ארקיע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארקיע
Arkia Logo.svg
Arkia B753 4X-BAW.jpg

בואינג 757 של ארקיע
יאט"א
IZ
ICAO
AIZ
אות קריאה
ARKIA
שנת ייסוד 1949
בסיס פעולה מרכזי נמל התעופה דב-הוז

נמל תעופה בן-גוריון

בסיס פעולה משני נמל התעופה אילת

נמל התעופה עובדה

הנהלה תל אביב
צי מטוסים 9 מטוסים 7 בהזמנה
מספר יעדים 25
www.arkia.co.il
מטוס דקוטה של חברת ארקיע
אלינור רוזוולט מגיעה לביקור באילת בשנת 1959
מטוס דאש 7 של ארקיע באילת
מטוס דקוטה היסטורי של חברת ארקיע בשדה התעופה באילת

ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ היא חברת התעופה הפנים ארצית הגדולה בישראל ומרכזה בתל אביב. החברה נמצאת בבעלות חברת נקש (70% מהמניות) ועובדי החברה (יתר 30%).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות החמישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות כיבוש אום רשרש, שהייתה לאילת, החליט שר התחבורה דוד רמז, בסוף שנת 1949, להקים חברת תעופה פנים ארצית כדי לאפשר קשר אווירי ליישוב המרוחק. החברה הוקמה בשותפות בין אל על[1] וחברת העובדים, אשר הקימה חברת אחזקות בשם כנפות לצורך החזקת מניותיה בארקיע‏[2]. החברה התחילה בטיסות נסיון בפברואר 1950 וחנכה את קו השירות שלה ב-28 בפברואר 1950 ביום ציון שנה לכיבוש אילת‏[3].

מכוון שייעוד החברה היה טיסות לאילת, היא נקראה בתחילה בשם "אילתה". את החברה החדשה ניהל יעקב הוזמן, עד לפטירתו בשנת 1965. במחצית השנייה של 1950 עברה החברה להקרא "ארקיע"‏[4].

החברה הפעילה טיסה יומיות מנמל תעופה בן-גוריון לאילת ובשנת 1951 בצעה סה"כ 685 טיסות‏[5]. מחיר טיסה הלוך ושוב נקבע ל-10 לירות כולל ארוחת צהריים וסיור באילת‏[6]. החברה גם בקשה לבצע טיסות שבועיות מחיפה לאילת‏[7].

הטיסות בוצעו באמצעות שני מטוסי "קומנדו" (C-46) בעלי 36 מושבים שהועברו מחיל האוויר. צוות האוויר ב"ארקיע" אוייש על ידי עובדי "אל-על". הכנסות החברה בשנה זו הסתכמו בכ-80,000 לירות ומספר הנוסעים שהטיסה החברה הגיע ל-13,485. בשנת 1953 נכנסו לשירות מטוסים מסוג "דראגון ראפיד" בעלי שישה מושבי נוסעים, מעודפי חיל האוויר. מספר הטיסות גדל לשתי טיסות יומיות במטוסי "ראפיד" ושלוש טיסות שבועיות במטוסי "קומנדו". מספר הנוסעים בשנה זו עמד על כ-20,000. בשנת 1955 נמכר מטוס ה"ראפיד" וארקיע רכשה שני מטוסי "דקוטה" 3-DC בעלי 32 מושבים מעודפי חיל האוויר. לאחר מבצע קדש ב-1956, עם עליית מספר התיירים בעיר החלה ארקיע למכור חבילות נופש בנוסף לטיסות שקיימה. בשנת 1958 כלל צי המטוסים של החברה ארבעה מטוסי "DC-3 דקוטה" ושני מטוסי "ביצ'קרפט" קטנים בעלי עשרה מושבים. ארקיע העסיקה 53 עובדים, מתוכם 12 אנשי צוות אוויר. בשנת 1959 הועברו הטיסות משדה התעופה לוד לשדה דב בתל אביב, ונפתח קו טיסה נוסף למחניים סמוך לראש פינה.

שנות השישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1961 מספר הנוסעים שהטיסה החברה עבר את גבול 100,000, והחברה רכשה מטוס "דקוטה" נוסף. היא החלה לבצע גם טיסות בינלאומיות עבור חברת "אל על", שהופסקו לאחר זמן קצר בגלל איכות המטוסים. בשנה זו הוכשר אחד ממטוסי ה"דקוטה" בחברה לעסוק בניסויי זריעת עננים. ב-1964 רכשה ארקיע שני מטוסי "הראלד" עם 50 מושבים וכעבור שנה מטוס נוסף במקום מטוס ה"דקוטה". בשנה זו גדל מספר הנוסעים ל- 154,000 ובשנת 1965 ל-180,000. באמצע 1966 הוציאה ארקיע משורותיה שני מטוסי "דקוטה" נוספים.

ב-1967 החלה ארקיע להפעיל טיסות לשדה התעופה עטרות סמוך לירושלים ונמל התעופה חיפה, וכן אל שדה אופיר הסמוך למנזר סנטה קתרינה ולשארם א-שייח' שבחצי האי סיני. חברת אל על, שהחליפה בינתיים את צי המטוסים שלה למטוסי סילון העבירה את הנתיבים הקצרים לארקיע. ב-1969 רכשה ארקיע שלושה מטוסי "ויקאונט" בעלי 80 מושבים. מאחר שמטוסים אלה לא יכלו לטוס משדה דב, פתחה ארקיע בסיס פעילות נוסף, בנמל התעופה בן-גוריון, שאז נקרא עדיין "נמל תעופה לוד". מספר הנוסעים בשנה זו עמד על כ-280,000 איש ב-6,411 טיסות. עובדי החברה מנו 188 איש, מהם 54 אנשי צוות אוויר, והמחזור העסקי הגיע לכ-18 מיליון לירות.

מאז שנות השבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1972 היה בבעלות החברה צי מטוסים שכלל חמישה מטוסי "הראלד" ושלושה מטוסי "ויקאונט" שהטיסו 580,000 נוסעים בכ-6,800 טיסות. מכיוון שהמטוסים אלה לא התאימו למנחתים ביעדים הקצרים (שדה תימן ליד באר שבע, מנחת בר-יהודה ליד מצדה, סדום, מנחת ספיר ליד עין יהב, מנחת מצפה רמון וחיפה), הקימה החברה בשותפות עם חברת "כנף" את "כנף-ארקיע" שהפעילה מטוסי "איילנדר" דו מנועיים בעלי 10 מושבים לצורך אותן טיסות. מלחמת יום הכיפורים גרמה לירידת תנועת הנוסעים הפנים ארצית לכ-630,000 ב-1976, ולצורך הרחבת הפעילות מחוץ למדינה נרכשו שני מטוסי 11-1 BAC בעלי 114 מושבים, שהחליפו את שני מטוסי ה"הראלד". ההפסדים המצטברים הביאו למכירת ארקיע לבעלים פרטיים בפברואר 1980. עד לאותה עת הייתה החברה בבעלות משותפת של חברת העובדים, ממשלת ישראל, וחברת אל על. את עיקר הרכישה בצעה משפחת בורוביץ שגם הובילה את הקמת קבוצת כנפיים - אחזקות ארקיע בע"מ בחודש מאי 1980, ואשר החזיקה במניות ארקיע עד 2006.

בשנת 1989 הוקמה חברת כנפי העמק (לימים ישראייר) שהייתה למתחרה הראשונה של ארקיע בטיסות הפנים בארץ. בשנת 2000 קיבלה החברה שני מטוסי בואינג 757 בעלות של 120 מיליון דולר והחלה להתמקד בשוק הטיסות הבינלאומי. באותה שנה הופסקו הטיסות לירושלים עקב סגירת שדה התעופה בעטרות לאחר פריצת האינתיפאדה השנייה. בשנת 2004 רכשה קבוצת כנפיים (אשר החזיקה ברוב מניות ארקיע) את רוב מניות חברת "אל-על" מהמדינה, ובעקבות החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים, למניעת שליטת שוק התעופה בידי חברה אחת, מכרה כנפיים בינואר 2006 את אחזקותיה בחברת ארקיע לאחים נקש ולעובדי החברה. בשנת 2006 בוטלו טיסות ארקיע למצדה, מצפה רמון ולבאר שבע, והקו לראש פינה בוטל גם הוא עקב חוסר כדאיות כלכלית.

אירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 בנובמבר 2002 נורה טיל נ"מ לעבר מטוס בואינג 757 של ארקיע לאחר שהמריא בטיסה IZ582 מנמל התעופה של מומבסה בקניה. הטיל לא פגע במטוס, והוא נחת בשלום ביעדו בנמל התעופה בן-גוריון‏‏‏[8]. בעקבות האירוע הופסקו טיסות מטוסים ישראליים לקניה.

בחודש יולי 2009 נחת קברניט החברה על מסלול לא נכון בנמל התעופה עובדה במטוס דאש 7. בטיסה לא היו נוסעים.

בחודש אפריל 2010 כמעט התנגשו 2 מטוסי ארקיע מעל ים המלח בקו תל אביב - אילת.

החברה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לפי דיווחי החברה היא מטיסה כיום למעלה ממיליון נוסעים בשנה בטיסות פנים ארציות ובינלאומיות‏‏‏[9]. בנוסף לטיסות הפנים מפעילה החברה טיסות שכר וטיסות סדירות למגוון יעדים באירופה ומבצעת טיסות לבסיסי חיל האוויר הישראלי עבור צה"ל.
  • לחברה חמישה מטוסי 72 - ATR, בעלי 72 מושבים, אשר משמשים לטיסות לאילת וקפריסין, ושני מטוסי בואינג 757 דגם 300 בעלי 265 מושבים (עבור טיסות לאירופה, איי יוון ואילת).
  • ארקיע רכשה שני מטוסי בואינג 787 בעלות כוללת של כ-280 מיליון דולר, אשר היו אמורים להיכנס לשירות בשנת 2012 ולאפשר לחברה לטוס ליעדים רחוקים מאי פעם, אולם לא ברור אם ומתי אלו יצטרפו לצי ארקיע, בין היתר בשל עיכובים באספקת המטוס מצד היצרנית האמריקאית בואינג. כחלופה נשקלת האופציה לרכוש מטוסי איירבס‏[13]. בבעלות החברה נמצאים מטוסים המוחכרים לחברות אחרות.
  • בחודש מרץ 2010, יצא משירות מטוס הדאש 7 האחרון שהופעל מסחרית בשורות החברה. ארקיע מכרה את מטוסי הדאש לחברה אמריקאית‏[14].
  • בקיץ 2010 ארקיע החלה בקונספט שיווקי חדש הנהוג ומקובל בארצות הברית וברחבי העולם - Arkia Express. זהו קונספט מכירת טיסות במחיר מוזל (החל מ-99 דולר לכיוון) ללא שתייה, אוכל וכבודה, אלה נמכרים בנפרד לבקשת וצורכי הנוסע. בתחילה ארקיע משווקת טיסות אלו ליעדים פריז, אמסטרדם, ברצלונה ומינכן.
  • ב-9 ביולי 2012 החברה הודיעה על רכישת 4 מטוסי A321neo חדשים תוצרת איירבוס האירופאית. המטוס בעל 220 מקומות ישיבה.
  • ב-2 באפריל 2014 הודיעה החברה כי תתחיל להפעיל מחלקת ביזנס לאילת. המחלקה תהיה בחלק הקדמי של המטוס והמקומות ישיבה יהיו כמו בשאר המטוס. במחלקה תוגש שתייה וארוחה קלה, כמו כן ניתן לקבל עיתון יומי חינם. ניתן לרכוש כרטיס למחלקת ה"ביזנס" בהוספה של 40 ש"ח למכיר כרטיס רגיל .

יעדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארקיע טסה ל-25 יעדים בינלאומיים באירופה ובאגן הים התיכון. בנוסף ארקיע מפעילה טיסות עונתיות לזנזיבר ולקילימנג'רו.

צי המטוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחברה תשעה מטוסים שגילם הממוצע הוא 12.3 שנים. להלן פירוט המטוסים שבבעלות או ברשות החברה:

צי ארקיע
מטוס בשירות בהזמנה נוסעים רישום כלי טיס ("זנב") הערות
J Y
סה"כ
ATR-72 5 8 64 72
בואינג 757-300 2 265 265 יימכרו לחברת "Prima Charter" לאחר מסירת שני הבואינג 787-9. בשני המטוסים הותקנו כנפונים
אמבראר-E-190-200LR


אמבראר E-195LR

2 1 12 110 122
בואינג 787-9
2 טרם הוחלט יעדיו לעתיד יהיו: אירופה, צפון אמריקה והמזרח הרחוק מסירה בשנת 2015
איירבוס A321neo 4 220 220 מסירה בשנת 2018. יעדיו לעתיד יהיו בעיקר באירופה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


תחבורה בישראל

כבישי ישראל: · כביש 1 · כביש 2 · כביש 3 · כביש 4 · כביש 5 · כביש 6 (חוצה ישראל) · כביש 7 · נתיבי איילון (כביש 20) · כביש 22 (נתיבי המפרץ) · מנהרות הכרמל (כביש 23) · כביש 40 · כביש 50 (שד' בגין בירושלים) · כביש 60 · כביש 90 · כביש 431 · כביש 443 · כביש מכבית (כביש 471) · כביש אלון · כביש הצפון (כביש 899) · לרשימה המלאה

חברות כבישים: · נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה · חברת דרך ארץ · חברת נתיבי איילון · נתיבי הכרמל מערכות ותפעול · נתיבי היובל

תחבורה ציבורית: אגד · אגד תעבורה · דן · מטרודן · מטרופולין · נתיב אקספרס · אומני אקספרס · סופרבוס · קווים · חברת הנסיעות והתיירות נצרת · שירותי אוטובוסים מאוחדים נצרת · אפיקים · רמה תחבורה ציבורית גולן · גלים · עילית · רב-קו · המטרונית

תחנות מרכזיות: התחנה המרכזית החדשה של תל אביב · התחנה המרכזית הישנה של תל אביב · מסוף 2000 · התחנה המרכזית של ירושלים · מרכזית המפרץ · מרכזית חוף הכרמל · מרכזית הקריות · התחנה המרכזית בבאר שבע · התחנה המרכזית של אשדוד · התחנה המרכזית של נתניה · תחנה מרכזית חדרה · התחנה המרכזית של הרצליה

נמלים: נמל אילת · נמל אשדוד · נמל חיפה · נמל הקישון · רשות הספנות והנמלים

רכבת ישראל: פורטל רכבת ישראל · הקו הראשי של רכבת ישראל · מסילת הרכבת לירושלים · קו הרכבת המהיר לירושלים · מסילת איילון · תחנות רכבת בישראל

רכבות קלות ותחתיות: הכרמלית · הרכבת הקלה בתל אביב (הקו האדום) · הרכבת הקלה בירושלים (הקו האדום)

תעופה: רשות התעופה האזרחית · רשות שדות התעופה · נמל התעופה בן-גוריון · אל על · ישראייר · ארקיע · סאן דור · שדות תעופה בישראל

היסטוריה: נמל תל אביב · נמל יפו · הרכבת המנדטורית · רכבת העמק · חברות תעופה עבריות ביישוב · כביש הנפט · כביש הגבורה · דרך בורמה

שונות: משרד התחבורה · מוניות בישראל · מוניות שירות בישראל · תחבורה בתל אביב · תל-אופן · ערכים נוספים
מכולות בנמל חיפה

בואינג 767 של חברת אל-על

נתיבי איילון

מערך קרונועים