מנזר חורזו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מנזר חורזו
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Horezu.jpg
הקתוליקון
מדינה Flag of Romania.svg רומניה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1993, לפי קריטריון 2
מראה במנזר
הקלויסטר

מנזר חורזו (רומנית Mănăstirea Horezu) הוא מנזר ליד העיירה חורזו במרכז רומניה, והוא המנזר הגדול במדינה. המנזר נבנה בסוף המאה ה-17 בידי הוויווד קונסטנטין ברנקוביאנו (Constantin Brâncoveanu), והוא נחשב ליצירת מופת של הסגנון הברנקובאני (Stilul brâncovenesc) - אסכולת אדריכלות וציור האיקונות והפרסקאות שהתפתחה בו החל במאה ה-18, ואשר הייתה ידועה ברחבי הבלקן כולו.

צורתו של המתחם היא כשל מלבן. בתווך, בהתאם לתפיסה שהתגבשה בהר אתוס שביוון, על ציר הנמתח ממערב למזרח, שוכנים ארבעה מבנים מחוברים - הקתוליקון והבולניצה על הציר המרכזי ושתי סקיטות, מצפון ומדרום, יוצרות צורה של צלב. מצפון להם שוכן הקלויסטר ובצידם הדרומי מגורי הנסיך. בחומה הדרומית קבוע מגדל הפעמונים ובו הכניסה. בשנת 1993 הוכרז המנזר כאתר מורשת עולמית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת המנזר החלה בשנת 1690 בידי הוויווד קונסטנטין ברנקוביאנו, שליט וולאכי, אשר, יחד עם בני משפחתו, תרם רבות להקמת מנזרים וכנסיות ברחבי ולאכיה. להקמתו, בחר ברנקוביאנו במקום שקט ליד יובלו של נחל קטן, הזורם בין ההרים המיוערים. הקולות היחידים שהפריעו את השקט באזור היו קולות של ליליות, ברומנית "חוחורז" (Huhurez), ואלה העניקו לאתר את שמו. במקום שכן קודם לכן מקום פרישה לנזירים, שמועד הקמתו אינו ידוע.

הקתוליקון במנזר, המוקדש לקונסטנטינוס ולפלוויה יוליה הלנה, הושלם ביוני 1692 וציורי הקיר והאיקונות בחלל המבנה הושלמו ב-30 בספטמבר 1694. באותה תקופה הוקמו במתחם מבנים נוספים, ובהם מגורי הנסיך, קלויסטר בן שתי קומות שהורכב משתי שורות של תאים וכן מטבחים. הבולניצה (בית מרפא הנסמך למנזר) הוקמה בידי אשתו של הוויווד, הגבירה מריה (Maria Doamna), בשנת 1696 בסמוך לקתוליקון, וכן נבנו לידו שתי סקיטות, האחת הוקדשה לשליחים (Schitul Sfinţii Apostoli) ב-1698, והאחרת לסטפנוס הקדוש (Schitul Sfântul Ştefan) ב-1703. הכניסה אל המתחם נקבעה בחומתו המערבית, אך זמן מה לאחר מכן הוקם במקום רפקטוריום, והכניסה אל המנזר הועתקה אל החומה הדרומית, ונקבעה מתחת למגדל הפעמונים.

המנזר ניזוק במלחמת אוסטריה-טורקיה בשנים 1716-1718 ובמלחמה העות'מאנית-רוסית בשנים 1792-1787, וכל המבנים ששכנו מחוץ למתחם מוקף החומה הושמדו.

הקתוליקון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקתוליקון הוא מבנה ובו שלוש ספינות המסתיימות בשלושה אפסיסים. מעליו שני מגדלים מרובי צלעות וחלונות, הנושאים כיפות וצלבים. בחזית המבנה ניצב נרתקס גדול הבנוי בצורת ארקדה, ורק חלקה זה של הכנסייה נבנה בסגנון הברנקובאני. צידו החיצוני של המבנה מעוטר בפנלים מלבניים ובנישות עגולות שבהן דוגמאות גאומטריות. בארקדה של הנרתקס תשעה מפתחים הנושאים קשתות, ואלה נשענות על עשרה עמודים בסגנון הרנסאנס. שלוש מהקשתות משמשות ככניסות אל הנרתקס משלושת צדדיו, וביתר קבועים חלונות. הכניסה הראשית אל הנרתקס שוכנת בצידו הקדמי, והוא בנויה כפורטיקו נושא כיפה הבולט מחזית הנרתקס. פנים הנרתקס מעוטר בעושר רב: בשורה התחתונה שוכנים מתנות שהעניקו למנזר קונסטנטין ברנקוביאנו, אשתו ואחד-עשר ילדיהם, ועל הקיר המזרחי ציור קיר גדול של יום הדין האחרון. דלת הכניסה מהנרתקס אל חלל הכנסייה עשויה משיש ונושאת סמלי אצולה. האיקונוסטאזיס בתוך הכנסייה פוסל מעץ ליים והוא מעוטר במנורות העשויות מזהב ומכסף. קירות הכנסייה מעוטרים בציורי קיר עשירים המתארים סצנות דתיות ודמויות ממשפחת ברנקוביאנו וממשפחות אצולה נוספות. בכנסייה נמצא קברו של אב המנזר הראשון, וכן קברו המיועד של קונסטנטין ברנקוביאנו, אשר נקבר לבסוף בכנסייה בבוקרשט. הקתוליקון שופץ באופן מקיף במספר הזדמנויות במאה ה-19 ובמאה ה-20.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מנזר חורזו בוויקישיתוף
דגל
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית ברומניה

סיגישוארההדלתה של הדנובההכנסיות המצוירות של מולדובההמצודות הדאקיות של הרי אורשטיהמנזר חורזוהכפרים עם הכנסיות המבוצרות בטרנסילבניהכנסיות העץ במרמורש