לה סטרדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לה סטרדה (הרחוב)
שם במקור: La Strada
בימוי: פדריקו פליני
הפקה: דינו דה לורנטיס
קרלו פונטי
תסריט: פדריקו פליני
טוליו פינלי
אניו פלאיאנו
עריכה: לאו קטוצו
שחקנים ראשיים: ג'ולייטה מסינה
אנתוני קווין
ריצ'רד בייסהרט
מרסלה רובר
ליוויה בנטוריני
אלדו סילבני
מוזיקה: נינו רוטה
הקרנת בכורה: 6 בספטמבר 1954
משך הקרנה: 104 דקות
שפת הסרט: איטלקית
דף הסרט ב-IMDb

לה סטרדה הוא סרט איטלקי מ-1954 בבימויו של פדריקו פליני. זהו סרטו השלישי של פליני והראשון שהקנה לו שם כאחד הבמאים הבולטים באירופה במחצית השנייה של המאה ה-20. בסרט זה נטש פליני את הסגנון הנאו-ריאליסטי ועבר לסגנון פיוטי השם דגש על הביטוי העצמי של הבמאי.[1] סגנון הסרט הוא מופשט ויש המוצאים בו גם גוון דתי[דרוש מקור]. הסרט זכה בפרס אריה כסף בפסטיבל ונציה ב-1954 ובפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר ב-1956.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מספר על אישה צעירה, ג'לסומינה (ג'ולייטה מסינה), היוצאת מהבית המשפחתי אל השרירן, זאמפאנו (אנתוני קווין). הוא קונה אותה מאמה תמורת 10,000 לירטות. זאמפאנו מופיע ברחובות ומציג את גופו לראווה. הופעתו היא אוטומטית וחסרת חיים והוא חוזר על אותם פרצופים ואותן מחוות בכל הופעותיו. ג'לסומינה משמשת בתור אוספת הכסף מהקהל וכליצנית. השניים הם זוג מוזר; הוא ענק ומפחיד והיא קטנה וילדותית. הם פוגשים שרירן נוסף, מאטו (ריצ'רד בייסהרט), העושה את עבודתו בצורה הרבה יותר חופשית, חסרת פחדים ופשרות. ההכרות עם מאטו מוציאה מג'לסומינה כישרון כבוי שאינו מוצא חן בעיני זאמפאנו, היא גוזלת ממנו את אור הזרקורים והוא מכה ומשפיל אותה. לאחר מאבק נהרג מאטו וג'לסומינה נשברת ומתחרטת שלא בחרה ללכת איתו. לפני שנהרג, עוד הספיק מאטו להגיד לג'לסומינה שכל דבר טוב למשהו ולכל דבר יש משמעות. בסופו של דבר ג'לסומינה נשארת עם זאמפאנו שמעולם לא ראה בה אשה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]