מינורו גנדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מינורו גנדה
Minoru Genda.jpg
נולד 16 באוגוסט 1904
מקום לידה מחוז הירושימה, יפן
נפטר 15 באוגוסט 1989 (בגיל 84)
השתייכות Naval Ensign of Japan.svg הצי הקיסרי היפני

Roundel of the Japan Air Self-Defense Force.svg כוחות ההגנה העצמית של יפן

תקופת שירות 1924-1945 (הצי הקיסרי)

1954-1962 (כוחות ההגנה)

דרגה קפטן (הצי הקיסרי)

גנרל (כוחות ההגנה)

תפקידים צבאיים

קצין המטה הכללי של הצי הקיסרי,
קצין תעופה ראשי על גבי זואיקאקו,
קצין מטה הצי האווירי הראשון,
מפקד יחידה 343 קוקוטאי,
ראש מטה כוחות ההגנה העצמית של יפן

מלחמות וקרבות

מלחמת העולם השנייה

ההתקפה על פרל הארבור

מינורו גנדה (Genda Minoru 源田实; ‏ 16 באוגוסט 1904 - 15 באוגוסט 1989) היה קצין תעופה בצי הקיסרי היפני ובכוחות ההגנה העצמית של יפן. הוא ידוע בעיקר בזכות חלקו בתכנון ההתקפה על פרל הארבור.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינורו גנדה היה בנו השני של איכר ממחוז הירושימה. לאחר שסיים את לימודיו ביטיבת הביניים, הצטרף גנדה לאקדמיה הימית הקיסרית במטרה להפוך לטייס מטוסי קרב. הוא סיים את לימודיו באקדמיה בנובמבר 1929 במקום הראשון בכיתתו.

הצי הקיסרי היפני[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שש השנים הבאות עבר גנדה במהירות בין תפקידים מבצעיים ותפקידי מטה שונים. ב-1931 נשלח גנדה לנושאת המטוסים אקאגי. גנדה השיג הכרה בצי היפני בזכות פיקודו על "הקרקס של גנדה" - קבוצת טייסים שטסו ברחבי יפן וביצעו מופעי אווירובטיקה על מנת להעלות את המודעות לענף התעופה הימית. את הניסיון המבצעי שלו צבר גנדה בטייסת המשולבת השנייה במהלך מלחמת סין-יפן השנייה ב-1937, וב-1938 שימש מדריך בכיר בבסיס האוויר ביוקוסוקה.

בשנות ה-30 היו נושאות המטוסים נשק חדש שטרם עמד במבחן המלחמה. מרבית האסטרטגים והטקטיקאים הימיים של אותה עת ראו בנושאת המטוסים כאמצעי המספק הגנה אווירית לצי עמו הוא מפליג מפני מפציצי האויב. גנדה, לעומת זאת, חזה את הפוטנציאל הגלום בהתקפה אווירית רחבת היקף ממספר נושאות מטוסים המפליגות יחד.

בתור תומך נלהב בתעופה ימית, ניסה גנדה לשכנע את הצמרת הצבאית ביפן לעצור את בניית אוניות המערכה, ובמקומן להשקיע משאבים בבניית נושאות מטוסים, צוללות, סיירות ומשחתות. יותר מכל, גנדה טען שעל מנת לנהל מלחמה מוצלחת כנגד ארצות הברית, בריטניה והולנד על יפן להקים צי אווירי גדול ומתקדם.

פרל הארבור ומלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית ההתקפה על פרל הארבור, אותה הוציא לפועל אדמירל איסורוקו יממוטו, הייתה למעשה פרי תכנונו של גנדה בשיתוף קציני מטה אחרים. יממוטו הכיר את גנדה ב-1933 כשהאחרון שירת על נושאת המטוסים ריוג'ו. יממוטו תכנן תחילה לתקוף את פרל הארבור ממרחק של עד 1,000 קילומטר. לפי תוכניתו של יממוטו, ינטשו הטייסים את מטוסיהם באוקיינוס, בקרבת האי אואהו, ומשחתתות וצוללות יאספו אותם לאחר מכן. מטרת תוכניתו של יממוטו הייתה למוטט את הצי הפסיפי של ארצות הברית על ידי טיבוע אוניות המערכה שלו, בהתאם לתפיסה של אותה תקופה שקבעה שאוניות המערכה היו הנשק הימי החשוב ביותר.

בקיץ 1940 נבחר גנדה, אז בדרגת לוטננט-קומנדר, על ידי משרד הצי היפני לסוע כנספח צבאי לאירופה ולתעד את התקפות האוויר של הגרמנים ואת דרכי ההתגוננות מפניהן של הבריטים במהלך הקרב על בריטניה. דוחותיו בנושא חיל האוויר המלכותי, מטוסי ההוקר הוריקן והספיטפייר כנגד מטוס המסרשמיט תרמו לכך שהמטוס היפני A6M זירו היה עדיף בביצועיו על כל המטוסים האירופאים. הדוחות הסודיים האלה נכתבו בעת שהותו של גנדה בלונדון, ונמסרו אישית על ידו למשרד הצי היפני.

עם שובו ליפן בפברואר 1941, נשלח גנדה לשייטת נושאות המטוסים הראשונה, שם פגש את יממוטו שביקש ממנו להעיר על תוכניתו. גנדה הדגיש בפני יממוטו ש"סודיות היא המפתח, והפתעה היא המרכיב החשוב ביותר."‏[1] גנדה החל לעבוד על תוכנית התקפה משלו, ובה העדיף מתקפה רחבת היקף ששילבה שש נושאות מטוסים. גנדה היה אחראי למרבית האימונים לקראת המבצע, במיוחד לימוד טקטיקות חדשות לירי טורפדו במים רדודים, שימוש במטוסים טקטיים להפצצה ותאום פעולותיהן של מספר נושאות מטוסים בו זמנית.

כקצין מטה של הצי האווירי הראשון סייע גנדה לאדמירל נאגומו על סיפון האקאגי עד טביעתה בקרב מידוויי

ההפתעה שהושגה בהתקפה על פרל הארבור הביאה לניצחון מוחץ לצד היפני, שהטביע שתים עשרה אוניות מלחמה והשמיד מעל 180 מטוסים אמריקאים. היפנים לא איבדו אף כלי שיט ו-29 מטוסים בלבד אבדו. במהלך ששת החודשים הבאים של המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט הפליגו כוחות הצי הקיסרי היפני במימי האוקיינוס השקט והאוקיינוס ההודי והסבו נזק כבד לכוחות בעלות הברית. בקרב מידוויי, בו איבד הצי היפני ארבע נושאות מטוסים מתוך שש, התהפכו היוצרות, ומצבו של הצי החל להדרדר.

גנדה השתתף אישית בקרבות רבים במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא היה טייס קרב ידוע וצבר מעל ל-3,000 שעות טיסה. לקראת סוף המלחמה הוא ארגן יחידה אווירית שהיוותה תחליף לקמיקזה שנקראה "343 קוֹקוּטַאי." גנדה האמין אף לקראת סוף המלחמה שהטייסים היפנים מסוגלים לעמוד בפני הטייסים האמריקאים המנוסים, בהינתן להם הכשרה ראויה ומטוסים חדישים.

כוחות ההגנה העצמית של יפן ושערוריית לוקהיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם התפרקות הצי הקיסרי היפני הגיעה לקיצה הקריירה הצבאית של גנדה. הוא שב לתפקיד פעיל ב-1954 כחבר בזרוע האוויר של כוחות ההגנה העצמית של יפן, ולבסוף הגיע לדרגת גנרל ולאח מכן היה ראש המטה.

בסוף שנות ה-50 היה מעורב גנדה בשערוריה פוליטית סביב שדרוג מטוסי ה-F-86 סייבר. הזרוע האווירית וסוכנות ההגנה רצו את ה-F-11 טייגר, אך לחץ מצד לוקהיד, ואף שמועות על שוחד, על שר האוצר אייסאקו סטו ועל יושב-ראש המועצה לחקר ענייני מדיניות, איצ'ירו קונו, הביאו לבסוף לרכשית המתחרה F-104 סטארפייטר. גנדה הטיח ביקורת פומבית בטייגר וניסה להטות את הכף לטובת המטוס של לוקהיד. באוגוסט 1959 התמנה גנדה לראש המטה של הזרוע האווירית, ובמסגרת תפקידו הוא סיכם את עסקת הרכישה מלוקהיד.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שפרש מהצבא ב-1962 נבחר גנדה לבית היועצים, הבית העליון של הרשות המחוקקת, כחבר המפלגה הליברלית-דמוקרטית. הוא היה אחד ממספר קצינים-לשעבר שנכנסו לפוליטיקה, והתמקמו בעיקר בקצה הימני של הקשת הפוליטית ביפן. גנדה נותר פעיל בפוליטיקה במשך מעל לעשרים שנה כראש מחלקת ההגנה של המועצה לחקר ענייני מדיניות של המפלגה הליברלית-דמוקרטית, והיה אחד מהקוראים לביטול סעיף 9 של החוקה היפנית, האוסר על המדינה לקיים מלחמה, ולהקמת הצבא מחדש. הוא אף היה אחד מהמתנגדים הבולטים לחתימת יפן על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני על בסיס העובדה שייתכן שבעתיד תאלץ יפן להתחמש בנשק גרעיני משלה.

גנדה נפטר ב-15 באוגוסט 1989, 44 שנים בדיוק לאחר כניעת יפן במלחמת העולם השנייה, ויום אחד לפני יום הולדתו ה-85. הוא הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Prange, Gordon William; Donald M. Goldstein, Katherine V. Dillon. At Dawn We Slept: The Untold Story of Pearl Harbor, Penguin Books, 1991. ISBN 0140157344
  • Sakaida, Henry & Koji Takaki. Genda's Blade: Japan's Squadron of Aces : 343 Kokutai, Classic, 2003. ISBN 9781903223253.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Prange, עמ' 22.