נבחרת רוסיה בכדורגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רוסיה
Russia football.png
מידע כללי
התאחדות התאחדות הכדורגל הרוסית
השתייכות אופ"א
מאמן Flag of Italy.svg פאביו קאפלו (2012-היום)
קפטן רומן שירוקוב
מלך השערים ולדימיר בסצ'סטניך (26)
שיאן ההופעות ויקטור אונופקו (109)
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
משחקים היסטוריים
משחק בינלאומי ראשון
משחק רשמי ראשון
Flag of Finland.svg פינלנד 2 - 1 רוסיה הצארית Flag of Russia.svg
(סטוקהולם, שבדיה; 30 ביוני 1912)
Flag of Russia (1991-1993).svg רוסיה 2 - 0 מקסיקו Flag of Mexico.svg
(מוסקבה, רוסיה; 16 באוגוסט 1992)
משחק לא רשמי ראשון
Flag of Russia.svg רוסיה 5 - 4 צ'כיה Flag of Bohemia.svg
(סנקט פטרבורג, רוסיה; 16 באוקטובר 1910)
הניצחון בהפרש הגבוה ביותר
Flag of Russia.svg רוסיה 7 - 0 סן מרינו Flag of San Marino.svg
(סן מרינו, העיר סן מרינו; 7 ביוני 1995)
ההפסד בהפרש הגבוה ביותר
Flag of Germany.svg גרמניה 16 - 0 רוסיה הצארית Flag of Russia.svg
(סטוקהולם, שבדיה; 1 ביולי 1912)
Flag of Portugal.svg פורטוגל 7 - 1 רוסיה Flag of Russia.svg
(ליסבון, פורטוגל; 13 באוקטובר 2004)
גביע העולם בכדורגל
הופעות 2 (הראשונה ב-1994)
ההישג הטוב ביותר סיבוב ראשון: 1994, 2002
אליפות אירופה בכדורגל
הופעות 4 (הראשונה ב-1996)
ההישג הטוב ביותר חצי גמר: 2008

נבחרת רוסיה בכדורגל לגבריםרוסית: Сборная России по футболу) היא הנבחרת הלאומית של רוסיה בכדורגל, המנוהלת על ידי התאחדות הכדורגל הרוסית ומשתייכת לאופ"א.

רוסיה העפילה לשני גביעי עולם (1994, 2002) ולארבע אליפויות אירופה (1996, 2004, 2008, 2012). ביורו 2008 היא עברה בפעם הראשונה בתולדותיה את שלב הבתים של טורניר גדול, לא כולל תקופתה של נבחרת ברית המועצות.

פיפ"א מכירה בנבחרת הלאומית של רוסיה כממשיכת דרכן הישירה של הנבחרות הלאומיות של חבר המדינות העצמאיות ושל ברית המועצות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנבחרת הרוסית באולימפיאדת הקיץ 1912

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנבחרת הוקמה ב-1912 בתור "נבחרת האימפריה הרוסית" להשתתפות באולימפיאדת סטוקהולם. היא שיחקה את משחקה הבינלאומי הראשון נגד נבחרת פינלנד, והפסידה בו 2-1. ב-1922 הוקמה ברית המועצות, ועל כן חדלה נבחרת רוסיה לפעול, ונבחרת ברית המועצות ייצגה את כל הרפובליקות הסובייטיות שהיו חלק מברית המועצות. מצב זה נמשך כשבעים שנה.

לאחר פירוקה של ברית המועצות, נבחרת רוסיה הוקמה מחדש. היא קיימה את משחקה הבינלאומי הראשון נגד מקסיקו ב-16 באוגוסט 1992, וניצחה בו 0-2. הנבחרת הורכבה משחקני נבחרת ברית המועצות לשעבר מהרפובליקות האחרות.

התחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוסיה, עם פאבל סדיירין כמאמנה הראשון, הוגרלה לבית 5 של טורניר המוקדמות של מונדיאל 1994, יחד עם נבחרות יוון, איסלנד, הונגריה ולוקסמבורג. ההשעיה של נבחרת הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה הורידה את מספר הנבחרות בבית זה לחמש בלבד. רוסיה העפילה למונדיאל לבסוף יחד עם יוון, כשבמאזנה שישה ניצחונות ושתי תוצאות תיקו. המונדיאל הראשון של נבחרת רוסיה, שנערך בארצות הברית, פתח תקופה חדשה בכדורגל הרוסי כמדינה עצמאית. סגל הנבחרת הורכב משחקנים ותיקים כמו השוער סטניסלב צ'רצ'סוב, אלכסנדר בורודיוק, ושחקנים נוספים כמו ויקטור אונופקו, אולג סלנקו, אלכסנדר מוסטובוי, ולדימיר בסצ'סטניך וואלרי קרפין.

בטורניר עצמו, רוסיה הוגרלה לבית 2 יחד עם נבחרות קמרון, שבדיה וברזיל. הבית נחשב לבית חזק, כאשר לרוסיה היו סיכויים נמוכים להעפיל לסיבוב השני. בשני המשחקים הראשונים שלה רוסיה הפסידה 2-0 לברזיל ו-3-1 לשבדיה. בעודה מודחת כמעט באופן בטוח, רוסיה הביסה 1-6 את קמרון במשחק השלישי, כאשר אולג סלנקו קובע שיא של חמישה שערים במשחק אחד. רוסיה הודחה מהטורניר עם שלוש נקודות, ומאזן של ניצחון אחד ושני הפסדים. מעט לאחר המונדיאל סדיירין פוטר, לאור הטורניר החלש שהיה לנבחרת.

תקופת רומנצב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פיטוריו של סדיירין, אולג רומנצב מונה למאמן נבחרת רוסיה על מנת להוביל אותה ליורו 1996. רומנצב קיווה להעפיל עם רוסיה ליורו, ולהציג גם בו יכולת טובה. בסגל שלו הוא כלל שחקנים רבים ממונדיאל 1994, כדוגמת ויקטור אונופקו, אלכסנדר מוסטובוי, ולדימיר בסצ'סטניך, ו-ואלרי קרפין. במהלך טורניר המוקדמות, רוסיה גברה על נבחרות סקוטלנד, יוון, פינלנד, סן מרינו ואיי פארו, וסיימה במקום הראשון בבית עם מאזן של שמונה ניצחונות ושתי תוצאות תיקו.

ביורו 1996 רוסיה הוגרלה לבית 3 עם גרמניה, צ'כיה ואיטליה. בית 3 תואר כ"בית המוות", ורוסיה נחשבה לחלשה ביותר בו - כמו בטורניר הקודם. איטליה ניצחה את רוסיה בתוצאה 2-1. לאחר שהפסידה במשחקה הראשון לא ציפתה רוסיה להפגין יכולת טובה במשחק הבא, מול גרמניה. אף על פי כן, היא הצליחה לשמור בכבוד על תיקו 0-0 עד לסיום המחצית הראשונה; עם זאת היא הפסידה בסיום המשחק 3-0. המשחק האחרון של רוסיה, נגד צ'כיה, היה מותח והיווה כנחמה עבור הנבחרת: הוא הסתיים בתיקו 3-3, לאחר שער שוויון בסיום המשחק של נבחרת צ'כיה.

1997-1999[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי יורו 1996 מונה בוריס איגנטייב למאמן הנבחרת. מטרתו הייתה להוביל את הנבחרת להעפלה למונדיאל 1998 שנערך בצרפת. הוא השתמש במספר שחקנים ששיחקו בטורנירי הנבחרת הקודמים, כמו ויקטור אונופקו, אלכסנדר מוסטובוי ו-ואלרי קרפין. בבית המוקדמות, רוסיה הוגרלה לבית 5 עם נבחרות בולגריה, ישראל, קפריסין ולוקסמבורג. רוסיה ובולגריה היו שתי המועמדות הבכירות להעפיל מהבית, וישראל הייתה מועמדת קטנה יותר. רוסיה התחילה את הקמפיין עם שני ניצחונות במשחקים נגד קפריסין ולוקמסבורג, ושתי תוצאות תיקו נגד ישראל וקפריסין. בהמשך היא ניצחה את לוקמסבורג ואת ישראל. הפסדה היחיד של נבחרת רוסיה בקמפיין זה, היה 1-0 מול בולגריה. היא סיימה את הקמפיין עם ניצחון 2-4 על בולגריה, ועלתה למשחקי הפלייאוף על ההעפלה למונדיאל. בפלייאוף, רוסיה הוגרלה מול נבחרת איטליה. רוסיה סיימה את המשחק הראשון בתיקו 1-1 והפסידה 1-0 במשחק השני, ולפיכך לא הצליחה להעפיל לגביע העולם.

לאחר הכישלון להעפיל למונדיאל בצרפת ניסתה רוסיה להעפיל ליורו 2000 אותו אירחו בלגיה והולנד במשותף. אנטולי בישובץ מונה למאמנה של נבחרת רוסיה. בישובץ ביצע שינויים רבים בסגל הנבחרת, והחזיר אליו שחקנים מהדורות הקודמים. בנוסף, הוא זימן את החלוץ הצעיר אלכסנדר פאנוב. רוסיה הוגרלה לבית 4 במוקדמות יחד עם נבחרות צרפת, אוקראינה, איסלנד, ארמניה ואנדורה. רוסיה, יחד עם צרפת, הייתה מועמדת בכירה להעפיל, בעוד אוקראינה הייתה מועמדת פחותה. רוסיה פתחה את טורניר המוקדמות עם שלושה הפסדים רצופים לאוקראינה, צרפת ואיסלנד. בעקבות תוצאות אלו, התאחדות הכדורגל הרוסית פיטרה מיידית את בישובץ, ומינתה מחדש את אולג רומנצב למאמן הנבחרת. המינוי המחודש של רומנצב הביא למפנה בקמפיין של רוסיה. היא ניצחה את ששת המשחקים הבאים, ביניהם ניצחון 2-3 על צרפת בסטאד דה פראנס. במשחק האחרון מול אוקראינה, רוסיה הייתה זקוקה לניצחון על מנת להבטיח מקום במשחקי הפלייאוף, אך השיגה רק תיקו 1-1. רוסיה סיימה במקום השלישי, וכשלה בפעם השנייה ברציפות להעפיל לטורניר גדול.

התחדשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולג רומנצב נשאר בתפקיד מאמן הנבחרת הלאומית על מנת לנסות להעפיל עימה למונדיאל 2002 בדרום קוריאה וביפן. בשלב המוקדם רוסיה הוגרלה לבית 1 יחד עם נבחרות סלובניה, הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה, שווייץ, איי פארו ולוקסמבורג. רוסיה הייתה פעם נוספת מועמדת להעפיל מהבית, יחד עם שווייץ ויוגוסלביה, למרות כשלונותיה הקודמים. רוסיה סיימה את הקמפיין במקום הראשון בבית והעפילה ישירות למונדיאל, כאשר במאזנה שבעה ניצחונות, שתי תוצאות תיקו והפסד אחד.

בטורניר הגמר של מונדיאל 2002 בדרום קוריאה וביפן, רוסיה הוגרלה לבית 8 עם נבחרות בלגיה, טוניסיה ויפן. בית 8 נחשב לבית החלש ביותר בטורניר, ורוסיה הייתה המועמדת הרצינית והבכירה ביותר להעפיל לסיבוב השני. במשחקה הראשון רוסיה ניצחה 0-2 את תוניסיה. היא הפסידה את המשחק הבא שלה ליפן בתוצאה 1-0, מה שגרם למהומות ברחבי מוסקבה.[1] במשחק האחרון שלה בשלב הבתים נגד בלגיה, היא הייתה זקוקה לתיקו בלבד על מנת להעפיל לסיבוב השני; אך היא הפסידה בתוצאה 3-2 והודחה מן הטורניר.

אולג רומנצב פוטר מיד לאחר הטורניר, והוחלף על ידי ואלרי גזאייב, מאמנה של צסק"א מוסקבה. משימתו של גזאייב, להעפיל ליורו 2004, נראתה קשה כאשר הבית של רוסיה הורכב מנבחרות שווייץ, אירלנד, אלבניה וגאורגיה; אירלנד הייתה המועמדת הבכירה להעפיל ושווייץ המשתפרת נחשבה גם היא כמועמדת רצינית שתקשה על יריבותיה. רוסיה פתחה את הקמפיין שלה עם ניצחונות במשחקי בית נגד אירלנד ואלבניה. עם זאת, היא ספגה כישלון גדול לאחר שהפסידה בשני המשחקים הבאים שלה בחוץ, נגד אלבניה וגאורגיה, ומעמדו של גזאייב כמאמן הנבחרת התערער. הוא פוטר מהתפקיד לאחר תיקו מאכזב נגד שווייץ בבזל. רוסיה סיימה בתיקו 1-1 נגד נבחרת אירלנד בדבלין, לפני שגאורגי ירצב מונה למאמן הנבחרת. ירצב הצליח להגיע עם רוסיה למשחקי הפלייאוף, לאחר ניצחונות ביתיים על שווייץ ועל גאורגיה. במשחק הפלייאוף הראשון, מול נבחרת ויילס, רוסיה סיימה בתיקו 0-0 במוסקבה. בקארדיף, רוסיה ניצחה 0-1 בזכות שער בנגיחה של ואדים אבסיב, ובעקבות כך העפילה ליורו 2004.

ביורו 2004 עצמו, רוסיה הוגרלה לבית 1 יחד עם יוון, ספרד ופורטוגל. ב-12 ביוני 2004, ביום הראשון של הטורניר, היא הפסידה 1-0 לספרד. ארבעה ימים לאחר מכן היא פגשה את פורטוגל, מארחת הטורניר, והפסידה לה 2-0. במשחק האחרון שלה, לאחר שכבר הודחה מאליפות אירופה, הצליחה רוסיה לנצח בתוצאה 1-2 את נבחרת יוון.

במוקדמות מונדיאל 2006, רוסיה הוגרלה לבית 3 יחד עם פורטוגל, סלובקיה, אסטוניה, לטביה, לוקסמבורג וליכטנשטיין. היא פתחה את טורניר המוקדמות עם תיקו 1-1 נגד סלובקיה. היא ניצחה בתוצאה הגבוהה 0-4 את לוקסמבורג, אך לאחר מכן הובסה 7-1 על ידי פורטוגל בליסבון - ההפסד הגבוה ביותר של הנבחרת בהיסטוריה. היא ניצחה את אסטוניה וליכטנשטיין החלשות, אך מאוחר יותר סיימה בתיקו 1-1 מאכזב נגד אסטוניה ב-30 במרץ 2005 בטאלין. בעקבות תוצאה זו, פוטר גאורגי ירצב מתפקיד המאמן. תחת המאמן החדש, יורי סיומין, היא הצליחה להשיב את תקוותיה עם ניצחון 0-2 ותיקו 1-1 נגד לטביה. היא חזרה להיות מועמדת חזקה להעפלה, לאחר ניצחונות על ליכטנשטיין ולוקסמבורג ותיקו 0-0 נגד פורטוגל. במשחק האחרון שלה, נגד סלובקיה, היא הייתה זקוקה לניצחון על מנת להעפיל לפלייאוף. היא סיימה בתיקו 0-0, ובעקבות כך סלובקיה העפילה במקומה לפלייאוף, בשל הפרש שערים עדיף.

הצלחה ביורו 2008[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שלא הצליח להעפיל עם רוסיה למונדיאל 2006, יורי סמין פוטר מספר שבועות לאחר הקמפיין, ורוסיה חיפשה מאמן חדש. התברר כי הנבחרת זקוקה למאמן זר, מאחר שרוב המאמנים הרוסים, שנתלו בהם ציפיות רבות, לא הצליחו עם הנבחרת הלאומית. ב-10 באפריל 2006, הודיעה התאחדות הכדורגל הרוסית על מינויו של מאמן נבחרת אוסטרליה קודם לכן, חוס הידינק, למאמן הנבחרת, בניסיון להעפיל עימה ליורו 2008.

בטורניר המוקדמות של יורו 2008, רוסיה הוגרלה לבית 5 יחד עם נבחרות אנגליה, קרואטיה, ישראל, מקדוניה, אסטוניה ואנדורה. תחת חוס הידינק, רוסיה פתחה את הקמפיין עם שתי תוצאות תיקו בבית, מול קרואטיה וישראל. היא צברה רצף ניצחונות לאחר שניצחה 0-2 את מקדוניה, וניצחה פעמיים את אסטוניה. ב-2 ביוני 2007, רוסיה ניצחה 0-4 את אנדורה, בזכות שלושער שכבש אלכסנדר קרז'אקוב, ומאוחר יותר ניצחה גם את מקדוניה 0-3. רוסיה הפסידה 3-0 לאנגליה, אך במשחק השני ביניהן ניצחה 1-2, והתקרבה להעפלה על חשבונה של אנגליה החזקה. ב-17 בנובמבר 2007, היא הפסידה 2-1 לישראל, מה שקירב את אנגליה להעפלה. אף על פי כן, רוסיה הצליחה להעפיל לאחר שניצחה במחזור האחרון 0-1 את אנדורה, ואנגליה הפסידה 3-2 לקרואטיה. רוסיה סיימה במקום השני בבית.

רוסיה הוגרלה בטורניר יורו 2008 לבית 4 יחד עם שבדיה, ועם יריבותיה ליורו 2004, ספרד ויוון. חוס הידינק כלל בסגל הנבחרת שחקנים צעירים רבים. במשחק הראשון שלה, ב-10 ביוני, הפסידה רוסיה 4-1 לספרד. היא ניצחה את המשחק השני מול יוון בתוצאה 0-1, בזכות שער של קונסטנטין זיריאנוב. היא ניצחה 0-2 את שבדיה במשחק השלישי, משערים של רומן פבליוצ'נקו ואנדריי ארשאבין. בעקבות הניצחון, שהיה במשחק מכריע, עברה רוסיה לראשונה בתולדותיה את שלב הבתים באליפות אירופה, ובטורניר גדול בכלל. ברבע הגמר מול נבחרת הולנד ניצחה רוסיה 1-3 בהארכה, ובעקבות כך העפילה לחצי הגמר, שם הפסידה 3-0 לספרד. ארבעה משחקני הנבחרת בטורניר זה, יורי ז'ירקוב, קונסטנטין זיריאנוב, אנדריי ארשאבין ורומן פבליוצ'נקו, נכללו בנבחרת המצטיינים של הטורניר.

מוקדמות מונדיאל 2010[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לפעמים הקודמות, הפעם הושאר חוס הידינק בתפקיד מאמן הנבחרת, לאחר שהוביל אותה להישג הגדול בתולדותיה. רוסיה הוגרלה לבית 4 במוקדמות מונדיאל 2010, יחד עם גרמניה, פינלנד, ויילס, אזרבייג'ן וליכטנשטיין. היא פתחה את הקמפיין עם ניצחון על נבחרת ויילס. ב-11 באוקטובר 2008 היא הפסידה 2-1 לגרמניה, אך לאחר ניצחון 0-3 על פינלנד (עם שני שערים עצמיים של היריבה), ומספר רב של ניצחונות רצופים נוספים, היא ביססה את עצמה במקום השני בבית בפער ניכר מעל פינלנד שבמקום השלישי. עם זאת, לאחר הפסד ביתי לגרמניה בתוצאה 0-1, היא לא הצליחה לעלות למקום הראשון בבית ונאלצה להתמודד במשחקי הפלייאוף על ההעפלה, שם הוגרלה נגד סלובניה. בפלייאוף ניצחה 1-2 במשחק הראשון, אך הפסידה 0-1 בגומלין ולא העפילה למונדיאל.

יורו 2012[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוסיה הוגרלה בטורניר המוקדמות של יורו 2012 יחד עם אירלנד, ארמניה, סלובקיה, מקדוניה ואנדורה. תחת דיק אדבוקאט, הנבחרת השתתפה בטורניר המוקדמות כאחת הפייבוריטיות להעפלה ליורו והעפילה מהמקום הראשון בבית.

רוסיה פתחה את הטורניר בניצחון בהפרש גדול, 4:1 נגד נבחרת צ'כיה, אך בהמשך סיימה בתיקו מול פולין והפסידה ליוון, מה שהביא להדחתה מהטורניר כבר בשלב הבתים.

מוקדמות מונדיאל 2014[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהגרלת שלב הבתים האירופי של שלב המוקדמות למונדיאל 2014, רוסיה הוגרלה לאותו בית עם פורטוגל, ישראל, צפון אירלנד, אזרבייג'ן, ולוקסמבורג.

הישגים בתחרויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גביע העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה סיבוב מיקום מש נצ תיקו הפ שז שח
Flag of the United States.svg 1994 סיבוב 1 18 3 1 0 2 7 6
Flag of France.svg 1998 לא העפילה
Flag of South Korea.svg Flag of Japan.svg 2002 סיבוב 1 22 3 1 0 2 4 4
Flag of Germany.svg 2006 לא העפילה
Flag of South Africa.svg 2010 לא העפילה
Flag of Brazil.svg 2014 העפילה
בסך הכול 2/4 6 2 0 4 11 10

אליפות אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה סיבוב מיקום מש נצ תיקו הפ שז שח
Flag of England.svg 1996 סיבוב 1 - 3 0 1 2 4 8
Flag of Belgium (civil).svg Flag of the Netherlands.svg 2000 לא העפילה
Flag of Portugal.svg 2004 סיבוב 1 - 3 1 0 2 2 4
Flag of Austria.svg Civil Ensign of Switzerland.svg 2008 חצי גמר 3 5 3 0 2 7 8
Flag of Poland.svg Flag of Ukraine.svg 2012 סיבוב 1 - 3 1 1 1 5 3
בסך הכול 4/5 14 5 2 7 18 23

טורנירי המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוקדמות גביע העולם מוקדמות אליפות אירופה
1994 - מקום שני בבית המוקדמות, העפילה למונדיאל 1994 1996 - מקום ראשון בבית המוקדמות, העפילה ליורו 1996
1998 - מקום שני בבית המוקדמות, הפסידה לאיטליה במשחקי הפלייאוף 2000 - מקום שלישי בבית המוקדמות
2002 - מקום ראשון בבית המוקדמות, העפילה למונדיאל 2002 2004 - מקום שני בבית המוקדמות, ניצחה את ויילס במשחקי הפלייאוף והעפילה ליורו 2004
2006 - מקום שלישי בבית המוקדמות 2008 - מקום שני בבית המוקדמות, העפילה ליורו 2008
2010 - מקום שני בבית המוקדמות, הפסידה לסלובניה במשחקי הפלייאוף 2012 - מקום ראשון בבית המוקדמות, העפילה ליורו 2012
2014 - מקום ראשון בבית המוקדמות, העפילה למונדיאל 2014 2016 -

מאמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוס הידינק, המאמן הזר הראשון בתולדות הנבחרת

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל הנבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל הנבחרת לקראת המשחקים נגד לוקסמבורג ב-11 באוקטובר 2013 ונגד אזרבייג'ן ב-15 באוקטובר 2013

מס' עמדה שם תאריך לידה הופעות שערים מועדון
1 שוער איגור אקינפייב 8 באפריל 1986 66 0 Flag of Russia.svg צסק"א מוסקבה
12 שוער יורי לודיגין 26 במאי 1990 1 0 Flag of Russia.svg זניט סנקט פטרבורג
16 שוער סרגיי ריז'יקוב 19 בספטמבר 1980 1 0 Flag of Russia.svg רובין קאזאן
2 הגנה איגור סמולניקוב 8 באוגוסט 1988 1 0 Flag of Russia.svg זניט סנקט פטרבורג
3 הגנה גיורגי שצ'ניקוב 27 באפריל 1991 3 0 Flag of Russia.svg צסק"א מוסקבה
4 הגנה סרגיי איגנשביץ 14 ביולי 1979 93 5 Flag of Russia.svg צסק"א מוסקבה
6 הגנה אלכסיי ברזוצקי 20 ביוני 1982 51 0 Flag of Russia.svg צסק"א מוסקבה
13 הגנה ולדימיר גראנט 22 במאי 1987 4 0 Flag of Russia.svg דינמו מוסקבה
14 הגנה ואסילי ברזוצקי 20 ביוני 1982 74 3 Flag of Russia.svg צסק"א מוסקבה
22 הגנה אלכסיי קוזלוב 16 בנובמבר 1986 7 0 Flag of Russia.svg קובאן קרסנודאר
23 הגנה דמיטרי קומבארוב 22 בינואר 1987 19 0 Flag of Russia.svg ספרטק מוסקבה
24 הגנה יבגני מאקייב 24 ביולי 1989 1 0 Flag of Russia.svg ספרטק מוסקבה
5 קשר אלכסנדר ריאזנטסאב 5 בספטמבר 1986 4 0 Flag of Russia.svg זניט סנקט פטרבורג
7 קשר איגור דניסוב 17 במאי 1984 40 0 Flag of Russia.svg דינמו מוסקבה
8 קשר דניס גלושאקוב 27 בינואר 1987 24 3 Flag of Russia.svg ספרטק מוסקבה
10 קשר פאבל מאמאייב 17 בספטמבר 1988 3 0 Flag of Russia.svg פ.צ. קרסנודאר
15 קשר רומן שירוקוב 6 ביולי 1981 40 12 Flag of Russia.svg זניט סנקט פטרבורג
17 קשר אולג שאטוב 29 ביולי 1990 3 1 Flag of Russia.svg זניט סנקט פטרבורג
18 קשר ולדימיר ביסטרוב 31 בינואר 1984 47 4 Flag of Russia.svg אנז'י מחצ'קלה
19 קשר אלכסנדר סאמדוב 19 ביולי 1984 13 3 Flag of Russia.svg לוקומוטיב מוסקבה
20 קשר ויקטור פאייזולין 22 באפריל 1986 15 4 Flag of Russia.svg זניט סנקט פטרבורג
25 קשר יורי ז'ירקוב 20 באוגוסט 1983 59 0 Flag of Russia.svg דינמו מוסקבה
9 חלוץ אלכסנדר קוקורין 19 במרץ 1991 18 4 Flag of Russia.svg דינמו מוסקבה
11 חלוץ אלכסנדר קרז'אקוב 27 בנובמבר 1982 77 24 Flag of Russia.svg זניט סנקט פטרבורג
21 חלוץ פיודור סמולוב 9 בפברואר 1990 5 2 Flag of Russia.svg דינמו מוסקבה

שיאי שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לנובמבר 2013.‏[2] שחקנים מודגשים הם שחקנים שעדיין פעילים.

מספר ההופעות הגבוה ביותר
דירוג שחקן הופעות
1 ויקטור אונופקו 109*
2 סרגיי איגנשביץ 93*
3 אלכסנדר קרז'אקוב 77
אלכסנדר אניוקוב 77
5 אנדריי ארשבין 75
6 ואסילי ברזוצקי 74
7 ואלרי קרפין 72
8 ולדימיר בסצ'סטניך 71
9 סרגיי סמק 65
איגור אקינפייב 65
מספר השערים הגבוה ביותר
דירוג שחקן שערים
1 ולדימיר בסצ'סטניך 26
2 אלכסנדר קרז'אקוב 24
3 רומן פבליוצ'נקו 21
4 ואלרי קרפין 17
אנדריי ארשאבין 17
6 דמיטרי סיצ'ב 15
7 איגור קוליבאנוב 12
רומן שירוקוב 12
9 סרגיי קיריאקוב 10*
אלכסנדר מוסטובוי 10*

* שיחק גם עבור ברית המועצות או חבר המדינות

שחקנים בולטים שלהם 50 הופעות או יותר עבור ברית המועצות/חבר המדינות ורוסיה במשותף: אלכסנדר מוסטובוי (65), אנדריי קנצ'לסקיס (59), איגור קוליבאנוב (59), יורי ניקיפורוב (59). איגור דוברובולסקי הבקיע 10 שערים עבור ברית המועצות/חבר המדינות ורוסיה, סרגיי יוראן הבקיע 9.‏[3]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


נבחרות הכדורגל של אירופה (אופ"א)

אוסטריה · אוקראינה · אזרבייג'ן · איטליה · איי פארו · איסלנד · אירלנד · אלבניה · אנגליה · אנדורה · אסטוניה · ארמניה · בולגריה · בוסניה והרצגובינה · בלארוס · בלגיה · גאורגיה · גיברלטר · גרמניה · דנמרק · הולנד · הונגריה · ויילס · טורקיה · יוון · ישראל · לוקסמבורג · לטביה · ליטא · ליכטנשטיין · מולדובה · מונטנגרו · מלטה · מקדוניה · נורבגיה · סן מרינו · סלובניה · סלובקיה · ספרד · סקוטלנד · סרביה · פולין · פורטוגל · פינלנד · צ'כיה · צפון אירלנד · צרפת · קזחסטן · קפריסין · קרואטיה · רומניה · רוסיה · שבדיה · שווייץ