שומשום – הבדלי גרסאות
מ שוחזר מעריכה של 79.178.102.237 (שיחה) לעריכה האחרונה של יעקב |
תגיות: שוחזרה עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| שורה 34: | שורה 34: | ||
===ב[[סדר ליל ראש השנה]]=== |
===ב[[סדר ליל ראש השנה]]=== |
||
אצל חלק מקהילות יהודי צפון אפריקה, נהוג לאכול שומשום בסדר ראש השנה, ולומר: |
אצל חלק מקהילות יהודי צפון אפריקה, נהוג לאכול שומשום בסדר ראש השנה, ולומר: שירבו זכויותינו. |
||
==גלריה== |
==גלריה== |
||
גרסה מ־16:37, 18 במרץ 2024
 שומשום
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | צינוראים |
| משפחה: | שומשומיים |
| סוג: | שומשום (סוג) |
| מין: | שומשום |
| שם מדעי | |
 Sesamum indicumליניאוס, 1753 | |
שֻׁמְשֹׁם (בשין ימנית[1], בשפת הדיבור: סוּמְסוּם[2]; שם מדעי: Sesamum indicum) הוא צמח חד-שנתי ממשפחת השומשומיים. השומשום הוא גידול שמן הראשון בעולם, ותורבת לפני כ-5500 שנה בתת היבשת ההודית ממין הבר Sesamum indicum subsp. malabaricum. גרעיני השומשום משמשים כחומר גלם למגוון רחב של מוצרים בתעשיית המזון, כגון: שמן, טחינה וציפוי מאפים. רוב הייצור העולמי מגודל בסודאן, מיאנמר, הודו, טנזניה, סין, ניגריה ואתיופיה. פרחיו בצבע לבן וורוד. צמח השומשום עמיד מאוד לתנאי יובש ובצורת ויכול לשגשג בתנאים שלא מאפשרים גידולים אחרים, ומסיבה זו נפוץ גידולו במקומות חמים ויבשים. השומשום אינו עמיד לקור[3].
זנים
קיימים מגוון גוונים טבעיים של זרעי שומשום: לבן בהיר, חום, ושומשום שחור הנפוץ בארצות המזרח הרחוק ומשמש בהכנת סושי וסלטים אסייתים.
מחקר שנערך בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית בירושלים הביא לפיתוח של זני שומשום חדשים בעלי יבול ואיכות משופרים, המותאמים לקציר ממוכן. הזנים שפותחו יאפשרו להתמודד עם הבעיה העיקרית של גידול השומשום, שהיא התבקעות ההלקט של השומשום בעת הבשלתו, מה שמאפשר קציר בקומביין[4][5].
הזנים המגודלים באפריקה הם ברובם זני בר, לעומת הודו, שבה נפוץ הזן המתורבת Sesame Indicum.
גידול
השומשום גדל בעיקר בסודאן, בורמה, הודו, סין ואתיופיה. לפני מלחמת העולם השנייה הגיע הייצור העולמי לכ-1.75 מיליון טון בשנה[6].
ישראל
השומשום גֻּדַּל בארץ ישראל בימי המשנה והתלמוד[3]. בימי המנדט הבריטי גודל שומשום על שטח של כ-200,000 דונם והיבול הגיע לבין 30–50 קילוגרם לדונם[6]. נסיונות לגדל שומשום בישראל נמשכו אל תוך שנות ה-80 של המאה ה-20. למשל, בשנת 1982 גודלו 30 דונם של שומשום מזן עדי, הניתן לקצירה בקומביין, בכפר חיטים[5].
שומשום כמזון
שמן שומשום
ערך מורחב – שמן שומשום
השומשום הוא הגידול החקלאי הראשון לצורכי שמן הידוע לאדם, וישנם ממצאים ארכאולוגיים המעידים על זרעי שומשום בשימוש האדם כבר לפני כ-5,000 שנים. בדומה לאגוזים וגרעינים, זרעי שומשום מכילים אחוזי שמן גבוהים, בחלק מהזנים יותר מ-50%. לשם השוואה, זרעי סויה מכילים כ-20% בלבד.
במטבח הישראלי
השומשום פופולרי מאוד במטבח הישראלי כמרכיב העיקרי בטחינה, המשמשת גם בפני עצמה וגם בחומוס ובחלווה. בנוסף משמש השומשום בצורתו הגולמית כתוספת דקורטיבית למאפים רבים כמו בורקס וכעכים וכתיבול לסלטים.
בסדר ליל ראש השנה
אצל חלק מקהילות יהודי צפון אפריקה, נהוג לאכול שומשום בסדר ראש השנה, ולומר: שירבו זכויותינו.
גלריה
-
גרגרי שומשום -
תרמילי שומשום
קישורים חיצוניים
- שומשום, באתר ITIS (באנגלית)
- שומשום, באתר NCBI (באנגלית)
- שומשום, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- שומשום, באתר Tropicos (באנגלית)
- שומשום, באתר GBIF (באנגלית)
- שומשום, באתר The Plant List (באנגלית)
- שומשום, באתר IPNI (באנגלית)
- שומשום, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- חדשות הפקולטה לחקלאות, פותח שומשום עתיר יבול המותאם לקציר ממוכן, האוניברסיטה העברית, 15 ביוני 2015
- הדס יריב, קסום, בשום ונפלא: כל היתרונות הבריאותיים של שומשום, באתר וואלה!, 28 במרץ 2016
- ענת ברזילי, שומשום ניישן: כך הפכנו למעצמת טחינה, באתר כלכליסט, 19 במאי 2017
- שומשום, באתר המכון למצוות התלויות בארץ
הערות שוליים
- ^ שֻׁמְשֹׁם במילון בוטניקה: צמחים (תר"ץ), באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ ההגייה כיום בהשפעת הערבית
- ^ 1 2 דרכים להעלאת פוריותו של השומשום והחדרתו למשק, הארץ, 8 בספטמבר 1959
- ^ Teboul 2022 (https://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/tpj.15655)
- ^ 1 2 דוד סלומון, עדי - זן שומשום לקצירה בקומביין, דבר, 28 ביוני 1983
- ^ 1 2 השומשום חוזר לישראל, דבר, 25 באפריל 1956
