אסואירה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אסואירה
الصويرة, ‎ Essaouira
Essaouiraa jpg.jpg
Remparts medina Essaouira Luc Viatour.jpg
חומות המדינה באסואירה
מדינה / טריטוריה Flag of Morocco.svg  מרוקו
מחוז מרקש-טנסיפט-אלחאוז
נפה נפת אסואירה
ראש העיר אסמה שאבי
גובה 11 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

70,000‏
קואורדינטות 31°30′47″N 9°46′11″W / 31.51306°N 9.76972°W / 31.51306; -9.76972קואורדינטות: 31°30′47″N 9°46′11″W / 31.51306°N 9.76972°W / 31.51306; -9.76972
אזור זמן UTC

אסואירה (ערבית الصويرة‎, צרפתית Essaouira) או בשמה הפורטוגזי - מוגדור (פורטוגזית Mogador), היא עיר נמל במרוקו הממוקמת לחוף האוקיינוס האטלנטי בין קזבלנקה לאגאדיר. העיר שוכנת סביב מפרץ ברוחב של 2.5 ק"מ, שעל פתחו מגונן האי מוגדור. ליבה של העיר במדינה העתיקה השוכנת על חצי אי בפינתו הצפונית של המפרץ, ונמלה של העיר נשלח ממנו אל הים.

בעיר מתגוררים כ-70,000 תושבים, שפרנסתם התבססה בעבר בעיקר על המסחר ועל הדיג לסוגיו, וכן הוקמו בה בתי חרושת למוצרי דגים ולסרדינים משומרים. כיום העיר צוברת תאוצה כיעד תיירותי, והיא פופולרית בקרב העוסקים בגלישת רוח בשל הרוחות הנושבות במקום דרך קבע. פירוש השם "אסויירה" בערבית הוא "המצוירת יפה", או "תמונה" (מהמילה תסוירה), כי בצפיה ממקום גבוה היא נראת כתמונת נוף יפה‏‏פיה‏[1]. בשנת 2001 הוכרזה המדינה בעיר כאתר מורשת עולמית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממצאים ארכאולוגיים אישרו כי האתר בו שוכנת אסואירה שימש כנקודת מסחר כבר בימי הפיניקים, ובמאה ה-5 לפנה"ס ביקר במקום הנווט בן קרתגו חנון. הברברים בסביבתה של העיר הקימו ממלכה במאה ה-3 לפנה"ס, ומאוחר יותר הייתה למרכז להפקת צבע. לאחר המלחמה הפונית השלישית הייתה הממלכה הברברית באזור למדינה וסאלית של הרפובליקה הרומית, ובשנת 42 סופחה והייתה לחלק מהפרובינקיה של מאוריטניה.

ב-1506 הוקמה במקום מצודה פורטוגזית בשם "קשטלו ראל דה מוגדור" (Castelo Real de Mogador). מקור שמה של המצודה במילה "מיגדול", היינו, "מצודה קטנה"‏‏‏[2], ולפי גרסה אחרת בא משיבוש שמו של הקדוש המוסלמי המקומי סידי מוגדול (Sidi Mogdoul). אולם המאחז הפורטוגזי ננטש זמן קצר לאחר מכן, ובמהלך המאה ה-16 ניסו המעצמות האירופיות לכבוש את מוגדור מידי השבטים המקומיים ללא הצלחה. עד המאה ה-18 נותרה העיר והייתה מאחז של שודדי ים ומרכז מסחרי עצמאי.

היישוב הנוכחי בעיר קם ב-1765, כאשר הסולטאן מוחמד בן עבדאללה (محمد الثالث بن عبد الله الخطيب) החליט להקים במקום נמל. הוא נעזר באדריכל הצבאי הצרפתי בן אביניון, תיאודור קורני (Théodore Cornut), שעשה בשירותו של לואי החמישה עשר, מלך צרפת. קורני פירק חלק מהמצודה הפורטוגזית, והקים במקומה את שדרת התותחים שזכתה בשם "הסקאלה". הוא תכנן את העיר בהתאם לכללי האדריכלות הצבאית האירופית במאה ה-18, ובנה סביב העיר חומה בסגנונו של וובאן. הסולטאן סגר את הגישה לנמלי מרוקו האחרים בפני סוחרים אירופיים, ואילץ אותם להעביר את מרכז פעילותם לעיר. הדבר הביא לכך שלאסואירה נודעה חשיבות מסחרית ראשונה במעלה, והיא כונתה בשם "נמל טימבוקטו" שכן שיירות סחר מאפריקה שמדרום לסהרה הגיעו אליה והביאו עימם עבדים, זהב, תבלינים וסחורות אחרות.

הסולטאן מוחמד בן עבדאללה בחר בעשר משפחות יהודיות עשירות, וביקש מהן להתיישב באסואירה ולפתח את סחר החוץ שלה. הוא העניק להן פריבילגיות מפליגות במסחר ופטר אותן מתשלום המס המיוחד שהוטל על היהודים. סוחרים אלה נשאו את התואר "טוז'ר אלסולטאן" או "סוחרי הסולטאן", ונודעה להם חשיבות ראשונה במעלה בהתפתחותה של העיר, ובהתגבשות הקהילה היהודית בעיר. פרופ' אליעזר בשן מציין‏‏‏[3] כי בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-19, מתוך 39 סוחרי המלך 24 היו יהודים. בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20 מתוך 50 חברות שפעלו בעיר 30 היו של יהודים. חלק מהיהודים מילאו תפקידים דיפלומטיים, כמו סוכנים קונסולריים של מדינות כמו אוסטריה וארצות הברית. הם סחרו עם ארצות אירופה, ובמיוחד עם אנגליה (בתחילת המאה ה-19 רוב הסחר הבריטי התנהל באמצעות ארבע משפחות יהודיות) ועם צרפת, ועמדו בקשרי תרבות עם קהילות יהודיות בעולם כולו. הקהילה היהודית באסואירה הייתה רוויה לא רק במשפחות סוחרים עשירים (אוחיון, אפריאט, אוחנה, אפללו, חדידה, בן עוליאל, בן שימול, נהון, סבאג, פרץ ועוד) אלא גם בשושלות רבנים בעלי שיעור קומה (קורקוס, אלמליח, קוריאט, פינטו, כנפו, בן מויאל, ממן, אבקסיס, זאגורי ועוד). בשנים מסוימות יהודי העיר מנו עד 17,000 איש לעומת כ-10,000 לא יהודים.

העיר שמרה על מעמדה עד המאה ה-20 אך שקיעתה החלה לאחר תחילת השלטון הצרפתי במרוקו, ועם התפתחותן של ערי הנמל האחרות כמו קזבלנקה, טנג'יר ואגאדיר. המים הרדודים בנמלה לא התאימו עוד לספינות המודרניות, ויהודי העיר עזבו אותה לאחר מלחמת ששת הימים. רק לקראת סוף המאה ה-20 שבה העיר להתפתח סביב תעשיית התיירות.

אתרי העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדינה באסואירה
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Morocco Essaouira Portuguese Cannons.jpg
הסקאלה, שורת התותחים הפונה אל הים
מדינה Flag of Morocco.svg מרוקו
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2001, לפי קריטריונים 2, 4
הנמל בעיר

העיר ההיסטורית נחלקת לשלושה רבעים:

  • הקסבה - כוללת את המרכז השלטוני הוותיק.
  • המדינה - רובע זה בצורת דלתון נבנה בין המאה ה-18 ותחילת המאה ה-20. המדינה נחצת על ידי שני צירים. האחד, באורך של כקילומטר, מוליך משער דוקלה בצפון-מזרח אל שער אלמינזה ואל הנמל בדרום מערב, והאחר, באורך של כחצי קילומטר, מוביל משער מרקש בדרום-מזרח אל חוף הים בצפון מערב. נקודת המפגש של שני הצירים כונתה "סוק ג'דיד" או "השוק החדש", ושכנו בה ארבעה שווקים. כל אחד מהשווקים התמחה בתחום אחר - דגים, תבלינים, דגנים וסחורה כללית.
  • במלאח, או הרובע היהודי, התגוררו כ-8,000 יהודים בשיאו. היו בו 30 בתי כנסת, אך כיום נותרו מהם רק שניים - האחד "צלאת עטייא" סגור, והאחר, ששכן בביתו של הרב חיים פינטו, מתוחזק על ידי תושבת המקום. בעיר שני בתי קברות יהודיים. העתיק שבהם, ובו קברו של הרב חיים פינטו, הוא יעד לעלייה לרגל ליהודים, המקיימים בו גם הילולה לזכרו של הצדיק בכל שנה במועד פטירתו החל בכ"ו באלול. בית הקברות האחר ממוקם מן העבר האחר של הרחוב והוא מוכר כבית הקברות החדש.

על אתרי העיר נמנים הביצורים והמגדלים, שערי העיר (בייחוד שער הים המעוטר), האי מוגדור בו שכן בית הכלא המשמש כיום כמעוזן של ציפורים, המסגדים ובתי הכנסת, הכנסייה הפורטוגזית מהמאה ה-18, ארמון הסולטאן ובתים פרטיים.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיכאל אביטבול, תג'אר אל סולטאן - עילית כלכלית יהודית במרוקו, הוצאת מכון בן-צבי, ירושלים, תשנ"ד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חומת המדינה מכיוון הים והסקאלה עם שורת התותחים
Magnify-clip.png
חומת המדינה מכיוון הים והסקאלה עם שורת התותחים
Flag of Morocco
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית במרוקו

האתר הארכאולוגי ווליביליסהעיר ההיסטורית מקנסקסר איית בן חדוהמדינה באסואירההמדינה בפסהמדינה במרקשהמדינה בטטואןהעיר הפורטוגזית במזאגאן (אל-ג'דידה)רבאט: בירה מודרנית ועיר היסטורית