ברל כצנלסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברל כצנלסון, 1934

ברל כצנלסון (25 בינואר 1887, בוברויסק – 12 באוגוסט 1944, ירושלים), ממנהיגיה הבולטים של תנועת העבודה בארץ ישראל, הוגה דעות של הציונות הסוציאליסטית, עיתונאי, עורך וממקימי מוסדות ההסתדרות.

תוכן עניינים

[עריכה] תולדות חייו והגותו

ברל (בארי) יעקב כצנלסון נולד בעיר בוברויסק (כיום בבלארוס) למשפחה יהודית משכילה. ברל היה ילד חולני וחלוש, ולכן לא ביקר בבית ספר באופן סדיר. את עיקר השכלתו קיבל מקריאה וממורים פרטיים שנשכרו עבורו, ועוד בבית אביו התפתחה השקפת העולם הציונית-סוציאליסטית שלו. בשנת 1899 נפטר אביו, ואימו נרתמה לפרנסת המשפחה. לאחר שבגר רצה לעלות לארץ ולעבוד בה בעבודת כפיים, אך החליט לרכוש מקצוע קודם שיעלה. הוא עבד בעבודות שונות כפחחות ונפחות אך גם כמורה וספרן, ולאחר שרכש השכלה מקצועית לפי רוחו, עלה ארצה בשנת 1909, בתקופת העלייה השנייה, ליישוב עטרות. עימו עלתה בת עירו ואהבתו הראשונה, שרה שמוקלר, שנפטרה כעשר שנים לאחר עלייתהּ ארצה (לאחר מותהּ הפכה חברתם המשותפת ובת עירם של השניים, לאה מירון, לבת-זוגו של כצנלסון).

בתחילה שהה כצנלסון ביפו, ובה פגש את הסופר יוסף חיים ברנר – אירוע שהיה עתיד להשפיע על דרכו בארץ. ברנר הפגיש אותו עם א"ד גורדון, מראשי תנועת העבודה, שהעלה את העבודה הפיזית של הפועל הפשוט למדרגת דת. ברל נדד כפועל ברחבי ארץ ישראל, הגיע למושבות הוותיקות ולפתח תקוה, עלה לגליל והפך לדמות מוכרת בחוגי הפועלים.

[עריכה] מנהיג פועלים

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 התחולל משבר כלכלי חמור בקרב עולי העלייה השנייה. רבים מהעולים חזרו לארצותיהם ואלו שנותרו סבלו רעב, אבטלה ורדיפות. בשנים אלה היה כצנלסון בין ראשי הפועלים, והגיע למעמד של מנהיג בין בני דורו.

כצנלסון הושפע מאוד מרעיונות סינדיקליסטיים הסבורים שיש קשר אורגני בין פעולות מקצועיות למאבק מדיני. בוועידה החקלאית שנערכה בשנת 1917 קרא כצנלסון לאיחוד תנועות הפועלים ומצא תומך נלהב בדוד בן-גוריון, אך לא הצליח לשכנע בכך את מורו א"ד גורדון, שהמשיך לשמור על עצמאות מפלגתו הפועל הצעיר. כצנלסון היה זה שניסח את המצע של תנועת אחדות העבודה שנוצרה מהאיחוד.

כצנלסון מילא תפקיד פעיל מאוד בהקמת ההסתדרות, מוסדותיה, הארגונים הקשורים אליה כגון "קופת חולים כללית", "סולל בונה" "בנק הפועלים", המשביר לצרכן ומוסדות וארגונים נוספים. היה דירקטור באוניברסיטה העברית ובקק"ל ואחד ממקימי הוצאות הספרים "עם עובד" וספרית פועלים. בשנת 1925 הקים את העיתון דבר, והיה עורכו הראשי עד יום מותו. במרוצת השנים רכש לעצמו מעמד של סמכות רוחנית בתנועת העבודה, כשבמיוחד בלטה השפעתו בחיזוק המגמה הלאומית על חשבון זו המעמדית.

[עריכה] דעותיו

כצנלסון היה מן הראשונים שהטילו ספק בהצלחת המהפכה בברית המועצות, ונמנה עם המעטים בתנועתו שהתייחסו בחיוב למסורת ולדת היהודית. בניגוד למיכה יוסף ברדיצ'בסקי, שביקש למחוק את כל העבר היהודי ולבנות עולם חדש, טען כצנלסון שזוהי מהפכנות פרימיטיבית וילדותית שלא תחזיק מעמד. לדבריו יש צורך במהפכנות בונה ששלובה בחיים רוחניים ולא זורקת לגל האשפה את כל ירושת הדורות, אלא בוחנת אותה מחדש, ובוררת את הנכון והמתאים לה, לעתים דווקא מתוך מסורות נשכחות. לדידו המרד הציוני צריך למרוד גם במרידות הקודמות, כגון חזון ההתבוללות של המשכילים והסוציאליסטים, הגלותיות של הבונד, הערצת התארים והדיפלומות של המשכילים, והשתעבדות לחזון המהפכה הקומוניסטית.[1]

על טענותיו בדבר חוסר כבוד חינוכי ותרבותי כלפי מסורת ישראל אפשר ללמוד ממאמר שפרסם ‏‏בעיתון דבר ביום י"ד באב תרצ"ד (1934‏)[2], לאחר שמדריכי המחנות העולים ערכו טיול ומחנה קיץ ביער בן שמן בתשעה באב. וכך הוא התבטא: "לא אשכח, לא אוכל שכוח את יום החורבן היום האיום מכל הימים, יום גורלנו". עוד הוא כותב שם:

את הזנחת התשעה באב בציבורנו בכלל, אני רואה כאות להפלגה שאין עימה הגה מכוון של אידאה מרכזית. אנו אומרים לחנך את הנוער לחיים חלוציים, לחי הגשמה...כיצד נגיע לכך ?
האמנם יעלה זרע זה על סלע צחיח, על רצפת אספלט?! גם אידאה זקוקה לקרקע תחוח בה תוכל להעמיק שורשים.
דור מחדש ויוצר אינו זורק אל גל האשפה את ירושתם הדורות...מחזיר לתחיה מסורת קדומה שיש בה להזין את נפש הדור המחדש.

אחד מנאומיו הנודעים של כצנלסון קרוי "בזכות המבוכה ובגנות הטיח", והוא נשא אותו בכינוס מדריכי עליית הנוער, ביום ב' בתמוז ת"ש (1940). להלן קטע מנאום זה:

כשרואה אני אדם מתהלך בינינו כמי שתירץ את כל הקושיות והפרכות, או כמי ש"מורה נבוכים" חדש חובר למענו ונתון בחיקו, או כמי שאינו זקוק גם לכך, באשר דעתו הצלולה לא ידעה מבוכה מעולם - הריני מהרהר אחריו שמא הוא חי בעולמות אחרים, מחוץ לעולם הבכא שלנו ולתהפוכותיו וליסוריו ולתקוותיו הגזולות, או שמא הוא משביע את נפשו בלעיסת גירה שהיא היא המיישרת כל הדורים. ואשר לי, טובה לי נפש נבוכה ותועה ובלתי נרגעת, מנפש אשר מום אין בה והיא שוקטת, גם היום, על אמיתותה
– נאום מב' בתמוז 1940

כצנלסון פרסם כמה עשרות ספרים וחוברות, ובהן כונסו נאומיו, מאמריו, מכתביו ועוד. כמה מספריו יצאו לאור ביידיש.

[עריכה] פטירתו והנצחתו

קבר ברל כצנלסון ורעייתו בבית הקברות כנרת

ברל כצנלסון נפטר בירושלים בשנת 1944, בגיל 57, ונקבר בבית הקברות כנרת שבקבוצת כנרת, לצד אהובתו הראשונה, שרה שמוקלר. ש"י עגנון, שהיה מקורב מאוד לברל ופרסם אחדים מסיפוריו ב"דבר", כתב מאמר לזכרו, "על ברל כצנלסון", שפורסם ב"הארץ" ב-25 באוגוסט 1944 ויצא לאור גם כחוברת עצמאית. במאמר כתב עגנון כי ארבעת האנשים שעצבו את פני היישוב הם "ברנר ורופין ורבינו הקדוש אברהם יצחק הכהן קוק וברל כצנלסון".

על שמו נקראים מוסדות חינוך ותרבות ברחבי הארץ, ובהם המכללות בית ברל ואוהלו, קיבוץ בארי (שמו העברי) ורחובות בערים שונות.

[עריכה] לקריאה נוספת

[עריכה] ספריו

  • כתבי ב. כצנלסון, תל אביב: מפלגת פועלי א"י, תש"ה-תש"י.
  • בחבלי אדם: על מורים וחברים, תל אביב: עם עובד, תש"ה.
  • במבחן: שיחות עם מדריכים, תל אביב: המרכז לנוער של הסתדרות העובדים בא"י, תרצ"ה-1935.
  • דרכי לארץ, תל אביב: המשמרת הצעירה למפלגת פועלי א"י, תש"ה-1945.
  • מדיניות ציונית: חזון, אל המטרה, במאבק, תל אביב: ההסתדרות הכללית, הוועד הפועל, תש"ו.
  • מהפכה ושורשים: מבחר דברים (כינס וערך: אבינועם ברשאי), תל אביב: י. גולן, 1996.
  • הסולם אל החזון (סידר לדפוס: מ. קושניר), ירושלים: לשכה מרכזית של הקק"ל, תש"ו.
  • עם חזיון ההגנה, תל אביב: הוועד הארצי למען החייל היהודי, תש"ח.
  • ערכים גנוזים: שיחות על בעיות החינוך לסוציאליזם (סידר וערך: אפרים ברוידא), תל אביב: עיינות, תש"ד.
  • הפועל בעמו: כתבים נבחרים (הביא לדפוס: יהודה ארז), תל אביב: עיינות, תשכ"ד.

[עריכה] על אודותיו

  • זאב גולדברג, פרקים במשנתו החברתית של ברל כצנלסון, בית ברל: מכללת בית ברל, 1964.
  • הנ"ל, דרכי איש: שלוש מסות על ברל כצנלסון, צופית: בית-ברל, 1968.
  • חנה כצנלסון-נשר, אח ואחות: זכרונות, תל אביב: עם עובד, 1978.
  • אב"א אחימאיר, לאחר האהבה, לאחר השנאה, הוועד להוצאת כתבי אחימאיר, כרך ד', 1974
  • שמעון פרס, לך עם האנשים: שבעה דיוקנאות, ירושלים: עידנים, 1978.
  • אברהם צביון, דיוקנו היהודי של ברל כצנלסון, תל אביב: ספרית פועלים, 1984.
  • ישראל קיסר, ברל כצנלסון – 100 שנה להולדתו", ההסתדרות הכללית, הוועד הפועל, תשמ"ז-1987.
  • מרדכי שניר, על ברל כצנלסון: זכרונות ודברי הערכה, תל אביב: מפלגת פועלי א"י, 1952.
  • אניטה שפירא, ברל: ביוגרפיה, תל אביב: עם-עובד, 1980.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: ברל כצנלסון

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ מקורות לא אכזב, מתוך במבחן, כתבים כרך ו.
  2. ^ ‏(קישור למאמר), וכן ממאמר המשך בשם "מקורות לא אכזב". בתוך: "חורבן ותלישות", שנות המחנות העולים א', הוצאת הקבה"מ, 1975, עמ' 425–426, עמ' 426–429.

מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9C_%D7%9B%D7%A6%D7%A0%D7%9C%D7%A1%D7%95%D7%9F
כלים אישיים
שפות אחרות