מריו בלכר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מריו בלכר, 2010

מריו (מרדכי ישראל) בלכרספרדית: Mario I Blejer; נולד ב-11 ביוני 1948) הוא כלכלן ישראלי-ארגנטינאי. כיהן כנגיד הבנק המרכזי של ארגנטינה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלכר נולד ב-1948 בקורדובה שבארגנטינה למשפחה יהודית שומרת מסורת, למד בבית הספר היהודי המקומי ועלה לישראל ב-1967.‏[1] שירת בצה"ל. למד באוניברסיטה העברית לתואר ראשון בכלכלה והיסטוריה של עם ישראל וסיים בהצטיינות ב-1970. לאחר סיום התואר השני ב-1972 למד באוניברסיטת שיקגו וסיים את עבודת הדוקטור שלו ב-1975. בשנה זאת הצטרף למחלקה הכלכלה של אוניברסיטת בוסטון בה לימד חמש שנים. בשנת 1980 הצטרף לקרן המטבע הבינלאומית כיועץ לשערי חליפין ומדיניות פיסקלית, ובהמשך מילא שם מספר תפקידים בכירים. ב-1992 כיהן כיועץ בכיר של הקרן לאירופה ומרכז אסיה, ובמסגרת זו היה מופקד על מדיניות קרן המטבע במהלך קריסת ברית המועצות. בתפקידו זה ובתפקיד שמילא קודם לכן בבנק העולמי, שם כיהן כראש מחלקת המקרו-כלכלה, היה אחד מאדריכלי העברת הכלכלה הרוסית מקומוניזם לכלכלת שוק, מהלך שלווה בקריסה באיכות החיים ונסיקה בשיעורי העוני. בתפקידו האחרון בקרן המטבע הבינלאומית עבד בלכר ככלכלן בחטיבת אסיה והפסיפיק, בין היתר בתקופה שפרץ המשבר הפיננסי באסיה (1997).

בשנים שלאחר הצטרפותו לקרן המטבע הבינלאומית, לימד בלכר כלכלה בשורה של אוניברסטאות, בהן אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון (1982–1983), אוניברסיטת בוסטון (1976–1980), אוניברסיטת ניו יורק (1983–1984), אוניברסיטת ג'ונס הופקינס ׁ(1986–1991), האוניברסיטה העברית בירושלים (1996–1999) ואוניברסיטת מרכז אירופה שבבודפשט (1996–2000).[2].

בשנת 2001 חזר לארגנטינה ומונה למשנה לנגיד הבנק המרכזי של ארגנטינה. בינואר 2002 מונה לנגיד, והתמודד עם המשבר הפיננסי במדינה שהגיעה לחדלות פרעון. לצד כישוריו, מונה בלכר לתפקיד גם בשל קשריו הטובים עם גורמים מרכזיים בפדרל ריזרב כמו אלן גרינספן ופול אוניל, ועם נשיאת ארגנטינה כריסטינה קירשנר.‏[3] הדעות של בלכר ושל שר האוצר רוברטו לוואניה היו חלוקות על רקע תמיכתו של בלכר בהסרת ההגבלות על משיכת פיקדונות בנקאיים שהטיל קודמו בתפקיד. כמו כן תמך בחוק פשיטת רגל ליברלי יותר. בעקבות חוסר ההסכמה, כמו גם איומים שספג על רקע אנטישמי ואווירה ציבורית עוינת נגד הממשל, התפטר בלכר בתום חמישה חודשי כהונה, ביוני 2002.‏[4]

בינואר 2003 עבר ללונדון, שם מונה למנהל המרכז ללימודי בנקאות בבנק אנגליה והיה לזָר שכיהן בתפקיד הבכיר ביותר בבנק האנגלי. ב-2008 חזר לארגנטינה, וכאשר פוטר נגיד הבנק המרכזי של ארגנטינה בינואר 2010, הכריז שר הכלכלה על בלכר כמועמד שימלא את מקומו, אולם בלכר דחה את המינוי ולבסוף בוטלו הפיטורים על ידי בית המשפט העליון.

בסוף 2007 היה שותף מייסד של החברה לייעוץ כלכלי "MAG".[5] הוא מכהן כדירקטור במספר חברות בארגנטינה, ובכללן חברת הנדל"ן הגדולה במדינה "IRSA", הנמצאת בבעלות איש העסקים אדוארדו אלשטיין, וחברת הנפט YPF. כמו כן, שימש כסגן יו"ר בנק המשכנתאות הארגנטיני בנקו היפוטקריו וכפרופסור אורח באוניברסיטת סן אנדרס שבבואנוס איירס.

באוגוסט 2013 הציע ראש הממשלה בנימין נתניהו את בלכר לשמש כנגיד בנק ישראל.

מריו בלכר ערך מספר רב של כתבי-עת כלכליים חשובים, ופרסם מאמרים וספרים רבים, בנושאים כלכליים מגוונים הקשורים לכלכלת ישראל, אמריקה הלטינית, ומרכז אסיה.

בלכר תומך באסכולת שיקגו, המבכרת שימוש במדיניות מוניטרית ושוללת את התערבות הממשלה באמצעות מדיניות פיסקלית. בעקבות המשבר הכלכלי העולמי ב-2008 החל בלכר להטיל ספק בצורך לחזק את עצמאות הבנקים, כמו גם בטענה כי היעד היחיד של בנק מרכזי צריך להתמקד בקביעת יעד אינפלציה.[6] כיהודי שומר מצוות נוהג בלכר לנתח לעתים מצבים כלכליים אקטואליים תוך השוואתם לסוגיות תלמודיות.‏[7][8]

בלכר נישא פעמיים. 4 ילדיו מתגוררים בארצות הברית ובישראל. אשתו השנייה היא הכלכלנית פירושקה נאג'י, ממנה נפרד ב-2004.‏[9]

מפרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית
  • מריו בלכר וליאו ליידרמן, היבטים מוניטריים של אינפלציה בישראל 1980 - המכון למחקר כלכלי בישראל על שם מוריס פאלק.
  • מריו בלכר ויצחק גולדברג, מהגרים חוזרים - ציפיות לעומת מציאות: עולים מארצות המערב, ירושלים, המכון למחקר כלכלי בישראל על-שם מוריס פאלק, 1978.
באנגלית
  • How to Measure the Fiscal Deficit: Analytical and Methodological Issues, by Mario I. Blejer and Adrienne Cheasty, Intl Monetary Fund, 1992.
  • Albania: From Isolation to Reform, (with an IMS Staff team), Occasional Paper, International Monetary Fund, 1992.
  • Financial Factors in Economic Stabilization and Growth', (edited with L. Leiderman et Al.), Cambridge University Press, 1996.
  • Optimum Currency Areas. New Analytical and Policy Developments, (edited with Jacob A. Frenkel, L. Leiderman, and A. Razin), International Monetary Fund, 1997.
  • Transition: The First Decade, (edited with M. Skreb), MIT Press, 2002.
בספרדית
  • Ensayos Sobre el Enfoque Monetario de la Balanza de Pagos, CEMLA, México City, 1982
  • Inflación y Variabilidad de los Precios Relativos, CEMLA, México City, 984

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]