כנסיות איבאנובו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 43°43′N 25°58′E / 43.717°N 25.967°E / 43.717; 25.967

הכנסיות החצובות בסלע של איבאנובו
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Ivanovo kapelle.jpg
אחת מהקפלות החצובות בסלע
מדינה Flag of Bulgaria.svg בולגריה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1979, לפי קריטריונים 2, 3
הנאוס

הכנסיות החצובות בסלע של איבאנובו (בולגרית: Ивановски скални църкви) הוא השם שהוענק למתחם הכולל כנסיות, קפלות ומנזרים החצובים בסלע. המתחם שוכן בסמוך לכפר איבאנובו, במרחק 20 קילומטרים דרומית לעיר רוסה, ובגובה 32 מטרים על הגדות הסלעיות שמעל הנהר רוסנסקי לום הזורם בבולגריה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנזירים הראשונים התיישבו במערות שבאזור החל מהעשור השני של המאה ה-13, שחצבו את המבנים ישירות מתוך הסלע. מנזר מיכאל הקדוש נחצב לתוך אבן הגיר הסלעים בין 1218 ל-1235 לכבוד יואכים, שמאוחר יותר הפך לפטריארך של בולגריה. כנסיית ההשתנות נחצבה עוד לפני מנזר מיכאל, לאחר שיואכים חזר מהר אתוס והתיישב על גדות הרוסנסקי לום, אחד מיובליו של הדנובה.

הצארים הבולגרים איבן אלכסנדר ואיוון אסן השני העניקו למתחם המנזרים מספר מתנות מזהב, וכתודה על כך הוכנו פרסקאות על חלק מקירות הכנסיות שבהם מתוארים שני השליטים.

במשך ארבע מאות שנים נחצבו עבור מנזר מיכאל מספר קפלות, כנסיות ותאי מגורים עבור הנזירים. בשיא פריחתו של המתחם היו בו כ-40 כנסיות וכ-300 מבנים אחרים, אך רובם לא השתמרו. בשלהי ימי הביניים כנסיית יואכים הקדוש נהפכה על ידי הפטריארכיה הבולגרית למרכז של מסורת ההזיקאזמו הבולגרית. המשמעות העיקרית של דוקטרינה דתית זו היא השחרור של כל תשוקות האדם על מנת להתאחד עם האל באופן מלא. למתחם המנזרים היו קשרים הדוקים עם וליקו טרנובו, שהייתה עיר הבירה של בולגריה. לאחר שבולגריה נכבשה על ידי האימפריה העות'מאנית מעמדו של המתחם נשמר לתקופה מסוימת, אך לאורך השנים החלה מגמה של דעיכה בחשיבותו.

הנזירים איכלסו את המערות עד המאה ה-17. החל מאותה תקופה חלק מהפרסקאות שכיסו את הקירות נהרסו כתוצאה מבליה, אך גם כתוצאה מפלישות הטורקים לאזור.

ב-22 באוקטובר 1979 הכריז אונסק"ו על מתחם הכנסיות כאתר מורשת עולמית, וציין במיוחד את הפרסקאות בכנסיית מרים. אולם, עד לאותה תקופה הפרסקאות היו אתר תיירות מבוקש ונחשפו לתנאים לא טובים של אור, לחות וטמפרטורה, ובשנות ה-80 נאסר על הציבור לגשת אליהם. בתחילת שנות ה-2000 אונסק"ו סייע בשיקום המתחם, והוא נפתח לציבור מחדש.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחם המנזרים ידוע בשל הפרסקאות המפורסמים הנמצאים בו ומתוארכים למאה ה-13 ולמאה ה-14. הפרסקאות מפוזרים בחמש כנסיות, והם מהווים דוגמה טובה לאמנות ימי הביניים בבולגריה. האתרים שנחצבו בסלע על ידי הנזירים כוללים את קפלת מיכאל (הכנסייה הקבורה), הבפטיסטריום, קפלת גוספודב דול, כנסיית תאודור הקדוש (הכנסייה ההרוסה) וכנסיית אם האלוהים הקדושה, המכילה ציורי קיר מהמאה ה-14. באזורי המגורים של המנזרים התגלו גם כתובות רבות, כולל הכתובת המוזחת של הנזיר איבו גרמטיק המתוארכת לשנת 1308 או 1309.

המערות העתיקות ביותר שוכנות בגדה הימנית של הנהר, ועיקרן הן שבע המערות שנחצבו עבור מנזר מיכאל. במרכז המערכת נמצאת כנסיית זאסיפנה שקירותיה חלקים. על אחד מהקירות מתואר הצאר איבן אסן השני. אחת הכנסיות שהשתמרו בצורה הטובה ביותר היא כנסיית צ'רקוויה שבעבר הייתה בפטיסטריום. הקירות והתקרה של הכנסייה היו מקושטים בתיאורים של הפסיון של ישו, והם נחשבים כמייצגים של שיא היצירה האמנותית בתקופה הפלאיאולוגית (השושלת האחרונה ששלטה באימפריה הביזנטית.

הכנסייה המרכזית והחשובה ביותר היא כנסיית אם האלוהים הקדושה. הכנסייה שוכנת בגובה 38 מטרים מעל הנהר, והיא מורכבת מנאוס, נרתקס וקפלה. אורך הכנסייה הוא 16 מטרים, רוחבה 4 מטרים וגובהה 2.15 מטרים. הפרסקאות בכנסייה מחולקים לקבוצות ריבועיות, ומתוארים בהם אירועים מהשבוע האחרון בחייו של ישו ומחייו של יוחנן המטביל. בנרתקס נמצאים ציורים של הצאר איבן אלכסנדר, הקיסרית תאודורה ומספר קדושים. בפרסקאות שבקפלה מתוארים מוטיבים מחייהם של הנזירים הסורים ההרמיטיים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


דגל ארגנטינה
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בבולגריה

כנסיית בויאנה  ·  הרוכב ממדרה  ·  העיר העתיקה של נסבר  ·  הפארק הלאומי פירין  ·  מנזר רילה  ·  כנסיות איבאנובו  ·  שמורת סרברנה  ·  הקבר התראקי בקאזאנלק  ·  הקבר התראקי בסוושטארי