נבחרת רוסיה בכדורגל
 |
|||
| מידע כללי | |||
|---|---|---|---|
| התאחדות | התאחדות הכדורגל הרוסית | ||
| השתייכות | אופ"א | ||
| מאמן |  פאביו קאפלו (2012-היום) |
||
| קפטן | איגור דניסוב | ||
| מלך השערים | ולדימיר בסצ'סטניך (26) | ||
| שיאן ההופעות | ויקטור אונופקו (109) | ||
| תלבושת | |||
|
|||
| משחקים היסטוריים | |||
| משחק בינלאומי ראשון משחק רשמי ראשון  פינלנד 2 - 1 רוסיה הצארית  (סטוקהולם, שבדיה; 30 ביוני 1912)  רוסיה 2 - 0 מקסיקו  (מוסקבה, רוסיה; 16 באוגוסט 1992) משחק לא רשמי ראשון רוסיה 5 - 4 צ'כיה  (סנקט פטרבורג, רוסיה; 16 באוקטובר 1910) |
|||
הניצחון בהפרש הגבוה ביותר רוסיה 7 - 0 סן מרינו  (סן מרינו, העיר סן מרינו; 7 ביוני 1995) רוסיה 6 - 0 אנדורה  (רוסיה, מוסקבה; 11 באוקטובר 2011) |
|||
ההפסד בהפרש הגבוה ביותר גרמניה 16 - 0 רוסיה הצארית (סטוקהולם, שבדיה; 1 ביולי 1912)  פורטוגל 7 - 1 רוסיה (ליסבון, פורטוגל; 13 באוקטובר 2004) |
|||
| גביע העולם בכדורגל | |||
| הופעות | 2 (הראשונה ב-1994) | ||
| ההישג הטוב ביותר | סיבוב ראשון: 1994, 2002 | ||
| אליפות אירופה בכדורגל | |||
| הופעות | 4 (הראשונה ב-1996) | ||
| ההישג הטוב ביותר | חצי גמר: 2008 | ||
נבחרת רוסיה בכדורגל לגברים (ברוסית: Сборная России по футболу) היא הנבחרת הלאומית של רוסיה בכדורגל, המנוהלת על ידי התאחדות הכדורגל הרוסית ומשתייכת לאופ"א.
רוסיה העפילה לשני גביעי עולם (1994, 2002) ולארבע אליפויות אירופה (1996, 2004, 2008, 2012). ביורו 2008 היא עברה בפעם הראשונה בתולדותיה את שלב הבתים של טורניר גדול, לא כולל תקופתה של נבחרת ברית המועצות.
פיפ"א מכירה בנבחרת הלאומית של רוסיה כממשיכת דרכן הישירה של הנבחרות הלאומיות של חבר המדינות העצמאיות ושל ברית המועצות.
תוכן עניינים |
היסטוריה [עריכה]
שנים ראשונות [עריכה]
הנבחרת הוקמה ב-1912 בתור "נבחרת האימפריה הרוסית" להשתתפות באולימפיאדת סטוקהולם. היא שיחקה את משחקה הבינלאומי הראשון נגד נבחרת פינלנד, והפסידה בו 2-1. ב-1922 הוקמה ברית המועצות, ועל כן חדלה נבחרת רוסיה לפעול, ונבחרת ברית המועצות ייצגה את כל הרפובליקות הסובייטיות שהיו חלק מברית המועצות. מצב זה נמשך כשבעים שנה.
לאחר פירוקה של ברית המועצות, נבחרת רוסיה הוקמה מחדש. היא קיימה את משחקה הבינלאומי הראשון נגד מקסיקו ב-16 באוגוסט 1992, וניצחה בו 0-2. הנבחרת הורכבה משחקני נבחרת ברית המועצות לשעבר מהרפובליקות האחרות.
התחלה [עריכה]
רוסיה, עם פאבל סדיירין כמאמנה הראשון, הוגרלה לבית 5 של טורניר המוקדמות של מונדיאל 1994, יחד עם נבחרות יוון, איסלנד, הונגריה ולוקסמבורג. ההשעיה של נבחרת הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה הורידה את מספר הנבחרות בבית זה לחמש בלבד. רוסיה העפילה למונדיאל לבסוף יחד עם יוון, כשבמאזנה שישה ניצחונות ושתי תוצאות תיקו. המונדיאל הראשון של נבחרת רוסיה, שנערך בארצות הברית, פתח תקופה חדשה בכדורגל הרוסי כמדינה עצמאית. סגל הנבחרת הורכב משחקנים ותיקים כמו השוער סטניסלב צ'רצ'סוב, אלכסנדר בורודיוק, ושחקנים נוספים כמו ויקטור אונופקו, אולג סלנקו, אלכסנדר מוסטובוי, ולדימיר בסצ'סטניך וואלרי קרפין.
בטורניר עצמו, רוסיה הוגרלה לבית 2 יחד עם נבחרות קמרון, שבדיה וברזיל. הבית נחשב לבית חזק, כאשר לרוסיה היו סיכויים נמוכים להעפיל לסיבוב השני. בשני המשחקים הראשונים שלה רוסיה הפסידה 2-0 לברזיל ו-3-1 לשבדיה. בעודה מודחת כמעט באופן בטוח, רוסיה הביסה 1-6 את קמרון במשחק השלישי, כאשר אולג סלנקו קובע שיא של חמישה שערים במשחק אחד. רוסיה הודחה מהטורניר עם שלוש נקודות, ומאזן של ניצחון אחד ושני הפסדים. מעט לאחר המונדיאל סדיירין פוטר, לאור הטורניר החלש שהיה לנבחרת.
תקופת רומנצב [עריכה]
לאחר פיטוריו של סדיירין, אולג רומנצב מונה למאמן נבחרת רוסיה על מנת להוביל אותה ליורו 1996. רומנצב קיווה להעפיל עם רוסיה ליורו, ולהציג גם בו יכולת טובה. בסגל שלו הוא כלל שחקנים רבים ממונדיאל 1994, כדוגמת ויקטור אונופקו, אלכסנדר מוסטובוי, ולדימיר בסצ'סטניך, ו-ואלרי קרפין. במהלך טורניר המוקדמות, רוסיה גברה על נבחרות סקוטלנד, יוון, פינלנד, סן מרינו ואיי פארו, וסיימה במקום הראשון בבית עם מאזן של שמונה ניצחונות ושתי תוצאות תיקו.
ביורו 1996 רוסיה הוגרלה לבית 3 עם גרמניה, צ'כיה ואיטליה. בית 3 תואר כ"בית המוות", ורוסיה נחשבה לחלשה ביותר בו - כמו בטורניר הקודם. איטליה ניצחה את רוסיה בתוצאה 2-1. לאחר שהפסידה במשחקה הראשון לא ציפתה רוסיה להפגין יכולת טובה במשחק הבא, מול גרמניה. אף על פי כן, היא הצליחה לשמור בכבוד על תיקו 0-0 עד לסיום המחצית הראשונה; עם זאת היא הפסידה בסיום המשחק 3-0. המשחק האחרון של רוסיה, נגד צ'כיה, היה מותח והיווה כנחמה עבור הנבחרת: הוא הסתיים בתיקו 3-3, לאחר שער שוויון בסיום המשחק של נבחרת צ'כיה.
1997-1999 [עריכה]
אחרי יורו 1996 מונה בוריס איגנטייב למאמן הנבחרת. מטרתו הייתה להוביל את הנבחרת להעפלה למונדיאל 1998 שנערך בצרפת. הוא השתמש במספר שחקנים ששיחקו בטורנירי הנבחרת הקודמים, כמו ויקטור אונופקו, אלכסנדר מוסטובוי ו-ואלרי קרפין. בבית המוקדמות, רוסיה הוגרלה לבית 5 עם נבחרות בולגריה, ישראל, קפריסין ולוקסמבורג. רוסיה ובולגריה היו שתי המועמדות הבכירות להעפיל מהבית, וישראל הייתה מועמדת קטנה יותר. רוסיה התחילה את הקמפיין עם שני ניצחונות במשחקים נגד קפריסין ולוקמסבורג, ושתי תוצאות תיקו נגד ישראל וקפריסין. בהמשך היא ניצחה את לוקמסבורג ואת ישראל. הפסדה היחיד של נבחרת רוסיה בקמפיין זה, היה 1-0 מול בולגריה. היא סיימה את הקמפיין עם ניצחון 2-4 על בולגריה, ועלתה למשחקי הפלייאוף על ההעפלה למונדיאל. בפלייאוף, רוסיה הוגרלה מול נבחרת איטליה. רוסיה סיימה את המשחק הראשון בתיקו 1-1 והפסידה 1-0 במשחק השני, ולפיכך לא הצליחה להעפיל לגביע העולם.
לאחר הכישלון להעפיל למונדיאל בצרפת ניסתה רוסיה להעפיל ליורו 2000 אותו אירחו בלגיה והולנד במשותף. אנטולי בישובץ מונה למאמנה של נבחרת רוסיה. בישובץ ביצע שינויים רבים בסגל הנבחרת, והחזיר אליו שחקנים מהדורות הקודמים. בנוסף, הוא זימן את החלוץ הצעיר אלכסנדר פאנוב. רוסיה הוגרלה לבית 4 במוקדמות יחד עם נבחרות צרפת, אוקראינה, איסלנד, ארמניה ואנדורה. רוסיה, יחד עם צרפת, הייתה מועמדת בכירה להעפיל, בעוד אוקראינה הייתה מועמדת פחותה. רוסיה פתחה את טורניר המוקדמות עם שלושה הפסדים רצופים לאוקראינה, צרפת ואיסלנד. בעקבות תוצאות אלו, התאחדות הכדורגל הרוסית פיטרה מיידית את בישובץ, ומינתה מחדש את אולג רומנצב למאמן הנבחרת. המינוי המחודש של רומנצב הביא למפנה בקמפיין של רוסיה. היא ניצחה את ששת המשחקים הבאים, ביניהם ניצחון 2-3 על צרפת בסטאד דה פראנס. במשחק האחרון מול אוקראינה, רוסיה הייתה זקוקה לניצחון על מנת להבטיח מקום במשחקי הפלייאוף, אך השיגה רק תיקו 1-1. רוסיה סיימה במקום השלישי, וכשלה בפעם השנייה ברציפות להעפיל לטורניר גדול.
התחדשות [עריכה]
אולג רומנצב נשאר בתפקיד מאמן הנבחרת הלאומית על מנת לנסות להעפיל עימה למונדיאל 2002 בדרום קוריאה וביפן. בשלב המוקדם רוסיה הוגרלה לבית 1 יחד עם נבחרות סלובניה, הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה, שווייץ, איי פארו ולוקסמבורג. רוסיה הייתה פעם נוספת מועמדת להעפיל מהבית, יחד עם שווייץ ויוגוסלביה, למרות כשלונותיה הקודמים. רוסיה סיימה את הקמפיין במקום הראשון בבית והעפילה ישירות למונדיאל, כאשר במאזנה שבעה ניצחונות, שתי תוצאות תיקו והפסד אחד.
בטורניר הגמר של מונדיאל 2002 בדרום קוריאה וביפן, רוסיה הוגרלה לבית 8 עם נבחרות בלגיה, טוניסיה ויפן. בית 8 נחשב לבית החלש ביותר בטורניר, ורוסיה הייתה המועמדת הרצינית והבכירה ביותר להעפיל לסיבוב השני. במשחקה הראשון רוסיה ניצחה 0-2 את תוניסיה. היא הפסידה את המשחק הבא שלה ליפן בתוצאה 1-0, מה שגרם למהומות ברחבי מוסקבה.[1] במשחק האחרון שלה בשלב הבתים נגד בלגיה, היא הייתה זקוקה לתיקו בלבד על מנת להעפיל לסיבוב השני; אך היא הפסידה בתוצאה 3-2 והודחה מן הטורניר.
אולג רומנצב פוטר מיד לאחר הטורניר, והוחלף על ידי ואלרי גזאייב, מאמנה של צסק"א מוסקבה. משימתו של גזאייב, להעפיל ליורו 2004, נראתה קשה כאשר הבית של רוסיה הורכב מנבחרות שווייץ, אירלנד, אלבניה וגאורגיה; אירלנד הייתה המועמדת הבכירה להעפיל ושווייץ המשתפרת נחשבה גם היא כמועמדת רצינית שתקשה על יריבותיה. רוסיה פתחה את הקמפיין שלה עם ניצחונות במשחקי בית נגד אירלנד ואלבניה. עם זאת, היא ספגה כישלון גדול לאחר שהפסידה בשני המשחקים הבאים שלה בחוץ, נגד אלבניה וגאורגיה, ומעמדו של גזאייב כמאמן הנבחרת התערער. הוא פוטר מהתפקיד לאחר תיקו מאכזב נגד שווייץ בבזל. רוסיה סיימה בתיקו 1-1 נגד נבחרת אירלנד בדבלין, לפני שגאורגי ירצב מונה למאמן הנבחרת. ירצב הצליח להגיע עם רוסיה למשחקי הפלייאוף, לאחר ניצחונות ביתיים על שווייץ ועל גאורגיה. במשחק הפלייאוף הראשון, מול נבחרת ויילס, רוסיה סיימה בתיקו 0-0 במוסקבה. בקארדיף, רוסיה ניצחה 0-1 בזכות שער בנגיחה של ואדים אבסיב, ובעקבות כך העפילה ליורו.
ביורו 2004 עצמו, רוסיה הוגרלה לבית 1 יחד עם יוון, ספרד ופורטוגל. ב-12 ביוני 2004, ביום הראשון של הטורניר, היא הפסידה 1-0 לספרד. ארבעה ימים לאחר מכן היא פגשה את פורטוגל, מארחת הטורניר, והפסידה לה 2-0. במשחק האחרון שלה, לאחר שכבר הודחה מאליפות אירופה, הצליחה רוסיה לנצח בתוצאה 1-2 את נבחרת יוון.
במוקדמות מונדיאל 2006, רוסיה הוגרלה לבית 3 יחד עם פורטוגל, סלובקיה, אסטוניה, לטביה, לוקסמבורג וליכטנשטיין. היא פתחה את טורניר המוקדמות עם תיקו 1-1 נגד סלובקיה. היא ניצחה בתוצאה הגבוהה 0-4 את לוקסמבורג, אך לאחר מכן הובסה 7-1 על ידי פורטוגל בליסבון - ההפסד הגבוה ביותר של הנבחרת בהיסטוריה. היא ניצחה את אסטוניה וליכטנשטיין החלשות, אך מאוחר יותר סיימה בתיקו 1-1 מאכזב נגד אסטוניה ב-30 במרץ 2005 בטאלין. בעקבות תוצאה זו, פוטר גאורגי ירצב מתפקיד המאמן. תחת המאמן החדש, יורי סיומין, היא הצליחה להשיב את תקוותיה עם ניצחון 0-2 ותיקו 1-1 נגד לטביה. היא חזרה להיות מועמדת חזקה להעפלה, לאחר ניצחונות על ליכטנשטיין ולוקסמבורג ותיקו 0-0 נגד פורטוגל. במשחק האחרון שלה, נגד סלובקיה, היא הייתה זקוקה לניצחון על מנת להעפיל לפלייאוף. היא סיימה בתיקו 0-0, ובעקבות כך סלובקיה העפילה במקומה לפלייאוף, בשל הפרש שערים עדיף.
הצלחה ביורו 2008 [עריכה]
לאחר שלא הצליח להעפיל עם רוסיה למונדיאל 2006, יורי סמין פוטר מספר שבועות לאחר הקמפיין, ורוסיה חיפשה מאמן חדש. התברר כי הנבחרת זקוקה למאמן זר, מאחר שרוב המאמנים הרוסים, שנתלו בהם ציפיות רבות, לא הצליחו עם הנבחרת הלאומית. ב-10 באפריל 2006, הודיעה התאחדות הכדורגל הרוסית על מינויו של מאמן נבחרת אוסטרליה קודם לכן, חוס הידינק, למאמן הנבחרת, בניסיון להעפיל עימה ליורו 2008.
בטורניר המוקדמות של יורו 2008, רוסיה הוגרלה לבית 5 יחד עם נבחרות אנגליה, קרואטיה, ישראל, מקדוניה, אסטוניה ואנדורה. תחת חוס הידינק, רוסיה פתחה את הקמפיין עם שתי תוצאות תיקו בבית, מול קרואטיה וישראל. היא צברה רצף ניצחונות לאחר שניצחה 0-2 את מקדוניה, וניצחה פעמיים את אסטוניה. ב-2 ביוני 2007, רוסיה ניצחה 0-4 את אנדורה, בזכות שלושער שכבש אלכסנדר קרז'אקוב, ומאוחר יותר ניצחה גם את מקדוניה 0-3. רוסיה הפסידה 3-0 לאנגליה, אך במשחק השני ביניהן ניצחה 1-2, והתקרבה להעפלה על חשבונה של אנגליה החזקה. ב-17 בנובמבר 2007, היא הפסידה 2-1 לישראל, מה שקירב את אנגליה להעפלה. אף על פי כן, רוסיה הצליחה להעפיל לאחר שניצחה במחזור האחרון 0-1 את אנדורה, ואנגליה הפסידה 3-2 לקרואטיה. רוסיה סיימה במקום השני בבית.
רוסיה הוגרלה בטורניר יורו 2008 לבית 4 יחד עם שבדיה, ועם יריבותיה ליורו 2004, ספרד ויוון. חוס הידינק כלל בסגל הנבחרת שחקנים צעירים רבים. במשחק הראשון שלה, ב-10 ביוני, הפסידה רוסיה 4-1 לספרד. היא ניצחה את המשחק השני מול יוון בתוצאה 0-1, בזכות שער של קונסטנטין זיריאנוב. היא ניצחה 0-2 את שבדיה במשחק השלישי, משערים של רומן פבליוצ'נקו ואנדריי ארשאבין. בעקבות הניצחון, שהיה במשחק מכריע, עברה רוסיה לראשונה בתולדותיה את שלב הבתים באליפות אירופה, ובטורניר גדול בכלל. ברבע הגמר מול נבחרת הולנד ניצחה רוסיה 1-3 בהארכה, ובעקבות כך העפילה לחצי הגמר, שם הפסידה 3-0 לספרד. ארבעה משחקני הנבחרת בטורניר זה, יורי ז'ירקוב, קונסטנטין זיריאנוב, אנדריי ארשאבין ורומן פבליוצ'נקו, נכללו בנבחרת המצטיינים של הטורניר.
מוקדמות מונדיאל 2010 [עריכה]
בניגוד לפעמים הקודמות, הפעם הושאר חוס הידינק בתפקיד מאמן הנבחרת, לאחר שהוביל אותה להישג הגדול בתולדותיה. רוסיה הוגרלה לבית 4 במוקדמות מונדיאל 2010, יחד עם גרמניה, פינלנד, ויילס, אזרבייג'ן וליכטנשטיין. היא פתחה את הקמפיין עם ניצחון על נבחרת ויילס. ב-11 באוקטובר 2008 היא הפסידה 2-1 לגרמניה, אך לאחר ניצחון 0-3 על פינלנד (עם שני שערים עצמיים של היריבה), ומספר רב של ניצחונות רצופים נוספים, היא ביססה את עצמה במקום השני בבית בפער ניכר מעל פינלנד שבמקום השלישי. עם זאת, לאחר הפסד ביתי לגרמניה בתוצאה 0-1, היא לא הצליחה לעלות למקום הראשון בבית ונאלצה להתמודד במשחקי הפלייאוף על ההעפלה, שם הוגרלה נגד סלובניה. בפלייאוף ניצחה 1-2 במשחק הראשון, אך הפסידה 0-1 בגומלין ולא העפילה למונדיאל.
יורו 2012 [עריכה]
רוסיה הוגרלה בטורניר המוקדמות של יורו 2012 יחד עם אירלנד, ארמניה, סלובקיה, מקדוניה ואנדורה. תחת דיק אדבוקאט, הנבחרת השתתפה בטורניר המוקדמות כאחת הפייבוריטיות להעפלה ליורו והעפילה מהמקום הראשון בבית.
רוסיה פתחה את הטורניר בניצחון בהפרש גדול, 4:1 נגד נבחרת צ'כיה, אך בהמשך סיימה בתיקו מול פולין והפסידה ליוון, מה שהביא להדחתה מהטורניר כבר בשלב הבתים.
מוקדמות מונדיאל 2014 [עריכה]
בהגרלת שלב הבתים האירופי של שלב המוקדמות למונדיאל 2014, רוסיה הוגרלה לאותו בית עם פורטוגל, ישראל, צפון אירלנד, אזרבייג'ן, ולוקסמבורג.
הישגים בתחרויות [עריכה]
גביע העולם [עריכה]
|
אליפות אירופה [עריכה]
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
טורנירי המוקדמות [עריכה]
| מוקדמות גביע העולם | מוקדמות אליפות אירופה |
|---|---|
| 1994 - מקום שני בבית המוקדמות, העפלה למונדיאל 1994 | 1996 - מקום ראשון בבית המוקדמות, העפילה ליורו 1996 |
| 1998 - מקום שני בבית המוקדמות, הפסידה לאיטליה במשחקי הפלייאוף | 2000 - מקום שלישי בבית המוקדמות |
| 2002 - מקום ראשון בבית המוקדמות, העפילה למונדיאל 2002 | 2004 - מקום שני בבית המוקדמות, ניצחה את ויילס במשחקי הפלייאוף והעפילה ליורו 2004 |
| 2006 - מקום שלישי בבית המוקדמות | 2008 - מקום שני בבית המוקדמות, העפילה ליורו 2008 |
| 2010 - מקום שני בבית המוקדמות, הפסידה לסלובניה במשחקי הפלייאוף | 2012 - מקום ראשון בבית המוקדמות, העפילה ליורו 2012 |
מאמנים [עריכה]
- גיאורגי דיופרון, רוברט פולד (1912-1914)
- פאבל סדיירין (1992-1994)
- אולג רומנצב (1994-1996, 1999-2002)
- בוריס איגנטייב (1996-1998)
- אנטולי בישובץ (1998)
- ואלרי גזאייב (2002-2003)
- גאורגי ירצב (2003-2005)
- יורי סיומין (2005)
- אלכסנדר בורודיוק (2006) - מאמן זמני
- חוס הידינק (2006-2010)
- דיק אדבוקאט (מאי 2010- 2012)
- פביו קפלו - החל מקיץ 2012
שיאי שחקנים [עריכה]
נכון ליוני 2012.[2] שחקנים מודגשים הם שחקנים שעדיין פעילים.
|
* שיחק גם עבור ברית המועצות או חבר המדינות |
שחקנים בולטים שלהם 50 הופעות או יותר עבור ברית המועצות/חבר המדינות ורוסיה במשותף: אנדריי קנצ'לסקיס (59), איגור קוליבאנוב (59), דמיטרי קלסטוב (52), סטניסלב צ'רצ'סוב (50). איגור דוברובולסקי הבקיע 10 שערים עבור ברית המועצות/חבר המדינות ורוסיה, סרגיי יוראן הבקיע 9.[3]
ראו גם [עריכה]
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- האתר הרשמי (ברוסית)
- אתר נבחרת רוסיה (באנגלית)
- תוצאות נבחרת רוסיה בין השנים 1912-2003 בארכיון rsssf
הערות שוליים [עריכה]
- ^ The Guardian, "Two die in Moscow World Cup rioting", 10.06.2002
- ^ RSSSF, "Russia - Record International Players"
- ^ RSSSF, "Players Appearing for Two or More Countries"
| כדורגל ברוסיה |
||
|---|---|---|
| ניהול | ||
| תחרויות ליגה |
ליגת העל הרוסית • הליגה הרוסית הראשונה • הליגה הרוסית השנייה • ליגת הכדורגל החובבנית |
|
| תחרויות ליגה נוספות | ||
| תחרויות גביע | ||
| נבחרות |
הנבחרת הלאומית • הנבחרת הצעירה • נבחרת רוסיה בכדורגל נשים |
|
| תחרויות אזוריות | ||
| תחרויות עבר | ||
| נבחרות הכדורגל של אירופה (אופ"א) | ||
|---|---|---|
|
