רבי עקיבא
ערך זה עוסק בתנא. אם התכוונתם לתנועת נוער שפעלה בפולין, ראו עקיבא (תנועת נוער).
| רבי עקיבא | |
|---|---|
| דור | דור שלישי לתנאים |
| בית מדרש | בית הלל ובית שמאי[1] בֵּי רבי עקיבא[2] |
| רבותיו | רבי אליעזר בן הורקנוס, רבי יהושע בן חנניה, נחום איש גמזו, רבן יוחנן בן זכאי |
| חבריו | רבי ישמעאל, רבי אלעזר בן עזריה, רבי טרפון רבן גמליאל |
| תלמידיו | רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון בר יוחאי, רבי אלעזר בן שמוע, רבי נחמיה, רבי יוחנן הסנדלר |
רבי עקיבא בן יוסף (מכונה תדיר: רבי עקיבא, לעתים נכתב רבי עקיבה) היה תנא ארצישראלי, מגדולי חכמי ישראל בכל הדורות. חי בין השנים ג'תשע"ז - ג'תתצ"ז (17 לספירה - 137 לספירה), והיה בן הדור השלישי של התנאים. רבי עקיבא היה מנהיגו הרוחני של מרד בר כוכבא, וישנם עדויות להשתתפות תלמידיו במרידה.
רבי עקיבא הטביע את חותמו על הלכות רבות ועל ערכים במסורת ובחשיבה היהודית. הוא נזכר בתלמוד הבבלי קרוב ל-1,500 פעמים. נחשב לסמל למסירות נפש על התורה.
כעונש על שלימד רבי עקיבא תורה ברבים, הוא נחבש על ידי הרומאים ביום ה' בתשרי[3]. הרומאים עינו אותו במסרקות ברזל, והוא היה מקבל עליו עול מלכות שמים וקורא את שמע, והאריך ב"אחד" עד צאת נשמתו.[4]
רבי עקיבא נהרג על קידוש השם – בין עשרת הרוגי מלכות – בט' בתשרי, ערב יום הכיפורים, ג'תתצ"ו לבריאת העולם, בערך בשנת 136 לספירה, כשבעים שנה לאחר החורבן. נאמר עליו שהוא אחד מארבעה שמתו בגיל מאה ועשרים שנה.[5] מאה ועשרים שנים אלו מחולקות לשלוש תקופות שונות אחת מהשנייה, שבהן עבר מהפך עצום בחייו מדרגת עם הארץ לדרגת גדול החכמים. מסופר כי היה רועה ארבעים שנה, למד ארבעים שנה ופרנס את ישראל ארבעים שנה.
תוכן עניינים |
[עריכה] משפחתו
קיימת מסורת המתארת את רבי עקיבא כרועה צאן, ומעמדה כזאת זכה להיות גדול חכמי התורה. תיאור המהפך בחייו מתואר ב"אבות דרבי נתן":
 |
בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום. פעם אחת היה עומד על פי הבאר, אמר: מי חקק אבן זו? אמרו לו: המים שתדיר נופלים עליה בכל יום. אמרו לו: עקיבא, אי אתה קורא "אבנים שחקו מים"?! מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו: מה רך פיסל את הקשה, דברי תורה, שקשה כברזל, על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי, שהוא בשר ודם! מיד חזר ללמוד תורה. הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות. אמר לו: רבי! למדני תורה! אחז רבי עקיבא בראש הלוח, ובנו בראש הלוח. כתב לו אלף בית ולמדה. היה לומד והולך, עד שלמד כל התורה כולה. הלך וישב לפני רבי אליעזר ולפני רבי יהושע, אמר להם: רבותי! פתחו לי טעם משנה! כיון שאמר לו הלכה אחת הלך וישב לו בינו לבין עצמו, אמר: אלף זו - למה נכתבה? בית זו - למה נכתבה? דבר זה - למה נאמר? חזר ושאלן והעמידן בדברים... אמר לו רבי טרפון: עקיבא! עליך הכתוב אומר (איוב כ"ח) 'מִבְּכִי נְהָרוֹת חִבֵּשׁ וְתַעֲלֻמָהּ יֹצִא אוֹר', דברים המוסתרים מבני אדם הוציאם רבי עקיבא לאורה. |  |
תחילתו של רבי עקיבא הייתה כרועה צאנו של כלבא שבוע, אביה של רחל. רחל ראתה שהוא "צנוע ומעולה" והתקדשה לו בתנאי שיילך ללמוד תורה. אביה של רחל הדיר אותה מנכסיו והם התגוררו בבית תבן בעוני רב.
תיאור קשיי הפרנסה בהם היה נתון רבי עקיבא תוך לימוד התורה ניתן על ידי חז"ל:
- "בכל יום ויום היה מביא חבילה של עצים חציה מוכר ומתפרנס וחציה מתקשט בה. (לשאר צרכיו. בנין יהושע) עמדו עליו שכניו ואמרו לו עקיבא אבדתנו בעשן מכור אותן לנו וטול שמן בדמיהן ושנה לאור הנר, אמר להם הרבה סיפוקים אני מסתפק בהן, אחד שאני שונה בהן ואחד שאני מתחמם כנגדן, ואחד שאני יכול לישן עליהם".
ומסיימים הם תיאור זה באחריות העצומה שהתנהגותו של רבי עקיבא מטילה על כל אחד ואחד מישראל. רבי עקיבא היה בן גרים, יש משייכים זאת לעובדה שהיה רועה את צאנו של כלבא שבוע, בכך שעקב פטירתו של אביו הגר, וחוסר משפחה יהודית, התגלגל לצאנו של העשיר.
חז"ל מציינים את חלקה של רחל רעייתו, בתו של כלבא שבוע, בהשגיו בלימוד תורה ובהגיעו להיות גדול בה, בסיפור ירושלים של זהב.
בתלמוד ובמקורות נוספים מסופר גם כי נשא לאשה את אשת טורנוסרופוס, שבאה בשליחות בעלה, טורנוסרופוס, במטרה לפתות את רבי עקיבא לשכב עמה, אך לבסוף התגיירה ונישאה לו.[6]
[עריכה] רבותיו ותלמידיו
על פי הרמב"ם,[7] רבותיו המובהקים של רבי עקיבא היו רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי ומראשי הסנהדרין. משני רבותיו אלו, רבי עקיבא דבק והתקשר במיוחד לרבי יהושע. ממנו אף למד מעשה מרכבה. הוא גם למד אצל רבי טרפון שהיה חברו, ואף למד ושימש את נחום איש גמזו, ממנו למד מידות טובות וכן את דרישת האותיות.[8] וכמו שהיה רגיל לומר "גם זו לטובה", היה רבי עקיבא אומר: "כל דעביד רחמנא- לטב עביד.[9] תלמידיו המובהקים של רבי עקיבא היו רבי מאיר ורבי שמעון בר יוחאי.
על פי התלמוד,[10] בנוסף לרבי מאיר ורשב"י גם רבי יהודה, רבי יוסי ורבי אלעזר בן שמוע היו תלמידיו. ואכן במקור תלמודי נוסף נאמר "אמר רבי יוחנן: סתם מתניתין - רבי מאיר, סתם תוספתא - רבי נחמיה, סתם ספרא - רבי יהודה, סתם ספרי - רבי שמעון, וכולהו אליבא דרבי עקיבא."[11] אך רב שרירא גאון מסייג אמירה זו, וכותב כי אין משמעות הדבר שמה שנאמר ללא ציון הוא מדברי אותו תנא, אלא שדבר הלכה זה עבר במסורת באמצעות בית המדרש של אותו תנא.[12]
התלמוד מתאר שהיו לרבי עקיבא 24 אלף תלמידים מגבת ועד אנטיפטרס, וכולם מתו בזמן אחד - בין פסח לעצרת, מפני שלא נהגו כבוד זה לזה.[10] כתוצאה ממות תלמידיו במהלך ימי העומר ממגפה, החל מנהג אבלות בימים אלו, הכולל איסור תספורת וגילוח, ואיסור להתחתן.
ישנם חוקרים ורבנים[13] הסוברים שה'מגפה' הנזכרת כאן, היא ביטוי אלגורי הרומז למות תלמידיו במרד בר כוכבא. הם מבססים זאת בעיקר על תמיכתו הברורה של רבי עקיבא במרד זה, על כך שבתי המדרש לא היו יכולים להכיל מספר כה רב של לומדים, ועל כך שהדבר עשוי להסביר מוות של תלמידים רבים כל כך בפרק זמן קצר. "תלמידיו" מתפרש לא כתלמידים היושבים בבית המדרש, אלא כאלו הדוגלים במשנתו הרוחנית. ראיה חלקית לכך יש ממדרש תנחומא (פרשת חיי שרה), "מעשה ברבי עקיבא שהיו לו שלש מאות תלמידים בנערותו ומתו כולם...".
[עריכה] סמכותו התורנית
ההערצה שרחשו לרבי עקיבא כחכם וסמכות גבלה בהערצה שאין למעלה ממנה, והיו אומרים עליו בתלמוד שהיה "קושר כתרים לתורה" ואפילו משה, לאחר שראה אותו במראה נבואי, על פי התלמוד התפעל ממנו ואמר, "אדם כזה בעולמך ואתה נותן תורה על ידי?".[14] בר-הפלוגתא שלו היה רבי ישמעאל, לו מיחסים את הגישה ש"דיברה תורה בלשון בני אדם". רבי עקיבא טען לעומתו שיש להתעמק בכל תג ותג בתורה, שכן אין ולו אות אחת מיותרת בתורה שניתנה מידי שמיים.
רבי עקיבא היה בקיא לא רק בהלכות אלא גם בהגות ובתורת הנסתר. התלמוד אומר עליו שהוא נכנס לפרדס ויצא ממנו בשלום, בניגוד לחכמים אחרים שהציצו ונפגעו.[15]
מאמרו של רבי עקיבא: "הכל צפוי והרשות נתונה"[16]. התפרש על ידי מפרשים ראשונים רבים, כנוגע בבעיה פילוסופית מפורסמת של הידיעה והבחירה, כלומר שעל אף שהכל צפוי כבר בעיני האל, הרשות ניתנת לאדם לפעול לפי רצונו[17]. אך ישנם כאלו שפירשו את "הכל צפוי" לא מלשון תחזית עתידית אלא מלשון נראות - שאלוהים צופה בכל, לפי הפסוק "עיני ה' משוטטות בכל הארץ". לפי פירוש זה המשפט לא מבטא את הסתירה שבין הידיעה והבחירה.
על הפסוק (ויקרא יט, יח), "ואהבת לרעך כמוך", אמר רבי עקיבא: "זהו כלל גדול בתורה".[18] במסכת אבות הובא בשמו שהיה נוהג לומר: "חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם" תפיסה נוספת שסבר שהאדם צריך לנקוט בה תמיד, היא שעשייתו של אלוהים תמיד הינה לטובה. "כל דעביד רחמנא - לטב עביד" (=כל שעושה הקב"ה - לטוב עושה).[9]
[עריכה] דמותו
התוספתא מאירה את דמותו כתלמיד נועז, ומספרת עליו פעמיים שהכריע במעשה בניגוד לדעתו של רבן גמליאל, בפניו, בעניינים שרבן גמליאל היה בהם בדעת מיעוט, מפני שרבי עקיבא יישם את הכלל, שהלכה כרבים למול מועטים".[19]
על פי התלמוד, דמותו של רבי עקיבא הותירה את חותמה בקרב הוגים רבים. כבר בהיותו עם הארץ, ראתה בו רחל את מידותיו המעולות- צניעות, ענווה ואהבה.
הרב קוק למשל ראה בו את "איש האהבה" - דמות שמתמזגות בו כל האהבות: האנושית, הלאומית והאלוהית ביחד, באופן יוצא דופן. רבי עקיבא היה שטבע את האימרה, "ואהבת לרעך כמוך" - "זהו כלל גדול בתורה".[20] נאה דרש ונאה גם קיים, באהבה לאשתו רחל, כשליקט משערה את התבן ומילא את בקשתה לגלות למקום תורה. את הערכתו הרבה לה ביטא בתכשיט 'ירושלים של זהב'.
[עריכה] חלקו במרד בר כוכבא
חלקו של רבי עקיבא במרד בר כוכבא רב. רבי עקיבא שייך לזרם החכמים הקנאים שצידדו בהתנגדות אקטיבית לאימפריה הרומית יחד עם תלמידו רבי שמעון בר יוחאי, שגינה את הרומאים, וברח מפניהם למערה בפקיעין. רבי עקיבא ראה במנהיג הקנאים הגדול, שמעון בר כוכבא - משיח שעתיד לגאול את ישראל, וקרא עליו את הפסוק "דרך כוכב מיעקב". את האגדה בתלמוד במסכת ברכות[9], המספרת כי בלילה לא נתנו לו להיכנס לעיר מסוימת והוא נאלץ ללון לבדו בשדה וניצל לאחר שגייסות של רומאים פשטו על העיר בלילה, ראה הראי"ה קוק על רקע המאבק ברומאים, מכיוון שבניגוד לרבי עקיבא שתמך במורדים, אנשי העיר התנגדו למאבק, ולכן לא נתנו להיכנס. באופן זה מתורץ יחסם העוין של אנשי העיר לאחד מגדולי החכמים של היהדות.[21]
כאלף שנה לאחר מכן ראה הרמב"ם ברבי עקיבא, "נושא כליו של בר כוכבא".[22] בנוסח ת (כתב יד תימני) של התלמוד הבבלי, מסכת סנהדרין, מופיעה הידיעה כי רבי עקיבא היה נושא כליו של בר כוכבא, ונראה כי הרמב"ם שאב ידיעה זו משם.[23] הרב י"ל מימון שיער כי דברי הרמב"ם שאובים ממקור קדמון עתיק.[24] רוזנטל היה הראשון שהבחין כי נוסח ת של התלמוד הבבלי, מסכת סנהדרין (הנוסח התימני) הינו המקור לדברי הרמב"ם. אפרון דן בדברי הרמב"ם, תוך שאינו מקבל את השערתו של הרב י"ל מימון וטוען כי הרמב"ם 'מביא בלשון ציורית את השירות והסיוע מאת רבי עקיבא למנהיג המרד'.[25] אולם לדעת מרדכי סבתו, אין השערת אפרון מתאימה למנהגו של הרמב"ם שלא להוסיף עובדות מהדעה הפרטית שלו.[26]
על פי הרמב"ם, רבי עקיבא לא היה היחיד שתמך בבר כוכבא וראה בו משיח, אלא רבי עקיבא דימה "הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות. כיון שנהרג נודע להם שאינו...".
היו מספר חכמים מתונים (עליהם נמנו רבי יהושע בן חנניה ורבי יוסי בן קיסמא) שהתנגדו למרידה במלכות, אך רק על רבי יוחנן בן תורתא נכתב במפורש שהתנגד לתמיכה בבר כוכבא. הוא שאמר "עקיבא, יעלו עשבים בלחייך (=תקבר באדמה ועשבים יצמחו בה) ועדיין משיח לא בא".[27]
[עריכה] עושרו
במסכת נדרים מסופר כי היה עשיר גדול, ולכך שלוש סיבות:
- אשתו של טורנוסרופוס, שלאחר מיתתו נתייגרה ונישאה לו.
- לווה ממון רב מגבירה אחת, שהעמידה כערבים את הקב"ה ואת הים. במועד הפירעון נמנע מרבי עקיבא לשלם את החוב מחולי, והמלווה יצאה לים וביקשה מהקב"ה שיפרע את החוב, כשתוך כדי כך התגלגלה לידה תיבה של אבנים טובות ומרגליות, וכאשר רבי עקיבא הגיע לשלם את החוב, היא אמרה לו כי הערבים כבר שילמו את החוב, ואף הביאה לו את העודף על החוב.
- באותם זמנים היה מקובל לשים בראש הספינה כעין איל של עץ, לסימן טוב, ובו היו מטמינים ממון רב. הוא מצא תיבה כזו, וממנה נתעשר.
[עריכה] לקריאה נוספת
- הרב ד"ר ישראל קאנוביץ, רבי עקיבא, אוסף שלם של דברי רבי עקיבא בספרות התלמודית והמדרשית, ירושלים, הוצאת מוסד הרב קוק, תשט"ז.
- שמואל ספראי, רבי עקיבא בן יוסף חייו ומשנתו, ירושלים תשל"א.
- הרב מאיר להמן, רבי עקיבא, הוצאת נצח.
- חיים קוליץ, ראש לחכמים - רבי עקיבא בר כוכבא וקידוש השם במשנת הגאולה, הוצאת ראובן מס, 1980.
- P. Schafer, Rabbi Aqiva und Bar Kockba, Approaches to Ancient Judaism 11, 1980, pp. 113-130
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- הרב אהרן היימאן, "רבי עקיבא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, עמודים 1008-988, באתר HebrewBooks
- רבי עקיבא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- רבי עקיבא, במהדורת 1901–1906 של Jewish Encyclopedia (באנגלית)
- רבי עקיבא, באתר של רשת אמי"ת
- בן ציון פישלר, רבי עקיבא ונשותיו, באתר הארץ
- אביגדור שנאן, שלוש נשותיו של רבי עקיבא, מסכת ב, 2004
- סיפור תחילתו של רבי עקיבא בתלמוד: גרסה א - מסכת נדרים, גרסה ב - מסכת כתובות
- סרטון קצר על ר' עקיבא באתר פשיטא.
- שיר של דליה רביקוביץ על רבי עקיבא ואשתו רחל
- יהודה זיו, 'חוטם הכרמל' – ציון מקום קבורתו של ר' עקיבא?, קתדרה 39, אפריל 1986, עמ' 50-44
- עדיאל שרמר, על הטטרפילון של קיסריון ומקום קבורתו של ר' עקיבא, קתדרה 68, יוני 1993, עמ' 192-188
- יהודה זיו, דברי תגובה, קתדרה 68, יוני 1993, עמ' 193
- עדיאל שרמר, על הטטרפילון של קיסריון ומקום קבורתו של ר' עקיבא, קתדרה 68, יוני 1993, עמ' 192-188
[עריכה] הערות שוליים
- ^ על פי פירוש רש"י למסכת בבא מציעא, דף ל"ז, ב'. בפסקה אמר רבי עקיבא; ראו שם בתוספות בפסקה מודה. דרכו בלימוד ובמדרש הייתה מורכבת משתי השיטות גם יחד: היה מפלפל כבית שמאי ומקפיד על מידות טובות כבית הלל. על פי קובץ יסודות וחקירות השלם, ר' אחיקם קשת, כרך ראשון עמ' 274, 238. מקורות מובאים שם.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף יח, עמוד ב.
- ^ טור, אורח חיים סימן תקפ בשם בה"ג
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף סא, עמוד ב.
- ^ ספרי על פרשת וזאת הברכה, פסקה שנ"ז.
- ^ בן ציון פישלר, רבי עקיבא ונשותיו, "הארץ".
- ^ רמב"ם - הקדמה לפירוש המשניות.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף יב, עמוד א.
- ^ 9.0 9.1 9.2 תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס, עמוד ב.
- ^ 10.0 10.1 תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף סב, עמוד ב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף פו, עמוד א.
- ^ איגרת רב שרירא גאון, עמ' 102-103, מהדורת הרב בנימין מנשה לוין, חיפה, ה'תרפ"א.
- ^ על פי "אגרת רב שרירא גאון", שכתב שתלמידיו מתו בגזרת שמד
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף כט, עמוד ב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף יד, עמוד ב.
- ^ פרקי אבות פרק ג, משנה טו
- ^ פירוש המשניות לרמב"ם (אבות שם); יצחק אברבנאל (בראשית יח, כ-כא); העקרים (מאמר רביעי פ"ג), ועוד
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, ל', ב'.
- ^ תוספתא, מסכת ביצה, פרק ב', ח'; ובמסכת ברכות, ]רק ד', י"ב.
- ^ מדרש רבה על פרשת בראשית, פרשה כ"ד, פסקה ז'; ספרא על פרשת קדושים, פרק ד'.
- ^ הרב צבי יהודה קוק, אמונת עיתך 41, עמוד 6.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים, י"א, ו'.
- ^ מרדכי סבתו, כתב-יד תימני למסכת סנהדרין (בבלי) ומקומו במסורת הנוסח - עבודת דוקטור, ירושלים, 1996, עמ' 213
- ^ י"ל מימון, אהבה משולשת, סיני מג, תשי"ח, עמ' נד
- ^ י"ל אפרון, מלחמת בר-כוכבא לאור המסורת התלמודית הארצישראלית בנגד הבבלית, מרד בר כוכבא - מחקרים חדשים, ירושלים, תשמ"ד, עמ' 48 הערה 4.
- ^ מרדכי סבתו, כתב-יד תימני למסכת סנהדרין (בבלי) ומקומו במסורת הנוסח - עבודת דוקטור, ירושלים, 1996, עמ' 213
- ^ מדרש רבה על מגילת איכה, פרשה ב', פסקה ד'.
| עשרת הרוגי מלכות | ||
|---|---|---|
|
