כדורגל ברוסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משחק בין קבוצות אמקאר פרם ודינמו מוסקבה

כדורגל נחשב לאחד מענפי הספורט הפופולריים ביותר ברוסיה, מאז התפרקות ברית המועצות. ליגת הכדורגל העליונה במדינה היא ליגת העל הרוסית, ומתחתיה פועלות מספר ליגות נמוכות יותר, וכמו כן במקביל אליה מתנהל הגביע הרוסי. על כל התחרויות אחראית התאחדות הכדורגל הרוסית, כמו גם על נבחרת רוסיה בכדורגל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לידת הכדורגל הרוסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחק הכדורגל הובא לרוסיה באמצע המאה ה-18, על ידי עסקנים אנגלים שהגיעו לעיר הבירה סנקט פטרבורג והקימו בה קבוצות כדורגל שונות. משחק הכדורגל הראשון ברוסיה נערך ב-12 באוקטובר 1879, אף שיש דעות הטוענות כי משחק ראשון נערך דווקא ב-1873, הטענות מתנגשות בין העובדה כי ב-1879 הוקמה קבוצת הכדורגל סנקט פטרבורג (Saint Petersburg Football Club) שנוסדה על ידי מהגרים מאנגליה לבין העובדה כי משחק ראשון בין כדורגלנים רוסיים נערך ב-12 (24) בספטמבר 1893, משחק שסוקר בעיתונות הפטרבורגית דאז.

ב-12 באוקטובר 1879 נערך משחק כדורגל רשמי בין שתי קבוצות כדורגל - מועדון הכדורגל של האי ואסילי (VKF) מול חוג הספורט החובבני של סנקט פטרבורג (KLS), המשחק הסתיים בניצחונם של כדורגלני האי ואסילי (בתוצאה 6:0). ב-1898 העיתונות החלה לסקר בהרחבה את משחק הכדורגל באופן סדיר. ב-1896 חוג הספורט החובבני שינה את שמו לקבוצת "ספורט סנקט פטרבורג" וב-1901 הוקמה ליגת הכדורגל הפטרבורגית (Петербургская футбольная лига), שהיוותה את הבסיס לליגת המקצוענית העתידית.

בתחילתו הורכב הכדורגל הרוסי מכדורגלנים אנגלים וסקוטים שהיגרו למדינה והקימו בה קבוצות כדורגל משלהם. בתחילת המאה ה-20 נוסדו גם ליגת הכדורגל המוסקבאית, ליגת הכדורגל של אודסה, ליגת הכדורגל של קייב כאשר כל הליגות העירוניות הרכיבו בשנת 1912 את אליפות האימפריה הרוסית בכדורגל (שנערכה במשך שנתיים בלבד; ב-1912 וב-1913) שהייתה טורניר פלייאוף בין כל הנבחרות העירוניות, שכולן הורכבו מקבוצות העיר שזכו באליפות העיר.

אליפות האימפריה הרוסית בכדורגל, נערכה במתכונת שונה מזו המוכרת כיום - היא נערכה במתכונת גביע ולא הייתה כל תחרות ארצית בין מועדוני כדורגל. כאשר לליגת הכדורגל המקצוענית הראשונה ברוסיה שנערכה בין קבוצות, נחשבת ליגת העל הסובייטית, שהוקמה ב-1936.

הכדורגל הסובייטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר ברית המועצות התפרקה ופוצלה ל-15 מדינות שונות ב-1991, רמת הספורט במדינות השונות ירדה. בעוד שהנבחרות הלאומיות והמועדונים היו חזקים ופעלו תחת מפלגת הקומוניזם, ב-1991 הם הפכו לארגונים פרטיים. ליגת העל הסובייטית, שנחשבה לאחת מהליגות החזקות באירופה ולכזאת שמסוגלת להתמודד עם אלו של אנגליה ואיטליה, איבדה קבוצות רבות החברות בה, כדוגמת דינמו קייב ושחטיור דונצק. מועדונים רבים איבדו את התמיכה הכלכלית שלהם מהשלטונות, ונאלצו למומן על ידי נותני חסות שונים. עם זאת, הכדורגל החל להתפתח ברוסיה מאוחר יותר.

הכדורגל הרוסי במרחב הפוסט-סובייטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליגת העל הרוסית הוקמה בשנת 1992, כמו גם תחרויות חשובות פחות כמו הגביע הרוסי שהוקם באותה שנה. גם נבחרת רוסיה הוקמה לאחר פירוק ברית המועצות. העיר מוסקבה הייתה הראשונה להתאושש מהריסת המערכת הישנה, וכיום משחקים שש קבוצות המגיעות ממנה בליגה הרוסית. רבים החלו להתעניין באזרחות רוסית על מנת להתחרות עבור הנבחרת הלאומית בתחרויות בינלאומיות ובליגה הרוסית, ומועדונים מערים שונות שאפו לזכות באליפות רוסיה.

הליגה הרוסית נקראה בתחילה "הליגה הרוסית העליונה". ב-1998 שונה שמה ל"החטיבה הרוסית העליונה", וב-2002 שינתה את שמה לשמה הנוכחי, "ליגת העל הרוסית". לאורך רוב שנות קיומה של הליגה היא נשלטה בלעדית בידי המועדונים ממוסקבה, ועד 2006 רק מועדון אחד שאינו מהעיר זכה באליפות. שליטה זו נפסקה לקראת סוף העשור הראשון של המאה ה-21, כאשר זניט סנקט פטרבורג זכתה באליפות ב-2007, ורובין קאזאן זכתה בה ב-2008.

הכדורגל הרוסי התקדם רבות במאה ה-21, כאשר קבוצה רוסית זכתה פעמיים בארבע שנים בגביע אופ"א, תחרות הכדורגל השנייה בגודלה באירופה: צסק"א מוסקבה ב-2005 וזניט סנקט פטרבורג ב-2008. כמו כן, נבחרת רוסיה העפילה ב-2008 לראשונה בתולדותיה לחצי גמר אליפות אירופה. במהלך שנים אלו התגלו מספר שחקנים רוסים כשרוניים, כדוגמת דמיטרי סיצ'ב, רומן פבליוצ'נקו ופאבל פוגרבניאק, כאשר המפורסם מביניהם הוא אנדריי ארשאבין, שהפך לאחד מהשחקנים המובילים באירופה.

כיום, הכדורגל נחשב לאחד מענפי הספורט הפופולריים ביותר ברוסיה, לצד הוקי קרח וכדורסל. המשחק גורר עניין רב במדינה ומושקעים בו סכומי עתק.

מבנה הליגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדרגה העליונה של הכדורגל הרוסי היא ליגת העל הרוסית, שבה משחקות 16 קבוצות. מתחתיה נמצאות הליגה הרוסית הראשונה (הדרגה השנייה) והליגה הרוסית השנייה (הדרגה השלישית). הליגה הראשונה מורכבת מ-22 קבוצות, והליגה השנייה מחולקת גאוגרפית לחמישה אזורים (מערב, מרכז, דרום, אורל-פובולז'ייה, ומזרח) עם מספר משתנה של קבוצות. נכון ל-2009, בכל אזור ישנן בין 10 ל-19 קבוצות, והמספר הכולל של המועדונים בליגה השנייה הוא 103. לאחר כל עונה, שתי הקבוצות העליונות בליגה הראשונה מחליפות את שתי הקבוצות התחתונות בליגת העל, והאלופות של כל אזור בליגה השנייה מחליפות את כל חמש הקבוצות התחתונות בליגה הראשונה.

הליגה השנייה היא הדרגה הנמוכה ביותר של הכדורגל המקצועני ברוסיה. הדרגה שבאה אחריה היא ליגת הכדורגל לחובבים (AFL), המחולקת לעשרה אזורים: צפון-מערבי, גולדן רינג, מוסקבה, פודמוסקבה (באזור מוסקבה), צ'רנוזמייה, דרום, פריבולזייה (אזור וולגה), אורל ומערב סיביריה, סיביריה, והמזרח הרחוק. לאחר כל עונה, הקבוצות שמסיימות בתחתית של כל אזור בליגה השנייה יורדות לליגת החובבים, והמנצחות של כל ליגת חובבים עולות לליגה השנייה, וצריכות לעמוד בדרישות של ליגת הכדורגל המקצוענית.

שבעה מאזורי ליגת הכדורגל לחובבים מורכבות משלב אחד. השאר (מוסקבה, פודמוסקבה וסיביריה) מורכבות משתי חטיבות עם שיטת עלייה וירידה. בעקבות כך, קבוצה חדשה שנוצרה יכולה להיכנס למערכת הליגות הרוסית בדרגה הרביעית, ולהעפיל עד לליגת העל בתוך שלוש שנים.

ישנן גם אלופות של הסובייקטים הפדרליים. תחרויות אלה אינן חלק ממערכת הליגות; מועדונים יכולים להיכנס לליגת הכדורגל לחובבים מבלי להתחרות בהם.

תחרויות גביע[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחרות הגביע הראשית ברוסיה היא הגביע הרוסי. רק מועדונים מקצוענים יכולים לקחת חלק בו.

ישנו גם את "גביע ליגת הכדורגל לחובבים", תחרות המיועדת למועדונים המשחקים בליגת הכדורגל לחובבים. הזוכות של גביע זה יכולות להעפיל לליגה הרוסית השנייה, ללא קשר למיקומן בליגת החובבים בסיום העונה.

בנוסף, משוחקים גביעים של הסובייקטים הפדרליים.

נבחרות לאומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נבחרת רוסיה בכדורגל

לפני הקמת ברית המועצות, ייצגה את רוסיה יוצגה על ידי "נבחרת האימפריה הרוסית". כיום הנבחרת הלאומית של רוסיה מייצגת את רוסיה מאז התפרקות ברית המועצות, ובמשחקה הבינלאומי הראשון ניצחה 0-2 את מקסיקו. היא דורגה בשיאה במקום השישי בדירוג העולמי של פיפ"א, בשנת 2009. הטורניר הגדול הראשון שלה היה מונדיאל 1994, והיא הודחה בו בשלב הבתים. מאז היא העפילה פעמיים לגביע העולם (הפעם השנייה הייתה ב-2002), והעפילה שלוש פעמים לאליפות אירופה (ב-1996, 2004 ו-2008). עד ליורו 2008 הנבחרת לא הצליחה לעבור את שלב הבתים בטורניר גדול ולא הגיעה להישג משמעותי, אך בטורניר זה היא העפילה לראשונה בתולדותיה לחצי הגמר, תחת המאמן המצליח חוס הידינק, ושחקנים עולים כאנדריי ארשאבין, רומן פבליוצ'נקו, קונסטנטין זיריאנוב ויורי ז'ירקוב. בעקבות הצלחתה זו וריבוי השחקנים הכישרוניים שבה, היא נחשבת כמפתח לקידומו של הכדורגל הרוסי.[1]

מלבד הנבחרת הלאומית, לרוסיה יש גם נבחרת עד גיל 21. היא השתתפה פעמיים בתולדותיה באליפות אירופה עד גיל 21: ב-1994 היא העפילה עד לרבע הגמר, וב-1998 סיימה במקום השביעי בטורניר. ב-2007 היא סיימה במקום הראשון בביתה במוקדמות אליפות אירופה, אך הפסידה במשחק הפליי-אוף על ההעפלה לטורניר.

תחרויות אירופיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליגת העל הרוסית מדורגת במקום השישי בדירוג הליגות של אופ"א, המבוסס על הופעות הקבוצות בתחרויות האירופיות, כדוגמת ליגת האלופות והליגה האירופית (שהחליפה את גביע אופ"א), בחמש השנים האחרונות.[2] בעקבות כך, רוסיה שולחת שלושה מועדונים בכל עונה לליגת האלופות ושלושה מועדונים נוספים לליגה האירופית. בארבע השנים האחרונות רוסיה זכתה בשלושה גביעים אירופיים מרכזיים. צסק"א מוסקבה זכתה בגביע אופ"א בעונת 2004/2005; וזניט סנקט פטרבורג זכתה בגביע אופ"א בעונת 2007/2008 ובסופר קאפ האירופי בעונת 2008/2009. לפני כן, הקבוצות הרוסיות התקשו בשלבים המאוחרים של תחרויות אלו, בשל העובדה שבזמן שהם משוחקים הליגה הרוסית נמצאת בפגרה, והקבוצות מגיעות לאחר שלא שיחקו זמן רב.

העפלה לטורנירים האירופיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טורניר מי מעפיל הערות
ליגת האלופות אלופת ליגת העל הרוסית -
מקום שני בליגת העל הרוסית -
סיבוב המוקדמות השלישי של ליגת האלופות מקום שלישי בליגת העל הרוסית -
הפלייאוף (סיבוב המוקדמות הרביעי) של הליגה האירופית מקום רביעי בליגת העל הרוסית אם הקבוצה שזכתה בגביע הרוסי סיימה במקום הרביעי, הקבוצה שסיימה במקום החמישי מעפילה גם היא לפלייאוף של הליגה האירופית.
הקבוצה שזכתה בגביע הרוסי אם זוכת הגביע הרוסי העפילה לליגת האלופות דרך אחד משלושת המקומות הראשונים בליגה, הקבוצה שהפסידה לה בגמר הגביע הרוסי תעפיל לפלייאוף הליגה האירופית במקומה. אם גם קבוצה זו העפילה לליגת האלופות, תעפיל לליגה האירופית הקבוצה שסיימה במקום הגבוה ביותר שלא מוביל לטורניר אירופי כלשהו.
סיבוב המוקדמות השלישי של הליגה האירופית מקום חמישי בליגת העל הרוסית אם הקבוצה שסיימה במקום החמישי העפילה לליגה האירופית באמצעות זכייה בגביע הרוסי, הקבוצה שסיימה במקום השישי תעפיל לסיבוב המוקדמות השלישי של הליגה האירופית.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומן אברמוביץ'

הכדורגל הרוסי נהנה מתקציבים גבוהים מאוד, כאשר המועדונים נתמכים על ידי בעלים עשירים, וקונים שחקנים במכירים גבוהים מאוד. חברת הגז והנפט גזפרום, השלישית בגודלה בעולם, אשר נמצאת בבעלות הממשל הרוסי, היא הבעלים של קבוצת זניט סנקט פטרבורג. הדבר נובע מכך שראש ממשלת רוסיה, ולדימיר פוטין, הוא אוהד הקבוצה. בעקבות התמיכה זניט היא אחת מהקבוצות העשירות באירופה. גזפרום רכשה את הבעלות גם על המועדון הגרמני המכובד שאלקה 04, על מנת להפוך אותו בעתיד לקבוצת המילואים של זניט.[1] גם קבוצות רוסיות נוספות, כדוגמת צסק"א מוסקבה, ספרטק מוסקבה ורובין קאזאן, בעלות יכולת כלכלית גבוהה.

לרוסיה יש קשר בלתי נפרד עם ליגת הפרמייר ליג האנגלית. המיליארדר הרוסי-יהודי רומן אברמוביץ' הוא הבעלים של צ'לסי מאז 2003, והוא הפך אותו לאחד מהמועדונים הגדולים בעולם. הוא היה בעבר הספונסר של צסק"א מוסקבה. איש העסקים הרוסי-צרפתי, אלכסנדר גאידמק (בנו של ארקדי גאידמק), הוא הבעלים לשעבר של קבוצת פורטסמות'. אלישר אוסמנוב מחזיק בחלק מהמניות על קבוצת ארסנל, ומתכנן לרכוש את הבעלות המלאה עליה בעתיד.[1]

החוזק הכלכלי אחראי במידה ניכרת על התפתחותו של הכדורגל הרוסי. ב-2006 התאחדות הכדורגל הרוסית מינתה את חוס הידינק, מטובי המאמנים בעולם, למאמנה של נבחרת רוסיה, תמורת סכום גבוה. המינוי התברר כהצלחה. בין השנים 2008 ו-2010 הוחתמו בקבוצות רוסיות שני מאמנים בעלי שם גדול בתור שחקנים: מיכאל לאודרופ בספרטק מוסקבה, זיקו בצסק"א מוסקבה ולוצ’יאנו ספאלטי בזניט סנקט פטרבורג.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 "מחכים לכוכבים", עיתון מקור ראשון, 13.03.2009
  2. ^ xs4all, UEFA Country Ranking 2009