רבי עקיבא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבי עקיבא
דור דור שלישי לתנאים
בית מדרש בית הלל ובית שמאי[1] בֵּי רבי עקיבא‏[2]
רבותיו רבי אליעזר בן הורקנוס, רבי יהושע בן חנניה, נחום איש גמזו, רבן יוחנן בן זכאי
חבריו רבי ישמעאל, רבי אלעזר בן עזריה, רבי טרפון, רבן גמליאל, רבי אלישע בן אבויה
תלמידיו רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון בר יוחאי, רבי אלעזר בן שמוע, רבי נחמיה, רבי יוחנן הסנדלר

רבי עקיבא בן יוסף (מכונה תדיר: רבי עקיבא, לעתים נכתב רבי עקיבה) היה תנא ארצישראלי, מגדולי חכמי ישראל. על פי המסורת, חי בין השנים ג'תשע"ז - ג'תתצ"ז (17 לספירה - 137 לספירה), היה בן הדור השלישי של התנאים, והיה בר פלוגתא של אלישע בן אבויה. רבי עקיבא היה מנהיגו הרוחני של מרד בר כוכבא, וישנן עדויות להשתתפות תלמידיו במרידה.

רבי עקיבא הטביע את חותמו על הלכות רבות ועל ערכים במסורת ובחשיבה היהודית. הוא מוזכר בתלמוד הבבלי קרוב ל-1,500 פעמים. נחשב לסמל למסירות נפש על התורה. נהרג על קידוש השם כאחד מעשרת הרוגי מלכות.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

"צורת ר' עקיבא" בהגדת מנטובה.

תחילתו של רבי עקיבא הייתה כרועה צאנו של כלבא שבוע, אביה של רחל. רחל ראתה שהוא "צנוע ומעולה" והתקדשה לו בתנאי שיילך ללמוד תורה. אביה של רחל הדיר אותה מנכסיו והם התגוררו בבית תבן בעוני רב. חז"ל מתארים את קשיי הפרנסה בהם היה נתון תוך לימוד התורה: "בכל יום ויום היה מביא חבילה של עצים חציה מוכר ומתפרנס וחציה מתקשט בה. (לשאר צרכיו. בנין יהושע) עמדו עליו שכניו ואמרו לו עקיבא אבדתנו בעשן מכור אותן לנו וטול שמן בדמיהן ושנה לאור הנר, אמר להם הרבה סיפוקים אני מסתפק בהן, אחד שאני שונה בהן ואחד שאני מתחמם כנגדן, ואחד שאני יכול לישן עליהם".

רבי עקיבא היה בן גרים, יש משייכים זאת לעובדה שהיה רועה את צאנו של כלבא שבוע, בכך שעקב פטירתו של אביו יוסף, גר מצאצאי סיסרא, וחוסר משפחה יהודית, התגלגל לצאנו של העשיר.

על פי המסופר, החל רבי עקיבא ללמוד תורה רק בגיל 40, ומעמדה כזאת זכה להיות גדול חכמי התורה. ב"אבות דרבי נתן" מתואר המהפך בחייו :

Cquote2.svg

בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום. פעם אחת היה עומד על פי הבאר, אמר: מי חקק אבן זו? אמרו לו: המים שתדיר נופלים עליה בכל יום. אמרו לו: עקיבא, אי אתה קורא "אבנים שחקו מים"?! מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו: מה רך פיסל את הקשה, דברי תורה, שקשה כברזל, על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי, שהוא בשר ודם! מיד חזר ללמוד תורה. הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות. אמר לו: רבי! למדני תורה! אחז רבי עקיבא בראש הלוח, ובנו בראש הלוח. כתב לו אלף בית ולמדה. היה לומד והולך, עד שלמד כל התורה כולה. הלך וישב לפני רבי אליעזר ולפני רבי יהושע, אמר להם: רבותי! פתחו לי טעם משנה! כיון שאמר לו הלכה אחת הלך וישב לו בינו לבין עצמו, אמר: אלף זו - למה נכתבה? בית זו - למה נכתבה? דבר זה - למה נאמר? חזר ושאלן והעמידן בדברים... אמר לו רבי טרפון: עקיבא! עליך הכתוב אומר (איוב כ"ח) 'מִבְּכִי נְהָרוֹת חִבֵּשׁ וְתַעֲלֻמָהּ יֹצִא אוֹר', דברים המוסתרים מבני אדם הוציאם רבי עקיבא לאורה.

Cquote3.svg

חז"ל מציינים את חלקה של רחל רעייתו, בתו של כלבא שבוע, בהשגיו בלימוד תורה ובהגיעו להיות גדול בה, בסיפור ירושלים של זהב. המהפך שחל בחיי ר' עקיבא שימש השראה לרבים אודות האפשרות לחולל שינוי בחיים גם בגיל מבוגר, בין השאר נכתב עליו השיר "הולך לדרכו עקיבא" של יהודית שיקמן.

בתלמוד ובמקורות נוספים מסופר גם כי נשא לאשה את אשת טורנוסרופוס, שבאה בשליחות בעלה במטרה לפתות את רבי עקיבא, אך לבסוף התגיירה ונישאה לו‏[3].

ילדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך מדרשים המופיעים בתלמוד הבבלי ובמקורות נוספים, ניתן לדלות פרטים על ילדיו של רבי עקיבא. אבות דרבי נתן מזכיר כי לרבי עקיבא היו בנים ובנות, ללא מספר וללא שמות: "עתיד רבי עקיבא לחייב את כל העניים בדין...ואם אומרים (העניים): מפני טפינו, אומרים להם: והלא רבי עקיבא היו לו בנים ובנות, אלא אומרים להם: מפני שזכתה רחל אשתו."

בתלמוד הבבלי (מסכת שבת) מופיעה אגדה המתארת שלביתו של רבי עקיבא אירע לה נס ביום חתונתה. על פי האגדה, כאשר נולדה ביתו נאמר לו כי ביום חתונתה תמות על ידי נחש. כאשר הגיע ליל חתונתה, נעצה סיכה בכותל, ובבוקר התברר כי בכך הרגה את הנחש.‏[4]

במקום אחר בתלמוד הבבלי (מסכת פסחים), מצוין שבנו של רבי עקיבא היה רבי יהושע. הרשב"ם בעקבות זקנו רש"י מפרשים שהכוונה הינה לרבי יהושע בן קרחה, שנקרא כך כיון שרבי עקביא היה קירח, ובן עזאי כינה אותו כך בבדיחות.‏[5]

מקור נוסף בתלמוד הבבלי (במסכת כתובות) מתאר שבתו של רבי עקיבא עשתה לבן עזאי בדומה למה שעשתה אמה, ועל כך אמרו אנשים "רחל אחר רחל הולכת" (שכן רחל הוא שם אמה, אבל גם מלשון כבשה-רחלה).‏[6] במסכת מועד קטן מסופר, מעשה ומתו שני בניו של רבי עקיבא ביום אחד ובאו המונים ללוותם. ישב על ספסל גדול ואמר, לא לכבודי באתם, אלא אמרתם תורת אלוקיו בלבו.‏[7] ע״פ המדרשים הללו, ניתן ללמוד שלרבי עקיבא היה לפחות שלשה בנים (שני אלו ששיכל ור׳ יהושע בן קרחה שחי גם אחר מותו של רבי עקיבא) ובת או שתי בנות (הדבר תלוי בשאלה האם הבת שנתארסה לבן עזאי עליה גם מקור האגדה על נעיצת הסיכה בכותל, או שמדובר בבת אחרת).

רבותיו ותלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הרמב"ם‏[8], רבותיו המובהקים של רבי עקיבא היו רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי ומראשי הסנהדרין. משני רבותיו אלו, רבי עקיבא דבק והתקשר במיוחד לרבי יהושע. ממנו אף למד מעשה מרכבה. הוא גם למד אצל רבי טרפון שהיה חברו, ואף למד ושימש את נחום איש גמזו, ממנו למד מידות טובות וכן את דרישת האותיות‏[9]. וכמו שהיה רגיל לומר "גם זו לטובה", היה רבי עקיבא אומר: "כל דעביד רחמנא לטב עביד"‏[10].

על פי התלמוד, דמותו של רבי עקיבא הותירה את חותמה בקרב הוגים רבים. התוספתא מאירה את דמותו כתלמיד נועז, ומספרת עליו פעמיים שהכריע במעשה בניגוד לדעתו של רבן גמליאל, בפניו, בעניינים שרבן גמליאל היה בהם בדעת מיעוט, מפני שרבי עקיבא יישם את הכלל, שהלכה כרבים למול מועטים"‏[11]. תלמידיו המובהקים של רבי עקיבא היו רבי מאיר ורבי שמעון בר יוחאי. על פי התלמוד‏[12], בנוסף לרבי מאיר ורשב"י גם רבי יהודה, רבי יוסי ורבי אלעזר בן שמוע היו תלמידיו. ואכן במקור תלמודי נוסף נאמר "אמר רבי יוחנן: סתם מתניתין - רבי מאיר, סתם תוספתא - רבי נחמיה, סתם ספרא - רבי יהודה, סתם ספרי - רבי שמעון, וכולהו אליבא דרבי עקיבא."‏[13] אך רב שרירא גאון מסייג אמירה זו, וכותב כי אין משמעות הדבר שמה שנאמר ללא ציון הוא מדברי אותו תנא, אלא שדבר הלכה זה עבר במסורת באמצעות בית המדרש של אותו תנא‏[14].

התלמוד מתאר שהיו לרבי עקיבא 24 אלף תלמידים מגבת ועד אנטיפטרס, וכולם מתו בזמן אחד - בין פסח לעצרת, מפני שלא נהגו כבוד זה לזה‏[12]. כתוצאה ממות תלמידיו במהלך ימי העומר ממגפה, החל מנהג אבלות בימים אלו, הכולל איסור תספורת וגילוח, ואיסור להתחתן.

ישנם חוקרים ורבנים‏[15] הסוברים שה'מגפה' הנזכרת כאן, היא ביטוי אלגורי הרומז למות תלמידיו במרד בר כוכבא. הם מבססים זאת בעיקר על תמיכתו הברורה של רבי עקיבא במרד זה, על כך שבתי המדרש לא היו יכולים להכיל מספר כה רב של לומדים, ועל כך שהדבר עשוי להסביר מוות של תלמידים רבים כל כך בפרק זמן קצר. "תלמידיו" מתפרש לא כתלמידים היושבים בבית המדרש, אלא כאלו הדוגלים במשנתו הרוחנית. ראיה חלקית לכך יש ממדרש תנחומא (פרשת חיי שרה), "מעשה ברבי עקיבא שהיו לו שלש מאות תלמידים בנערותו ומתו כולם...".

סמכותו התורנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי עקיבא זכה להערצה כחכם וסמכות תורנית. באגדה בתלמוד מסופר כי היה "קושר כתרים לאותיות תורה" ואפילו משה רבנו, לאחר שראה אותו במראה נבואי התפעל ממנו ואמר, "אדם כזה בעולמך ואתה נותן תורה על ידי?"‏[16]. בר-הפלוגתא שלו היה רבי ישמעאל, לו מיחסים את הגישה ש"דיברה תורה בלשון בני אדם". רבי עקיבא טען לעומתו שיש להתעמק בכל תג ותג בתורה, שכן אין ולו אות אחת מיותרת בתורה.

רבי עקיבא היה בקיא לא רק בהלכות אלא גם בהגות ובתורת הנסתר. התלמוד אומר עליו שהוא "נכנס לפרדס" (רמז לתורת הסוד היהודית) ויצא ממנו בשלום, בניגוד לחכמים אחרים שהציצו ונפגעו‏[17].

מאמרו של רבי עקיבא: "הכל צפוי והרשות נתונה"‏[18]. התפרש על ידי מפרשים ראשונים רבים, כנוגע בבעיה פילוסופית מפורסמת של הידיעה והבחירה, כלומר שעל אף שהכל צפוי כבר בעיני האל, הרשות ניתנת לאדם לפעול לפי רצונו‏[19]. אך ישנם כאלו שפירשו את "הכל צפוי" לא מלשון תחזית עתידית אלא מלשון נראות - שאלוהים צופה בכל, לפי הפסוק "עיני ה' משוטטות בכל הארץ". לפי פירוש זה המשפט לא מבטא את הסתירה שבין הידיעה והבחירה.

על הפסוק (ויקרא יט, יח), "ואהבת לרעך כמוך", אמר רבי עקיבא: "זהו כלל גדול בתורה"‏[20]. במסכת אבות הובא בשמו שהיה נוהג לומר: "חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם" תפיסה נוספת שסבר שהאדם צריך לנקוט בה תמיד, היא שעשייתו של אלוהים תמיד הינה לטובה. "כל דעביד רחמנא - לטב עביד" (=כל שעושה הקב"ה - לטוב עושה)‏[10]. הרב קוק ראה ברבי עקיבא את "איש האהבה" - דמות שמתמזגות בו כל האהבות: האנושית, הלאומית והאלוהית ביחד, באופן יוצא דופן‏[21] .[דרוש מקור] ידועה אמרתו של רבי עקיבא על ספר שיר השירים כי "כל הספרים קודש ושיר השירים קודש קודשים ". כמו כן, ידועה אמרתו שמתנגדת להזדקקות לצדקה: "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות". אכן, היטיב להכיר את הפן של הזדקקות לבריות, הן עקב כך שתיכף לנישואיו לרחל היה עני מרוד, ובהמשך ימיו היה גבאי צדקה עבור עניים. (מסכת מעשר שני פרק ה משנה ט בפירוש רבינו עובדיה מברטנורא)

חלקו במרד בר כוכבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו, על פי המסורת, של רבי עקיבא, בטבריה.
מטבע ממרד בר כוכבא המציג את ארבעת המינים ומסביב הכיתוב 'לחרות ירושלם' בכתב עברי קדום. ארבעת המינים מוצגים לשיטת רבי עקיבא - רק אחד מכל מין (גם הדס וערבה), ומכאן שאנשי בר כוכבא נטלו ארבעת המינים לשיטתו.

לרבי עקיבא היה חלק מרכזי במרד בר כוכבא. הוא השתייך לזרם החכמים הקנאים שצידדו בהתנגדות אקטיבית לאימפריה הרומית יחד עם תלמידו רבי שמעון בר יוחאי, שגינה את הרומאים, וברח מפניהם למערה בפקיעין. רבי עקיבא ראה במנהיג המורדים, שמעון בר כוכבא - משיח שעתיד לגאול את ישראל, ועל פי עדותו של תלמידו המובהק רבי שמעון בן יוחאי דרש עליו את הפסוק "דרך כוכב מיעקב".‏[22] היו מספר חכמים (עליהם נמנו רבי יהושע בן חנניה ורבי יוסי בן קיסמא) שהתנגדו למרידה במלכות, אך רק על רבי יוחנן בן תורתא[23] נכתב במפורש שהתנגד לתמיכה בבר כוכבא. בתלמוד הירושלמי[24] מסופר שכשרבי עקיבא היה רואה את בר כוזבה‏[25] היה אומר עליו: "הנה מלך המשיח", ותגובתו של רבי יוחנן בן תורתא היתה: "עקיבא, יעלו עשבים בלחייך (=תקבר באדמה ועשבים יצמחו בה) ועדיין בן דוד לא יבא"‏[26]. מאחר שהמרד זכה לתמיכה של סמכות רוחנית גדולה כל כך כמו זו של רבי עקיבא, מיד לאחר דיכויו גזרו הרומאים גזירות שמד קשות נגד הדת היהודית ומצוותיה, ועונשים קשים למי שימשיך לקיים מצוות. באיגרת רב שרירא גאון אף מסופר שעשרים וארבעה אלף תלמידיו של רבי עקיבא שנהרגו, נהרגו כתוצאה מגזירות השמד הללו.‏[27] אף רבי עקיבא עצמו היה אחד מעשרת הרוגי מלכות, ומת במיתה אכזרית.

הרמב"ם תיאר את רבי עקיבא כ"נושא כליו של בר כוכבא"‏[28]. לדידו, רבי עקיבא לא היה היחיד שתמך בבר כוכבא וראה בו משיח, אלא רבי עקיבא דימה "הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות. כיון שנהרג נודע להם שאינו". נראה כי הרמב"ם שאב ידיעות אלו מנוסח כתב-יד תימני למסכת סנהדרין‏[29]. הרב י"ל מימון שיער כי דברי הרמב"ם שאובים ממקור קדמון עתיק‏[30]. רוזנטל היה הראשון שהבחין כי הנוסח התימני של מסכת סנהדרין הינו המקור לדברי הרמב"ם. אפרון דן בדברי הרמב"ם, תוך שאינו מקבל את השערתו של הרב י"ל מימון וטוען כי הרמב"ם 'מביא בלשון ציורית את השירות והסיוע מאת רבי עקיבא למנהיג המרד'‏[31]. אולם לדעת מרדכי סבתו, אין השערת אפרון מתאימה למנהגו של הרמב"ם שלא להוסיף עובדות על סמך דעתו ללא מקור‏[32].

את האגדה בתלמוד במסכת ברכות‏[10], המספרת כי בלילה לא נתנו לרבי עקיבא להיכנס לעיר מסוימת והוא נאלץ ללון לבדו בשדה וניצל לאחר שגייסות של רומאים פשטו על העיר בלילה, ראה הרצי"ה קוק על רקע המאבק ברומאים, מכיוון שבניגוד לרבי עקיבא שתמך במורדים, אנשי העיר התנגדו למאבק, ולכן לא נתנו להיכנס. באופן זה מתורץ יחסם העוין של אנשי העיר‏[33].

מצבו הפיננסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסכת נדרים מסופר כי היה עשיר גדול, ולכך שלוש סיבות:

  • אשתו של טורנוסרופוס, שלאחר מיתתו של טורנוסרופוס נתגיירה ונישאה לרבי עקיבא.
  • רבי עקיבא לווה ממון רב מגבירה אחת, שהעמידה כערבים את הקב"ה ואת הים. במועד הפירעון נמנע מרבי עקיבא לשלם את החוב מחולי, והמלווה יצאה לים וביקשה מהקב"ה שיפרע את החוב, כשתוך כדי כך התגלגלה לידה תיבה של אבנים טובות ומרגליות, וכאשר רבי עקיבא הגיע לשלם את החוב, היא אמרה לו כי הערבים כבר שילמו את החוב, ואף הביאה לו את העודף על החוב.
  • באותם זמנים היה מקובל לשים בראש הספינה כעין איל של עץ, לסימן טוב, ובו היו מטמינים ממון רב. רבי עקיבא מצא תיבה כזו, וממנה נתעשר.

אכן בצעירותו היה מושכר כפועל אצל הורקנוס ועבד לפרנסתו‏[34] תיכף לנישואיו לרחל היה עני מרוד, ובהמשך ימיו היה גבאי צדקה עבור עניים. (מסכת מעשר שני פרק ה משנה ט בפירוש רבינו עובדיה מברטנורא)

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כעונש על שלימד תורה ברבים בניגוד לגזירה, הוא נלקח בשבי על ידי הרומאים ביום ה' בתשרי[35]. הרומאים עינו אותו במסרקות ברזל, והוא היה מקבל עליו עול מלכות שמים וקורא את שמע, והאריך ב"אחד" עד צאת נשמתו‏[36].

רבי עקיבא נהרג על קידוש השם – בין עשרת הרוגי מלכות – בט' בתשרי, ערב יום הכיפורים, ג'תתצ"ו לבריאת העולם (על פי היהדות), בערך בשנת 136 לספירה, כשבעים שנה לאחר החורבן. נאמר עליו שהוא אחד מארבעה שמתו בגיל מאה ועשרים שנה‏[37]. מאה ועשרים שנים אלו מחולקות לשלוש תקופות שונות אחת מהשנייה, שבהן עבר מהפך עצום בחייו מדרגת עם הארץ לדרגת גדול החכמים. מסופר כי היה רועה ארבעים שנה, למד ארבעים שנה ופרנס את ישראל ארבעים שנה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב ד"ר ישראל קאנוביץ, רבי עקיבא, אוסף שלם של דברי רבי עקיבא בספרות התלמודית והמדרשית, ירושלים, הוצאת מוסד הרב קוק, תשט"ז.
  • שמואל מאור, מרד בר כוכבא ומשיחיות בהגות היהודית , הוצאת מאור התשע"ב.
  • דן גרובר, משיחו של רבי עקיבא , הוצאת 'מעוז צור ישראל',רמת השרון 2004.
  • שמואל ספראי, רבי עקיבא בן יוסף חייו ומשנתו, ירושלים תשל"א.
  • הרב מאיר להמן, רבי עקיבא, הוצאת נצח.
  • חיים קוליץ, ראש לחכמים - רבי עקיבא בר כוכבא וקידוש השם במשנת הגאולה, הוצאת ראובן מס, 1980.
  • בנימין לאו, "שער שלישי: דורו של רבי עקיבא, שער רביעי: רוחות מלחמה וחזון הגאולה", בספרו: חכמים, כרך שני: ימי יבנה עד מרד בר כוכבא, ידיעות ספרים, 2007, עמ' 337-177.
  • יוכי ברנדס הפרדס של עקיבא רומן היסטורי המתבסס על דמותו של רבי עקיבא
  • P. Schafer, Rabbi Aqiva und Bar Kockba, Approaches to Ancient Judaism 11, 1980, pp. 113-130

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי פירוש רש"י למסכת בבא מציעא, דף ל"ז, ב'. בפסקה אמר רבי עקיבא; ראו שם בתוספות בפסקה מודה. דרכו בלימוד ובמדרש הייתה מורכבת משתי השיטות גם יחד: היה מפלפל כבית שמאי ומקפיד על מידות טובות כבית הלל. על פי קובץ יסודות וחקירות השלם, ר' אחיקם קשת, כרך ראשון עמ' 274, 238. מקורות מובאים שם.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ח, עמוד ב'.
  3. ^ בן ציון פישלר, רבי עקיבא ונשותיו, "הארץ".
  4. ^ תלמוד בבלי, שבת קנו עמוד ב
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים קיב עמוד א
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות ס"ג עמוד א
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן כא עמוד ב
  8. ^ רמב"ם - הקדמה לפירוש המשניות.
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ב, עמוד א'.
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס', עמוד ב'.
  11. ^ תוספתא, מסכת ביצה, פרק ב', ח'; ובמסכת ברכות, ]רק ד', י"ב.
  12. ^ 12.0 12.1 תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ב, עמוד ב'.
  13. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף פ"ו, עמוד א'.
  14. ^ איגרת רב שרירא גאון, עמ' 102-103, מהדורת הרב בנימין מנשה לוין, חיפה, ה'תרפ"א.
  15. ^ על פי "אגרת רב שרירא גאון", שכתב שתלמידיו מתו בגזרת שמד
  16. ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף כ"ט, עמוד ב'.
  17. ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ד, עמוד ב'.
  18. ^ פרקי אבות פרק ג, משנה טו
  19. ^ פירוש המשניות לרמב"ם (אבות שם); יצחק אברבנאל (בראשית יח, כ-כא); העקרים (מאמר רביעי פ"ג), ועוד
  20. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, ל', ב'.
  21. ^ עולת ראיה חלק ב', עמ' ד'.
  22. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ה' (דף כד,א).
  23. ^ הרב רחמים אליהו זייני בספרו 'עץ ארז' ח"ב, העיר כי לעומת אלפי מימרות של רבי עקיבא במשנה ובתלמודים, רבי יוחנן בן תורתא כמעט ולא נזכר.
  24. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ה', מיד לאחר דברי רבי שמעון בן יוחאי הנזכרים
  25. ^ במערות בר כוכבא התגלה שמו האמיתי של מנהיג המרד: "שמעון בר כוסבה", וככל הנראה השם המופיע בירושלמי הוא שיבוש של שם זה
  26. ^ מופיע גם במדרש רבה על מגילת איכה, פרשה ב', פסקה ד'.
  27. ^ גם התלמוד הזכיר את מותם של עשרות אלפי תלמידיו של רבי עקיבא, אך האמוראים פירשו שהם מתו כתוצאה ממגפת אסכרה
  28. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים, י"א, ו'.
  29. ^ מרדכי סבתו, כתב-יד תימני למסכת סנהדרין (בבלי) ומקומו במסורת הנוסח - עבודת דוקטור, ירושלים, 1996, עמ' 213
  30. ^ י"ל מימון, אהבה משולשת, סיני מג, תשי"ח, עמ' נד
  31. ^ י"ל אפרון, מלחמת בר-כוכבא לאור המסורת התלמודית הארצישראלית בנגד הבבלית, מרד בר כוכבא - מחקרים חדשים, ירושלים, תשמ"ד, עמ' 48 הערה 4.
  32. ^ מרדכי סבתו, כתב-יד תימני למסכת סנהדרין (בבלי) ומקומו במסורת הנוסח - עבודת דוקטור, ירושלים, 1996, עמ' 213
  33. ^ הרב צבי יהודה קוק, אמונת עיתך 41, עמוד 6.
  34. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכז עמוד ב
  35. ^ טור, אורח חיים סימן תקפ בשם בה"ג
  36. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"א, עמוד ב'.
  37. ^ ספרי על פרשת וזאת הברכה, פסקה שנ"ז.



עשרת הרוגי מלכות

רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדולרבן שמעון בן גמליאל הזקן • רבי חנינא בן תרדיוןרבי עקיבא • רבי יהודה בן בבא • רבי חוצפית המתורגמן • רבי ישבב הסופר • רבי אלעזר בן שמוע • רבי חנינא בן חכינאי • רבי יהודה בן דמא