כופר לבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgכופר לבן
Lawsonia inermis Ypey36.jpg
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: הדסאים
משפחה: כופריים
סוג: כופר
מין: כופר לבן
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Lawsonia inermis

כופר לבן (שם מדעי: Lawsonia inermis‏ או Lawsonia alba) הוא צמח ממשפחת הכופריים המוכר גם בשם חינה, על שם הצבען המופק ממנו, המשמש לצביעת שיער, עור, צמר ועוד, ומהווה מרכיב מרכזי בטקס החינה.

כופר לבן הוא מין יחיד בסוג כופר. זהו שיח או עץ קטן שגבהו 1-6 מטרים הנפוץ באזורים טרופים וסוב-טרופים צחיחים למחצה באפריקה, אסיה וצפון אוסטרליה. בארץ ישראל הוא מגודל בתרבות לצורך שימוש בצבען המופק ממנו, וכן כצמח נוי. הצמח זקוק לחום, ובטמפרטורת החורף בישראל הוא משיר את עליו.

צמח הכופר נזכר בשיר השירים בצורת היחיד "כֹּפֶר", ובצורת הרבים "כְּפָרִים":

  • "אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי, בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי" (שיר השירים א', י"ד) - הביטוי "אשכול הכופר" מתייחס לפירות הצמח שהופעתם על השיח נראית כמו אשכול.‏[1]
  • "שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם-נְרָדִים" (שיר השירים ד', י"ג)

צבען החינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה מולקולת צבען החינה. המערכת המצומדת אחראית לבליעת האור ולכן לצבע האופייני
שיא הבליעה באורך גל 452nm
נוסחה מולקולרית C10H6O3
מסה מולרית 174.15 גרם למול
CAS: 83-72-7
מצב צבירה: מוצק, טמפ' התכה: אין, החומר מתפרק ב-192-195°C

מהצמח מופק חומר הצבע lawsone או hennotannic acid. זוהי מולקולה הנקשרת בתמיסה חומצית בקשר קוולנטי (קישור קבוע) לחלבון קרטין ולכן החינה צובעת ביעילות שיער, עור, ציפורניים ומשי, הבנויים מקרטין, והצבע יציב עד אשר תתחדש שכבת האפידרמיס או יצמח שיער חדש. lawsone בולע ביעילות קרינת UV. הריכוז הגבוה של החומר הפעיל הוא בעלים ובפרט בעוקץ העלה.

החינה נראית כאבקה חומה-ירקרקה, שמערבבים אותה עם מים ליצירת משחה דמוית בוץ. החינה משמשת בטקס החינה וכתכשיר לצביעת שיער בגוון אדמדם ולצביעת ציפורניים בעדות המזרח. יש הנוהגים אף לעשות קעקוע מדומה הנצבע על העור.

צביעת שיער בחינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החינה משמשת כחומר צביעה טבעי לשיער‏[2]. החינה האדומה היא הקלאסית, אך יש גם חינה שחורה. לצביעת שיער באורך בינוני דרושה כמות של כ-200 גרם חינה. לאבקה מוסיפים תה חם וחזק וביצה, וכן חומרים נוספים, על פי מתכונים ומסורות שונות:

חינה לצביעת שיער
שיח כופר לבן

החינה האדומה צובעת את השיער הלבן בצבע כתום בוהק. לשיער כהה היא מעניקה ברק כתום לאור השמש. צביעת שיער לאחר חינה עשויה להניב צבעים בלתי צפויים.

תהליך הצביעה כולל מריחה של העיסה על שיער יבש, החל בשורשים, והשארתו על הראש, עטוף במגבת למניעת לכלוך, למשך מספר שעות - משעה ועד ללילה שלם. לאחר מספר חפיפות ראש מתקבע הצבע.

צביעה בחינה שחורה, אשר עשויה מצמח, אינה פוגעת בשיער ואינה גורמת לנשירתו. לעומת זאת, התפיסה הרווחת כיום בקרב סַפָּרים היא כי החינה האדומה, אשר עשויה מאבן כתושה, אוטמת את הקרקפת וגורמת לנשירה[דרוש מקור]. לפיכך המגמה כיום היא להימנע מצביעה בחינה אדומה במספרה.

הצמח בפיוט ובספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדרשים שונים נאמרו על אשכול הכופר, והוא פורש כשמו של הקב"ה או כרמז למשה רבנו 'איש אשכולות' - שהכל בו.

הפסוק משיר השירים על אשכול הכפר מוביל את הפיוט העתיק של רבי אלעזר הקליר לשבת שקלים, במשמעות של נטילת 'כופר נפש' ובמשחק מלים בין משמעות אשכול ו"אשקול"‏[3] פיוט 'אשכול הכופר' נאמר בתפילת מוסף לשבת שקלים לפי עדות המזרח ונוסח החסידים.

הצמח מופיע במשמעות של ביטוי פיוטי לשמו של הקב"ה בפיוטים אחדים כמו ביוצר ליום ראשון של פסח‏[4], בפיוט 'מלא פי' של קהילת ארם צובא (מהעיר חאלב שבסוריה)‏[5] ופיוט 'אבני אקדח' של יהודי בבל[6], ופיוט 'אומֵן בשמעו', יוצר לפרשת שקלים בנוסח אשכנז.‏[7]

הצמח אשכול הכפר או בכתיב מלא 'אשכול הכופר' שימש כשמם של ספרים אחדים. המילה "כופר" שמשמעותה המקורית "חומר ציפוי וכיסוי" ("כפורת" בלשון המקרא פירושו מכסה), שימשה בשמות ספרים פעמים רבות במובן "כפירה" - מרידה או אי הסכמה.

אשכול הכפר הוא שם הספר הקראי של יהודה הדסי מקבוצת אבלי ציון[8], ושמם של ספרים נוספים לאורך הדורות, ספרים הלכתיים, ספרות תלמודית או פרשנות על המקרא. בתקופת תור הזהב בספרד, נכתב ספר בשם זה על מגילת אסתר (ומשמעות שמו דומה למשמעות שניתנה לו בפיוט לשבת שקלים). כתב היד הוסתר בפורטוגל אחר גירוש ספרד, אבד בגירוש פורטוגל, ואחרי תלאות נמצא שוב.‏[9] בדורות האחרונים פורסם "ספר האשכול" - ספר הלכתי קדום כביכול, שהלכותיו השפיעו על פוסקי ההלכה באירופה בשנים שבין מלחמת העולם הראשונה לשנייה. שלום אלבק כתב ספר 'כופר האשכול' על כך שספר האשכול אינו קדום אלא פרי עטו של המו"ל (כיום חנוך אלבק סבור שהספר הוא לקט ותקציר מספר קדום יותר), ואילו נכדי המו"ל הוציאו חוברת בשם 'אשכול הכופר' המגן על טענות סבם.

ב-1964 כתב נתן אלתרמן את שיר הפיוס כחלק מהצגת 'שלמה המלך ושלמי הסנדלר', שיר בו משמשים ביטויים משיר השירים כביטויי חיבה בין שלמי ורעייתו, מעורבים עם ביטויים מעולמו של הסנדלר שרוכיו ונעליו. 'אשכול הכופר' משמש בשיר זה במשמעות 'אהוב לבי', כצמח המשמש תכשיט ותלוי על ליבה של הרעייה.‏[10]

ב-2013 בישראל יצא לאור מותחן בשם 'אשכול הכופר', מאת שמואל פפרברג. שם הספר מתייחס לנושאי אמונה וכפירה העולים במהלך הספר, במפגש גיבורי הספר, עם דמויות ישראליות טיפוסיות.

באתר הדיונים בחדרי חרדים, קיימים 'אשכולות' (כלומר קבוצות דיון) בשם זה, ברמיזה על כך שנושאי הדיון שנויים במחלוקת, כשמו המאומץ של מקים קבוצות דיון אלו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהודה פליקס, שיר השירים - טבע, עלילה ואלגוריה, הוצאת החברה לחקר המקרא בישראל, תש"מ, עמוד 25
  2. ^ Handa, S., Mahajan, R., & De, D. (2012). Contact dermatitis to hair dye: An update. Indian Journal of Dermatology, Venereology and Leprology, 78(5), 583-90.
  3. ^ משחק המלים הוא על פי הפסוק במגילת אסתר: "אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם, וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ. הביטוי כופר נפש מופיע בפרשיית ערי המקלט: כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ - לְפִי עֵדִים יִרְצַח אֶת הָרֹצֵחַ, וְעֵד אֶחָד - לֹא יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ לָמוּת. וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע - לָמוּת (כלומר אין לקחת כופר, כדי להציל את נפש הרוצח ממיתה), כִּי: מוֹת יוּמָת. (פרשת מסעי, ספר במדבר)
  4. ^ יוצר 'אור הישר' לרבי אלעזר הקלירי
  5. ^ מלא פי לפייטן 'מאיר' מקהילת ארם צובא (אתר שיתוף פיוט)
  6. ^ אבני אקדח פיוט של יהודי בבל (אתר שיתוף פיוט)
  7. ^ אומן בשמעו כי תשא את ראש - יוצר לפרשת שקלים (אתר תורה בנייד - "ובלכתך בדרך")
  8. ^ אשכל הכפר יהודה הדסי - ספר קראי משנת 1148, הכופר בתורה שבעל-פה ובפירושי "הרבניים"
  9. ^ הקדמה לספר אשכול הכופר לרבי אברהם סבע (אתר כתבים עבריים)
  10. ^ שיר הפיוס של נתן אלתרמן (אתר שירונט)