מאיר להמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב להמן

הרב ד"ר מאיר (מרקוס) להמןכתיב היידי שנהג בזמנו: לעמאן, לעהמאן או לעהמאנן;Marcus (Meyer) Lehmann;‏ 29 בדצמבר 1831, הנובר - 14 באפריל 1890, מיינץ) היה רב אורתודוקסי גרמני, פובליציסט וסופר נוער. בספריו התמקד במיוחד בקורות החיים היהודיים באירופה מראשית ימי הביניים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

להמן נולד בהנובר למד בישיבה בהלברשטט שאותה הקים הרב יששכר ברנד להמן כמאה ועשרים שנה קודם לכן. לאחר מכן למד בבית המדרש לרבנים בברלין של הרב עזריאל הילדסהיימר, והוסמך לרבנות. אז המשיך ללימודים גבוהים באוניברסיטת ברלין, לאחר מכן בפראג, ולבסוף קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת האלה. להמן היה מייצג מובהק של האורתודוקסיה המודרנית, שגרסה "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ".

כאשר היה בן 23 נישא לבתו של הרב שמואל בונדי, ראש הקהילה האורתודוקסית במיינץ, ועבר להתגורר שם. בהמשך הכתירה אותו קהילה זו כרבהּ, אך הוא לא הוכר רשמית כרב על ידי השלטונות עד ל-1870, כאשר זכתה הקהילה האורתודוקסית בהכרה רשמית, לאחר מאבקים פוליטיים לא קלים, שבמהלכם היו תקופות שנאסר עליו, למשל, לערוך טקסים דתיים כגון עריכת חופות.

הרב להמן היה, כרבותיו, לוחם בתנועת ההשכלה, אותה ראה כסכנה לקיומו של העם היהודי, ולמעשה הקדיש לעניין זה את מפעל חייו - כתיבת סיפורים לנוער, שחלקם היו ביוגרפיות על אישים ידועים בתולדות עם ישראל: רבי עקיבא, בוסתנאי בן חנינאי, השר מקוצי, מהר"ם מרוטנבורג, רבי יוסף בן גרשון מרוסהיים, הרב יששכר ברנד להמן ועוד, ורובם היו סיפורים עלילתיים ששזורים בטענות מסוגים שונים כנגד החידושים והשינויים בדת היהודית, וכנגד מנהיגי התנועה. סיפוריו הם ראי היסטורי לחיי יהדות מרכז אירופה במאה ה-19.

בשנת 1860 ייסד הרב להמן את העיתון "דער איזראעליט" (Der Israelit), בגרמנית, שהיה לעיתון החשוב של היהודים הדתיים בגרמניה ופעל עד לעליית הנאצים לשלטון.

נפטר ממחלה, במיינץ, בגיל 59.

ספרות תורנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד הספרים לנוער, שראה בהם 'צורך שעה' להצלת הדור הצעיר, כתב הרב להמן גם ספרים תורניים חשובים המעידים על גדלותו בתורה: פירוש על מסכת אבות בשם "מאיר נתיב" ופירוש להגדה של פסח. כמו כן הוציא לאור את פירוש הר"ש סיריליאו, ממגורשי ספרד על תלמוד ירושלמי סדר זרעים עם הערות.

תרגום ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו של להמן תורגמו ליידיש החל משנות השבעים של המאה ה-19 ולעברית החל משנות החמישים של המאה ה-19. מאז הם יצאו לאור במהדורות רבות והיו חלק מספריית הנעורים בבתיהם של שלומי אמוני ישראל. אולם בדור האחרון יצאו רבנים ומחנכים בציבור החרדי נגד הקריאה בספריו, זאת בשל אי התאמתם לקו החינוכי החרדי בדור זה. ספריו של להמן כללו לטעמם עניינים הנחשבים כפגיעה בצניעות, השכלה כללית והלכי רוח הזרים לדרך החינוך החרדי העכשווית. משום כך יזמה הוצאת ספרים חרדית בשנות התשעים את הוצאתם לאור מחדש של מרבית ספרי להמן לעברית, הפעם לא כתרגום בלבד אלא בעיבוד מחודש, המותאם לרוח התקופה ולפי אמות המידה המקובלות כיום בציבור החרדי ובקרב בני הנוער שלו. את העיבוד המחודש עשתה הסופרת ר. פרידמן.

חלק מסיפוריו של להמן הופיעו בתרגום ליידיש בין השנים תשמ"ח-תש"ן, בהוצאת "יידישער אוצר" בניו יורק התרגום נעשה לעתים ישירות מהתרגום העברי. בין השנים תשנ"א-תשנ"ה יצאו לאור בירושלים רוב הסיפורים בתרגום חדש מאת מ.מ. משי-זהב.

ביקורת על ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיפוריו ההיסטוריים עשה הרב להמן שימוש במידע שרכש מקריאה, והיה בדרך כלל מדויק, אך פעמים רבות הוא הוסיף מידע שגוי, או בלתי מבוסס. לעתים הוסיף פרשנויות למאורעות לפי הבנתו. לדוגמה - בספר "האנוסים מווילנה" טען כי אברהם יוזפוביץ היה תלמיד של הרב משה לנדאו בעוד שהלה התנצר כאשר היה הרב לנדאו צעיר לימים. בספרו על המהר"ם מרוטנבורג הוא טוען כי הרא"ש היה חתנו, כאשר ברור כי הרא"ש לא נשא את בתו של רבו. לא ברור האם בכוונה נשתלו טעויות אלו, כדי להוסיף לעלילה מתח ועניין, או שמא הרב להמן היה סבור באמת שמידע זה נכון ואמיתי.

בספריו הוא ביטא את השקפת עולמו. הלחימה בהשכלה הייתה, ללא ספק, המטרה הראשונה של הספרים, ואכן בספרים שזורים ויכוחים רבים בין הדמויות השונות על ענייני שמירת מצוות, אמונה, פתיחת עסקים בשבת וכדומה.

למרות שעניין היחס לציונות לא מופיע בצורה מפורשת בספרים, ניתן לראות כי בעקבות הרש"ר הירש, שהיה מרבותיו, גם הוא התנגד לתנועה זו, ולא מעט פעמים בספריו מופיע עניין שלוש השבועות, והאמונה שאליהו הנביא יבוא שלושה ימים לפני בוא הגאולה, כדי לבשר עליה, ואין לעלות לארץ לפני כן. נראה, כי הרב להמן לא רצה להתעמת במפגיע עם הציונות, כדי שלא לדחות אנשים ש"התנדנדו" בעניין שמירת המצוות והיו קשורים לתנועה הציונית בגרמניה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]