רבי עקיבא

ערך זה עוסק בתנא. אם התכוונתם לתנועת נוער שפעלה בפולין, ראו עקיבא (תנועת נוער).

רבי עקיבא
דור	דור שלישי לתנאים
בית מדרש	בית הלל ובית שמאי‏ בֵּי רבי עקיבא‏
רבותיו	רבי אליעזר בן הורקנוס, רבי יהושע בן חנניה, נחום איש גמזו, רבן יוחנן בן זכאי
חבריו	רבי ישמעאל, רבי אלעזר בן עזריה, רבי טרפון רבן גמליאל
תלמידיו	רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון בר יוחאי, רבי אלעזר בן שמוע, רבי נחמיה, רבי יוחנן הסנדלר

רבי עקיבא בן יוסף (מכונה תדיר: רבי עקיבא, לעתים נכתב רבי עקיבה) היה תנא ארצישראלי, מגדולי חכמי ישראל. על פי המסורת, חי בין השנים ג'תשע"ז - ג'תתצ"ז (17 לספירה - 137 לספירה), והיה בן הדור השלישי של התנאים. רבי עקיבא היה מנהיגו הרוחני של מרד בר כוכבא, וישנן עדויות להשתתפות תלמידיו במרידה.

רבי עקיבא הטביע את חותמו על הלכות רבות ועל ערכים במסורת ובחשיבה היהודית. הוא נזכר בתלמוד הבבלי קרוב ל-1,500 פעמים. נחשב לסמל למסירות נפש על התורה. נהרג על קידוש השם – והיה בין עשרת הרוגי מלכות.

ראשית חייו

"צורת ר' עקיבא" בהגדת מנטובה.

תחילתו של רבי עקיבא הייתה כרועה צאנו של כלבא שבוע, אביה של רחל. רחל ראתה שהוא "צנוע ומעולה" והתקדשה לו בתנאי שיילך ללמוד תורה. אביה של רחל הדיר אותה מנכסיו והם התגוררו בבית תבן בעוני רב. חז"ל מתארים את קשיי הפרנסה בהם היה נתון תוך לימוד התורה: "בכל יום ויום היה מביא חבילה של עצים חציה מוכר ומתפרנס וחציה מתקשט בה. (לשאר צרכיו. בנין יהושע) עמדו עליו שכניו ואמרו לו עקיבא אבדתנו בעשן מכור אותן לנו וטול שמן בדמיהן ושנה לאור הנר, אמר להם הרבה סיפוקים אני מסתפק בהן, אחד שאני שונה בהן ואחד שאני מתחמם כנגדן, ואחד שאני יכול לישן עליהם".

רבי עקיבא היה בן גרים, יש משייכים זאת לעובדה שהיה רועה את צאנו של כלבא שבוע, בכך שעקב פטירתו של אביו יוסף, גר מצאצאי סיסרא, וחוסר משפחה יהודית, התגלגל לצאנו של העשיר.

על פי המסופר, החל רבי עקיבא ללמוד תורה רק בגיל 40, ומעמדה כזאת זכה להיות גדול חכמי התורה. ב"אבות דרבי נתן" מתואר המהפך בחייו :

	בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום. פעם אחת היה עומד על פי הבאר, אמר: מי חקק אבן זו? אמרו לו: המים שתדיר נופלים עליה בכל יום. אמרו לו: עקיבא, אי אתה קורא "אבנים שחקו מים"?! מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו: מה רך פיסל את הקשה, דברי תורה, שקשה כברזל, על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי, שהוא בשר ודם! מיד חזר ללמוד תורה. הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות. אמר לו: רבי! למדני תורה! אחז רבי עקיבא בראש הלוח, ובנו בראש הלוח. כתב לו אלף בית ולמדה. היה לומד והולך, עד שלמד כל התורה כולה. הלך וישב לפני רבי אליעזר ולפני רבי יהושע, אמר להם: רבותי! פתחו לי טעם משנה! כיון שאמר לו הלכה אחת הלך וישב לו בינו לבין עצמו, אמר: אלף זו - למה נכתבה? בית זו - למה נכתבה? דבר זה - למה נאמר? חזר ושאלן והעמידן בדברים... אמר לו רבי טרפון: עקיבא! עליך הכתוב אומר (איוב כ"ח) 'מִבְּכִי נְהָרוֹת חִבֵּשׁ וְתַעֲלֻמָהּ יֹצִא אוֹר', דברים המוסתרים מבני אדם הוציאם רבי עקיבא לאורה.

חז"ל מציינים את חלקה של רחל רעייתו, בתו של כלבא שבוע, בהשגיו בלימוד תורה ובהגיעו להיות גדול בה, בסיפור ירושלים של זהב. המהפך שחל בחיי ר' עקיבא שימש השראה לרבים אודות האפשרות לחולל שינוי בחיים גם בגיל מבוגר, בין השאר נכתב עליו השיר "הולך לדרכו עקיבא" של יהודית שיקמן.

בתלמוד ובמקורות נוספים מסופר גם כי נשא לאשה את אשת טורנוסרופוס, שבאה בשליחות בעלה במטרה לפתות את רבי עקיבא לשכב עמה, אך לבסוף התגיירה ונישאה לו.

ילדיו

אבא: ר' עקיבא בן יוסף (מאות ראשונה ושניה - תקופת התנאים) מנהיג רוחני במרד בר כוכבא. אמא: רחל סבא מצד אמא: בן כלבא שבוע (כינוי)

אבות דרבי נתן: תוספת למסכת אבות, שזמן יצירתה ועריכתה לוט בערפל אך משוער לתקופת הגאונים (700-900 לספירה). במסכת 41 (בנוסחה א' הנפוצה), או 48 (בנוסחה ב') פרקים. זהו חיבור מגוון, הכולל עניינים רבים: אמונות ודעות, דרך ארץ, מעשי חכמים ומדרשים. המסכת נחלקת לשניים: מאמרי החכמים עד ראשוני האמוראים (א-כט או לב) ומאמרים מאוחרים יותר.

באבות דרבי נתן כתוב: "עתיד רבי עקיבא לחייב את כל העניים בדין, שאם אומרים להם: מפני מה לא למדתם (תורה), והם אומרים: מפני שעניים היינו, אומרים להם: והלא רבי עקיבא עני ביותר ומדולדל היה ואם אומרים (העניים): מפני טפינו, אומרים להם: והלא רבי עקיבא היו לו בנים ובנות, אלא אומרים להם: מפני שזכתה רחל אישתו."

בנים: ר' שמעון (ערש דוי קראו לו)

     ר' יהושע בן קרחה (על פי רש"י ורשב"ם)

בנות: ארוסתו של בן עזאי

     בת נוספת שביום חתונתה ניצלה מהכשת נחש.

תלמוד בבלי שבת קנו ע"א "ומדרבי עקיבא נמי אין מזל לישראל. דרבי עקיבא הויא ליה ברתא, אמרי ליה כלדאי: 'ההוא יומא דעיילה לבי גננא טריק לה חיויא ומיתא'. הוה דאיגא אמילתא טובא. ההוא יומא שקלתה למכבנתא דצתא בגודא, איתרמי איתיב בעיניה דחיויא. לצפרא, כי קא שקלה לה, הוה קא סריך ואתי חיויא בתרה. אמר לה אבוה: 'מאי עבדת?' אמרה ליה: 'בפניא אתא עניא קרא אבבא והוו טרידי כולי עלמא בסעודתא וליכא דשמעיה, קאימנא, שקלתי לריסתנאי דיהבית לי יהבתיה ניהליה'. אמר לה: 'מצוה עבדת'! נפק רבי עקיבא ודרש: 'וצדקה תציל ממות', ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה". תרגום: ר' עקיבא בת היתה לו. אמרו לו כלדיים [אסטרולוגים]: ביום בו תכנס לחופה - ישכנה נחש ותמות. היה מיצר על הדבר הרבה. באותו יום [ליל חתונתה] נטלה ביתו את המכבנה [תכשיט חד כסיכה] ונעצה אותה בכותל, פגעה בעינו של נחש וישבה בה [והנחש מת]. בבוקר כשנטלה את המכבנה, נגרר ובא הנחש [המת] אחריה. אמר לה אביה: מה עשית? [מהו המעשה שבזכותו ניצלת ממות]. אמרה לו: בערב [של החתונה] בא עני וקרא על הפתח, והיו הכל טרודים בסעודה ואין שומע לו. עמדתי ונטלתי מנה שנתת לי ונתתיה לו. אמר לה: מצוה עשית! יצא ר' עקיבא ודרש: "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת" (משלי י 2; י"א 4), ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה.

תכונות אופי הנלמדות מהמדרש: הכלה לא מרוכזת בעצמה, מבחינה בעני בפתח. רגישות, נכונות לסייע. אף אחד אחר לא שם לב לעני, לא ר' עקיבא או אשתו רחל, לא האורחים וביניהם בודאי החכמים חבריו של ר' עקיבא, רק הכלה רואה ושומעת, וראשונה לפעול. שינתה את הגורל שלה, עלתה לדרגה רוחנית גבוהה יותר מוצגת כמופת וכדגם לחיקוי באגדה.

(דמות נשית נוספת, נטולת שם: אשתו של אבא חלקיה. ע"פ המדרש בזכותה ירד גשם) במקום אחר בגמרא מצוין שבן-עזאי היה נשוי לבתו של רבי עקיבא. מרתק שבן עזאי מצוטט כמי שאומר בגמרא סוטה 'חייב אדם ללמד את בתו תורה'. ולא כל החכמים מסכימים איתו ויש האומרים ' כל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות' הגמרא מספרת לנו שבתו של ר' עקיבא מתקדשת ואינה נישאת. בן עזאי מוותר על הכל לטובת לימוד התורה. את מימוש האידאות עליהם הוא מדבר יעשו אחרים. (בבלי) לפי הירושלמי התחתנו, גרו ביחד, הקימו משפחה ואז הלך ללמוד תורה. חוקר בשם פרל שחקר את תולדות התקופה הקלאסית היוונית, כתב מאמר בשם 'לדעת את השם'- אומר ששמותיהן של נשים נשואות הוסתר.

הגמרא בפסחים קיב ע' א. "תנו רבנן שבעה דברים ציווה רבי עקיבא את רבי יהושע בנו'. פירשו הרשב"ם בפסחים ורש"י במסכת בכורות: הכוונה לרבי יהושע בן קרחה' (זהו אחד הבנים), והוא נקרא בן קרחה כי ר' עקיבא היה קירח, ובן עזאי קרה לו כך בבדיחות (תוספות בבכורות).

הגמרא בכתובות דף ס"ג עמ א': מיד לאחר הסיפור המפורסם על רבי עקיבא ואשתו (מיד נחזור אליו) מסופר כך: המקור בארמית מתורגם לעברית: ' בתו של ר' עקיבא, עשתה לו לבן עזאי כך. והיינו שאומרים אנשים (ביטוי עממי) רחל אחר רחל הולכת (כבשה אחר כבשה הולכת - משחק מילים עם השם רחל). כמעשה אמה כך מעשה ביתה". מכאן לומדים שהיו לר' עקיבא שתי בנות. אחת שהתחתנה (נחש) והשניה שרק התארסה.

נחזור למעשה אמה: גמרא נדרים נ,א מתורגם ע"י פרופסור אביגדור שנאן: ' רבי עקיבא רועה של בן כלבא שבוע היה. ראתה אותו בתו שהיה צנוע ומעולה. אמרה לו: ' אם מתקדשת אני לך הולך אתה לבית המדרש?' אמר לה: 'הן'. התקדשה לו בצנעה ושילחה אותו. שמע אביה. הוציאה מביתו והדירה הנאה מנכסיו. הלך ישב שתים עשרה שנים בבית המדרש. כשבא, הביא עימו שנים עשר אלף תלמידים. שמע זקן אחד שהיה אומר לה: ' את מתהלכת אלמנות חיות '. אמרה לו: ' אם לי הוא שומע, ישב שתים עשרה שנים אחרות '. אמר: ' ברשות אני עושה '. חזר, הלך וישב שתים עשרה שנים אחרות בבית המדרש. כשבא, הביא עימו עשרים וארבעה אלפי תלמידים. שמעה אשתו, היתה יוצאת לקראתו. אמרו לה השכנות: ' שאלי בגדים, לבשי והתכסי '. אמרה להן: ' יודע צדיק נפש בהמתו ' (משלי יב י). כאשר הגיע אצלו נפלה על פניה, וכשנשקה לרגלו היו דוחפים אותה השמשים. אמר להם: 'עזבוה, שלי ושלכם, שלה הוא '.

רבותיו ותלמידיו

על פי הרמב"ם‏, רבותיו המובהקים של רבי עקיבא היו רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי ומראשי הסנהדרין. משני רבותיו אלו, רבי עקיבא דבק והתקשר במיוחד לרבי יהושע. ממנו אף למד מעשה מרכבה. הוא גם למד אצל רבי טרפון שהיה חברו, ואף למד ושימש את נחום איש גמזו, ממנו למד מידות טובות וכן את דרישת האותיות‏. וכמו שהיה רגיל לומר "גם זו לטובה", היה רבי עקיבא אומר: "כל דעביד רחמנא לטב עביד"‏.

על פי התלמוד, דמותו של רבי עקיבא הותירה את חותמה בקרב הוגים רבים. התוספתא מאירה את דמותו כתלמיד נועז, ומספרת עליו פעמיים שהכריע במעשה בניגוד לדעתו של רבן גמליאל, בפניו, בעניינים שרבן גמליאל היה בהם בדעת מיעוט, מפני שרבי עקיבא יישם את הכלל, שהלכה כרבים למול מועטים"‏. תלמידיו המובהקים של רבי עקיבא היו רבי מאיר ורבי שמעון בר יוחאי. על פי התלמוד‏, בנוסף לרבי מאיר ורשב"י גם רבי יהודה, רבי יוסי ורבי אלעזר בן שמוע היו תלמידיו. ואכן במקור תלמודי נוסף נאמר "אמר רבי יוחנן: סתם מתניתין - רבי מאיר, סתם תוספתא - רבי נחמיה, סתם ספרא - רבי יהודה, סתם ספרי - רבי שמעון, וכולהו אליבא דרבי עקיבא."‏ אך רב שרירא גאון מסייג אמירה זו, וכותב כי אין משמעות הדבר שמה שנאמר ללא ציון הוא מדברי אותו תנא, אלא שדבר הלכה זה עבר במסורת באמצעות בית המדרש של אותו תנא‏.

התלמוד מתאר שהיו לרבי עקיבא 24 אלף תלמידים מגבת ועד אנטיפטרס, וכולם מתו בזמן אחד - בין פסח לעצרת, מפני שלא נהגו כבוד זה לזה‏. כתוצאה ממות תלמידיו במהלך ימי העומר ממגפה, החל מנהג אבלות בימים אלו, הכולל איסור תספורת וגילוח, ואיסור להתחתן.

ישנם חוקרים ורבנים הסוברים שה'מגפה' הנזכרת כאן, היא ביטוי אלגורי הרומז למות תלמידיו במרד בר כוכבא. הם מבססים זאת בעיקר על תמיכתו הברורה של רבי עקיבא במרד זה, על כך שבתי המדרש לא היו יכולים להכיל מספר כה רב של לומדים, ועל כך שהדבר עשוי להסביר מוות של תלמידים רבים כל כך בפרק זמן קצר. "תלמידיו" מתפרש לא כתלמידים היושבים בבית המדרש, אלא כאלו הדוגלים במשנתו הרוחנית. ראיה חלקית לכך יש ממדרש תנחומא (פרשת חיי שרה), "מעשה ברבי עקיבא שהיו לו שלש מאות תלמידים בנערותו ומתו כולם...".

סמכותו התורנית

רבי עקיבא זכה להערצה כחכם וסמכות תורנית. באגדה בתלמוד מסופר כי היה "קושר כתרים לאותיות תורה" ואפילו משה רבנו, לאחר שראה אותו במראה נבואי התפעל ממנו ואמר, "אדם כזה בעולמך ואתה נותן תורה על ידי?"‏. בר-הפלוגתא שלו היה רבי ישמעאל, לו מיחסים את הגישה ש"דיברה תורה בלשון בני אדם". רבי עקיבא טען לעומתו שיש להתעמק בכל תג ותג בתורה, שכן אין ולו אות אחת מיותרת בתורה.

רבי עקיבא היה בקיא לא רק בהלכות אלא גם בהגות ובתורת הנסתר. התלמוד אומר עליו שהוא "נכנס לפרדס" (רמז לתורת הסוד היהודית) ויצא ממנו בשלום, בניגוד לחכמים אחרים שהציצו ונפגעו‏.

מאמרו של רבי עקיבא: "הכל צפוי והרשות נתונה". התפרש על ידי מפרשים ראשונים רבים, כנוגע בבעיה פילוסופית מפורסמת של הידיעה והבחירה, כלומר שעל אף שהכל צפוי כבר בעיני האל, הרשות ניתנת לאדם לפעול לפי רצונו. אך ישנם כאלו שפירשו את "הכל צפוי" לא מלשון תחזית עתידית אלא מלשון נראות - שאלוהים צופה בכל, לפי הפסוק "עיני ה' משוטטות בכל הארץ". לפי פירוש זה המשפט לא מבטא את הסתירה שבין הידיעה והבחירה.

על הפסוק (ויקרא יט, יח), "ואהבת לרעך כמוך", אמר רבי עקיבא: "זהו כלל גדול בתורה"‏. במסכת אבות הובא בשמו שהיה נוהג לומר: "חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם" תפיסה נוספת שסבר שהאדם צריך לנקוט בה תמיד, היא שעשייתו של אלוהים תמיד הינה לטובה. "כל דעביד רחמנא - לטב עביד" (=כל שעושה הקב"ה - לטוב עושה)‏. הרב קוק ראה ברבי עקיבא את "איש האהבה" - דמות שמתמזגות בו כל האהבות: האנושית, הלאומית והאלוהית ביחד, באופן יוצא דופן.^{[דרוש מקור]} ידועה אמרתו של רבי עקיבא על ספר שיר השירים כי "כל הספרים קודש ושיר השירים קודש קודשים ". כמו כן, ידועה אמרתו שמתנגדת להזדקקות לצדקה: "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות".

חלקו במרד בר כוכבא

קברו, על פי המסורת, של רבי עקיבא, בטבריה.

מטבע ממרד בר כוכבא המציג את ארבעת המינים ומסביב הכיתוב 'לחרות ירושלם' בכתב עברי קדום. ארבעת המינים מוצגים לשיטת רבי עקיבא - רק אחד מכל מין (גם הדס וערבה), ומכאן שאנשי בר כוכבא נטלו ארבעת המינים לשיטתו.

לרבי עקיבא היה חלק מרכזי במרד בר כוכבא. הוא השתייך לזרם החכמים הקנאים שצידדו בהתנגדות אקטיבית לאימפריה הרומית יחד עם תלמידו רבי שמעון בר יוחאי, שגינה את הרומאים, וברח מפניהם למערה בפקיעין. רבי עקיבא ראה במנהיג הקנאים הגדול, שמעון בר כוכבא - משיח שעתיד לגאול את ישראל, וקרא עליו את הפסוק "דרך כוכב מיעקב". היו מספר חכמים (עליהם נמנו רבי יהושע בן חנניה ורבי יוסי בן קיסמא) שהתנגדו למרידה במלכות, אך רק על רבי יוחנן בן תורתא נכתב במפורש שהתנגד לתמיכה בבר כוכבא. הוא שאמר "עקיבא, יעלו עשבים בלחייך (=תקבר באדמה ועשבים יצמחו בה) ועדיין משיח לא בא"‏.

הרמב"ם תיאר את רבי עקיבא כ"נושא כליו של בר כוכבא"‏. לדידו, רבי עקיבא לא היה היחיד שתמך בבר כוכבא וראה בו משיח, אלא רבי עקיבא דימה "הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות. כיון שנהרג נודע להם שאינו". נראה כי הרמב"ם שאב ידיעות אלו מנוסח כתב-יד תימני למסכת סנהדרין . הרב י"ל מימון שיער כי דברי הרמב"ם שאובים ממקור קדמון עתיק. רוזנטל היה הראשון שהבחין כי הנוסח התימני של מסכת סנהדרין הינו המקור לדברי הרמב"ם. אפרון דן בדברי הרמב"ם, תוך שאינו מקבל את השערתו של הרב י"ל מימון וטוען כי הרמב"ם 'מביא בלשון ציורית את השירות והסיוע מאת רבי עקיבא למנהיג המרד'. אולם לדעת מרדכי סבתו, אין השערת אפרון מתאימה למנהגו של הרמב"ם שלא להוסיף עובדות על סמך דעתו ללא מקור.

את האגדה בתלמוד במסכת ברכות, המספרת כי בלילה לא נתנו לרבי עקיבא להיכנס לעיר מסוימת והוא נאלץ ללון לבדו בשדה וניצל לאחר שגייסות של רומאים פשטו על העיר בלילה, ראה הראי"ה קוק על רקע המאבק ברומאים, מכיוון שבניגוד לרבי עקיבא שתמך במורדים, אנשי העיר התנגדו למאבק, ולכן לא נתנו להיכנס. באופן זה מתורץ יחסם העוין של אנשי העיר‏. את 'מרד טריאנוס', מרד הקהילות היהודיות במרחבי האימפריה הרומית מיד לאחר מרד בר כוכבא, יש שהסבירו אותו כמרד מאוחר של העם היהודי ברומא, שלא סונכרן עם המרד העיקרי בארץ ישראל. את המעשה בהגדה של פסח, על ההסבה בבני ברק של החכמים באותה תקופה, הדחת נשיא הסנהדרין באותה מאורע והכתרת ה'צעיר' רבי אלעזר בן עזריה כנשיא. יש שפירשו מעשה זה כחלק מההכנות למרד נגד הרומאים^{[דרוש מקור]}.

עושרו

במסכת נדרים מסופר כי היה עשיר גדול, ולכך שלוש סיבות:

• אשתו של טורנוסרופוס, שלאחר מיתתו של טורנוסרופוס נתייגרה ונישאה לרבי עקיבא.
• רבי עקיבא לווה ממון רב מגבירה אחת, שהעמידה כערבים את הקב"ה ואת הים. במועד הפירעון נמנע מרבי עקיבא לשלם את החוב מחולי, והמלווה יצאה לים וביקשה מהקב"ה שיפרע את החוב, כשתוך כדי כך התגלגלה לידה תיבה של אבנים טובות ומרגליות, וכאשר רבי עקיבא הגיע לשלם את החוב, היא אמרה לו כי הערבים כבר שילמו את החוב, ואף הביאה לו את העודף על החוב.
• באותם זמנים היה מקובל לשים בראש הספינה כעין איל של עץ, לסימן טוב, ובו היו מטמינים ממון רב. רבי עקיבא מצא תיבה כזו, וממנה נתעשר.

מותו

כעונש על שלימד תורה ברבים בניגוד לגזירה, הוא נחבש על ידי הרומאים ביום ה' בתשרי. הרומאים עינו אותו במסרקות ברזל, והוא היה מקבל עליו עול מלכות שמים וקורא את שמע, והאריך ב"אחד" עד צאת נשמתו‏.

רבי עקיבא נהרג על קידוש השם – בין עשרת הרוגי מלכות – בט' בתשרי, ערב יום הכיפורים, ג'תתצ"ו לבריאת העולם (על פי היהדות), בערך בשנת 136 לספירה, כשבעים שנה לאחר החורבן. נאמר עליו שהוא אחד מארבעה שמתו בגיל מאה ועשרים שנה‏. מאה ועשרים שנים אלו מחולקות לשלוש תקופות שונות אחת מהשנייה, שבהן עבר מהפך עצום בחייו מדרגת עם הארץ לדרגת גדול החכמים. מסופר כי היה רועה ארבעים שנה, למד ארבעים שנה ופרנס את ישראל ארבעים שנה.

לקריאה נוספת

• הרב ד"ר ישראל קאנוביץ, רבי עקיבא, אוסף שלם של דברי רבי עקיבא בספרות התלמודית והמדרשית, ירושלים, הוצאת מוסד הרב קוק, תשט"ז.
• שמואל מאור, מרד בר כוכבא ומשיחיות בהגות היהודית , הוצאת מאור התשע"ב.
• דן גרובר, משיחו של רבי עקיבא , הוצאת 'מעוז צור ישראל',רמת השרון 2004.
• שמואל ספראי, רבי עקיבא בן יוסף חייו ומשנתו, ירושלים תשל"א.
• הרב מאיר להמן, רבי עקיבא, הוצאת נצח.
• חיים קוליץ, ראש לחכמים - רבי עקיבא בר כוכבא וקידוש השם במשנת הגאולה, הוצאת ראובן מס, 1980.
• בנימין לאו, "שער שלישי: דורו של רבי עקיבא, שער רביעי: רוחות מלחמה וחזון הגאולה", בספרו: חכמים, כרך שני: ימי יבנה עד מרד בר כוכבא, ידיעות ספרים, 2007, עמ' 337-177.
• יוכי ברנדס הפרדס של עקיבא רומן היסטורי המתבסס על דמותו של עקיבא
• P. Schafer, Rabbi Aqiva und Bar Kockba, Approaches to Ancient Judaism 11, 1980, pp. 113-130

קישורים חיצוניים

• הרב אהרן היימאן, "רבי עקיבא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, עמודים 1008-988, באתר HebrewBooks
• שיעור באתר שפע מותו של רבי עקיבא
• רבי עקיבא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• רבי עקיבא, במהדורת 1901–1906 של Jewish Encyclopedia (באנגלית)‏
• רבי עקיבא, באתר של רשת אמי"ת
• בן ציון פישלר, רבי עקיבא ונשותיו, באתר הארץ
• אביגדור שנאן, שלוש נשותיו של רבי עקיבא, מסכת ב, 2004
• סיפור תחילתו של רבי עקיבא בתלמוד: גרסה א - מסכת נדרים, גרסה ב - מסכת כתובות
• סרטון קצר על ר' עקיבא באתר פשיטא.
• שיר של דליה רביקוביץ על רבי עקיבא ואשתו רחל
• יהודה זיו, ‏'חוטם הכרמל' – ציון מקום קבורתו של ר' עקיבא?, קתדרה 39, אפריל 1986, עמ' 50-44
  • עדיאל שרמר, ‏על הטטרפילון של קיסריון ומקום קבורתו של ר' עקיבא, קתדרה 68, יוני 1993, עמ' 192-188
  • יהודה זיו, ‏דברי תגובה, קתדרה 68, יוני 1993, עמ' 193

הערות שוליים

עשרת הרוגי מלכות
רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול • רבן שמעון בן גמליאל הזקן • רבי חנינא בן תרדיון • רבי עקיבא • רבי יהודה בן בבא • רבי חוצפית המתורגמן • רבי ישבב הסופר • רבי אלעזר בן שמוע • רבי חנינא בן חכינאי • רבי יהודה בן דמא