הנהגת של מר יוסוקה
 | |
| כרזת הסרט בעברית | |
| מבוסס על | הנהגת של מר יוסוקה |
|---|---|
| בימוי | ריוסוקה המגוצ'י |
| הופק בידי |
Teruhisa Yamamoto  |
| תסריט | ריוסוקה המגוצ'י, הרוקי מוריקמי |
| שחקנים ראשיים | הידטושי נישיג'ימה |
| צילום |
Hidetoshi Shinomiya |
| מדינה |
יפן |
| חברה מפיצה |
Mozinet, Bitters End, HBO Max |
| שיטת הפצה |
הפצה לאולמות הקולנוע, וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
20 באוגוסט 2021 |
| משך הקרנה |
179 דק' |
| שפת הסרט |
יפנית |
| סוגה |
סרט דרמה |
| פרסים |
|
|
dmc | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
הנהגת של מר יוסוקה (ביפנית: ドライブ・マイ・カー) הוא סרט דרמה יפני משנת 2021. במאי הסרט הוא ריוסוקה המגוצ'י, שהיה גם שותף לכתיבת התסריט. הסרט מבוסס על סיפור קצר בשם "Drive My Car", מאת הרוקי מורקמי שנכלל באסופת הסיפורים הקצרים שלו "גברים ללא נשים" שראה אור בעברית ב-2021, וכולל שבעה סיפורים המתמקדים בחייהם של גברים שמוצאים את עצמם ללא נשים, כל אחד בדרך שלו.[1] התסריט מבוסס על הסיפור הספציפי הזה אך שואב גם השראה מהסיפורים האחרים באותה אסופת הסיפורים, בעיקר הסיפור "שחרזדה".[2] הסרט עוקב אחר חייו של יוסוקה, במאי תיאטרון צעיר (אותו משחק הידטושי נישיג'ימה), כשהוא מביים הפקה רב-לשונית של המחזה הדוד וניה בהירושימה, תוך כדי שהוא מתאבל על מותה של אשתו שנפטרה שנתיים קודם לכן.
בשנת 2021 זכה הסרט בפרס האקדמיה היפנית לקולנוע בקטגוריית הסרט הטוב ביותר של השנה.
הישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט זכה לשבחי המבקרים, שחלקם אף הגדירו אותו כאחד הסרטים הטובים ביותר של שנת 2021.[3][4][5] הסרט הוצג בהקרנת בכורה עולמית בפסטיבל קאן, שם הוא התמודד על פרס דקל הזהב וזכה בשלושה פרסים כולל התסריט הטוב ביותר.
הסרט קיבל ארבע מועמדויות בטקס פרסי האוסקר ה-94
זהו הסרט היפני הראשון אי פעם שמועמד לפרס בקטגוריית הסרט הטוב ביותר באוסקר.[7]
בטקס פרסי גלובוס הזהב ה-79, הסרט זכה בפרס הסרט הזר הטוב ביותר. כמו כן, הסרט זכה בפרס אוסקר לסרט הבינלאומי הטוב ביותר.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוסוקה קפוקו הוא שחקן תיאטרון הנשוי לאוטו, תסריטאית קולנוע. הזוג איבד בעבר ילדה בת ארבע עקב דלקת ריאות.
אוטו ממציאה סיפורים לתסריטים שלה במהלך סקס ומספרת אותם לבעלה,[8] שזוכר את העלילה ומספר לה אותה למחרת בבוקר כשהוא מסיע אותה לעבודה.
אוטו מביאה שחקן צעיר שאיתו היא עובדת, קוג'י טקאטסוקי, לראות את יוסוקה מופיע בהפקה של המחזה מחכים לגודו מאת סמואל בקט. טקאטסוקי מחמיא להופעה שלו ולשיטה החדשנית שבה שחקנים שונים מציגים בשפות שונות. יום אחד, הטיסה של יוסוקה מבוטלת בדרכו לכנס הוא חוזר הביתה מוקדם. הוא מוצא את אשתו מקיימת יחסי מין בביתם עם גבר אחר והוא חושד כי ייתכן ומדובר בטקאטסוקי. אשתו והצעיר אינם מבחינים ביוסוקה שעומד בפתח, והוא עוזב בשקט ונשאר במלון עד טיסתו שנקבעה מחדש. כשאוטו מתקשרת אליו באותו לילה, הוא מעמיד פנים שהוא כבר הגיע ליעדו. גם בהמשך, בוחר יוסוקה להעלים עין מבגידת אשתו, בעיקר עקב אהבתו אליה ותחושתו כי למרות בגידתה היא אוהבת אותו.
שבועיים לאחר מכן, יוסוקה מעורב בתאונת דרכים אך נפגע רק באופן קל. אוטו פוגשת אותו בבית החולים, ונאמר להם שבבדיקות התגלה כי ליוסוקה יש גלאוקומה בעין אחת, שתגרום, בסופו של דבר, לאובדן ראייה. יום אחד, בצאתו לעבודה, אוטו אומרת ליוסוקה שהיא רוצה לדבר אתו כשישוב בערב לביתם. כאשר יוסוקה חוזר מאוחר יותר באותו יום, הוא מוצא אותה מוטלת על הרצפה, ומסתבר שהיא נפטרה כתוצאה מדימום מוחי.
יוסוקה רואה את השחקן הצעיר טקאטסוקי בהלוויה של אשתו והם מדברים עליה בקצרה. זמן מה לאחר מכן, יוסוקה מתמוטט באמצע ההצגה של המחזה "הדוד וניה" של צ'כוב ואינו מסוגל להמשיך את ההצגה.
שנתיים לאחר מכן, יוסוקה מעתיק זמנית את מגוריו להירושימה, שם קיבל על עצמו לביים הפקה רב לשונית של "הדוד וניה" במסגרת פסטיבל תיאטרון.
הנהלת הפסטיבל בהירושימה דורשת שיוסוקה ילווה בנהגת בת 23, מיסאקי ואטארי. הוא מתנגד בהתחלה, רכושני כלפי הרכב סאאב 9000 האדום-בוהק שלו, ולא מוכן להפרעה הצפויה לטכניקת השינון שלו לתרגל את השורות שלו בזמן נהיגה, באמצעות קלטת שאוטו הקליטה עבורו עם השורות של הדמויות האחרות. הוא מתרצה לאחר שנסיעת מבחן מגלה שהנהגת מיומנת ולא תפריע לו בשינון. במבחני הבמה משתתף גם טקאטסוקי שבאופן מפתיע, מקבל מיוסוקה את תפקיד הדוד וניה שבגיל העמידה. הסרט עוקב אחר החזרות להצגה ובמקביל על היפתחותם האיטית אחד כלפי השנייה של יוסוקה והנהגת שלו, מיסאקי. שני האנשים השקטים יוצאים יחד לדרך ארוכה אל כפר הולדתה של ויטארה בהוקאידו המרוחקת, במטרה לאפשר ליוסוקה להחליט האם ייכנס לנעליו של טקאטסוקי, שנעצר על ידי המשטרה, יחזור לשחק וימלא את תפקיד הדוד וניה.[9]
שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הידטושי נישיג'ימה (אנ') - יוסוקה קפוקו
- מסאקי אוקדה (אנ')- קוג'י טקאטסוקי
- טוקו מיורה (אנ') - מיסאקי ואטארי
- רייקה קירישימה (אנ') - אוטו קפוקו
הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט אמור היה להצטלם במקור פוסאן, דרום קוריאה, אך הועבר להירושימה עקב מגפת הקורונה.[10]
המגוצ'י ביקש לשלב בסרט את השיר של לקהת הביטלס Drive My Car, שעל שמו נקראים הסרט והסיפור אך לא הצליח להשיג את האישורים לכך ובמקום זה כלל בסרט ביצוע של רביעיית כלי מיתר למוזיקה של בטהובן, אליה יש התייחסות ישירה בסיפור המקורי של מורקמי.[11]
שבחי המבקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
_(cropped).png)
הסרט נבחר להתחרות בפסטיבל קאן 2021 שם זכה בשלושה פרסים כולל התסריט הטוב ביותר.[12] בכך הפכו הבמאי והתסריטאי ליפנים הראשונים שזכו אי פעם בפרס התסריט הטוב ביותר בקאן.[13] בטקס פרסי גלובוס הזהב ה-79, הסרט זכה בפרס הסרט הזר הטוב ביותר.[14] הוא נבחר כמועמד לסרט העלילתי הבינלאומי הטוב ביותר בטקס פרסי האוסקר ה-94[15][16] ולעוד מועמדויות, ביניהן פרס האוסקר לסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר. זהו הסרט היפני הראשון שמועמד לפרס הסרט הטוב ביותר.[17] הוא הפך לסרט האחרון (והסרט הראשון שאינו בשפה האנגלית) מבין שישה שזכו בסרט הטוב ביותר משלוש קבוצות המבקרים הגדולות בארצות הברית (LA, NY, NSFC). חמשת הסרטים האחרים היו החבר'ה הטובים, רשימת שינדלר, סודות אל איי, הרשת החברתית ומטען הכאב.
פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| פרס | תאריך טקס | קטגוריה | מועמד | תוצאה | סימוכין |
|---|---|---|---|---|---|
| פסטיבל הקולנוע בקאן | 17 ביולי 2021 | פרס דקל הזהב | הנהגת של מר יוסוקה | מועמדות | [18][19] |
| התסריט הטוב ביותר | ריוסוקה המאגוצ'י וטקאמסה אוה | זכייה | |||
| פרס FIPRESCI | הנהגת של מר יוסוקה | זכייה | |||
| פרס חבר השופטים האקומני | זכייה | ||||
| פרסי הסרטים העצמאיים של גות'הם | 29 בנובמבר 2021 | הסרט הבינלאומי הטוב ביותר | זכייה | [20] | |
| איגוד מבקרי הקולנוע של לוס אנג'לס | 18 בדצמבר 2021 | הסרט הטוב ביותר | זכייה | [21] | |
| הבמאי הטוב ביותר | ריוסוקה המאגוצ'י |  מקום שני
| |||
| התסריט הטוב ביותר | ריוסוקה המאגוצ'י וטקאמסה אוה | זכייה | |||
| איגוד המבקרים האמריקני | 8 בינואר 2022 | הסרט הטוב ביותר | הנהגת של מר יוסוקה | זכייה | [22] |
| הבמאי הטוב ביותר | ריוסוקה המאגוצ'י | זכייה | |||
| השחקן הטוב ביותר | הידטושי נישיג'ימה | זכייה | |||
| התסריט הטוב ביותר | ריוסוקה המאגוצ'י וטקאמסה אוה | זכייה | |||
| פרס גלובוס הזהב | 9 בינואר 2022 | הסרט הטוב ביותר בשפה זרה | הנהגת של מר יוסוקה | זכייה | [23] |
| פרס סזאר | 25 בפברואר 2022 | הסרט הזר הטוב ביותר | מועמדות | [24] | |
| פרסי האקדמיה האוסטרלית לאמנויות הקולנוע והטלוויזיה | 2 במרץ 2022 | הסרט האסייתי הטוב ביותר | זכייה | [25] | |
| פרס אינדפנדנט ספיריט | 6 במרץ 2022 | הסרט הבינלאומי הטוב ביותר | זכייה | [26] | |
| פרס באפט"א לקולנוע | 13 במרץ 2022 | הבמאי הטוב ביותר | ריוסוקה המאגוצ'י | מועמדות | [27] |
| התסריט המעובד הטוב ביותר | ריוסוקה המאגוצ'י וטקאמסה אוה | מועמדות | |||
| הסרט הטוב ביותר לא בשפה האנגלית | ריוסוקה המאגוצ'י וטרהיסה יאמאמוטו | זכייה | |||
| פרסי איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאי | 13 במרץ 2022 | הסרט הטוב ביותר בשפה זרה | הנהגת של מר יוסוקה | זכייה | [28] |
| פרס אוסקר | 27 במרץ 2022 | הסרט הטוב ביותר | טרהיסה יאמאמוטו | מועמדות | [29] |
| הבמאי הטוב ביותר | ריוסוקה המאגוצ'י | מועמדות | |||
| התסריט המעובד הטוב ביותר | ריוסוקה המאגוצ'י וטקאמסה אוה | מועמדות | |||
| הסרט העלילתי הבינלאומי הטוב ביותר | יפן | זכייה | |||
| פרס סטלייט | 2 באפריל 2022 | הסרט הטוב ביותר בשפה זרה | הנהגת של מר יוסוקה | זכייה | [30] |
| פסטיבל הסרטים הבין-לאומי סן סבסטיאן | 16 בספטמבר 2022 | גרנד פרי FIPRESCI | זכייה | [31] |
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הנהגת של מר יוסוקה (ביפנית)
הנהגת של מר יוסוקה, ברשת החברתית פייסבוק
הנהגת של מר יוסוקה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הנהגת של מר יוסוקה, ברשת החברתית אינסטגרם
"הנהגת של מר יוסוקה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"הנהגת של מר יוסוקה", באתר נטפליקס
"הנהגת של מר יוסוקה", באתר AllMovie (באנגלית)
"הנהגת של מר יוסוקה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- "הנהגת של מר יוסוקה", באתר Metacritic (באנגלית)
- "הנהגת של מר יוסוקה", באתר Prime Video (באנגלית)
- "הנהגת של מר יוסוקה", באתר HBO Max (באנגלית)
"הנהגת של מר יוסוקה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- הנהגת של מר יוסוקה באתר סרט
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^
"גברים ללא נשים" מאת הרוקי מורקמי: סיפור לקריאה, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2021
- ^ Patrick Brzeski, Patrick Brzeski, Cannes: Japan’s Ryusuke Hamaguchi on Adapting Murakami for ‘Drive My Car’ and Vehicles as Confession Booths, The Hollywood Reporter, 2021-07-09 (באנגלית אמריקאית)
- ^ "LA film critics pick 'Drive My Car' as year's best". The Seattle Times (באנגלית אמריקאית). 19 בדצמבר 2021. נבדק ב-17 בינואר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "New York film critics name 'Drive My Car' best film of 2021". The Seattle Times (באנגלית אמריקאית). 3 בדצמבר 2021. נבדק ב-17 בינואר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "'Drive My Car' Is Named Best Film of 2021 by the National Society of Film Critics". Collider (באנגלית אמריקאית). 9 בינואר 2022. נבדק ב-17 בינואר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Oscars: Full List of Nominations". The Hollywood Reporter. נבדק ב-8 בפברואר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Tartaglione, Nancy (8 בפברואר 2022). "Oscars: 'Drive My Car' Makes History As First Japanese Film Nominated For Best Picture". Deadline Hollywood. נבדק ב-8 בפברואר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ קטע זה בסרט מבוסס על הסיפור הקצר "שחרזדה" שבקובץ הסיפורים "גברים ללא נשים"
- ^ הנהגת של מר יוסוקה, באתר פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-38 חיפה
- ^ "今夏のカンヌで日本映画史上初の脚本賞ほか4冠に輝いた、村上春樹原作「ドライブ・マイ・カー」8/20(金)公開". Asahi Family. נבדק ב-20 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Wong, Silvia (9 ביולי 2021). "Berlin prize-winner Ryusuke Hamaguchi talks Cannes Competition title 'Drive My Car'". Screen Daily. נבדק ב-8 בפברואר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Cannes Film Festival 2021: Full Winners List". Asia Tatler. 18 ביולי 2021. נבדק ב-18 ביולי 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Sato, Misuzo (18 ביולי 2021). "'Drive My Car' wins Cannes Best Screenplay for Hamaguchi, Oe". The Asahi Shimbun (באנגלית). נבדק ב-9 באוקטובר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Japan's 'Drive My Car' wins Golden Globe for best non-English film". The Japan Times. 10 בינואר 2022. נבדק ב-8 בפברואר 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ ""Drive My Car" exhibited at the Academy Awards selection for Japan". Sankei. 11 באוקטובר 2020. נבדק ב-11 באוקטובר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Davis, Clayton (21 בדצמבר 2021). "Oscars Shortlists Include Beyoncé, 'Spider-Man' and Two Jonny Greenwood Scores as France's 'Titane' Is Snubbed". Variety. נבדק ב-21 בדצמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Tartaglione, Nancy (8 בפברואר 2022). "Oscars: 'Drive My Car' Makes History As First Japanese Film Nominated For Best Picture". Deadline Hollywood. נבדק ב-8 בפברואר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Lemercier, Fabien (17 ביולי 2021). "Cannes' Palme D'Or goes to Titane". Cineuropa. ארכיון מ-17 ביולי 2021. נבדק ב-18 ביולי 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Soriano, Jianne (18 ביולי 2021). "Cannes Film Festival 2021: Full Winners List". Tatler Asia. ארכיון מ-8 באוקטובר 2021. נבדק ב-18 ביולי 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Goldsmith, Jill (29 בנובמבר 2021). "Gotham Awards: The Lost Daughter Takes Best Feature And Leads With Four Wins – Complete Winners List". Deadline Hollywood. ארכיון מ-30 בנובמבר 2021. נבדק ב-30 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Shanfield, Ethan; Murphy, J. Kim (18 בדצמבר 2021). "Drive My Car and The Power of the Dog Win Top Prizes at L.A. Film Critics Association Awards 2021 (Full List)". Variety. ארכיון מ-20 בדצמבר 2021. נבדק ב-19 בדצמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Pond, Steve (8 בינואר 2022). "Drive My Car Wins Best Picture Award From National Society of Film Critics". TheWrap. ארכיון מ-9 בינואר 2022. נבדק ב-8 בינואר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Moreau, Jordan (9 בינואר 2022). "Golden Globes 2022 Winners List: The Power of the Dog, West Side Story Win Big in Untelevised Ceremony". Variety. ארכיון מ-10 בינואר 2022. נבדק ב-27 ביולי 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Tartaglione, Nancy (26 בינואר 2022). "César Awards Nominations: Lost Illusions, Annette, Aline Dominate; Titane Shut Out Of Best Film Race – Full List". Deadline Hollywood. ארכיון מ-28 בינואר 2022. נבדק ב-27 בינואר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "AACTA Announces the Winner of the 2022 Best Asian Film Award". Australian Academy of Cinema and Television Arts. ארכיון מ-23 בדצמבר 2022. נבדק ב-23 בדצמבר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Massoto, Erick (7 במרץ 2022). "The Lost Daughter, Zola, Drive My Car, Among Winners at 2022 Independent Spirit Awards". Collider. ארכיון מ-5 במאי 2022. נבדק ב-27 ביולי 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ritman, Alex; Szalai, Georg (13 במרץ 2022). "BAFTA Awards: Power of the Dog Wins Best Film, Director, Dune Dominates Crafts". The Hollywood Reporter. ארכיון מ-17 במרץ 2022. נבדק ב-28 ביולי 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Cohn, Gabe (13 במרץ 2022). "Critics Choice 2022: Complete List of Winners". The New York Times. ארכיון מ-12 באפריל 2022. נבדק ב-27 ביולי 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Busis, Hillary (28 במרץ 2022). "Oscars 2022 Winners: See the Full List Here". Vanity Fair. ארכיון מ-29 במרץ 2022. נבדק ב-27 ביולי 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Anderson, Erik (2 באפריל 2022). "26th International Press Academy Satellite Awards winners: Belfast, The Power of the Dog tops in film; Ted Lasso, Squid Game in television". AwardsWatch. ארכיון מ-3 באפריל 2022. נבדק ב-1 בדצמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Roxborough, Scott (22 באוגוסט 2022). "Drive My Car Wins International Critics' Prize for Film of the Year". The Hollywood Reporter. ארכיון מ-23 באוגוסט 2022. נבדק ב-23 באוגוסט 2022.
{{cite web}}: (עזרה)
| פרס איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאי לסרט הזר הטוב ביותר | |
|---|---|
|
| הקודם: 2020: תווים מזהים |
פרס גות'הם לסרט הבינלאומי הטוב ביותר 2021: הנהגת של מר יוסוקה |
הבא: 2022: האירוע |