סעיף 9 לחוקת יפן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סעיף 9 לחוקת יפן הוא סעיף בחוקת יפן האוסר על המדינה להשתתף במלחמה. החוקה נכנסה לתוקפה ב-3 במאי 1947, לאחר מלחמת העולם השנייה. בסעיף, מגנה המדינה מלחמה באופן רשמי ואוסרת על יישוב סכסוכים בינלאומיים תוך שימוש בכוח. הסעיף אף קובע שעל מנת להשיג מטרות אלה, יפן לא תחזיק כוח בעל יכולות צבאיות, אף על פי שיפן למעשה מחזיקה בכוחות ההגנה העצמית.

הסעיף[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשון הסעיף בתרגום לעברית:

סעיף 9. (1) מתוך שאיפתם הכנה לשלום בינלאומי המבוסס על צדק וסדר, מוותרים אנשי יפן לעולם על מלחמה כזכות ריבונית של אומה ועל האיום או השימוש בכוח כאמצעים ליישוב סכסוכים בינלאומיים. (2) על מנת להגשים את המטרה של הפסקה הקודמת, כוחות יבשה, ים ואוויר, וכמו כן כל פוטנציאל מלחמתי אחר, לא יתקיים לעולם. זכות המדינה לתוקפנות לא תוכר.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כישלון הביטחון הקיבוצי שהנהיג חבר הלאומים הוביל להכרה שמערכת ביטחון בינלאומית יכולה לפעול רק אם מסכימות המדינות להגבלות מסוימות על ריבונותן, בהקשר של מלחמות. בדומה לסעיף 24 לחוקת גרמניה, המאפשרת את הגבלת הריבונות הלאומית לטובת ביטחון קיבוצי, נוסף סעיף 9 לחוקת יפן במהלך תקופת הכיבוש האמריקאי לאחר מלחמת העולם השנייה.

מקור הסעיף אינו ברור. על פי המפקד העליון של כוחות הברית דאגלס מקארתור, את הסעיף הציע ראש ממשלת יפן קיג'ורו שידהרה, שראה בכל גוף צבאי ביפן של אחרי המלחמה חסר משמעות מכיוון שהרעיון של מלחמה יזכה לגינוי מצד הציבור היפני. מצד שני, ייתכן שאת הסעיף הציע צ'ארלס קיידס, אחד מעוזריו של מקארתור. הדיאט של יפן אישר את הסעיף ב-3 בנובמבר 1946.

פירוש הסעיף[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לאחר אימוץ חוקת יפן ב-1947, הסתיימה מלחמת האזרחים הסינית בניצחון המפלגה הקומוניסטית של סין ובכינון הרפובליקה העממית של סין ב-1949. כתוצאה מכך, נותרה ארצות הברית ללא בעלת ברית חזקה כנגד התפשטות הקומוניזם במזרח אסיה. לפיכך החל הכיבוש האמריקאי ביפן ללחוץ על המדינה לנקוט פעולות צבאיות יותר במאבק בקומוניזם במהלך המלחמה הקרה.

לאחר פרוץ מלחמת קוריאה ב-1950 נשלחה דיוויזיית הרגלים ה-24 האמריקאית מיפן לחזית בקוריאה, והותירה את יפן ללא הגנה. בתגובה, הורה מקארתור על הקמת כוח שיטור לאומי, שמנה 75,000 חברים, שעליו הוטל לשמור על הסדר בתוך יפן, ולהדוף כל ניסיון פלישה חיצוני. את כוח השיטור הקים קולונל פרנק קוולסקי, תוך שהוא משתמש בעודפי הצבא האמריקני. על מנת להימנע מהפרת החוקה ניתנו לפריטים צבאיים שמות אזרחיים, למשל, טנק נקרא "כלי רכב מיוחד." בתגובה פנה מנהיג המפלגה הסוציאלית, שיגסאבורו סוזוקי, לבית המשפט העליון של יפן בטענה שכוח השיטור הוא לא-חוקתי, אך בית המשפט ביטל את התביעה בטענה שהיא לא רלוונטית.

ב-1 באוגוסט 1952 הוקמה הסוכנות הלאומית להגנה (保安庁), שמטרתה הייתה לפקח על כוח השיטור ועל הזרוע הימית שלו. ראש הממשלה שיגרו יושידה ניהל את הסוכנות החדשה בצורה ישירה. הסוכנות הלאומית להגנה הפכה ב-1954 למשרד ההגנה וכוח השיטור הפך לכוחות ההגנה העצמית של יפן.

תומכי סעיף 9 הדגישו שהסעיף נוגע גם לאנרגיה גרעינית, וכי על יפן להימנע מהקמת תחנות כוח גרעיניות, בייחוד על רקע האסון בתחנת הכוח הגרעינית פוקושימה 1 בעקבות רעידת האדמה בסנדאי ב-2011.

דיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיף 9 אינו אוסר רק על שימוש בכוח ליישוב סכסוכים בינלאומיים, אלא אף אוסר על קיום צבא, חיל ים וחיל אוויר. לפיכך, מבחינה משפטית, כוחות ההגנה העצמית של יפן אינם כוחות לוחמים אלא זרועות של המשטרה הלאומית. לחלוקה זו השפעות רבות בנושאי מדיניות חוץ והביטחון. לפי ממשלת יפן, הכוונה ב"פוטנציאל מלחמתי" הוא לכוח העוקף את הצורך הבסיסי בהגנה עצמית, וכל כוח מתחת לצורך זה אינו מהווה פוטנציאל מלחמתי. בית המשפט העליון של יפן חיזק את חוקיות כוחות ההגנה העצמית במהלך השנים במספר פסיקות, וקבע שליפן זכות להחזיק כוחות להגנה עצמית בלבד. המפלגה הליברלית-דמוקרטית פירשה את הסעיף כך שהוא אוסר על שימוש בכוח ליישוב סכסוכים בינלאומיים, אך אינו אוסר על שימוש בו לשמירה על הסדר בתוך המדינה, והמפלגה הדמוקרטית המשיכה קו זה. שתי המפלגות אף קראו לבחינה מחודשת של הסעיף ולהוספת סעיף המאפשר שימוש בכוח למטרות הגנה עצמית כנגד תוקפנות המכוונת כנגד יפן. לעומת זאת, המפלגה הסוציאלית, שהתפרקה, ראתה בכוחות ההגנה של יפן הפרת החוקה, וקראה ליישום מלא של סעיף 9, תוך פירוק כל כוחות הצבא של יפן. כשהצטרפה המפלגה למפלגה הליברלית-דמוקרטית בקואליציה, היא שינתה את עמדתה, והכירה בחוקיותם של כוחות ההגנה העצמית. גם המפלגה הקומוניסטית של יפן מתנגדת לקיום כוחות ההגנה, וקוראת להקמת מיליציה צבאית תחת זאת.

ב-1990 דורגה יפן במקום השלישי בעולם בהוצאות ההגנה שלה, אחרי ברית המועצות וארצות הברית, והאחרונה קראה לה לקחת חלק גדול יותר בהגנה על האוקיינוס השקט. בעקבות זאת איבד סעיף 9 מחשיבותו, אך נותר על כנו על מנת למנוע התרחבות צבאית נוספת. בנוסף, על אף השנים שחלפו מאז המלחמה, נותרה דעת הקהל ביפן בעד הסעיף.

ראש ממשלת יפן שינזו אבה קרא במאי 2007, במלוא שישים שנים לחוקה, לשינויים אמיצים במסמך, שיאפשרו למדינה לקחת חלק גדול יותר במאמצים הבינלאומיים במלחמה בטרור ולטפח שוב גאווה לאומית.‏[1]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ניו יורק טיימס, 2007.