראל הוקירה את זכרו על ידי הקמת בתי כנסת על שמו - באשדוד, ברמלה, דימונה, קריית אונו, אשקלון, יפו, אופקים, טירת כרמל, הוד השרון, נתיבות, ירושלים, ראשון לציון, פתח תקווה, צפת, בני ברק, באר שבע ולוד, ובהם נערכת הילולה לזכרו פעם בשנה בתאריך י"ט בכסלו. ישנם גם רחובות שנקראים על שמו ברמת גן, בני ברק, אור עקיבא, חדרה, נתיבות ובשכונת הר נוף בירושלים. בנתניה יש רחוב וישיבה על שמו. כמו כן נכתב פיוט בשפה התוניסאית לכבודו.
הפולמוס סביב יום ההילולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באופן מסורתי יום ההילולה נערך ביום פטירתו של האדם. בקרב היהודים יוצאי תוניסיה התקבע יום ההילולה לתאריך י"ט בכסלו. אבל ממאמר שיפרסם הרב רפאל ארדיטי חוקר יהדות תוניסיה עולה שעל פי הכתוב על מצבתו בבית הקברות הישן של תוניס יום פטירתו הוא ט"ז באייר[8]. בעקבות כך ישנם כאלה שעברו לחגוג את יום ההילולה בתאריך זה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיכל שרף, צמידי הזהב: סיפורים מחיי רבי חי טייב ורבי ישועה בסיס מתוניסיה, הוצאת מכון הברמן למחקרי ספרות, ירושלים 1991.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רבי יצחק חי טייב, באתר מורשת יהדות תוניסיה
- אבישי אלבוים, רבי יצחק חי טייב "לא מת", בלוג "עם הספר"
- ספר "חלב חטים", באתר הספרייה הלאומית
- יצחק חי טייב, באתר "החכם היומי"
יצחק חי טייב (1744-1835), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ להבדיל בינו לבין בן דודו, רבי יצחק טייב
- ^ כנראה מסיבת - ש"צדיקים במיתתן קרויים חיים"
- ^ יצחק חי טייב, חלב חטים, תוניס תרנ"ו, באתר היברובוקס
- ^ ביאורים(הקישור אינו פעיל, 28 באפריל 2021)
- ^ יומא(הקישור אינו פעיל, 28 באפריל 2021)
- ^ תענית(הקישור אינו פעיל, 28 באפריל 2021)
- ^ ביצה(הקישור אינו פעיל, 28 באפריל 2021)
- ^ R. ARDITTI, UN RABBIN TUNISIEN DU XVIII SIECLE - Rabbi Hai Taieb, Revue tunisienne - Organe de l'Institut de Carthage, 1904