משה גידמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
MoritzGüdemannPortrait.jpg

הרב ד"ר משה מוריץ גִידֶמַןגרמנית: Moritz Güdemann)‏ (19 בפברואר 1835, הילדסהיים5 באפריל 1918) היה רב והיסטוריון אוסטרי, רבהּ הראשי של וינה, ממתנגדי הרפורמים, ניהל פולמוס עם הציונות והיה מראשי "רבני המחאה" (Protestrabbiner).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחנך בברסלאו; קיבל תואר דוקטור בשנת 1858, והוסמך לרבנות בשנת 1862 בסמינר התאולוגי היהודי של ברסלאו. בשנה שלאחר מכן נקרא לשמש רבהּ של מגדבורג. בשנת 1866 עבר לווינה, וכיהן בה כדרשן, וכעבור שנתיים, ב-1868, נתמנה לרב בעיר. בשנת 1890 נתמנה לרב ראשי.

שמו של גידמן יצא לפניו כחוקר ההיסטוריה של החינוך והתרבות היהודיים, והוא פרסם שורה של מחקרים בתחומים אלה. בנוסף, נטל גידמן חלק פעיל במוסדות הקהילה ובחינוך.

יחסו לציונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1871, בראשית דרכו כרב בבית הכנסת טמפלגאסה בעיר וינה, מחה גידמן בתוקף כנגד הצעת הקהילה היהודית בעיר למחוק מספרי התפילה את כל הקטעים המתייחסים לשיבת היהודים לציון, ואף איים להתפטר מחבר הנאמנים של הקהילה אם יתעלמו מעמדתו.

בתחילת דרכו של תאודור הרצל תמך גידמן ברעיונותיו. כאשר החל הרצל לקדם את הרעיון הציוני, בחודש יוני 1895, קיווה להשיג את המימון למימושו ממשפחת רוטשילד. את תמיכת הציבור קיווה לרכוש דרך הרבנים האורתודוקסים, ועל כן פנה לגידמן – רבהּ הראשי של בירת האימפריה האוסטרו-הונגרית. במכתבו לגידמן ב-11 ביוני 1895 כתב הרצל: "עזרתו של כבודו – אקווה כי לא הייתה זאת טעות מצדי – הייתה בטוחה בעיני מראש."‏[1] באמצע חודש אוגוסט שנת 1895 הציג הרצל בפני גידמן את חיבורו המדיני הראשון, "הנאום בפני הרוטשילדים", שהדהימו:

אם הצדק אתך, כל השקפתי עד היום קורסת. ובכל זאת, הייתי רוצה שאתה תהיה הצודק. עד היום האמנתי שאין אנו עַם, כלומר: אנו יותר מעַם. האמנתי שניתן לנו הייעוד ההיסטורי להיות נושאי רעיון האנושות בין העמים.
אתה נראה לי כמו משה. היֶה מי שאתה! אולי אתה הוא מי שאלוהים בחר בו.‏‏‏[2]

בטרם יצא לאור "מדינת היהודים" בפברואר 1896 שלח הרצל עותק של החיבור לגידמן, שהשיב לו: קראתי הכל ולא מצאתי מקום לערער". ואולם עם פרסום "מדינת היהודים" ניתק הקשר ביניהם. לאורך הקשר בין הרצל לגידמן, שנמשך מעט כשמונה חודשים – מאז מכתבו הראשון אליו ועד לאחר פרסום "מדינת היהודים" בחודש פברואר 1896 – ניסה הרצל לשכנעו לתמוך ברעיונותיו; ואכן, עולה כי היו פעמים שבהם הביע גידמן התלהבות מהם. ואולם, כשנה לאחר תחילת המגעים בין הרצל לגידמן, ב- 14 במאי 1896, רשם הרצל ביומנו כי גידמן עזבו.‏[3]

ב-17 באפריל 1897 פרסם גידמן קונטרס אנטי-ציוני בשם "יהדות לאומית" (Nationaljudentum), ובו ביקר את נטיית הציונות להדגיש את הפן הלאומי שביהדות על חשבון הפן הדתי שבה. הקונטרס זכה לתגובה מנומסת אך תקיפה מצד הרצל בשבועון Österreichische wochenschrift,‏‏‏[4] ובהמשך מצד חברים אחרים בתנועה הציונית.

מכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Die Geschichte der Juden in Magdeburg, 1865.
  • Die Neugestaltung des Rabbinenwesens, 1866.
  • Sechs Predegten, 1867.
  • Jüdisches im Christenthum des Reformationszeitalters, 1870.
  • Jüdisches Unterrichtswesen Während der Spanisch-Arabischen Periode, 1873.
  • Religionsgeschichtliche Studien, 1876.
  • Geschichte des Erziehungswesens und der Kultur der Abendländischen Juden (3 vols.) 1880-1888.
  • Nächstenliebe, 1890.
  • Quellenschriften zur Geschichte des Unterrichts und der Erziehung bei den Deutschen Juden, 1894.
  • Das Judenthum in Seinen Grundzügen und nach Seinen Geschichtlichen Grundlagen Dargestellt, 1902.
  • Das Judenthum im Neutestamentlichen Zeitalter in Christlicher Darstellung, 1903.

כתביו שהופיעו בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהדות לאומית (מגרמנית: מרים די-נור; מבוא: רוברט ויסטריך), ירושלים: תשנ"ה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרדכי אליאב, הרצל והציונות בעיני מוריץ גידמן, בתוך: הציונות ז', 1981, עמ' 399–425
  • תאודור הרצל, עניין-היהודים – ספרי יומן, א-ג, [מהדורת ונקרט-היימן] ירושלים 1997 – על רבני המחאה ותגובה לגידמן
  • יוסף פרנקל, "בין הרצל לגידמן" שיבת ציון 4 (תשט"ו-תשט"ז), עמ' 100–114
  • Robert S. Wistrich, "Zionism and its religious critics in fin-de- siècle Vienna", Jewish History, Vol. 10, No. 1, March 1996
  • Joseph Fraenkel, "Moritz Gudemann and Theodor Herzl", Yearbook of the Leo Baeck Institute, 11, 1966, pp. 67-82. (באנגלית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרצל, כתביו, ב, עמ' 64 (היומן, א, 11 ביוני 1895. מובא אצל: יוסף שלמון, הרצל והאורתודקסיה
  2. ^ ‏מובא בתוך: ראובן הכט (עורך), בתקוע השופר: הרצל, דמותו פועלו ומבחר כתבים, מולדת, 1999, עמ' 573.
  3. ^ הרצל, כתביו, ב', עמ' 259. מובא אצל שלמון, לעיל.
  4. ^ ‏בנימין זאב הרצל, "היהדות הלאומית" של ד"ר גידמאן, באתר פרויקט בן יהודה‏