מיינה מצויה
 מיינה מצויה |
|
|---|---|
 |
|
| מצב שימור | |
|
מצב שימור: ללא חשש (LC)  |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| משפחה: | זרזיריים — Sturnidae |
| סוג: | מיינה — Acridotheres |
| מין: | מיינה מצויה |
| שם מדעי | |
 Acridotheres tristis(ליניאוס, 1766) |
|
מַיְנָה מצויה (שם מדעי: Acridotheres tristis) או המיינה ההודית היא עוף ממשפחת הזרזיריים שבסדרה ציפורי השיר. הצבע הכללי חום-כהה, עם כתמים לבנים בכנפיים; הראש והצוואר – בצבע אפור-כהה; המקור, סביב העיניים, והרגליים – בצהוב.
זהו מין פולש בארץ ישראל, הנמנה ברשימת "מאה המינים הפולשים הגרועים ביותר בעולם" לאור הנזק הכבד שהוא מחולל למגוון הביולוגי המקומי.[1]
מקורה של המיינה המצויה באזורים הטרופיים של דרום אסיה. היא הועברה למקומות שונים בעולם בעיקר לצורך הדברה ביולוגית של מיני חרקים מזיקים.
ברחבי העולם היא ידועה כמתחרה עם מינים מקומיים על מזון ואתרי קינון, כמעבירה של מלריה של עופות, וכגורמת נזק ליבולים חקלאיים. בנוסף, היא פוגעת לעתים בגוזלים וביצים של ציפורים אחרות במטרה להשמישם כמזון, ובמקומות מסוימים (אוסטרליה, תאילנד) גרמה להכחדה של יונקים קטנים ושל מיני לטאות.
המיינה הובאה לארץ ישראל במהלך אמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 כחית מחמד למתחם הצפארי בפארק הירקון בתל אביב, לצורך הצגתה לראווה ולצורך מחקר, ושוחררה או ברחה מכלובים; תוך זמן קצר היא התפשטה מתל אביב לכל גוש דן ומשם צפונה, דרומה ומזרחה. קצב התרבותה גבוה במיוחד. היא חיה ומקננת בעיקר סביב מגורי אדם.
המיינה היא אוכלת-כל, וניזונה ממזון מגוון הכולל זרעים, פירות, חרקים, שלשולים, צוף, בשר, ועוד. המיינה נחשבת לציפור פיקחית והיא מטיבה לצפות ולהבחין בסכנה מבעוד מועד. היא נמנית עם העופות החקיינים (כמו מינים שונים של תוכים), ויש לה יכולת לחקות את צלילי סביבתה הקרובה.
המיינות חיות בדרך כלל בלהקות המונות עד עשר ציפורים.
תוכן עניינים |
קינון [עריכה]
בתקופת הקינון דוגרים שני בני הזוג על כ-3 עד 6 הביצים, ולאחר בקיעת הגוזלים מטפלים בהם ההורים במסירות אין קץ. הגוזלים בוקעים בהפרשי זמן גדולים יחסית האחד מן השני ולא בבקיעה אחידה, על מנת לאפשר לחלשים לשרוד. המיינה מאריכה חיים עד 15 שנים, זמן ארוך יחסית לצפורים ממשפחת הזרזירים וציפורי שיר בכלל. הצלחת הרבייה של המיינות בארץ גבוהה; במחקר בירקון נמצא כי מכל קן פרחו מעל שני גוזלים, מעבר לכך נמצא כי המיינות נוטות לקיים מחזור קינון נוסף ולעתים גם שלושה מחזורי קינון בשנה (מאפריל עד ספטמבר).
השפעות אקולוגיות וכלכליות של המיינה [עריכה]
בתקופה האחרונה החלה להתברר השפעתה על מינים מקומיים וממחקר ראשוני שנעשה במעבדה לחקר המגוון הביולוגי, במחלקה לאבולוציה, סיסטמטיקה ואבולוציה, המכון למדעי החיים, האוניברסיטה העברית בירושלים, נמצא כי למיינה ישנו פוטנציאל לדחיקת מינים מקומיים.
המיינה היא מקננת חורים והיא מתחרה על אותם חורי הקינון עם מינים מקנני חורים מקומיים: דרור הבית, ירגזי מצוי, נקר סורי ושעיר. במחקר שנערך בפארק הירקון בתל אביב נצפתה המיינה משתלטת על אתרי קינון של דרורים ושל ירגזי תוך שהיא דוחקת החוצה את הזוגות המקומיים. באחד המקרים נצפתה פלישה אקטיבית לתיבת קינון בה קיננו זוג דרורים עם ארבעה גוזלים; המיינות הגיעו לתיבה והוציאו ממנה את הגוזלים, וכשבוע לאחר מכן נצפה באותה התיבה קינון של זוג המיינות. תצפיות אלו וההחלפות המרובות בפארק, של זוגות דרורים וירגזים במיינות, מצביעים על הפוטנציאל של המין לדחוק את מקנני החורים המקומיים. בתקופת הרבייה ניתן לראות זוגות של מיינות סביב אתרי הקינון, ובפארק הן נצפו מגרשות פולשים כגון חתולים ובעיקר עורבים.
בנוסף נצפו אינטראקציות אלימות בתחרות על מקורות מזון. באחד המקרים מיינות הציקו לשלדג לבן-החזה שזה עתה תפס חרק, לבסוף עזב השלדג את השלל והותיר אותו למיינות שאכלו אותו. במקרה נוסף, ארבע מיינות רדפו אחר בז מצוי שלכד זיקית; הבז, עוף דורס גדול מהמיינות, נכנע לבסוף להצקות האלימות ועזב את הטרף למיינות שניזונו ממנו.
מעבר לסיכון האקולוגי הכרוך בפלישת המיינות, מינים אלו מהווים סיכון גם לחקלאות, בעיקר למטעי נשירים וכרמים. פיקחותן ויכולת העברת המידע שלהן מקשות על תפיסתן והדברתן בסמיכות לאזורים חקלאיים. יתרה מכך, המיינות מקננות בארץ גם במבנים, ארגזי חשמל, עמודי חשמל ואף בכנפיים של מטוס. בשדה דב נמצא קינון של מיינה מצויה במטוס ארקיע, שחנה במשך סוף השבוע בשדה התעופה. טיפול בקינונים בעמודי חשמל, מטוסים, פנסים וכדומה מצריך משאבים רבים, ועם ההתרבות והתפשטות המין ייתכן כי יגדל הצורך בהשקעת המשאבים לטיפול בנזקים.
אוכלוסיית המיינות מתפשטת כיום באופן נרחב. בשלהי שנות ה-90 של המאה ה-20 האוכלוסייה הצטמצמה באזור גוש דן בלבד, אך בשנים האחרונות נצפו המיינות מקננות מחיפה והקריות בצפון ועד אילת בדרום. לכידות חוזרות של מיינות והסחר בהן מעצימים את התופעה, מאחר שהמיינות מצטיינות בבריחה מכלובים, וכך הן נפוצות בארץ.
המיינה הוגדרה על ידי האו"ם כאחד ממאה המינים הפולשים המסוכנים בעולם, ועל כן ייבוא של המיינות לארץ, החזקתן וסחר בהן, אינם חוקיים.
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- מיינה מצויה, באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ארז ארליכמן, המאינה תקפה עם שחר, באתר ynet, 17 בספטמבר 2006, ראיון עם עמיר בלבן מהתחנה לחקר ציפורי ירושלים של החברה להגנת הטבע
- חוות דעת נגד ייבוא וסחר מיני ציפורים, נובמבר 2006, רשות הטבע והגנים
